יום שני, 31 בדצמבר 2012

קנאה של חתולים...?

יש לי חתולים (כאלה או אחרים) כבר 23 שנים.


הילדים היו בבית ספר יסודי כאשר לקחנו את הגור הראשון, וארבע שנים אחרי כן צרפנו לו גור נוסף - ומאז אנחנו בכל רגע נתון מגדלים לפחות שני חתולים (היו תקופות קצרות של 3 חתולים אבל זה הוכיח את עצמו כמספר לא טוב ואנחנו מקפידים על 2). 


החתולים שיש לי היום הם הכי עדינים ומתוקים שבעולם, לא מתקרצצים עלינו או על אורחים אבל גם לא מתקיפים אותם או זה את זה.


תמיד מחפשים את קרבתנו אבל בדרך כלל יושבים לידנו, לא עלינו. מן זן כזה של חתולים. מתוקים ויפים.


לא מתחזרים על האוכל שלהם ולא גונבים את האוכל שלנו. 


תמיד תמיד עושים את צרכיהם בארגז שלהם (ובשנתיים האחרונות מאז שעברנו לבית הזה - ב-cat genie הנפלא המשלב חול של חתולים עם שירותים אמיתיים....ומנקה את עצמו פעמיים ביום - או יותר או פחות איך שרוצים) .


מאז שהתחילו להגיע לכאן נכדים החתולים משתפים פעולה, יושבים לידם אבל לא קרוב מדי, ומתרחקים בעדינות אך באדיבות כאשר ילד "מלטף" באופן גס מדי. 


נראה שיש אידיליה גם בנושא הנכדים.


אבל.....השבוע מצאתי שלולית של שתן מתחת לעגלה של התינוק ועכשיו גם במרתף ליד המזרון שעליו ישן הנכד הגדול כאשר הם ישנים כאן


זה לא יכול להיות מקרי.....


נראה לי שהנכדים היו כאן יותר מדי לטעמם בזמן האחרון....נראה לי שהם מקנאים....


מה אני עושה עם הדבר הזה הופך להרגל???????

שיטת ה-decording : "ניקוי רעלים" רגשיים ומשקעים ממערכות יחסים

לאחר שקראתי פוסט של נינה נזכרתי בשיטה מצויינת שלמדתי כדי לנקות את עצמי ממשקעים וכעסים במערכות יחסים ביני לבין אחרים וגם ביני לבין ארועים או מקומות. 


זו גם שיטה מצויינת "לנהל שיחות" וירטואליות עם אנשים (ביחוד לטובת עימות או שיכנוע) לפני שמתעמתים איתם בפועל.


השיטה הזו גם עובדת על תת המודע שלנו, אבל גם (וזה בדוק!!! ) על תת המודע של האחר. 


לשיטה קוראים decording (באנגלית cord = כבל, פירוש מילולי : הסרת כבלים) ולמדתי אותה מספר ישן שכבר מזמן לא נמצא בדפוס של Phyllis Crystal : cutting the ties that bind, ולפני כמה שנים קניתי את חוברת העבודה שלה במקום, וכמובן כל הזכויות שמורות לה. 


 


השיטה מבוססת על דמיון מודרך - ועל כך שכל העולם בעצם מחובר באופן כזה או אחר על ידי אנרגיה. גם מחשבה זו אנרגיה. גם אנחנו סוג מסוים של אנרגיה. תאמינו או לא תאמינו בכל הבולשיט הזה - השיטה נוסתה על ידי ועל ידי אחרים כבר שנים רבות (אני משתמשת בה מאז 1995) והיא עובדת!


בקצרה השיטה: 


יש לדמיין את האדם או הארוע או המקום שאת היחסים ביננו לבינו ברצוננו "לנקות". 


לפני הכל יש להגן על המרחב הפרטי שלנו ושלו, על ידי ציור דמיוני של הסיפרה 8 ביננו לבינו. שיטה זו מחברת ביננו אנרגטית בלי להיות פולשני, וזה מגן גם על עצמנו וגם עליו מ"השתלטות אנרגטית" . 




השלב הבא הוא קודם כל שליחת אור ואהבה, אנרגיה חיובית, לישות שעליה אנחנו מפעילים את השיטה. יש לכך שתי סיבות:


א. במקרה שהישות היא באמת רוע טהור בהתגלמותו - שליחת האור והאהבה בפועל פועלת כהתקפה נגדה. מעין "פצצת אטום" של טוב כנגד הרע. 


ב. בכל מקרה אחר - שליחת האור פותחת את הקשר הנוכחי ביננו באופן חיובי, ודואגת לכך שכל מה שטוב במערכת היחסים ביננו יישמר. 


הרי ביננו לבין כל אחד בחיינו ישנם גם "כבלים" טובים וגם רעים או פחות טובים. אנחנו פועלים כאן רק כדי להסיר ולנתק את הרעים. 


לאחר כל ההקדמה הזו אנחנו מדמיינים את הכבלים "הרעים" - 




ובזה אחר זה מנתקים אותם. השיטה הבדוקה ביותר שמצאתי היא לדמיין וו (אנקול) שמחובר אלי (ללב או לראש או לבטן - תלוי במערכת היחסים) ולהסיר אותו ואז לעשות אותו הדבר עם האדם שמולי, ואז לשרוף את הכבל המשוחרר בדמיוני. 


עם קצת אימון ניתן לראות שיש כמה כבלים כאלה שיש להסיר, מי יותר ומי פחות - תלוי בכמות ואיכות המשקעים ביני לבין האדם/ארוע/מקום. 


לא להתעצל ולבצע את הניתוק של כל הכבלים (יש מקרים שאני חוזרת על התרגיל יום אחר יום ובכל פעם ש"ניקיתי" כבלים עדיין צצים חדשים למחרת). 


אם כל הכוונה שלנו היא "לנקות" את הקשר עם האדם, זה סוף התהליך. 


לסיום יש לשלוח שוב אור ואהבה, ובזה זה נגמר. 


בשלב הזה שבין ניתוק הכבלים לבין הסיום, ניתן להכניס שיחות שלמות: ריבים שלמים שמתנהלים אצלנו בראש, טיעונים, שכנועים, בקשות - הכל הולך ישירות לתת המודע של האדם איתו אנחנו "מדברים", זה פשוט עובד!!!


במקרים כאלה גיליתי שלאחר שיחות דמיוניות (לפעמים של יומיים ולפעמים של שבועיים) - כאשר בסוף פניתי לאדם האמיתי, הוא כבר היה "מוכן", כאילו באמת כבר בצעתי מולו את הכל השיחה הזו. 


 


במקרה הכי "גרוע" - התהליך הזה מנקה אצלכם את המשקעים, את הכעסים, את הנשמה. ובמקרים רבים - דיינו. זו בדיוק המטרה.


במקרה הטוב - "מתנקה" גם מערכת היחסים, וזה רווח נקי לכולם


 


בהצלחה


חיוך


 


 


 


 


 


 


 


 


 


 


 


 


 

יום שבת, 29 בדצמבר 2012

ששי עמוס קמעה..... (זהירות - פוסט ארוך ומייגע)

מחרתיים יש לנכד שלי יום הולדת שנתיים (נולד בסילבסטר - ומאז פטר אותי מההתלבטות אם צריך או לא צריך לחגוג את היום הזה.... קריצה  )


בתחילת השבוע (וגם אמצע וגם לקראת הסוף) עדיין לא נראה שבתי ובעלה יצליחו להיכנס לגור סוף סוף בדירתם ה-semi משופצת, והצעתי לחגוג ל"פרופסור" את יום ההולדת גם כאן, עם משפחתו של אחי, ביום ששי הקרוב (אמש) ולנצל את העובדה שבני עדיין בארץ (טס חזרה ביום ששי הבא).


כאשר ייכנסו לדירתם, אמרתי, יוכלו לחגוג לו בקרב שאר בני המשפחה (הצד של בעלה כמובן) ולא נורא בכלל שיהיו לילד כמה חגיגות יום הולדת (אחת בגן כמובן). 


היא אמרה סבבה, אבל "בקטנה" בבקשה. מה זה "בקטנה"? לא שאלתי, אבל הבנתי שפרט לעוגה עם נרות (וגם השגנו ציור אכיל של ספיידרמן) ומתנת היומולדת אין צורך "להתפרע" עם בלונים, זר על הראש ושלטי "מזל טוב" כי הם ידאגו לכך במסיבה שהם יעשו בדירתם החדשה לכשייכנסו אליה סוף סוף.


בדיעבד "בקטנה" היה אמור להיות - בלי מוזמנים. כלומר, רק בעלי ואני ובני (שנכדי קורא לו "דוד" בצורה הכי מתוקה שבעולם).


איך הייתי אמורה להבין זאת? אלוהים יודע. 


סימסתי לגיסתי את ההזמנה ליום ששי (הם כל כך עסוקים שמאד נדיר לתפוס שיחת טלפון באמצע השבוע - אנחנו מסתפקות בהודעות טקסט) והיא שמחה מאד להיענות כמובן. 


גם חברתו של בני הגיעה ארצה לחופשה, ומאד רציתי שגם היא תגיע לארוחה הזאת, אבל היא באה רק ל-10 ימים ובסוף השבוע הוריה רצו אותה אצלם (גרים בצפון הרחוק). גם היא רצתה מאד להיות נוכחת בארוחה הזאת, ובנוסף היא רוצה כבר הרבה זמן שניפגש עם הוריה (למרות שרשמית הם לא מאורסים או משהו, זה נראה די ברור שזה הכיוון). ניצלנו את העובדה שביום חמישי הם הגיעו לאזור המרכז לחתונה משפחתית, והזמנו אותם לישון אצלנו אחרי החתונה (לנסות באמצע הלילה עד הצפון שוב? לא חבל?) ואם כבר אז כבר - להישאר גם הם לארוחת ששי ערב. כך הפגישה איתנו לא תהיה כזו "רשמית", וגם יהיה עוד בני משפחה....בקיצור משהו קליל יותר. זה לא היה פשוט אבל בסוף הם הסכימו, וכך "בקטנה" הפך להיות ארוחת בת 12 משתתפים (לא כולל הנכדים כמובן). 


בעלי (השף) תכנן להכין את הכל בעצמו, למרות שהוא עבד גם חמישי ערב וגם ששי בקר....אז כדי לעזור הכנתי מרק ענקי (שבסוף לא הגשנו בכלל כי היה יותר מדי אוכל, אז הקפאתי את הרוב) וגם את המילוי ללזניה (גם הבולונייז וגם הבשמל) וכמובן עשיתי את כל הקניות בסופר, ירקן, קצב.....לפי הוראותיו...


ביום ששי בבקר הוא העמיד סיר ענק של טשולנט, ובששי כאשר חזר מהעבודה הכין את כל השאר - השלמת הלזניה (שתי תבניות שאחת הלכה להקפאה), בטטות בתנור, סלט מש מהחלומות (עם ארוגולה, אגוזי קשיו, חמוציות, ורוטב מגן העדן ממש), פלטת סלמון מעושן עם אבוקדו ו....פאטה כבד...שכחתי משהו? יכול מאד להיות! לקינוח הוא אפה עוגת שוקולד שכבות (שעליה הנחנו את ספיידרמן והנרות), וגם הכין פלטת פירות (תותים, קיווי, אשכולית אדומה ומלון - כן מלון). 


ומה אני עשיתי בכל הזמן הזה? כן, אז התברר שדווקא ביום ששי בבקר בתי ובעלה החליטו שזהו, נכנסים לגור בדירה, אבל צריך לנקות אותה - ויש יותר מדי אבק ולכלוך אז צריך לשלוח לכאן את הנכדים....


ובבקר הכנתי ארוחת בקר לאורחים (הוריה של החברה של בני).... ואז במקביל לנכדים הייתי צריכה להכין את השולחן לערב (בכל זאת 13 אנשים כולל הנכד הגדול).....


ואז הודיעו לי שהם (בתי ומשפחתה) נשארים לישון כי הדירה עוד לא נקייה ומסודרת והם יעברו לשם רק היום (שבת).... אבל יש כרגע אורחים בחדר האורחים....ההורים של החברה....טוב אבל הם לא יישארו עוד לילה....נכון אבל הדברים שלהם עדיין בחדר, והם בטח ייכנסו לנוח/להתקלח לפני הארוחה...


בקיצור אפסנתי את הילדים (מיטה, מזרון , מוניטור) אצלי בחדר... 


הכל בסדר. באמת הכל בסדר. מצב רוח טוב ורצון לעזור והכל הכל בסדר. עד ש.......


התברר שחתני כועס (כן, כועס) שאנחנו עושים ארוחת יום הולדת לנכד, כאשר הוא בעצם רוצה לערוך זאת אצלם בדירה ביום ההולדת עצמו (יום שני). אז התבררה המשמעות של "בקטנה", והוא היה מוכן שנגיד לאורחים הנכבדים (גם משפחתו של אחי וגם ההורים של החברה) שבעצם לא חוגגים הערב שום יום הולדת, וזה שהתארגנתם במיוחד להגיע, וזה שקניתם מתנות - זו בעצם הבעייה שלכם! 


בעלי (שגם ככה חם על החתן שלנו בגלל שטויות שהוא עשה עם הדירה, השיפוץ וכו וכו) חטף את הג'ננה, ובצדק במקרה הזה לדעתי, והודענו לבתי היקרה שאנחנו אמנם יודעים שהם עייפים ומתוסכלים עם המעבר דירה הזה שנגרר (מי אחראי לכך בעצם?) אבל בכל זאת עשינו ועושים הכל למענם וגם את הארוחה הזו (מי ידע שדווקא עכשיו הם החליטו שהדירה מספיק מוכנה כדי לעבור?) שטרחנו עליה יומיים, ויש להתחשב גם באורחים... אז בבקשה להפסיק עם השטויות כי הפעם זה כבר ממש מוגזם. התפשרנו והודענו שלא ניתן לילד את המתנה שלנו, שתוענק לו אחר כבוד ביום ההולדת "האמיתי" אצלם בבית (אם זה באמת יתקיים, כי כמו שאנחנו מכירים אותם - זה ממש לא בטוח).


בתי התנצלה (בשמו), הוא הגיע (באיחור, לאחר שסיים לנקות את הדירה ולהתקלח בה בפעם הראשונה) בזמן למנה העיקרית, הדלקנו נרות על העוגה ושרנו היום יום הולדת והקטנצ'יק קיבל את המתנות מכל האחרים - והיה בעננים.


ההורים של החברה פינו את החדר ונסעו צפונה, בתי ובעלה השתלטו בחזרה על חדר האורחים/נכדים והלכו לישון שם ארבעתם - וקמו בבקר שמחים וטובי לב, לקחו את כל חפציהם ונסעו לדירתם החדשה...והשאירו לנו כמובן גם את כל המטבח (לזה כבר אנחנו רגילים)לסדר ולנקות אחריהם....


הם יכולים אולי לזקוף זאת לעייפות הרבה, אבל לא שמעתי את חתני אומר אפילו תודה (על דבר כלשהו - האוכל, האירוח, הטיפול בנכדים...)


עכשיו קבלתי הודעת טקסט מבתי, שהיתה כנראה ממוענת למספר נמענים, שבה הם כולם מודים לכולם על כל העזרה והתמיכה...זה אמור לכסות את העניין, לא?


העיקר שהיה ערב מוצלח, הנכדים היו מבסוטים, כל האורחים התלקקו מהאוכל ומהנכדים המתוקים - וסוף טוב הכל טוב


הבקר (אחרי שגמרנו עם המטבח, פינת אוכל, סלון, חדר אורחים .....והתחלתי נגלה אחר נגלה של כביסות - בעיקר מצעים ומגבות) רבצנו לנו מול הטלוויזיה וראינו סדרות מוקלטות, בלי חשק או יכולת לעשות כמובן שום דבר אחר (כמו ספורט, למשל)......


ובצהריים בעלי עוד נסע לעבודה!


