חלומות

אין צורך לומר - הנכדים מעסיקים אותי - בפועל ובנשמה - כל יום חלק נכבד מהיום.

מבחינת עומס ושעות זה דווקא לא מוגזם - לדעתי - ארבעה ימים בשבוע אני אוספת את הגדול מהגן, או ששומרת על התינוק בעת שבתי אוספת אותו, ואז מבלה את השעות עד שחתני מגיע הביתה (או עד שנגמרות לי הסוללות - מה שבא קודם) במשחקים (הגדול), האכלות (שניהם), החלפות (שניהם), סיפורים (הגדול) ופטפוטים עם בתי. 

לפעמים אנחנו יוצאות איתם, לפעמים היא יוצאת עם הגדול ואני נשארת לשמור על התינוק - מחר הגדול יישן אצלי כי הם הולכים לחתונה ויקחו איתם את התינוק. 

ארבע פעמים בשבוע - זה ממש לא נורא. שלש-ארבע שעות בכל פעם זה קצת קשה אבל סבבה.

בשאר הזמן אני מתעמלת, קוראת, צופה בסרטים/סדרות בטלוויזיה, נפגשת עם חברות  וכמובן סידורים ומטלות כרגיל בבית. 

אפילו היתה לי מטלה לטובת העסק של בעלי - תרגום אתר האינטרנט שלהם לאנגלית. 

לא - אי אפשר לומר שאני מתבטלת, וגם אי אפשר לומר שאני משתעממת. 

אם כבר אז אשמח לקצת יותר זמן עם עצמי - אבל זה עוד יגיע בהמשך.

בינתיים החגים כבר כאן, הורי הגיעו מחול לחודש וכרגע הם אצלי - אז כמובן כל העיסוקים הנ"ל כמעט מבוצעים יחד איתם בימים האחרונים - זו גם עזרה עצומה עבורי וגם כיף לנו, להם, לנכדתם ולניניהם. נינים - מדהים, לא? 

אז לאחר כל ההקדמה הזאת - מה שרציתי לכתוב הוא, שבלילות (וגם מדי פעם בסייסטות) האחרונים אני חולמת ש....חזרתי לעבודה, או שמציעים לי לחזור לעבודה ואני משום מה מסכימה, לפעמים אפילו בלי לתאם עם בתי. שאיכשהו מכריחים אותי לעבוד (לאו דווקא במקום העבודה הקודם שלי) - ואני נסחפת לזה. מוזר, לא?

הלילה זה כבר עבר כל גבול - מצאתי את עצמי עובדת בלי להבין איך הגעתי לזה - ואיך להחזיר את הגלגל לאחור! כמה הקלה חשתי כאשר התעוררתי והבנתי שזה היה חלום ואני לא באמת חזרתי לעבוד.

מעניין מה פרויד היה אומר על זה. עם בתי (הפסיכולוגית הקלינית) לא דברתי על זה בכלל, לא בא לי שהיא תנתח את זה (או אותי). 

אבל אני כל כך סקרנית להבין מאיפה זה בא.......