מחר יש לנו יום חופשי ביחד (לו אין עבודה ולי אין נכדים). יום כיף שלנו. מאחלת לנו שבוע טוב וחופשי מעצבים!סבבי


 

יום שני, 24 בדצמבר 2012

על ניידות מספרים.....

אחד ה"צ'ופרים" של התקשורת הישראלית בשנים האחרונות הוא חוק ניידות מספרים.


אדם יכול לעבור בין חברות תקשורת (ניידות ונייחות) בלי שיצטרך להחליף את מספר הטלפון שלו. וכל זאת תוך 3 שעות....הבנתי שזה הזמן


המהיר ביותר שקיים בעולם לניוד מספר טלפון. באמת - כל הכבוד לישראל. 


...רק שיש בעייה קטנה שצצה לפעמים....


נתקלתי בה לראשונה דווקא "לטובתי" כאשר בצעתי ניוד למספר הטלפון של בני. נגשתי לאחת מחברות הסלולר הוירטואלי ובקשתי לנייד אותו מחברת סלולר ותיקה. כל מה שהתבקשנו לעשות היה להזדהות ולתת אמצעי תשלום. חששתי....כי הטלפון של בני, כמו של כל משפחתי, לא רשום על שמנו בחברת הסלולר הותיקה, אלא על שם החברה של בעלי. עד היום, עבור כל פעולה קטנה שרצינו לבצע בטלפונים שלנו, היינו צריכים איש קשר של החברה, שיזדהה תחילה עם אמצעי תשלום ועוד פרטים מזהים מול חברת ספק הסלולר. לא נראה לי הגיוני שניתן יהיה לבצע את הניידות ככה סתם ללא מעורבות בעלי, איש הקשר שלו, אמצעי הזדהות, תשלום וכו מול הספק הנוכחי. 


הבחורה בדלפק של חברת הסלולר הוירטואלי הרגיעה אותי שאין בעייה בכלל, והניידות תבוצע תוך 3 שעות - וכך זה באמת קרה. איש אף לא התקשר לחברה של בעלי לשאול אם זה מבוצע באישורם!  כל הסיפור נשמע לי מוזר אבל באותו מעמד זה דווקא עבד לטובתנו. 


 


אחרי כשבועיים נתקלנו בבעייה מהצד השני, הפעם לרעתנו. 


לבעלי יש ipad  3G , עם כרטיס SIM סלולרי של אותה חברת סלולר ותיקה בה נמצאים כל הטלפונים בחברה. יום אחד פתאם הפסיק הקשר הסלולרי ב-ipad לפעול. בפנייה לספק הסלולר התברר שהמספר.....נוייד לחברת סלולר אחרת. הם התפלאו מאד לשמוע שלא הוא ביקש את ההתניידות, ושבפועל הוא כבר מנותק מספר שעות ללא יכולת עבודה מחוץ למשרד בהעדר wi-fi.....


הוא ביקש לנייד בחזרה את המספר, ואכן תוך 3 שעות קיבל את הקו בחזרה......ואתמול זה קרה שוב. 


בשיחות טלפון (והמתנות) אינסופיות מול הספק שלנו ומול הספק המנייד - לא ניתן היה להבין איך ולמה זה קרה, מי ביקש את ההתניידות, וכיצד ניתן למנוע זאת מלקרות שוב (הרי לאף אחד אחר אין באמת את המספר שלו - המספר הוא חד-חד ערכי בארץ!). 


 


משני המקרים הללו, ניתן להבין כי כלל לא מתבצעת בדיקה לאשרור הזיקה של מבקש הניוד למספר המנויד!


 


בדקתי, ובפירוט של חוק ניידות מספרים באתר של משרד התקשורת כתוב בין היתר: 









"החברה הקולטת תברר עם המנוי, באופן סביר, את העניין, לרבות באמצעות זיהוי המבקש וזיקתו למספר הטלפון נשוא הבקשה באמצעות הצגת חשבון טלפון או הסכם התקשרות, הפעלת הטלפון שברשות המנוי וכיוצ"ב."



 


מה זה אומר "לברר אם המנוי באופן סביר לרבות באמצעות זיהוי המבקש וזיקתו למספר...." ? מה זה דורש מהחברה המניידת, ומה זה לא דורש? ממני לא ביקשו חשבונית, הסכם התקשרות....ואפילו לא את הפעלת הטלפון שברשותנו (מה שדווקא כן יכלנו לעשות). אם הטלפון נגנב? אם הוא ברשות עובד חברה שלא קיבל אישור לנייד מבעל החברה? 


או בקיצור כמו שנכדי המתוק אומר "מה זה זה????"

יום שני, 17 בדצמבר 2012

מסתבר שסוף השבוע התארך קצת.....

כשהייתי בצבא, או אפילו עוד בגדנ"ע (כן - היה פעם דבר כזה), לימדו אותי שכל תכנית היה בסיס לשינוי.


מזל שזכרתי את השיעור הזה, כי לפחות בכל הקשור לבתי - האמרה הזו תמיד מדוייקת להפליא.


אז סוף השבוע התחיל ביום ששי בבקר - כאשר היו אמורים להביא לי את הנכד הגדול ובפועל התקשרו שאני אבוא (מתל מונד לתל אביב) לקחת אותו הביתה בעצמי.


הגן שלו היה בחופשה ביום ששי וגם ביום ראשון, כך שנסעתי בעשר בבקר לאסוף אותו מהדירה השכורה שלהם, והם התארגנו למאמץ אריזה וארגון אחרון לפני ההובלה של הדירה שתוזמנה לשבת בבקר (בחיים לא ידעתי שיש מעבר דירות בשבת בבקר אבל התברר שזה די נפוץ...).


את התינוק הם תכננו להביא לאמו של חתני, וכך בשיטת "הפרד ומשול" הם פיזרו את הילדים ונגשו למלאכת המעבר.


הנסיעה הביתה עם הנכד הגדול עברה בנעימים, עם שירים, כרגיל, ודיווחים על מה שנצפה מבעד לחלון "האוטו האדום של סבתא" : עצים, מנופים, משאיות, אופנועים וגם עננים וציפורים.


בנוסף שוחחנו על כך שנוסעים לבית של סבא וסבתא, וכרגיל עברנו על מי עוד גר בבית. הוא זכר שלמשך כמה שבועות גרו בו גם הורי (המוח הזה זוכר הכל) שגם להם קוראים סבא וסבתא, כמובן גרים בו שני החתולים (והוא יודע כמובן את שמם) וכעת גר בו (זמנית) גם הדוד. כך הוא קורא לבני המתוק שהגיע לביקור בן חודש מחו"ל: "דוד". זה פשוט ממיס!


היה קצת קריר ביום ששי ולכן בילינו בעיקר בתוך הבית, אבל בין השירים, המשחקים, הסיפורים, הארוחות (הילד אוכל מצוין כאשר אמא שלו לא בסביבה - כל נושא הבעייתיות באוכל שמור כנראה רק לה! משהו מדהים!) וגולת הכותרת - האמבטיה (הנכונה "פאץ' במים" מאז תקופת שיעורי השחייה בדיאדה בנמל תל אביב) הצלחנו להתגבר על חוסר הבילוי באוויר הצח שהוא אוהב כל כך. 


בני היקר התעורר מאוחר אמנם, אבל מרגע שהתעורר השתתף ועזר בכל מלאכת השמרטפות, והקטנצ'יק היה בעננים. 


מדי פעם הובע געגוע כלשהו לאחד ההורים או שניהם ("אימא" או "אבא" קורע לב), ובאיזה שהוא שלב (בעת ניסיון להרדים אותו בצהריים) הוא אפילו קרא לאחיו התינוק וגרם ללבי להתכווץ! אבל באופן כללי הוא היה שמח, שמח ורגוע וזורם. 


המצאנו משחקים וצחוקים חדשים (מתישהו, נדמה לי בשבת בבקר כאשר הוא התעורר - שיחקנו ב"קוקו" עם ה"שמיכי" שלו - המכונה "סו" - והוא אמר בטעות "קוקי" במקום "קוקו" זה הצחיק אותו כל כך שמאז זה הפך למשחק בפני עצמו), שיחקנו והתרוצצנו ודיברנו על הסיפורים והסרטים (הילד מקשיב לסיפורים רוב קשב מההתחלה עד הסוף, כמה פעמים, וכך גם עם סרטי פו הדוב באורך מלא).


נושא ההירדמות היה קצת בעייתי, ובצהריים (גם ששי, גם שבת) נאלצתי לתת לו להרדם על הספה בסלון ורק אז להעביר אותו למיטה. 


בלילה נשכבתי איתו במיטה הגדולה בחדר האורחים/נכדים, והעברתי אותו למיטה שלו לאחר שנרדם - אבל לאחר כשעתיים הוא התעורר בבכי, ופשוט העברתי אותו למיטה שלנו (בעלי סבל מאד מהבעיטות והקולות תוך כדי שינה ובאיזשהו שלב עבר לישון בחדר האורחים במקומו). 


זה לא היה לגמרי "לילה לבן" כי נרדמתי בין לבין - אבל אפשר לקרוא לזה לילה אוף-ווייט או בייז'.....קריצה 


הוא קרא מידי פעם לאמא, ואז שוב נרדם, או שפשוט אמר "סבתא", כדי לוודא שאני שם - והתכרבל באופן הכי מתוק שיכול להיות!


הוא ביקש "בוקי" (בקבוק) בעיקר בשביל הפינוק, כי לא ממש שתה הרבה ממה שהכנתי....


הוא חלם ואמר פתאם משפטים כמו "פו דב אוהב דבש" או "פו דב חבר שלי" - וחזר לישון.


לבסוף הגיע הבקר, ואחרי געגוע קצר להוריו הוא חזר לצחוקים ולמשחקים עם סבתא, כמה דקות עם סבא (שנאלץ ללכת לעבודה, גם בבקר וגם אחרי הצהריים) ועם הדוד המתוק (לאחר שהתעורר כמובן). 


לפני הצהריים לקחנו אותו (בני ואני) לטיול על האופניים שלו, טיול שכלל גן שעשועים, לשמחתו הגדולה של הנכד המתוק. הטיול שימח אותו, עייף אותו, הרגיע אותו - ואחרי ארוחת הצהריים הוא שוב נרדם על הספה והרביץ שנ"ץ של שעתיים וחצי. 


בשלב זה בתי הגיעה כבר עם התינוק (לאחר שאספה אותו מחמותה), תכולת הדירה כבר עברה להרצליה - ברובה (לא כולל החתולה....), וחתני נשאר שם עוד כמה שעות - ממשיך בהעדרה לארגן ולסדר כמיטב יכלתו את הדברים.


מוצ"ש היה דווקא כיף פה. שני הילדים התקלחו ביחד, ארוחת הערב עברה בנעימים, חתני גם הגיע מתישהו וכמתוכנן הם נשארו לישון כאן - במטרה לנסוע לדירתם החדשה למחרת בבקר ולהתחיל בה את חייהם החדשים.


ברם..... זה לא ממש עבד העניין הזה.


הדירה לא לגמרי מוכנה....אין מטבח (הגיע אתמול ויורכב היום), לא כל השירותים עובדים, חסר חלון אחד (במקלחת הורים) ועוד חלון לא נאטם עדיין....אין דלתות (זה לא נורא) ואין ארון בגדים להורים (ניתן לחיות כמה זמן מתוך המזוודה והארגזים...?)...


וכאמור החתולה עדיין היתה בדירה השכורה....וצריך להחזיר את עריסת התינוק ל"יד שרה" ...וצריך לצבוע את הדירה השכורה כדי למסור אותה...


בקיצור, בתי ישבה בדירה החדשה עם שני תינוקות, שפתאם נהיו רעבים ועייפים ובלי שחשבה כיצד היא מטפלת בהם שם....


אז החזרנו אותה לביתנו, וגם הלילה הם ישנו כאן....


הבקר חתני לקח את הנכד הגדול לגן (הקודם - בתל אביב, כדי לא לעבור יותר מדי שינויים בבת אחת), ובתי נסעה לדירה החדשה עם התינוק להמשיך לסדר ולקבל את כל אנשי המקצוע והשירותים שאמורים להמשיך לסדר את הדירה (חלונות, מטבח, טלפון/רשת, טלוויזיה...דלתות...).


הם השאירו את המזוודות וכל הדברים שלהם כאן, ולא היה ברור אם יחזרו הערב רק כדי לקחת הכל איתם ולהתחיל לישון בביתם החדש, או שימשיכו לגור כאן בינתיים.....


הנסיעה לגן של הנכד בתל אביב ארכה הבקר כשעה וחצי....ונראה לי שהם הבינו שהמגורים הזמניים בתל מונד הם באמת לא הרעיון הכי מוצלח.


עוד הם הבינו שהדירה היפהפיה שלהם לא באמת מותאמת כבר למגורי משפחה, וכאשר חמותה של בתי הציעה שיגורו אצלה ברמת אביב כמה ימים עד שהכל יסודר, הם הסכימו מייד. 


אז בתי התייצבה כאן שוב, םעם התינוק, בעוד בעלי מקצוע עדיין עובדים אצלה בדירה, ואני עזרתי לה לארוז ולהעמיס את מטלטליה על הרכב ולעבור לחמותה.


אז מבחינתי סוף השבוע של המעבר שלהם הסתיים הבקר.


מבחינתם זה עוד ייקח כמה ימים...אבל בסוף הם יעברו לדירתם החדשה המרווחת והיפהפיה - ובאמת יתחילו את חייהם החדשים.


ובשבוע הבא היא מתחילה את שבוע ההסתגלות של הילד לגן החדש...


 


 


 


 


 


 

יום שישי, 14 בדצמבר 2012

ערוכה לסופשבוע עם הנכד .....

הגיע היום המיוחל ובתי ומשפחתה סוף סוף עוברים לדירה שלהם.


יכול להיות שאתייחס מתישהו לכל הסוגיה של עצם רכישת הדירה, השנים שלקח לנו לשכנע אותם שלא כדאי לחיות בשכירות לעולמים,


החודשים שלקח להם למצוא דירה ששניהם אוהבים באזור ששניהם מסכימים עליו....


וכמובן כל סוגיית השיפוצים (ובעיקר התקציב לשיפוץ - שנפרץ כמובן לחלוטין)...


אבל עכשיו הם עוברים ו"מפזרים" את שני הנכדים בין שתי הסבתות (התינוק אצל חמותה והפעוט בן השנתיים כמעט - אצלנו)....


אז אני ערוכה לסופשבוע עם ה"פרופסור" (כפי שמכנים אותו במשפחה של אביו)....


הפעם האחרונה שהייתי איתו יום שלם היה כאשר נולד אחיו התינוק, והפעם האחרונה שהוא ישן כאן כמה ימים היתה בפסח.....די מזמן


בעלי אמנם עובד במשך רוב סוף השבוע, אבל יש לי תגבורת: בני הגיע לביקור של חודש מחו"ל, ומייד הצטרף למאמץ המשפחתי של העזרה בטיפול 


ומשחקים עם האחיינים. 


אז חדר הנכדים (שהוא גם חדר האורחים) מוכן, המיטה והמוניטור מוכנים ....


המקרר ערוך עם המאכלים שהוא אוהב (והמעדנים שהוא אוהב)...


הצעצועים, ספרים ותקליטורים כבר מוכנים לבואו בסלון.....


הם יכולים להגיע.....


בהצלחה לנו, בתקווה שההנאה תגבר על הקושי (זה תמיד קשה, בעיקר פיסית!) 


 


נתראה בצד השני של סוף השבוע הזה

חיוך

 

יום חמישי, 13 בדצמבר 2012

שיפור השינה בעזרת קפה.....

כבר מהכותרת ברור שמשהו פה מוזר


אז כן, מעולם לא היתה לי בעייה לשתות קפה ואז ללכת לישון


אבל זו לא הפואנטה הפעם


הפעם נראה שמבלי משים הצלחתי לשפר את שנת הלילה שלי בעזרת שתיית הקפה....


 


מאז שאני זוכרת (את שנותי הבוגרות) אני קמה בלילה לשירותים


בכלל אני הולכת לעתים קרובות לשרותים ("יש לך שלפוחית רגיזה"? כפי שאומרת הפרסומת) - אבל אני גם שותה הרבה, 


מים בעיקר, כך שזה דווקא הגיוני


מאז שאני זוכרת את הקימה בלילה, בדרך כלל כחמש שעות לאחר שאני נרדמת, אני מתעוררת והולכת לשירותים,


וחוזרת לישון.


אינני יודעת אם זה מחזור השינה שלי, ובגלל שאני ממילא מתעוררת אני קמה לשירותים


או שהשלפוחית מעירה אותי.....


כך או כך, אני רגילה לכך ואין לי בעייה עם זה


לפני כמה שבועות, התחלתי לקום כמה פעמים בלילה, הווה אומר - לא לישון יותר משעתיים רצוף!


למותר לציין שזה ממש פגע באיכות השינה שלי, וכתוצאה מכך באיכות כל היום שלמחרת. 


אני אדם שחייב לישון - לא הרבה אבל מספיק - אחרת אני לא בן אדם. 


אז הלילות הללו של שינה קטועה ("כמו תינוק - מתעורר כל שעתיים ובוכה") ממש עצבנו אותי, לא הבנתי מאיפה זה בא


ולא ידעתי מה לעשות עם זה.


לפני כמה לילות פתאם חזרתי לשנת הלילה הרגילה שלי, קמתי פעם אחת לשירותים לאחר כחמש שעות שינה, וחזרתי לישון


וקמתי כמו חדשה.


למחרת שוב היה לי לילה מקוטע, וניסיתי להבין מה היה שונה בפעולותי ביום שקדם ללילה הטוב.


הדבר היחידי שחשבתי עליו היה ששתיתי קפה בשעות הערב, דבר שחדלתי לעשות בחודשים האחרונים, מאז שהפסקתי לעבוד.


באותו היום עשיתי ניסוי ושתיתי שוב קפה לפנות ערב, ושוב ישנתי מצוין. 


מאז אני שותה לפחות כוס קפה אחת אחר הצהריים ו/או בערב, וישנה מעולה - כחמש שעות רצוף, שירותים, ושוב שינה מצוינת


עד הבקר.


הסיפור הזה סותר גם את התיאוריה של הקפה (קפאין) המונע שינה (שמעולם לא חלה עלי ממילא)


וגם את התיאוריה שהקפה משתן, ולכן לכאורה התופעה היתה אמורה להיות הפוכה - הרבה יותר הפסקות שינה לשירותים במהלך 


הלילה.


ההסבר היחיד (הלא מדעי במיוחד) שיש לי לתופעה הזו, הוא שדווקא משום שהקפה משתן - אני "מתפטרת" מהנוזלים מהר יותר


ובאופן שלם יותר לפני שאני הולכת לישון, ולכן זה לא מפריע לי בשינה.........


אחרת באמת אין לי שום דרך להסביר את זה. 


יש רעיונות? 


בכל מקרה אני מאד מאד מאד שמחה שאני שוב ישנה רצוף וטוב חיוך

יום ראשון, 2 בדצמבר 2012

אחר הצהריים אצל הנכדים

אני יוצאת כבר בשתיים וחצי מהבית, כדי להספיק להגיע אליה בזמן, לנסוע לקחת את הגדול מהגן. בימים שמיד אחרי לידת התינוק אני הייתי אוספת אותו מהגן ומביאה אותו אליה הביתה, אבל אחר כך היא העדיפה לעשות זאת בעצמה - כי בבקר חתני הביא אותו לגן ולא היה לה בכלל קשר עם הגננות.


חשוב לה להיות חלק מזה.


אני חונה, מפעילה את הפאנגו, ונכנסת עם מפתח משלי (למקרה שהיא מאכילה אותו או נחה...)


שניהם (אמא ותינוק) זורחים לקראתי.


אני ממשיכה איתו בפעילות שעסק בה לפני שהגעתי - האכלה או הגרעפס שאחרי ההאכלה או החיוכים והגרגורים שבין לבין. ה"שמנדוב" אני קוראת לו, כי הוא היחיד מכולם (שני ילדיי ונכדי הבכור) שעוסק רוב היום באכילה. רק בקבוק כמובן בשלב זה, אבל אם זה ימשיך ככה .....אינשאללה. הוא גם היחיד שיש לו קפלים בכל מקום אפשרי (רגליים, ידיים, סנטר...גומות מתוקות בגב כף היד). לא מכירה את זה אצלנו במשפחה. 


בתי נוסעת להביא את הגדול. זה לוקח כחצי שעה - יש לה סבלנות אליו. הוא מראה לה מה עשה בגן ועל מה שיחק, ובדרך מספר לה עם מי שיחק ומה היה - במגבלות יכולת הדיבור כמובן. אבל היא מבינה אותו. אני מבינה אותו. הוא מובן. יש לו דרך לגרום לנו להבין אותו, מאז ומתמיד - והוא גם עובד קשה בעצמו ומפתח בכל יום יכולות דיבור והבעה חדשות. אנחנו לא תמיד מספיקים להתענג על שיבושי הלשון המתוקים שלו והוא כבר משפר אותם או לגמרי מתקן אותם. "הפרופסור" קוראים לו בני המשפחה של חתני. גאון קטן ומתוק, עם עיניים סקרניות ענקיות, שפתיים חושניות (כמו של בתי, בעלי וחמותי) שרק בא לנשק כל היום....לפעמים אני מביטה בו ונזכרת שגם הוא עדיין תינוק. עוד לא בן שנתיים אפילו....


הם מגיעים ותמיד עם סיבוב המפתח גם דופקים טוק-טוק-טוק בדלת : "מי פה גר?" והוא רץ אלי "תבתא, תבתא" (דווקא "סבא" הוא אומר לגמרי נכון) ותמיד יש לו משהו לתת לי - עוגיה מהגן או שוקולד ("קולד") ואם אין לו כלום אז ברוב הוד והדר הוא מוסר לי את ה"שמיכי" שלו המכונה "סו". כך הוא התחיל לקרוא לה, לפני שנה כאשר התחיל את הגן - וכך כולנו התרגלנו לקרוא לה. "סו". בתי החכמה, משראתה הוא לא לוקח מוצץ, והוא יהיה חייב משהו שירגיע אותו במיוחד כאשר אינו בבית, קנתה כמה וכמה "שמיכי"ות כאלה, כדי שתמיד תוכל לכבס ולספק לו נקיות. ישנם שני דגמים של "סו": "סו כלבים" עם ציורים של כלבלבים (בהתחלה הוא קרא לה "סו האו" וזה נשמע קצת יפני או סיני....) ו"סו פסים". לפני כמה חודשים, לאחר שראתה שהוא מסתובב עם זה בגן ועלול למעוד וליפול בגלל זה, היא בקשה מסבתא של חמי לגזור אחת מהן ל-4 קטנות , ועכשיו יש לו גם "סו פסים קטן"בוסף ל"סו פסים" ו"סו כלבים". הוא זקוק לזה רק כאשר הוא עצוב או עייף או נעלב....וזה מדהים כמה זה מרגיע אותו.


הוא כל כך מודע לכוח ההרגעה של ה"שמיכי" הזה, שכאשר קוראים לו את הסיפור "האריה שאהב תות", כאשר האריה בוכה הוא מפסיק את הסיפור, רץ להביא את ה"סו" התורן ו"נותן" לאריה שבספר כדי להרגיע אותו.


לפעמים אני נשארת עם התינוק בבית, ובתי יוצאת איתו לטיול, למכולת, לגן השעשועים, לפעמים אנחנו יוצאות יחד - ולפעמים אני יוצאת איתו לבד.


בפעם האחרונה עשינו זאת לאחר שירד גשם. הוא הלך איתי יפה יד ביד לכיוון גן השעשועים, מפטפט כל הדרך על דברים שאנחנו רואים. ציפורים, חתולים, אופנועים, וצבעים שונים של מכוניות. הוא יודע של"תבתא אוטו אדום". וכשהוא רואה עוד אוטו אדום הוא אומר "אוטו אדום לא תבתא".


הוא מאד מאד אוהב להתנדנד בנדנדה, ואנחנו עושים זאת על רקע כל שירי הילדות הקלאסיים (הפייבוריטים הם במדינת הגמדים ובאה באה התזמורת)


במדינת הגמדים (לא מצאתי את באה באה התזמורת) עם תוספות של "היי" או "weee" בכל פעם שהוא מגיע אלי לדחיפה. 


לפעמים הוא מתבייש פתאם ממישהו. זה יכול להיות ילד גדול יותר שעובר לידנו, או אישה שנכנסת יחד איתנו לבניין או למעלית, או אפילו כלב - למרות שהוא מאד אוהב כלבים בדרך כלל, קרה פעם שליטפתי כלב והוא נעמד לו כולו מבוייש, הוריד את עיניו לארץ ועל שפתיו המתוקות עלה הד של חיוך מבוייש....מה שמצחיק באותה הפעם היה שגם הכלב התבייש - ממש חיקה אותו. 


במקרים כאלה הוא מבקש על הידיים, ואין לי שום בעייה לעשות זאת, רק שהוא גם רוצה לראות לאן הולכים ומה קורה לפנינו, ואז הוא עושה חצי סיבוב כדי לפנות לכיוון ההליכה, במקום לחבק אותי סטייל קופיף - וואי וואי מה שזה עושה לי לגב...!!!


אם נשארנו בבית, הוא אוהב מאד לקרוא סיפורים, מתיישב בחיקי (על הרצפה) או לידי (על הספה), מקשיב ברוב קשב ומשתתף בסיפור. הוא רוצה לשמוע כל סיפור מספר פעמים ברצף, כמובן, וגם אם זה ספר חדש, תוך פעמיים-שלש הוא כבר משתתף ומכיר את המלים. פרופסור, כבר אמרתי?


לפעמים נכנסים יחד (כן, גם אני!) לאוהל הכדורים, או משחקים בכדור (תופס לא רע וזורק מעולה!) וגם כדורגל....


אין ספק שזה כמו ללכת לחדר כושר מבחינתי.....


באיזה שהוא שלב הוא מתעייף, בין אם אנחנו משחקים בבית או בחוץ, ואז חוזרים הביתה ולפני שנערכים לארוחת הערב, מאד מאד מרגיע אותו לראות טלוויזיה - בעיקר סרטים של פו הדב. הוא משוגע על פו הדב, ובמיוחד על טיגר וגם רו. הוא מכיר כבר את הסרטים בעל פה, יודע מתי יהיה שיר ומתי מישהו יגיד משהו, ומשתתף כמו בני עשר'ה בסרטי פולחן....זו חוויה מיוחדת במינה.


ארוחת ערב זה בעיקר חביתה, גבינה לבנה, מלפפון ולחם. הוא היה מעדיף מילקי.....(כן, היתה איזו גננת בשנה שעברה שהכירה לו את האסון הזה), אבל יודע שבכל מקרה גם אם יש מילקי, הוא מקבל רק אחרי ארוחת הערב.


הוא לא אכלן גדול, כבר אמרתי?


הוא יושב על השיש (כן, התפלצתי כשראיתי את זה אבל בתי סומכת עליו, וכמובן היא או אני משגיחות מקרוב ובשבע עיניים) ומחלק הוראות. עכשיו מחבת, עכשיו שמן (זית כמובן), עכשיו ביצה, מלח לא לשכוח....הוא מורה לנו כיצד להכין את החביתה....


בדרך כלל אני עוזבת בשלב הזה, בתנאי כמובן שהתינוק כבר נרדם ובתי יכולה להקדיש לגדול את מלוא תשומת הלב.....


אחר צהריים טיפוסי אצל הנכדים.....


 

יום חמישי, 29 בנובמבר 2012

לא מתגעגעת לעבודה

שמרתי על הנכד התינוק הבקר, שהיה כולו גרגורים וחיוכים ו"הדליק בקבוק בבקבוק" כמו שאני אוהבת לקרוא לרעבתנות שלו


כל כך שונה מהגדול שעושה טובה שהוא אוכל.....


הגדול מבריק, מתוק, מדהים, יפהפה (גם הקטן) אבל האוכל ממנו והלאה. גם בתי היתה כזו בינקותה/ילדותה ואין שום סיבה להתפלא על כך


הקטן כנראה יותר כמו אבא שלו.....


בשבועות האחרונים יוצא לי לשמור על הקטן פעם/פעמיים בשבוע בשעות הבקר - כאשר בתי יוצאת לעבודה, ואז באותם הימים אני לא נוסעת אליהם אחרי הצהריים כדי לעזור לה עם שניהם


היא כבר מסתדרת ממש טוב איתם, מאד גאה בה.


וכאשר אני כן נוסעת אליהם אחרי הצהריים, אני מבלה זמן איכות נטו עם הגדול, שהוא עדיין חלק בלתי נפרד מנימי נפשי (וכנראה תמיד יהיה)


וזה כיף - זה כבר הכיף שחיכיתי לו, כאשר זה לא כל יום ויש לי צ'אנס להתגעגע - זה לא עול, ואני מצפה למפגש....


בדיוק מה שרציתי בשלב הזה (שלושה חודשים אחרי הפרישה)


ואז היום פתאם קבלתי טלפון מעמית (עובד של חברה חיצונית שעבד עבורי בצוות) שהזמין אותי לכנס בתחום שלי, בתחום ספציפי שעבדנו עליו יחד בפרוייקט הגדול האחרון שבצעתי לפני שעזבתי.


הכנס ייערך ביום שבו אני אמורה לשמור על התינוק, ולכן לא אגיע כנראה - אבל כאשר אני חושבת על זה, נורא כיף שהוא חשב עלי והזמין אותי, אבל זה ממש לא מושך אותי. 


אולי יהיה נחמד לראות אנשים ולשמוע חידושים בתחום, אבל תכל'ס - אני ממש ממש לא מתגעגעת למקצוע ולעבודה. עדיין לא, או אולי לעולם לא.


מי יודע?


הודיתי לו שחשב עלי, בקשתי שיבדוק שוב שאכן מדובר ביום זה שבו אני עסוקה (כי בשאר השבוע אין לי בעייה כלל להגיע)


וצחקתי לעצמי - איך זה לא חסר לי, אבל ממש לא חסר לי...

יום רביעי, 28 בנובמבר 2012

קצת על אסטרולוגיה....

לא מתיימרת להיות אסטרולוגית מדופלמת, אבל למדתי ואני מתרגלת ועוסקת בזה כתחביב - ומוקסמת בכל פעם מחדש, מההיבט הפסיכולוגי, מהקשר שמתגלה בכל פעם מחדש בין אנשים (בני זוג, משפחות, הורים וילדים...) דרך המפה...


"המפה" - הכוונה מפת הלידה, מצב הכוכבים והמזלות ברגע לידתו של אדם (או מדינה או ארוע...לצורך העניין). 


יש גם מפות נוספות - שנועדו לבחון מערכות יחסים, תחזיות עתידיות ועוד - לא מתעסקת עם זה כרגע


 






אבל כאשר למדתי אסטרולוגיה אצל מורתי המדהימה מגי אדם, היא לימדה אותנו קודם כל על אבני היסוד של האסטרולוגיה - היסודות והתכונות - שמהם בעצם מורכבים המזלות, ורק אחר כך למדנו את המאפייניםף הארכיטיפ של כל מזל. כך הבנו טוב יותר את המזל והיה לנו קל יותר לזכור את תכונותיו...


אחרי כן למדנו על הפלאנטות - הכוכבים - המשתתפים במפה האסטרולוגית, התכונות שלהם והקשר שלהם לכל מזל ..


לאחר מכן למדנו על בתים במפה - כמו שישנם 12 מזלות, ישנם 12 בתים - פלחים לפיהם מחולקת המפה - כל פלח בן 30 מעלות (סך הכל 360 מעלות לגלגל המזלות) - וכפי שניתן לראות בתמונת הגלגל למעלה (מפת הלידה שלי, במקרה) כל מזל (מצויר בגלגל החיצוני) וכל כוכב (מצויר בתוך ה"פלחים" שהם הבתים) ממוקם בבית מסוים במפה, במיקום ספציפי בתוך הבית - מבחינת המעלות. 


כאשר באים לנתח את מפת הלידה, מנתחים כל פרמטר בנפרד (לדוגמא שמש במזל דלי 07 מעלות 27 שניות בבית 1, אופק במזל גדי תמיד בבית 1 45 מעלות  ו-13 שניות, ירח במזל בתולה בבית 8 19 מעלות ו41 שניות)


כל הסיפור הזה היה הרבה יותר מסובך לצייר ולחשב לפני תוכנות המחשב, אבל העבודה האמיתית היא הקריאה, הניתוח וההבנה.


בנוסף - כל כוכב מתנהג או מרגיש שונה בכל בית ובכל מזל - יש בתים או מזלות שהכוכב מרגיש בהם טוב ואז הוא "נעלה". יש בתים שבהם הוא "במפלה" כלומר נחלש. זה משפיע על הניתוח.


נוצרות גם זוויות בין הכוכבים 




חלק מן הזוויות הן קשות, גורמות לאנרגיות מטלטלות, התנגדויות ועימותים - וחלק הרמוניות ובונות. אין רע, אין טוב - לכל דבר יש משמעות.


במפה שלי כאן ניתן לראות שיש זווית של 90 מעלות (זווית קשה) בין השמש שלי (שנמצאת בבית 1)לפי נפטון שלי (שנמצא בבית 10), לעומת זווית "הרמונית" של 60 מעלות בין מרקורי שלי (בבית 1) לבין יופיטר שנמצא בבית 11). כל אלה ישפיעו עלי, על המפה שלי. 


יש המון מידע, המון פרמטרים, חלק אולי יסתור את עצמו ואסטרולוג צריך לדעת למה להתייחס, מה להביא בחשבון, מה נראה רלוונטי. לכן ייתכנו סתירות בין פרשנויות של אסטרולוגים שונים, למשל. כמו ברפואה - צריך לדעת מה לבדוק, איפה לבדוק - איך להביא בחשבון את כל התוצאות, ואיך להסיק מכך את המסקנות הנכונות. גם בין רופאים שונים פעמים רבות הדיאגנוזות שונות, ומה שאבחן רופא א לפעמים כלל לא עלה בדעתו של רופא ב.


ודבר אחרון להיום (נאמנה למה שאמרה האזרחית קיין הבקר שאיש לא קורא בלוגים ארוכים....או כמעט אף אחד)


כל מה שיש במפה הזו נמצא ב"קיטבג" (כדברי של מורתי) שלנו - אבל לנו יש בחירה חופשית, ואנחנו יכולים להביא לידי ביטוי חלק או כל מה שיש שם (במגבלות מסויימות - יש השפעות שחזקות מאיתנו). כך למשל רואים תכונות אופי קצת שונות זה מזה אצל תאומים שנולדו דקות ספורות זה מזה באותו המקום, והמפה שלהם בעיקרון זהה. 


הורה מודע יכול לטפח תכונות מסוימות של ילדו ולטפל בשלב מוקדם ובדרך חינוכית בתכונות שיקשו על חייו...או לפחות להבין מניין זה נובע וכך להבינו ולקבלו למרות שהילד וצורת חשיבתו עשויים להיות שונים לגמרי מההורה ובלתי מובנים לחלוטין....


 


טוב, מספיק להיום - אין בעייה בכלל להיסחף עם החומר הזה, ויש עוד המון מה לספר (וזאת בלי ללמד אסטרולוגיה ממש)


שיהיה לי ולכולם יום נפלא, שמשי חורפי כזה - ונשמע רק בשורות טובות


 

יום ראשון, 25 בנובמבר 2012

שרביט אסטרולוגי

הועבר אלי שרביט אסטרולוגי על ידי קנקן התה


אני אענה מה דעתי הסובייקטיבית על התכונות המפורטות כאן לגבי מזל השמש שלי (מה שנקרא בפי כולם "המזל שלי" על פי תאריך הלידה) ואמור להוות את האישיות המוחצנת שלי, השיעור שלי לגלגול הנוכחי


וכן על האופק שלי (נקבע על פי שעת הלידה) שאמור לקבוע את הרושם הראשוני שלי (איך אני נכנסת ואיך אני עוזבת) וגם המראה החיצוני שלי


על פי תכונות הארכיטיפ של המזלות כפי שקנקן התה פירט בשאלות להלן


 


מזל דלי – השמש שלי, "המזל שלי"


 


1. אוהב את האנושות ללא הבדלי גזע, דת ומעמד (  באופן אבסולוטי כן  )


2. הגון ובעל עקרונות. מחפש אמת אבסולוטית ומוכן תמיד לפעולה למען החברה ( במידה רבה כן  )


3. אינטלקטואל המגלה סובלנות להשקפות עולם שונות משלו ( באופן אבסולוטי כן   )


4. נראה לאחרים קריר ומאופק, אך יש בו רגשות רומנטיים ונאמנות באהבה (  בהחלט הייתי כך, בילדותי, היום לא כל כך  )


5. נעים הליכות, חברותי ומתחשב ( באופן אבסולוטי כן  )


6. איש עקרונות ולכן ידגיש את עמדותיו, יגן תמיד על חלשים. האידיאלים חשובים לו מאד, ולא הכסף   ( במידה רבה כן   )


7. נוטה להיות עצמאי ( במידה רבה כן   )


8. זקוק מאד לגירויים שכלתניים (  באופן אבסולוטי כן  )


9.  מתאים לעסוק בחשיבה יצירתית,מדע והמצאות,ובשרות למען החברה - פוליטיקה, עבודה סוציאלית, איש ציבור ( באופן אבסולוטי כן - פרט לפוליטיקה  )




מזל גדי – האופק שלי 


 


1. רציני ואחראי ( באופן אבסולוטי כן   )


2. שאפתן ובעל כושר התמדה עד להשגת המטרה (  באופן אבסולוטי כן לגבי השגת המטרה, אבל שאפתנות לגבי המטרה ולא לגבי תפקידים וקידום  )


3. שמרן הזקוק למסגרת קבועה ולתחושת ביטחון ( באופן אבסולוטי כן לגבי תחושת הביטחון אבל ממש לא לגבי שמרנות ומסגרת קבועה   )


4. חסכן בעל שליטה עצמית ( ממש ההיפך!   )


5. מעשי ודייקן ( באופן אבסולוטי כן   )


6. אינו מגלה נטיות רומנטיות ויחסו לנישואים הוא שכלתני ומחושב (  ממש לא!  )


7. טיפוס של זאב בודד ( ממש לא!   )


8. המטרה מקדשת את האמצעים (  ממש לא!  )


9. זקוק לסדר ואירגון (  באופן אבסולוטי כן  )


10. בעל הישגים גבוהים ( באופן אבסולוטי כן   )


11. בוחן ונזהר מהסביבה (  במידה רבה  )


12. מתאים לעסוק במדע מדויק ואינו חושש מעבודה אפורה אך מתגמלת. מתאימה לו גם עבודה בתחום הכלכלה, בנק, ניהול ומחשבים (  באופן אבסולוטי כן  )


 


אני מעבירה את השאלון הלאה אל: 


 


שירול


האזרחית קיין


אמבוטלת


dardasi


שולה


 


 


 





 


 


השאלון (נא להעתיק ולהעביר במלואו)


 


מצורפות תכונות אופי המיוחסות לבני שנים עשר המזלות.


אנא התייחס/י למידת הדיוק וההתאמה לכל תכונה במזל שלך אליך לפי דעתך בסוגריים (לציין מידת התאמה בסולם מ-1 עד 10, עשר הוא המתאים ביותר לדעתך).


בשל נוחות התכונות בלשון זכר.


 


 


מזל טלה –


 


1. בעל מרץ והתלהבות (    )


2. אופי סוער, חסר סבלנות (   )


3. שואף להגיע לתוצאות מיידיות (    )


4 . מנסה להרשים את הזולת (    )


5. מתאהב במהירות (    )


 6. מתקשה עליו להבין את הזולת ולהתחשב בו (    )


7. מתאים לעסוק במקצועות הדורשים יכולת מנהיגות, מרץ ויוזמה (    )


8. בעל כושר שיכנוע (    )


9. מהיר החלטה וביצועיסט (    )


10. אדם חברותי וכן (    )


11. אוהב הרפתקאות  (    )


12. דחף מהותי להיות נוכח (    )


13. תחרותי (    )


14. בעל ציפיות גבוהות (    )


15. מתאים לו תחום הניהול, שיווק ומדעי החברה (    )


 


 


מזל שור –


 


1. גשמי ורכושני (    )


2. שמרן ויציב.אינו אוהב שינויים, מרגיש בטוח בשיגרת חייו ולא ימהר לסטות מהדרך הקבועה שלו (    )


3. משרה ביטחון ושאיפתו הגדולה היא השגת ביטחון (    )


4.  אוהב אדמה וטבע  (    )


 5. כלכלי (    )


6. נאמן באהבה וקנאי לבן הזוג (    )


7. מתאים לעסוק באמנות שימושית כמו גם בכספים ובנקאות (    )


8. יוצר קשרים חברתיים, פגיעים ורגישים גם כאן נאמנות ויציבות חשובה לו מאד (    )


9. נסיון החיים הוא יסוד ההבנה והרגש שלו (    )  


10. זקוק לחום ובית חם (    )  


11. אוהב בילויים וחברה (    )  


12. מתאים לו תחום עיצוב, ניהול, עסקי רכוש ונדל"ן (    )


 


 


מזל תאומים –


 


1. אינטליגנציה גבוהה (    )


2. תקשורת ושיחה בתחומים רבים, בעלי ידע רב אך לא מעמיק (    )


3. נטיה להימצא בתנועה מתמדת, מתעסק במספר דברים בעת ובעונה אחת (    )


4. מאופין בסקרנות (    )


5. בעל חוש הומור (    )


 6. מחפש גיוון באהבה ולא רואה צורך להגביל עצמו לבן זוג אחד (    )


7. פתוח לשיחה, זורם, ספונטני וחביב. מסוגל להזדהות עם כולם ברגע הנכון (    )


8. כושר הסתגלות מהיר (    )


9. נתון למצבי רוח ושינוי תכניות (    )


10. קשה לו להתרכז (    )


11.  חייב לעבוד בעבודה מגוונת או חברתית  (    )


12. מתאים לתחום תקשורת, יחסי ציבור,משאבי אנוש, תפקיד עצמאי (    )


 


 


 


מזל סרטן –


 


1. מושפע מהאווירה בסביבתו ומשקף אותה במצב רוחו  (    )


2. רגישות גבוהה (    )


3. התכנסות וצורך בתחושת ביטחון בחיק המשפחה (    )


4. חוש אימהי מפותח ויש רצון להגן, לטפל ולהעניק (    )


5. רומנטי, קשור לבן הזוג ונהנה לטפל בו (    )


6. מופנם ורגיש (    )


7. אוהב ללמוד נושאים שמעניינים אותו וקרובים לליבו (    )


8. חשוב לו לקבל תמיכה ואהדה ללא ביקורת כשהוא צריך להגן על עצמו הוא הופך לתוקפני (    )


9. מצפה שיבינו אותו (    )


10.מחפש סיבות הגיוניות (    )


11. מעדיף חברה סגורה ומשפחה חמה (    )


12.מתאימה לו קריירה בתחום הנתינה והרגש (בעבודה סוציאלית, מזון, הארחה) אחריות (ביטחון וניהול ומחשבים) (    )


 


 


מזל אריה –


 


1. סמכותי ומרשים (    )


2. אוהב כבוד (    )


3. שופע מרץ, אנרגיה, וביטחון עצמי (    )


4.יכולת ניהול וארגון (    )


5. שתלטן וסובל מחוסר סבלנות כלפי אלו שאינם נשמעים למרות  (    )


6. יש לו רגשות חמים וכנים במערכות היחסים שלו והוא רוצה להתגאות בבן זוגו (    )


7. חברותי, יש לו צורך להיות נוכח ולהרגיש שייך, תוך כדי שימוש בכח, עוצמה ודיפלומטיה (    )


8. חשובה לו האווירה והתחרות עם הסביבה (    )  


9. אוהב לעיתים להתפאר בהישגיו, כבוד והכרה הם חלק מהאגו האישי (    )


10.מתאימה לו קריירה בכל תחומי הניהול, תפקיד יצוגי, משחק, עסקי שעשועים ובתחומי ניסויים (    )


 


 


מזל בתולה –


 


1. מעשי, שיטתי ושכלתן. דייקן, ביקורתי ומתעסק בפרטים - חייב לרדת עד לעומקם (    )  


2. אדם שקט וצנוע (    )


3. אוהב פרטיות (    )


4. מקפיד על הופעה מסודרת. מאוד חשוב לו מה אחרים אומרים עליו (    )


5. מופנם ואינו מביע רגשות בפומבי (    )


6. נאמנות חשובה לו  (    )


7. כושר ריכוז טוב (    )


8.אוהב להשקיע ולהתנדב לכל משימה ומנהיג את האחרים (    )


9. צנוע ולא מחפש מחמאות. (    )


10. מתאימה לו קריירה הקשורה במתן שרות בביטחון, במחשבים, טכנאות, מחקר רפואה, רוקחות ומדע (    ).


 


 


מזל מאזניים –


 


1. מתחשב, נעים הליכות, משתף פעולה. פשרן ולעיתים קשה לו להחליט על דרכי פעולה (    )


2. רומנטיקן המאוהב באהבה וזקוק לזוגיות בחייו (    )


3..בעל חוש צדק ורגש (    )


4. שוקל כל דבר בצורה יסודית, חייב להבין את כל הדרכים והאפשרויות כדי להגיע למצב של רגיעה (    )


5. פיקח, יצירתי, בעל דמיון רחב (    )


6. מתחבר לעולם החברה והרוח  (    )


7מתאימה לו קריירה בתחום הגישור, עריכת דין, בוחן רעיונות וכן מתאים לעסוק במקצועות היופי, עיצוב ותרבות. (    )


 


 


מזל עקרב-


 


1. אישיות חזקה, רגשות עזים, קיצוניות  (    )


2. אינו מסגיר את רגשותיו ואת היצרים הסוערים שבתוכו (    )


3. יכול לאהוב מאוד או לשנוא מאוד (    )


4. נטייה להרס עצמי אבל תמיד מוצא כוחות לבנות את עצמו מחדש (    )


5. קנאי מאוד באהבה וממגנט את בן המין השני  (    )


6. גישתו לחברה עניינית, ממוקד תמיד בנקודות המפתח (    )


7. סלקטיבי בבחירה חברתית (    )


8. לימודים מעניינים אותו והוא ישקיע בהם זמן רב (    )


9. נושאים שלא מעניינים ימצא לנכון לשנות (    )


10. לוקח הכל באופן אישי, רגיש לביקורת ולכן ימצא את נקודות ההגנה (    )


11. זקוק לאווירה נעימה בונה ואמינה (    )


13. מתעניין בפסיכולוגיה ובכל הקשור לנפש האדם כמו גם במקצועות הקשורים לעולם אפל ומסתורי (    )


14.  בתחום הקריירה מתאים לו שירות לסביבה, חוקר, רפואה והנהלת חשבונות (    )


  


 


מזל קשת –


 


1. שואף לחופש (    )


2. רחב אופקים (    )


3. הרפתקן ותמיד מחפש אתגרים (    )


4. אידיאליסט בעל מוסר גבוה (    )


5. טוב לב, שמח ועליז (    )


6. אוהב חיי חברה פעילים (    )


7. נוטה לחוסר טאקט ורכילות (    )


8. כמי שאינו יכול לשאת מגבלות הוא זקוק לתחושת חופש גם במערכות יחסיו אותם הוא מנהל ברגשות חמים וכנים (    )


9. נתון ללחצים סביבתיים, מחפש את האיזון הרגשי (    )


10 היפר-אקטיבי ולכן קשה לו להתרכז לאורך זמן (    )


11. תפישתו מהירה ושיטחית. קל לו יותר לראות את התמונה כולה מאשר לרדת לפרטים  (    )


12. מתאים לעסוק בנסיעות,: מדריך טיולים, מלווה קבוצות, שימוש בשפות זרות,  ספורט, פילוסופיה ודת, הביולוג, תרבות ואמנות (    )


 


 


מזל גדי –


 


1. רציני ואחראי (    )


2. שאפתן ובעל כושר התמדה עד להשגת המטרה (    )


3. שמרן הזקוק למסגרת קבועה ולתחושת ביטחון (    )


4. חסכן בעל שליטה עצמית (    )


5. מעשי ודייקן (    )


6. אינו מגלה נטיות רומנטיות ויחסו לנישואים הוא שכלתני ומחושב (    )


7. טיפוס של זאב בודד (    )


8. המטרה מקדשת את האמצעים (    )


9. זקוק לסדר ואירגון (    )


10. בעל הישגים גבוהים (    )


11. בוחן ונזהר מהסביבה (    )


12. מתאים לעסוק במדע מדויק ואינו חושש מעבודה אפורה אך מתגמלת. מתאימה לו גם עבודה בתחום הכלכלה, בנק, ניהול ומחשבים (    )


 


 


מזל דלי –


 


1. אוהב את האנושות ללא הבדלי גזע, דת ומעמד (    )


2. הגון ובעל עקרונות. מחפש אמת אבסולוטית ומוכן תמיד לפעולה למען החברה (    )


3. אינטלקטואל המגלה סובלנות להשקפות עולם שונות משלו (    )


4. נראה לאחרים קריר ומאופק, אך יש בו רגשות רומנטיים ונאמנות באהבה (    )


5. נעים הליכות, חברותי ומתחשב (    )


6. איש עקרונות ולכן ידגיש את עמדותיו, יגן תמיד על חלשים. האידיאלים חשובים לו מאד, ולא הכסף   (    )


7. נוטה להיות עצמאי (    )


8. זקוק מאד לגירויים שכלתניים (    )


9.  מתאים לעסוק בחשיבה יצירתית,מדע והמצאות,ובשרות למען החברה - פוליטיקה, עבודה סוציאלית, איש ציבור (    )


 


 


 


מזל דגים –


 


1. מזדהה עם הזולת  (    )


2. חולמני, נראה לאחרים תמים ומרחף


3 קיימת הנטייה לברוח מהמציאות באמצעות סמים ואלכוהול (    )


 4. סלחן (    )


5. בעל אינטואיציה חזקה המגנה עליו מפני פגיעות מצד אחרים (    )


6.  רגשן, עדין ונוטה  לוותר לבן זוגו. מעורב רגשית (    )


7. מושפע מאד ממצבי רוח (    )


8. מאד אינטואיטיבי (    )


9. עצותיו עשויות להיות מועילות לחברה (    )


10. מפתח תקשורת על בסיס עקרונות (    )


11. מחפש תרבות ומרחב אישי (    )


12. מתאים לעסוק בתחום האומנות ובעיקר במוסיקה, במיסטיקה, וכן בטיפול ריפוי ותמיכה (    )


 


            

יום חמישי, 22 בנובמבר 2012

איך אני לא רואה את זה?

בחצי השנה האחרונה ירדתי יותר מ-9 ק"ג ממשקלי


לאט אבל בטוח, בערך קילו אחד בחודש - לפעמים קצת יותר.....


אוכלת מסודר, מתעמלת.....מרגישה קצת שהבגדים לא לוחצים,


והבגדים שקניתי ממש בשנה האחרונה די תלויים עלי


ואנשים מעירים לי ומחמיאים לי


אבל....


אני לא רואה את זה


מעולם לא הייתי אנורקטית, ומעולם לא ראיתי עצמי שמנה יותר ממה שאני


להיפך - אני חוששת שלא ראיתי בראי את המשקל האמיתי שלי


ובכל פעם מחדש הופתעתי לגלות את ההשמנה - בתמונות וגם בבגדים


אז איך יכול להיות שירדתי 8% ממשקלי ואני לא רואה את זה (אולי פרט לפנים.....)?


מוזר

יום חמישי, 15 בנובמבר 2012

קבלתי שרביט מוסיקלי מקיין

 


 


טוב, אז באמצע הבלגן של אזעקות וטילים הביאה קיין לתשומת ליבי שהיא העבירה לי שרביט מוסיקלי (אני קצת בפיגור בקריאת בלוגים ותגובות....אבל בסוף מגיעה לכולם)


והחלטתי שדווקא בגלל המצב - מתאים עכשיו פסק זמן קטן למצוא חלק (זעיר!!!) מהשירים וקטעי המוסיקה האהובים עלי


מוסיקה - זה החיים. והחיים זה מוסיקה. ומעניין שכאשר באתי לצמצם ל-10 הקטעים (יש לי מיליונים) האהובים עלי ביותר גיליתי שרובם שייכים לילדות ולרקע המוסיקלי הקלאסי שלי....מעניין מאד! 


אז נתחיל


הקטע הזה ליווה אותי בשנתי האחרונה בארה"ב - כיתה ז' - לפני החזרה ארצה - הייתי במערכת יחסים בעייתי ומוזרה עם ילדה בעייתית ומוזרה...והמוסיקה הזו פגעה בנימי נפשי הצעירה והמבולבלת...



את הקטע הבא נגנתי בעצמי על הצ'לו - ומכל הקטעים שאי פעם נגנתי, הוא עדיין האהוב עלי ביותר. גם הוא פורט על נימי נשמתי.... (וכמובן מעולם לא הגעתי לרמת הביצוע שיו-יו-מה מפגין כאן)


במוסיקה קלאסית אני אוהבת כמעט הכל - פרט לאופרה, משום מה מעצבן אותי לשמוע אופרה, למרות שהמוסיקה האינסטרומנטלית עצמה של רוב האופרות יפהפיה....בכל אופן, למרות שאני דווקא הכי הכי אוהבת את  באך דווקא בא לי היום לשמוע צ'ייקובסקי - משהו מלודי עצוב ויפה


בצד הישראלי יש המון - ישן מאד, קצת ישן, קצת חדש וגם חדש חדש, ובכל זאת לרשימה המצומצת שלי הגיע רק אריק איינשטיין והשיר המהמם הזה ....


בחזרה לשנתי האחרונה בארה"ב, גיל 13.5 - נדמה לי שיש לי את התקליט (ויניל) עד היום ...ואת השיר הזה עמוק בוריד


שני השירים הבאים הם "השיר שלנו" - שלי ושל בעלי. בתקופת החיזור הראשונית, פריחת האהבה שלנו אי שם באמצע שנות השבעים...מעולם לא הכרחנו את עצמנו לבחור איזה מהם הוא "ה-שיר", וזה נשאר שניהם...ועד היום הם מצמררים אותי



בלי שום סדר כרונולוגי, כאשר רק הגעתי לארה"ב (גיל 9.5) הביא לי סבא שלי (שהיגר לשם כמה שנים קודם לכן מארגנטינה) שני תקליטים: אחד של זמר בשם matt monroe והשני של שלישית גברים בשם lettermen. לא ידעתי אז שהם אינם מפורסמים כלל, ושהם שרים שירים שבכלל התפרסמו קודם לכן ע"י אחרים. אהבתי את הביצועים שלהם של השירים (כולם סיקסטיז ואף פיפטיז), ולצלילי השיר הבא היינו חברתי הטובה ביותר מכיתה ה' ואני בוכות בכיף יחד (דרך אגב אחרי שנים של נתק חידשתי איתה את הקשר ב-10 שנים האחרונות ואפילו נפגשנו פעם אחת, זה היה ממש כיף)


את השיר הזה גיליתי בכיתה ו', כאשר גיליתי גם את המין השני לראשונה, ולצלילי תקליט ההתפרקות של הביטלס (אז חדש) Let It Be ובמיוחד השיר הזה, התנשקתי בפעם הראשונה.....


את להקת bread גיליתי ממש בחודש/חודשיים האחרונים שלי בארה"ב, חופש גדול סוף כיתה ז', התכוננות לחזרה ארצה...גם If וגם Diary שלהם פרט על נימים עמוקים בתוכי...




זהו. גם קיטש, גם קלאסי, גם נוסטלגי - וזה לא מגרד אפילו את קצה הקצה של הטעם המוסיקלי שלי.....


 


את השרביט אני מעבירה אל: 


 





מאחלת לכל עם ישראל - בדרום בעיקר אבל בכל הארץ בכלל - לילה טוב ושקט, בלי אזעקות ובלי טילים, בלי נפגעים ובלי חרדות



 

טילים על תל אביב

גם אז, ב-91 לא גרנו בתל אביב, אבל עבדנו שם (ובעלי עדיין עובד שם) וכיום בתי גרה שם. 


כשבעלי התקשר מהעבודה קודם ואמר שיש שם אזעקה זה נשמע ממש הזוי


בתי התקשרה לומר שהם באים לישון אצלנו


אחר כך התקשרה לומר שהם לא באים בינתיים


אחר כך התקשרה לומר שהם באים מייד אחרי ארוחת הערב


עכשיו היא אמרה שהם לא באים בינתיים....


טוב, החדר שלהם מוכן - גם אם יחליטו להעמיס את הילדים על האוטו באמצע הלילה ולהגיע


טילים על תל אביב......מחזיר אותי עשרים שנה אחורה.....


הם היו קטנים ולא השארנו אותם רגע אחד עם מישהו אחר - או שאני הייתי בבית או שהוא נשאר.


עבדתי משבע בבקר עד 11 בערך, ואז הגעתי חזרה הביתה להחליף אותו כדי שיוכל ללכת לעבוד....


כדי שלא יפחדו דאגנו לשמח ולהעסיק אותם - שיחנו מונופול ורמיקוב ולימדתי אותם בע"פ את שמות כל המדינות 


בארה"ב....


קניתי להם בובת "נחום תקום" מתנפחת כדי שניתן יהיה להרביץ לה כאשר העצבים הגדישו את הסאה (דרך אגב - מומלץ בכל בית!)


"החדר האטום" היה חדר השינה שלנו, והם ישנו על מזרונים בחדר הארונות...שם גם היו המים, קופסאות השימורים 


והמון המון ממתקים...


בלילה הראשון לא הספקנו להכניס את החתול לחדר האטום וחששנו לפתוח מחדש את האיטומים כדי לרוץ להביא אותו


מחשש לטילים כימיים....


הילדים חששו לחייו, ולשווא ניסינו להתבדח איתם שהוא עכשיו כמו הקנריות במכרים, יהווה מדד האם היה טיל כימי או לא (הומור שחור


תמיד טוב במצבים האלה). קראנו לו "גאזומטר" ...ולמזלנו הכל היה בסדר איתו.


באזעקה הבאה כבר היה מי שאסף אותו בזרועותיו בדרך לחדר האטום, ובאזעקות הבאות הוא כבר ידע לרוץ לבד.


עד יומו האחרון החתול הזה רץ "לחדר האטום" בכל פעם שהיתה צפירה (יום הזיכרון למשל)....וגם אחרי שעברנו דירה הוא החליט לבד


איפה אמור להיות "החדר האטום" - בחדר הארונות ....החדר היחיד בבית שלא היו לו קירות חיצוניים. 


האם גם הפעם נעבור תקופה כזו? 

יום שני, 12 בנובמבר 2012

פחדי ילדות

יש לי פה כמה חובות, אחד מהם הוא לכתוב פוסט על פחדי הילדות שלי, ואיך התמודדתי איתם ....


מאז שאני זוכרת את עצמי (וזה מגיל די צעיר) חייתי בפחד. 


מצב הצבירה: פחד. מצב הקיום: פחד. 


הזמן היחיד שבו לא פחדתי היא כאשר הייתי עם הורי (או סבי וסבתי). 


איתם הייתי כוכב, הייתי מאושרת, הייתי מרכז תשומת הלב ומסמר הערב - ילדונת מוכשרת ויפה שאוהבת לשיר ולרקוד (אז זה עוד היה "לשיל וללקוד" כי לא בטאתי "ר" כמו שצריך), יודעת עברית וספרדית, קוראת מגיל 3 בערך (בשתי השפות)....ממש כוכב.


אבל מחוץ לחיבוק הזה - בגן, בחצר הבניין, בגן המשחקים, בספריה, בבית הספר (ובדרך מכאן לשם ובחזרה) וגם בלילה במיטה - הייתי במצב של פחד מתמיד.


כל דבר וכל אחד הפחיד אותי. אנשים אחרים, ילדים, חיות (היו אז להקות של כלבים משוטטים, לעיתים צולעים או עיוורים שהטילו מורא גדול על כולם ועל פחד משתק)....צלילים (עד היום יש מוסיקה מסויימת - שיר ברדיו למשל - שגורם לאימה משתקת בכל חלל בית החזה שלי)....צללים...


היה לי דמיון מפותח ובחושך כל צללית הפכה למכשפה...


פחדתי מאנשים עם זקן (לא חסרים כאלה, בוודאי לא בירושלים)..פחדתי מדמויות בסרטים (הורי למדו להקפיד על אילו סרטים ניתן לקחת אותי ואילו לא), פחדתי מילדים (בגילי וגדולים יותר)...


פחדתי מ"התקווה" שהשמיעו ברדיו לפני סיום השידורים, כנראה כי ידעתי שאז אין ברירה וחייבים ללכת למיטה (משכתי ומשכתי לא ללכת לישון כל כל לילה היו לי סיוטים)...הורי ישנו לידי על הרצפה ליד מיטתי, או ארחו אותי אינסוף במיטתם אחרי חלום רע בלילה...


עברתי את מלחמת ששת הימים בירושלים, בלי מקלט מוקפת שקי חול, בעוד שאבי נלחם במזרח ירושלים - ופחדתי מהמלחמה, מהפגזים, מהאזעקות...


כאשר עברנו לגור בארה"ב (כבר הייתי בת 10) התחלתי לפחד משריפות (מכבי אש נסעו כל היום וכל הלילה ברחוב לא רחוק מדירתנו, והדמיון של הסירנות שלהם לאזעקת המלחמה לא עזר במיוחד....)


פחדתי גם שם מילדים בכיתה שרדפו אחרי בדרך הביתה מבית הספר (ולא עזר שכולם אמרו לי שאני פשוט מוצאת חן בעיניהם...)...


וכאשר הייתי בת 12 ארעה רעידת אדמה חזקה, 7.2 בסולם ריכטר, שהעירה את כולנו מוקדם בבקר ונמשכה יותר משתי דקות מלאות. הבתים היו בנויים לרעידות אדמה ולא קרסו, אבל גדרות האבן מסביב לגינה נפלו וכלבתנו ברחה...כל הספרים והחפצים נפלו מהמדפים והארונות והבית רעד כמו עשוי מנייר...


הפחד הרקיע שיאים שאותה תקופה, שבה חזרו כל יום (לעיתים יותר מפעם ביום) רעידות משנה במשך חודשים...ישנתי בסלון לבושה לגמרי מסרבת לעבור לפיג'מה ולמיטתי - למקרה שיהיה צורך לזנק החוצה או אל מתחת למשקופים בכל רעידה חדשה...חיי השתבשו לגמרי. 


אינני יודעת איך זה קרה - אבל פתאם הבנתי שהפחד הזה, הגדול מכולם, מדבר מה שאין לי שליטה עליו כלל ואין לאף אחד דרך להילחם בו או אף לחזות את בואו....הוא הפחד הכי חסר תועלת בעולם, הוא לא יעזור לי למנוע את מה שיקרה, ולא עוזר לי בזמן שאני ממתינה שהוא אולי יקרה. 


פתאם הבנתי שאם האדמה תפער פיה ותבלע אותי, זה לא ישנה אם פחדתי שעה או שבוע או שנה לפני כן. 


ואם זה לא יקרה - אז סתם בזבזתי ימים ושבועות וחודשים בפחד חסר תכלית.


אינני יודעת כיצד זה קרה - אבל בבת אחת הפסקתי לפחד.


ובבת אחת הפסקתי בכלל לפחד. מאנשים, מחיות, מסרטים (למרות שעד היום אינני נהנית מסרטי אימה ולא נוהגת לצפות בהם). זוכרת טוב מדי את האימה הצרופה שממלאה את גרוני ובית החזה ומשתקת....


אבל לא קיים בי פחד בחיי היום יום - השלתי אותו. ויתרתי עליו. בגיל 12. עדיין אינני מבינה איך עשיתי זאת - בעצמי ללא עזרה וללא התערבות חיצונית (הורי לא האמינו בפסיכולוגים והסיסמא בבית היתה בדרך כלל "צאי מזה" או snap out of it גם לי וגם לעצמם).


 


אנו חיים בארץ שבה יש יום יום סיבות לפחד, ואני מזדהה כל כך עם תושבי הדרום בתקופה זו וב-12 השנים האחרונות, ותושבי הצפון בתקופות הקטיושות והטילים....ואני מאחלת לי ולאהוביי ולכולם שלא תהיינה להם ולילדיהם סיבות כאלה לפחד ולאימה......


 


 

יום שישי, 9 בנובמבר 2012

כאב שחי ממש מתחת לפני השטח

הפוסט הזה לא קשור למצב הרוח שלי היום או בזמן האחרון


הוא התעורר כתגובה לפוסט של שירול על הכעס......


 


מאז שאני זוכרת את עצמי חי בי כאב ממש מתחת לפני השטח


מילימטרים מתחת לפני השטח


 


אינני יודעת מהיכן הגיע לשם, איך צמח בתוכי - אבל הוא חלק בלתי נפרד ממני


בתקופות שונות של טיפולים פסיכולוגיים (תקופה של 3 שנים ותקופה של שנה) וכן בתקופות של הילינג, מדיטציות ו/או תיקשור - ניסיתי לגלות את מקורו.... אך לשוא....


 


הייתי ילדה עצובה, הייתי ילדה מפוחדת....נדמה לי שסיפרתי על הפחד, ועל ההתגברות עליו בפוסט אחר.


גם על העצב התגברתי - למדתי לחיות מתוך שמחה


אני מאושרת, יותר משמחה


יש לי חיים מדהימים, אני מוקפת באהבה וטוב לב ואכפתיות


אין שום דבר שיכול להסביר את העצב הזה, שחי וקיים לו ממש מילימטרים לפני השטח...


 


מי שנוגע בו במקרה או בכוונה נדהם לגלות את הבכי הבלתי מרוסן שנגיעתו משחררת


שחרורים קטנים מתבצעים לעיתים קרובות בעזרת סרטים או ספרים מרגשים או אירועים מרגשים (משפחתי צוחקת עלי בחיבה על רגשנות זו, והם לא מבינים שזו בעצם רק דרכו של העצב הקיים התמידי לשחרר קיטור)


 


מה זה יכול להיות, ואיך אני יכולה בכל זאת לגלות את הסיבה? 

יום חמישי, 1 בנובמבר 2012

פלא שלא ייאמן - הטיפול שהרים את בעלי על הרגליים

חייבת לשתף פה בתופעה, כי למרות שאני עצמי עסקתי בטיפול (וגם טופלתי) ברפואה משלימה והוליסטית (כולל הילינג, רפלקסולוגיה, דיקור ורפואה סינית כוללת) לא הכרתי את הרפואה ההומיאופתית עד היום ולא זכיתי לצפות ממקור ראשון על תוצאותיה.


כזכור - בעלי חלה במחלת הנשיקה  - הוא כנראה היה חולה כבר מאמצע אוגוסט, למרות שעד שהוא קרס סופית למיטה וטרח לדאוג לאבחנה לקח לו יותר מחודש.....


מאז יום כיפור בערך הוא הושבת לחלוטין, והתחיל לאיטו לחזור לכמה שעות עבודה (אבל לא פיסית!) במהלך השבועיים-שלושה האחרונים.


זאת תוך עייפות גדולה, חולשה וחוסר תיאבון (ירד כבר איזה 8 ק"ג) והתקפות של הזעה ללא סיבה נראית לעין במהלך היום.


הוא חזק מאד, כפי שניתן להבין, באופן רגיל ולא נכנע בקלות לחולשת גופו - אבל גם הוא היה חייב להודות שעם כל ההחלמה וההבראה ההדרגתית, הוא עדיין רחוק מלהיות בריא ובמיטבו.


תוך כדי שיא המחלה, אי אז בספטמבר, התקשרה חברה של גיסתי ששמעה על מחלתו, ושבתה חלתה במחלת הנשיקה לפני זמן מה ולא התאוששה גם שבועות אחרי שהחום והתופעות האחרות כבר נעלמו. הילדה (בת עשר'ה) לא הצליחה לצאת מן המיטה בבקרים. החברה ביררה אז מה ניתן לעשות וקבלה המלצה על הומיאופת בתל אביב בשם ד"ר עירון (שהוא גם רופא במקצועו). היא קבעה תור (זה לוקח כחודש, לפחות, מרוב ביקוש) וסיפרה שמרגע שהילדה קיבלה את הטיפול - היא בן לילה קמה לתחייה, החולשה היתה כלא היתה, ואף בדיקת הדם לביקורת שבוצעה לאחר מספר שבועות לא הראתה כלל נוגדנים לוירוס (שזה ממש נשמע הזוי, כי הנוגדים נותרים בדם חודשים אם לא שנים לאחר המחלה).


בעלי (בן של רופא) פטר זאת מייד ב"אין צורך" אבל אני קבעתי את התור (ממילא קבלתי תור לסוף אוקטובר, ותמיד ניתן היה לבטלו).


לאור התחזקותו והתאוששותו ההדרגתית הוא עדיין הסתייג מללכת לד"ר עירון, אבל הצלחתי לשכנע אותו לא לוותר - מה יכול להיות, שאלתי? מקסימום בזבזת קצת מזמנך ומכספנו (התברר שזה ממש לא "קצת" מכספנו אבל .....לא משנה) .


שלשום התקיים הביקור אצל ההומיאופת הרופא - כאמור, ממש לא זול....תשאול קצר, זריקת "ג'ינסנג" ומרשם לתרופות בבית מרקחת הומיאופתי. בעלי רטן (על הסכום ששולם) והתמיד בסקפטיותו.


בכל זאת פקססתי את המרשם לבית המרקחת, על מנת שיכינו אותו ואבוא לאסוף למחרת.


אתמול בבקר הקיץ בעלי היקר בשש בבקר, העיר אותי לבקר תענוגות במיטה שכבר לא חוויתי מאז שחלה, התנדב (לראשונה מזה חודשיים) לאסוף את העוזרת מהצומת, קפץ לירקן והעמיד סיר ענק של מרק ירקות (עבורי בעיקר - גם לצינון וגם לדיאטה), והלך לעבודה.


תוך כדי חיתוך הירקות למרק, הוא אמר שהוא מרגיש מצויין, מלא מרץ וכוחות, כמו שמזמן לא הרגיש. 


הערתי בעדינות שאולי זה בזכות זריקת ה"ג'ינסנג"......הוא נשאר עם הפה פעור. המחשבה לא עברה במוחו כלל. 


הוא חזר מהעבודה יום שלם אחרי כן עדיין מלא מרץ וחיוניות, כאשר בשבועות האחרונים היה שב ממוטט, גם אחרי שעות ספורות. 


אני בינתיים כבר דאגתי להביא את התרופות שהיו מוכנות עבורו, והוא התחיל לקחת אותם לפי ההוראות.


גם הבקר הוא התעורר מוקדם והנה הוא כבר מנקה את בריכת הדגים מכל האצות שהצטברו, ועוד מעט יסע לעבודה.


לא ניתן להסביר זאת בשום דרך אחרת. ההומיאופתיה (לפחות אצל הרופא הספציפי הזה) עובדת!


אז תודה לחברה שהמליצה, תודה לד"ר עירון שהוא קיים - והמשך התאוששות מהירה לבעלי היקר.

יום שלישי, 30 באוקטובר 2012

מתחילה להרגיש את החופש

גם בגלל המחלה, שהשביתה את שירותי הסבתאות שלי


וגם בגלל מזג האוויר - שלמרות ששוב חם, הבקרים והערבים/לילות קרירים ונעימים....


הפלוריפונדיה בגינה שלי התמלאה בן לילה בפרחיה הצהובים הפעמוניים בעקבות ימי הגשם הספורים...



(זו לא הגינה שלי, זו תמונה שמצאתי באינטרנט - לנו אין דשא)


וכיוון שלא צריכה מזגן, והחלונות פתוחים - יכולה לשמוע את כל שפע הציפורים בחוץ, הברווזים והתרנגולות של השכנים...


יכולה לישון עמוק בצהריים כי לא צריך לקום לנסוע לקחת את נכד הגדול מהגן...


מרגישה יותר טוב, פיסית, אבל עדיין תחושה של החלמה - לא כואב כלום (מרגישה טיפה את הגרון) אבל הראש עדיין כבד...


ואולי מה שהכי נתן לי את התחושה שהנה אני באמת בחופש - לא עובדת אבל גם לא נדרשת כסבתא במשרה מלאה


זו השיחה עם בתי היום...


כאשר אמרתי לה שאני מרגישה יותר טוב אבל אחרי שחזרתי מהסופר הרגשתי על הפנים


היא אמרה - לא נורא, תנוחי, וזה דווקא טוב, זה דווקא בסדר ...


והתכוונה לכך שהיא מצאה כנראה את הדרך להעביר את אחר הצהריים עם שני הילדים לבד בלעדי


ומצאה בזה אפילו משהו טוב...


וכל כך שמחתי, אפילו אם בעוד כמה ימים היא תשווע לעזרה שוב..זה כיף שמכורח הנסיבות היא מצאה דרך חיובית...


וכאשר אמרתי שאני מתגעגעת, אמרה שגם היא ושניפגש בקרוב


אני אמרתי "אולי מחר" והיא אמרה "ביום ששי" - כאילו אין לה בכלל ציפיות שאתייצב אצלה השבוע...


כנראה שבדיוק ברגע הזה התחלתי להרגיש את החופש


והלכתי לישון שעה וחצי כמו פעם...

יום ראשון, 28 באוקטובר 2012

כנראה זה תורי להיות קצת חולה

התעוררתי בשבת בבקר עם תחושה ברורה של התקררות על גבול השפעת! 


הגיוני מאד שהנכד הגדול הדביק אותי (הוא עשה זאת יפה כל כך בכל השנה שעברה) - או שפשוט שינויי מזג האוויר עשו את שלהם.....


משעה לשעה המצב החמיר והבנתי שזהו זה - אין לי מה להילחם בזה, אני חולה וצריך להיכנע ולהתמסר.


כפי שתמיד קרה עוד כאשר עבדתי - חליתי ביום שבו אינני חייבת לטפל באף אחד או להתייצב בשום מקום - וכך אינני מפריעה לסדר יומו של איש. 


אני רואה שגם עכשיו כאשר אני חופשיה מעבודה (אך לא מהתחייבויות ומטלות, כמובן) - הקו הזה ממשיך.


עוד בערב שבת ארחתי את הזוג הצעיר עם הנכדים, וכבר בשבת בבקר פרקו הוירוסים כל עול. יפה מצידם שחיכו קצת.


אז טוב...זה גלש גם להיום ולא אוכל לטפל בנכדים במצב כזה, אז זה כבר לא כל כך מתחשב מצידי (מצד המחלה)....אבל זה מה יש, כמו שאומרים


במקרה היה לבעלי ולי תור לקופת חולים הבקר, שקבענו מראש כדי לבקש בדיקות דם:


עבורו - כדי לראות מה מצב המחלה שלו, תפקודי הכבד וכו


ועבורי - כדי לדעת לבטח אם יש לי או אין לי נוגדים למחלת הנשיקה (EBV) ומה מצב תפקודי הכבד שלי על הדרך. 


אז על הדרך גם כן נתתי לרופא לבדוק לי את הגרון, ריאות וכו - למרות שהיה לי ברור (ואכן כך היה) שמדובר בשפעת או צינון או משהו כזה


בעוד שלושה ימים נקבל את תוצאות הבדיקות, ובינתיים אני נחה 


תמיד כאשר אני חולה אני מבינה שהגוף שלי כנראה צריך קצת לנוח, ואז אני מתמסרת לעניין הזה (בדרך כלל).


בתי תצטרך להסתדר (מחר זה תורה של חמותה לבוא לעזור, ואולי עד יום שלישי ארגיש טוב...)...וזה גם בסדר. הגיע הזמן שנוריד את מינון, כבר אמרתי , נכון? הגוף שלי (או היקום) החליט שהוא לא סומך עלי מספיק לעשות זאת בעצמי....אז עשה זאת בשבילי.


רפואה שלמה לי (ולבעלי שמתחזק והולך)


שבוע טוב

יום שבת, 20 באוקטובר 2012

שבוע לא רע בכלל

השבוע הראשון המלא של השגרה......


ביום ראשון בתי באה אלינו עם הילדים אחה"צ - במקום שאצטרך לנסוע אליה - וזה היה ממש נחמד. בא לי לבקש ממנה לעשות זאת בכל יום א (היום החופשי של בעלי) כדי שלא אצטרך להשאיר אותו לבד כאשר אני עוזרת לה עם הנכדים. 


ביום שני זה היום של חמותה, שבאה לעזור לה עם הילדים - אז זה היום שאני עושה לי תכניות משלי. הפעם היה לי תור קוסמטי כזה או אחר במכון שקרוב למקום עבודתי לשעבר, אז קבעתי עם החבר'ה מהעבודה שאוכל איתם צהריים. היה כיף לראות את כולם (התכוונתי באמת כשאמרתי שאני עוזבת את מקום העבודה אבל לא את החברים שלי שם). היה פחות כיף לראות שהמקום הולך מדחי אל דחי - שוב מפוטרים, שוב רה ארגון בלתי הגיוני לחלוטין, שוב סיסמאות נבובות...כל כך שמחה שאני כבר לא שם.


ביום שלישי התעמלתי בבקר בקאנטרי ונפגשתי עם חברה לכוס קפה אחרי כן - היה ממש טוב. התחלתי לעשות כמה תרגילי בטן חדשים, וביחוד שרירי הבטן התחתונה שלי ממש תפוסים! אחרי כן נסעתי לבתי לעזור עם הנכדים, וכך גם ברביעי אחה"צ. היה ממש בסדר, גם הם נכנסים לשגרה כלשהי - לפעמים אני משחקת עם הנכד הגדול, לפעמים מטפלת בקטן - וכך אחר הצהריים עובר לשתינו בכיף בלי יותר מדי לחץ או בלגן. 


ביום חמישי שמרתי על התינוק אצלי בבית בזמן שהיא עבדה כמה שעות - אז בקשתי ממנה למצוא סידור לאחה"צ כדי שלא אצטרך בנוסף גם לנסוע אליה באותו היום (אכן אני משתדלת לשמור על עצמי ועל כוחותי). היא קבעה עם חברה שבנה חבר של נכדי הגדול - אבל במקום להקל עליה זה רק הכביד. הגדול נהיה פתאם "דביקוש" ל"אמא אמא" ורצה רק לשבת עליה, והתינוק היה זקוק לה כמובן (אוכל כל שעתיים עדיין) - וזה היה קשה.


מתישהו היא תצטרך ללמוד להתנהל עם שניהם לבד....זה לא יהיה פשוט, אבל כולנו עשינו זאת. לא? זה כיף שאני יכולה לעזור, אבל לא אמשיך להגיע אליה כל יום אחה"צ לתמיד.....


קבעתי לעצמי להתחיל להוריד מינונים ....אחרי 3 חודשים.....אחרי שיעברו דירה..... מקווה שאצליח. 


בכל אופן בחמישי אחה"צ הספקתי להיות בסופר ולבשל.... (כי לא נסעתי אליה)


ביום ששי התעמלתי שוב בקאנטרי - ובצהריים הם באו (חתני, בתי והילדים) וגם בעלי היה בבית והיה כיף גדול. 


סוף סוף הם סגרו עם שיפוצניק שמתחיל לעבוד על הדירה החדשה שלהם ביום ג השבוע, אז אולי תוך חודשיים הם יוכלו כבר לעבור.....


מגיע להם שתהיה להם דירה משלהם....ומגיע לנו לנסוע רק 10 - 15 ק"מ כדי לבקר אצלם ולא 30.....קריצה


 


היום שוב התעמלתי - רק אירובי , לא צריך להגזים....


שבוע לא רע בכלל.


בעלי עובד 3-4 שעות ביום, מאד חלש עדיין ומאד מתעייף, ולקול נדנודי מקפיד לא להגזים . קשה לו. הוא רגיל להיות כל כך פעיל...


בעוד כשבוע נראה לי שכדאי לו לעשות שוב בדיקת דם לראות מה מצב הנוגדנים ....האם המחלה מאחוריו באמת


בסוף החודש יש לו תור להומיאופט בתל אביב שאמור (לפי אחרים שהיו אצלו ) "להקים אותו על רגליו" מהחולשה שאחרי המחלה. אדווח אם זה נכון. נראה בכלל באיזה מצב הוא יהיה עד אז.... יש מדווחים שעם מחלת הנשיקה החולשה נשארת גם שנה אחרי.....אוי ואבוי. מקוה שלא


זהו בינתיים. מחר מתחיל שבוע חדש. שבוע טוב

יום רביעי, 10 באוקטובר 2012

גבולות

כשאנחנו היינו קטנים, ואפילו כאשר ילדינו היו קטנים, לא חושבת (לפחות לא זוכרת) שהיה מושג כזה : להציב גבולות.


אבל עשינו זאת, ועשו לנו זאת - הציבו לנו גבולות. הורינו, מורינו - לא יודעת אם היה לזה שם, אבל זה היה קיים - ובגדול.


כבר בדור של ילדיי שמנו לב שה"גבולות" שאנחנו מציבים להם שונים מאלה שהורים אחרים מציבים.


חלק מחברינו קראו לנו "ספארטה" - ואמרו שאנחנו מחזיקים את הילדים "קצר".


האמת שאיני יודעת מה מתוך זה היה חינוך טהור, פדאגוגי ומודע - להציב גבולות, להיות בהירים וברורים לגבי מה כן ומה לא.... ומה היה פשוט


מנגנון הגנה פשוט ואינסטינקטיבי - לא לאבד שליטה, לא לטבוע בים של צרכים ורצונות של שני ילדים בהפרש גילאים קטנטן (פחות משנתיים) ולאפשר לעצמנו (ולהם) לחיות בהרמוניה עם חוקים פשוטים אך ברורים של מה עושים מתי, מה לא עושים, מי עושה מה - כן זה כן ולא זה לא, אין ויכוחים ואין נדנודים ובסך הכל הם באמת קיבלו כל מה שהיו צריכים וכמעט כל מה שרצו - במגבלות ההיגיון והיכולות שלנו.


וכנראה שזה לא משנה מה מתוך זה היה "חינוך מודע" ומה היה "צורך קיומי" מבחינתנו - זה היה וזה עבד, והתוצאה היתה (למרבה האירוניה), שמרוב שהחוקים של מותר ואסור היו כה ברורים אצלנו בבית מגיל מאד צעיר, כבר בגיל צעיר יחסית (סוף יסודי, תחילת חטיבה) יכלנו לאט לאט להרפות את הרסן, והילדים (המתבגרים שלנו) ידעו לבד מה מותר ומה אסור ועד היכן ניתן למתוח את ה"גבול".


וגם כאשר הם ניסו מדי פעם לחצות אותו, מספיק היה לומר בשקט לא, ואפילו להסביר יפה למה לא - וזה התקבל בהבנה. 


היינו הורים שמקשיבים, וניתן היה (וגם היום ניתן) לדבר איתנו על הכל - ושום נושא ושום שאלה לא זכו להרמת גבה או גיחוך או כעס - וכתוצאה מכך הם באמת נפתחו, ודיברו ושאלו - והתקשורת היתה פתוחה - ואני מודה לאלוהים ולילדיי שאכן נשארו אתי כה גלויים ופתוחים גם בגילאי ההתבגרות וגם בצבא ואחריו - הקלה עצומה למי שתמיד נאלצה לחשוב עשר פעמים לפני שאמרה משהו לאחד מהוריה (אני) כי תמיד "כל מה שאומר ישמש נגדי" בבית המשפט הוירטואלי שהיתה המשפחה שלי. 


אבל עם כל הפתיחות וההקשבה וההבנה - ילדינו תמיד ידעו מה כן ומה לא - ועמדנו בזה. 


למרות שזכרתי כמה קשה היה לגדול בבית הורי, וידעתי להזדהות עם מה שעובר על בתי ובני בכל שלב ובכל גיל - ידעתי גם מתי לזרום איתם (וזרמתי רוב הזמן) ומתי לשים את המעצור ולהבהיר ש"עד כאן". 


אני לא מתרברבת כאן, אני כותבת מתוך פליאה - כי אני רואה בדור הזה כמה זה קשה. כמה קשה להורים היום להציב לילדיהם גבולות. כמה הם מזדהים עם ילדיהם עד כדי חוסר היכולת לומר להם לא - ולהתכוון לכך. לומר להם לעשות משהו - ולוודא שאכן הם עושים זאת.


כמה "סופר נני" ופסיכולוגים טלוויזיוניים צריך כדי לומר להורים שוב ושוב את אותו הדבר - היו עקביים עם ילדיכם, היו ברורים לגבי מה אתם מרשים ומה לא. הקלו עליהם (בדיוק כך, הקלו עליהם) בכך שתציבו להם גבולות מאד ברורים ותמידיים. אל תבלבלו אותם ואל תתנו להם לבלבל אתכם. שמרו על המסגרת שלהם ועל הדרך שימרו גם על שלכם. היא לא פחות חשובה, דרך אגב. 


כאשר בתי נכנסה להריון בלתי מתוכנן עם התינוק שנולד לאחרונה, היא נכנסה ללחץ בין היתר בגלל ה-stress שזה יגרום לבנה הבכור, עדיין לא בן שנתיים. הפסיכולוגית שלה אמרה לה אז, שאח קטן בשלב זה של חייו יהיה הדבר הטוב ביותר שיקרה לו בחיים. והיא ידעה על מה היא מדברת. איך הם קוראים לזה ב"פסיכולוגית מדוברת"? נפרדות. יש לבתי בעייה עם ה"נפרדות" מבנה. 


עכשיו יש לה שניים, אחד בן שנה ועשרה חודשים, ואחד בן חודש וחצי - שניהם צריכים ממנה תשומת לב  - פיסית ורגשית - ולעיתים קרובות הם צריכים זאת בו זמנית, ולפעמים היא לבד כאשר זה קורה - בלי בעלה או בלעדיי - והיא צריכה ללמוד איך להתמודד עם זה...


אולי זה יקרה לה כפי שזה קרה לי - מתוך הכרח, מתוך הצורך, מתוך האינסטינקט. הלוואי. היא שונה ממני ולכן אין לי דרך לדעת כיצד המנגנון הזה יעבוד. 


אני יכולה לייעץ לה (ויש לה כאמור גם פסיכולוגית שעושה זאת) - אבל איני יכולה ואיני רוצה להכתיב לה. היא חייבת למצוא את הדרך שלה. 


מאחלת לה הצלחה אמיתית - זה לא קל. 

יום רביעי, 3 באוקטובר 2012

שיפור במצב הבריאות ובמזג האוויר.....

זה הולך ביחד? לא ממש


אבל בו בזמן שמזג האוויר הלח, המגעיל והלוהט נראה שמתרחק לו מאיתנו, 


כך גם החום של בעלי ותחושתו הנוראית מתחילים לסגת


הוא עדיין חלש מאד מאד, כאופייני למחלת הנשיקה (כן זה סופי - זו מחלת הנשיקה ולא שום דבר אחר)


אבל מרגיש יותר טוב, וזה כבר אור זוהר בקצה המנהרה


חייבת להודות - היו כמה רגעים בשבועות האחרונים שפאניקה קטנה (לא אופיינית לי, דרך אגב) כרסמה לי בפנים,


מאיימת להתפרץ .....מה באמת יש לו, אולי זה רציני, גדול, בלתי ניתן לטיפול.....


כאמור - זה לא אופייני לי ולכן לא התפרץ בגדול, אבל עם כל תוצאת בדיקה שחזרה חשתי כזו הקלה, 


שהבנתי כמה הכבידה הדאגה שהדחקתי קודם לכן


אז הכבד נראה בסדר (למרות תפקודי הכבד בבדיקה - נצטרך לחזור על זה אחר כך), הלב מצויין (טפו טפו) והראות נקיות


ועכשיו הוא כבר בלי חום כמעט יום שלם,


וישן בלילה כמעט רצוף


אז אני מלאת הכרת תודה למנגנון ההחלמה הנפלא של הגוף


ומצפה לשיפור נוסף בכל יום


.....וגם במזג האוויר


 


ועכשיו אני נוסעת לעזור עם הנכדים.....


אז שגרה זה רע? ממש לא :)

יום שלישי, 2 באוקטובר 2012

לא קשור לכלום - רוצה לכתוב

כשהייתי קטנה, ממש קטנה , ושאלו אותי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה  - עניתי שאני רוצה להיות סופרת.


אני קוראת, ממש קוראת, מגיל 3 בערך


ומגיל שבע או שמונה התחלתי לנהל יומן, שהמשיך להתנהל בהתמדה, כנות ואדיקות רבה עד אחרי הולדתה של בתי הבכורה


במקביל במהלך כל החטיבה והתיכון כתבתי סיפורים ושירים, וגם הלחנתי את רוב שירי (חלקם אפילו זכו לביצועים - בתנועה ובבית הספר)


ואיפשהו בשנות העשרים לחיי - לאחר שכבר ניהלתי חיי משפחה מלאים, אמהות, קריירה וכדומה - גבר השיפוט העצמי שלי על יצר הכתיבה


ואפילו למגירה לא כתבתי עוד


גם הבלוג הזה (יותר נכון אחד או שניים שהתחלתי לפניו ובמקביל אליו) התחיל בקרטוע, בחוסר אמון שעדיין יש בי את זה, שמישהו ירצה אי פעם לקרוא את מה שכתבתי - שזה עשוי לעניין מישהו


גם הוא יותר סוג של יומן, מאד אישי ופרטי מצד אחד - כי הוא אנונימי בסך הכל - אבל גלוי לכל מצד שני.


אמצע הדרך? התחמקות מניסיון לכתיבה אמיתית? צעד לקראת "כתיבה אמיתית" - מה שזה לא יהיה כנראה שאני צריכה את זה, גם אם זה אימון לקראת כתיבה "אמיתית" וגם אם זה סתם שוב כתיבה לעצמי על עצמי - לפחות אני שוב כותבת


בשלב זה בלי עלילה, בלי סגנון, בלי תכנון ובלי יומרות - אבל כותבת


איזה כיף לי


 

יום שני, 1 באוקטובר 2012

בשנה הבאה נבנה סוכה לנכדים

השנה כל החגים האלה השתבשו בגלל המחלה של בעלי


הוא בבית, חלש וקודח - ולא זקוק להרבה טיפול או תשומת לב , אבל בכל זאת מנסה לשבת איתו, להקל עליו היכן שאפשר


מחר יש לנו תור לרופא - אבל לא כל תוצאות הבדיקות כבר חזרו.....נראה אם יהיו לו הנחיות מיוחדות או עצות להחלמה מהירה יותר (לא סביר)


 


אני יוצאת פה ושם - להתעמל (לא מספיק אבל יותר טוב מכלום), לטפל בנכדים (מקווה שאני לא חושפת אותם למחלה שלו, אבל אם הם נחשפו זה כבר קרה בימים שלפני האבחון)...


אתמול יצאנו למסעדה, כל המשפחה המורחבת - זו היתה החלטה של גיסתי, שגם היא לא מרגישה טוב ולכן הבינה שאין ביכולתה לארח. בכל זאת הורי כאן - והיה חשוב לה שהמשפחה תיפגש.


הבעייה במסעדה היא שזה שולחן ארוך שממילא לא כולם יכולים לשוחח עם כולם.


ופרט לבעלי, שנעדר מפאת המחלה, גם חתני נעדר (דלקת נוראית ודולפת בעין שמאל) אז הנכד התינוק כבר הושאר איתו בבית, ובתי הגיע עם הגדול (מתוקי שלי!), וגם גיסתי - שארגנה את הכל - חטפה תופעת לוואי מאיזה כדור חדש שהרופא נתן לה ואיבדה לגמרי שיווי משקל, חטפה סחרחורת ובחילות ונאלצה להישאר בבית עם אחייניתי הבכורה (שהשגיחה עליה). איזה בלגן.


הלילה הם (אחי, גיסתי, אחייניתי הקטנה והורי) טסים לחמישה ימים לברלין - ואין לי מושג איך גיסתי תעשה זאת. מסכנה.


הנסיעה הזו היתה אמורה להיות השיא של הביקור של הורי, וזמן איכות נדיר עם משפחתו של אחי (הבכורה בצבא אז לא יכלה להצטרף). מאד מאד מקווה שזה יהיה מוצלח ושכולם ייהנו.


 


אבל היינו יכולים באמת להנות כאן לולא המחלה של בעלי, מסכן. ובכל שנה מחדש, מאז שעברנו לבית החדש - אני מבטיחה לעצמי שבסוכות נעשה שמח לנכדים. טוב, זה כבר יהיה בשנה הבאה.....


בריאות שלמה לכולם

יום חמישי, 27 בספטמבר 2012

בעל חולה

יום כיפור מאחורינו, הורי עברו היום לשהות אצל אחי למשך שארית הביקור שלהם


הנכד חזר לשגרת הגן (לפחות להיום) ואני אמורה לעזור לבתי אחרי הצהריים כרגיל


ובתוך כל זה בעלי חולה כבר מאז ראש השנה....ולא ממש ברור מה יש לו אבל זה וירוס כלשהו, אולי יתברר כמחלת הנשיקה


ועכשיו כשאני משחזרת את החודש/חודש וחצי האחרון אני קולטת שהוא כבר חולה יותר מחודש, ופשוט מתעלם מזה כמיטב יכלתו


כבר כאשר פרשתי מן העבודה (אמצע אוגוסט...) שמתי לב שהוא עייף יותר מן הרגיל, נרדם פה על הספה מול הטלוויזיה


כבר בעשר בערב (הוא טיפוס של חצות מינימום!), יותר מיגרנות מהרגיל (סובל ממיגרנות כל חייו).....


התחלתי לדאוג (אולי כדאי לבדוק שוב כולסטרול, סוכר...לב...) אבל הוא העדיף להתעלם


לא עשיתי עניין - בעלי הוא workoholic, תמיד היה - ודווקא בשנים האחרונות התחיל להשתפר ולמצוא זמן לעצמו ולי, ולמשפחה/חברים


אבל עבודה זה קדוש, במיוחד כשהעסק הוא פרטי שלו ושל השותף שלו, והוא בעל המקצוע הראשי...


לא שאי אפשר בלעדיו לנהל את העסק אבל קשה יותר


לא עשיתי עניין כי בדרך כלל הוא ממשיך לעבוד כאשר חולה, ואם זה מחמיר ממש אז הוא קורס לכמה ימים ואז זה סוף סוף עובר


לפני כשלושה שבועות התנפחו לו בלוטות הלימפה בצוואר ובבית השחי - והוא לא אמר לי.


אני לא רופאה אבל הייתי צריכה להיות. באמת שהייתי צריכה להיות.


למדתי כל מיני מקצועות טיפוליים ורפואה אלטרנטיבית במהלך השנים כתחביב ועיסוק משני, אבל אינני רופאה. וכבר לא אהיה. אבל אני די


טובה באבחונים - ולו ידעתי על בלוטות הלימפה הנפוחות הייתי כבר לוחצת עליו ללכת להיבדק כבר אז.


לא ידעתי. הוא מרח משחה אנטיביוטית על הבלוטות הנפוחות (לצחוק או לבכות?) ו"זה עזר".


לפני שבועיים כאב לו הגרון. וזה עבר. במהלך כל השבועות הללו תכפו המיגרנות. משהו לא תקין. לא תקין. באמת לא תקין.


טוב, הוא ילד גדול - ואני עסוקה עם הנכדים, עם ההורים, עם החגים.....וגם הוא.


בערב ראש השנה הוא התחיל להבין שהוא חולה. חום (לא גבוה) שעולה בחזרה בכל פעם שהוא יורד, כאבי ראש מפוצצים, חולשה כללית.


עדיין המשיך לעבוד (כאשר היתה עבודה, בין החגים)


אפילו ביום ששי הוא התעקש לקחת שני אקמול ולהכין ארוחת ערב משפחתית (הורי, אחי וגיסתי, חותנתו של אחי, בתי עם הבעל והנכדים)...


אבל בשבת הוא כבר התמוטט


בראשון הסכים (!) שאקח אותו לקופת החולים. ואז התחילו הבדיקות, ועדיין אין תוצאות סופיות אבל זה נראה כמו וירוס כלשהו ואולי מחלת הנשיקה....


אז ממתינים לתוצאות ומחזיקים אצבעות....כל בדיקות הדם והשתן נלקחו, בוצע אקג שחזר תקין, כמו גם לחץ הדם.


בשבוע הבא יש צילום ריאות ואקו לב.....הרופאים מכסים את כל הבסיסים - כמו שאומרים


החום עולה, יורד - לפעמים הוא מרגיש טוב כמה שעות רצוף ואז זה חוזר


בעל חולה - כמו ילד חולה - מכניס אותי למועקה. במיוחד חוסר הוודאות לגבי מה זה, כמה זמן זה ייקח, איך מטפלים.


אם לא תהיה התדרדרות במצבו, אסע כרגיל לטפל בנכדים היום. הוא יכול לנוח במיטה, עם המחשב, עם הטלוויזיה - אין לו בעייה להישאר לבד


בעל חולה.....


מאחלת לו בריאות שלמה, מהירה וטובה


ומאחלת לי ולכולנו שאף אחד מאיתנו לא הספיק להידבק ממנו לפני שידענו שהוא חולה..... :)


 

יום שני, 17 בספטמבר 2012

שנה טובה

אז הורי כאן והחגים כאן והסבתאות האינטנסיבית של השבוע שעבר הושהתה במעט עקב סוף השבוע הארוך ארוך הזה של ראש השנה.


השיא של השבוע היה ביום חמישי, בו הנכד הבכור נשאר לישון כאן. הוא מתוק והוא גאון והוא הכי שבעולם והוא גם מצליח להתיש עד היסוד ארבעה מבוגרים (אנחנו והורי) ולהפעיל אותנו ביד מיומנת, חביבה ורמה.


כאשר בתי וחתני הגיעו עם התינוק לקחת אותו הביתה ביום ששי בצהריים, הייתי כבר כל כך מוצפת שלא הבנתי מדוע הם נשארים ומפטפטים ובסוף הלכו רק לפנות ערב......רציתי לנוח, רציתי את השקט שלי - הספיק לי.


מצד שני כאשר לא ראיתי אותם בכלל בשבת, התגעגעתי מאד, והסתבר שגם הוא (הגדול כמובן) התגעגע אלי - וכאשר נפגשנו אמש בארוחת החג (שתודה לאל לא אנחנו ארחנו), הוא כל כך שמח שזה באמת היה שווה הכל.


הוא היה כמובן מסמר הערב, אפילו אחרי שהתינוק התעורר לאכול וגיסתי התנדבה כמובן למלא את המשימה בשמחה רבה - אחייניותי ישבו משני צידיה ולא הפסיקו לצלם אותו (בסמרטפון כמובן), אבל עדיין הגדול היה במרכז הענינים.


מעניין איך יהיה כאשר הקטנצ'יק יגדל קצת ויתחיל למשוך תשומת לב משלו.


הורי כאן, כבר הזכרתי, וזה כיף גדול - וגם קצת מעצבן לפעמים , הרבה פחות מפעם. אמי לא מעצבנת בכלל, שום דבר אצלה כבר לא מקפיץ אותי - זה ממש מדהים. אבל אצל אבי אני בכל פעם מחדש נזכרת בתחושות מפעם, לפעמים של שנאה ממש. וזה מצחיק כי אני דומה לו בהרבה דברים - או אולי דווקא בגלל זה. דומה ולא דומה. קשה להסביר מה בדיוק משגע אותי אצלו. 


לפעמים אני (ברשעות לא אופיינית) מדמיינת לי איך היה אילו היא היתה כאן לבד - אבל מזכירה לעצמי שחלק מהאופי שלה נובע מהחוזק והתמיכה שמקבלת ממנו (או חושבת שהיא מקבלת ממנו). 


ראיתי את זה יותר מדי טוב אצל חמי, ז"ל. רק אחרי שהוא התאלמן הבנתי כמה מתוך האישיות שלו נבע ממנה, מהאישיות שלה, מהיוזמות שלה, מהתמיכה המוחלטת שלה. אחרי שהיא הלכה, הוא נבל, פשוטו כמשמעו. התכנס בתוך עצמו, איבד את הרגישות לאחרים - משהו שהוא היה כל כך מפורסם בו. התברר שזה הכל הגיע (מאחורי הקלעים) ממנה כל השנים. מדהים, לא?


טוב, אז היום הורי מבקרים אצל אחי , ובעלי בחופש לשם שינוי (הוא עובד בשבתות ולפעמים גם בחגים) אז במקום לכתוב אנצל את הזמן להיות איתו


שנה טובה ומתוקה

יום רביעי, 12 בספטמבר 2012

חלומות

אין צורך לומר - הנכדים מעסיקים אותי - בפועל ובנשמה - כל יום חלק נכבד מהיום.


מבחינת עומס ושעות זה דווקא לא מוגזם - לדעתי - ארבעה ימים בשבוע אני אוספת את הגדול מהגן, או ששומרת על התינוק בעת שבתי אוספת אותו, ואז מבלה את השעות עד שחתני מגיע הביתה (או עד שנגמרות לי הסוללות - מה שבא קודם) במשחקים (הגדול), האכלות (שניהם), החלפות (שניהם), סיפורים (הגדול) ופטפוטים עם בתי. 


לפעמים אנחנו יוצאות איתם, לפעמים היא יוצאת עם הגדול ואני נשארת לשמור על התינוק - מחר הגדול יישן אצלי כי הם הולכים לחתונה ויקחו איתם את התינוק. 


ארבע פעמים בשבוע - זה ממש לא נורא. שלש-ארבע שעות בכל פעם זה קצת קשה אבל סבבה.


בשאר הזמן אני מתעמלת, קוראת, צופה בסרטים/סדרות בטלוויזיה, נפגשת עם חברות  וכמובן סידורים ומטלות כרגיל בבית. 


אפילו היתה לי מטלה לטובת העסק של בעלי - תרגום אתר האינטרנט שלהם לאנגלית. 


לא - אי אפשר לומר שאני מתבטלת, וגם אי אפשר לומר שאני משתעממת. 


אם כבר אז אשמח לקצת יותר זמן עם עצמי - אבל זה עוד יגיע בהמשך.


בינתיים החגים כבר כאן, הורי הגיעו מחול לחודש וכרגע הם אצלי - אז כמובן כל העיסוקים הנ"ל כמעט מבוצעים יחד איתם בימים האחרונים - זו גם עזרה עצומה עבורי וגם כיף לנו, להם, לנכדתם ולניניהם. נינים - מדהים, לא? 


אז לאחר כל ההקדמה הזאת - מה שרציתי לכתוב הוא, שבלילות (וגם מדי פעם בסייסטות) האחרונים אני חולמת ש....חזרתי לעבודה, או שמציעים לי לחזור לעבודה ואני משום מה מסכימה, לפעמים אפילו בלי לתאם עם בתי. שאיכשהו מכריחים אותי לעבוד (לאו דווקא במקום העבודה הקודם שלי) - ואני נסחפת לזה. מוזר, לא?


הלילה זה כבר עבר כל גבול - מצאתי את עצמי עובדת בלי להבין איך הגעתי לזה - ואיך להחזיר את הגלגל לאחור! כמה הקלה חשתי כאשר התעוררתי והבנתי שזה היה חלום ואני לא באמת חזרתי לעבוד.


מעניין מה פרויד היה אומר על זה. עם בתי (הפסיכולוגית הקלינית) לא דברתי על זה בכלל, לא בא לי שהיא תנתח את זה (או אותי). 


אבל אני כל כך סקרנית להבין מאיפה זה בא.......

יום שישי, 31 באוגוסט 2012

מזל טוב - נולד לי עוד נכד

מזל טוב, נולד לי נכד שני  - איזה אושר!


מעבר לאושר הגדול של נכד שני, ההקלה העצומה שבתי כבר ילדה, והכל עבר בשלום - בלתי ניתנת לתיאור.


הלידה הראשונה היתה קשה, וההתאוששות ממנה לקחה זמן רב - והשאירה טראומה לא קטנה אצלה וגם אצלנו.


ביום ראשון כאשר היא התקשרה לספר שירדו לה המים והם בדרך ליולדות - המתח הגיע לשיא.


לא יכלנו להיות שם איתה כי תפקידנו היה לטפל בקטנצ'יק (שעכשיו הוא עדיין קטנצ'יק אבל הוא הגדול...) כי עדיין לא היה גן


אז נסענו אליהם ושחררנו את הסבתא השנייה ששמרה עליו והיתה חייבת לרוץ לעבודה, לקחנו אותו הביתה ועשינו לו יום כיף,


ממש קיטנה אצל סבא וסבתא.


הוא היה בעננים, ממש נהנה - וכל אותה העת בזמן שנהננו ממנו והעסקנו אותו במשחקים ושירים וטיול ואוכל וכמובן שנת צהריים...


כל אותה העת דאגנו לתינוקת הגדולה שלנו, שנמצאת עכשיו בחדר לידה עם בעלה ומי יודע מה עובר עליה


לאחר שלא שמענו מהם כבר כמה שעות, מסררתי לחתן שלי לשאול מה קורה - ותוך דקה הוא התקשר לבשר שנולד תינוק בריא ושלם בדיוק 5 דקות


קודם לכן! איזה עיתוי!


היינו המומים, מאושרים, וכאמור חשנו הקלה עצומה - כי התברר שהפעם היתה זו חוויה מתקנת, הצוות הרפואי היה מעולה, הלידה התקדמה בקצב טוב ועברה חלק לגמרי, בלי התערבות של זירור, ואקום וכל שאר הסיבוכים שהיו בפעם הראשונה.


מאז כמובן הייתי איתה יום יום, בבית היולדות ואחר כך במלונית, ובבית כאשר השתחררה - ועזרתי עם הקטנטנים - הגדול כבר חזר לגן אז הכל יותר פשוט עכשיו.


קשה לתאר איך כבר התאהבתי בפצפון החדש - ואיך הפצפון הגדול מקבל אותו, בהיסוס, עם הרבה שאלות - אבל מקבל, כמו שזה - תהליך טבעי שעובר על כל משפחה.


ההרגשה מדהימה  - להיות סבתא לשניים. מדהימה.


היום לקחתי לי "חופש" מהנכדים - ועשיתי דברים בבית. ישנתי בצהריים, ראיתי טלוויזיה, עבדתי קצת על האתר (אינטרנט) של בעלי - בו הוא ביקש את עזרתי - וכמה שזה עשה לי טוב, המנוחה הזו - אני מתגעגעת לקטנטנים.


מחר אקפוץ לראות אותם, אבל בלי לטפל בהם או משהו כזה - רק לבקר. הם נהנים מהמשפחתיות שלהם, אבא, אמא ושני ילדים. זה עושה אותי כל כך מאושרת, שלא ניתן לתאר זאת במלים.


מזל טוב להם, לנו - לכל המשפחה.


 

יום שני, 20 באוגוסט 2012

החופש! החופש! אוי הגב! הגב!

הפסקתי לעבוד, אני חופשיה - האמנם?


עיתותי בידי - האמנם?


טוב אז לא לגמרי, והאמת שזה מה שתכננתי.


להיות לרשותה של בתי, לפחות בתקופה הקרובה - היא בחודש התשיעי להריונה


הנכד שלי בחופשה מהגן


הם קנו דירה וכעת נמצאים במרוץ לתכנן את השיפוץ בדירתם החדשה .....וכל זאת לפני שהיא יולדת


כן, בהחלט תכננתי להיות כאן עבורם והשבוע, לפחות, הגב שלי מרגיש את זה היטב


לא להתלונן - זה מה שרציתי, זה מה שתכננתי


והאמת שהקטנצ'יק הוא מתוק אמיתי ומת עלי - כך שיש הרבה נחת


אני סתם מפונקת


זה טוב לי דווקא שלא נפער לי פתאם בור עצום של חופש, בו הייתי צריכה לחפש מה לעזאזל בא לי לעשות כל יום


אז נכון - הייתי פוצחת בהתעמלות כל בקר, בקאנטרי או על חוף הים 


או שלא


הייתי מתמידה עם הבלוג הזה ואולי כבר נרשמת לכתיבה יצירתית או אסטרולוגיה למתקדמים....ממילא עכשיו קיץ ועוד מעט חגים


ולא יהיו חוגים עד אוקטובר


אז די להתפנק - אני עושה את מה שתכננתי לעשות


את מה שרציתי לעשות


את מה שהתנדבתי לעשות


וכל זאת בלי לקום בחמש בבקר לעבודה 


אז כן - אני חופשיה!!


 

יום חמישי, 16 באוגוסט 2012

היום האחרון בעבודה

הגיע היום האחרון בעבודה


קצת מתרגשת, קצת הרבה


עוד מעט אלך להביא את הכיבוד , והחבר'ה פה יעזרו לי לסדר את חדר הישיבות הגדול ולהכין את מסיבת הפרידה


עוד מעט נקריא את הנאומים שהכנו מבעוד מועד - בתקווה שלא אתחיל לדמוע כמו שבדרך כלל במעמד כזה


עוד מעט ננשנש ונשתה לחיים - ואז אארוז את שארית החפצים שלי מפה


אחתים את כל המנהלים על "טופס הטיולים" - ואצא הביתה


סוף של תקופה - תקופה לא קצרה


לא מתחרטת לרגע


רואה לאיזה כיוון המקום הזה מתקדם ושמחה שאני כבר לא אהיה חלק מזה


היום האחרון בעבודה

יום שלישי, 14 באוגוסט 2012

למה אני עדיין מתעצבנת!?

למה אני עדיין מתעצבנת!?


בעוד יומיים אני מסיימת את העבודה במקום הזה


כבר לא צריך להיות לי אכפת מהשטויות שעושים


מההחלטות שמקבלים


מההתייחסות החפיפניקית של אנשים שטרחתי כל כך לחנך - ולזמן מה נראה שאף הצלחתי -


וברגע שהם קצת מאוכזבים ממשהו, הם שמים ז... על העבודה


כבר לא צריך להיות לי אכפת משיפורים שיוכנסו


מנהלים שיעודכנו


מטעויות שתימנענה


כבר לא צריך להיות לי אכפת משום דבר


אני עוזבת בסוף השבוע


אז למה בכל זאת אני עדיין מתעצבנת?????

יום חמישי, 9 באוגוסט 2012

עוד 4 ימי עבודה...

זהו! נגמר השבוע האחרון שלפני השבוע האחרון של העבודה


ולדעתי כבר סיימתי עם החפיפות - למרות שאין סוף לדברים שאני עוד יכולה להעביר וללמד 


גם במשרד כבר מתחילים להסתכל עלי אחרת, לדבר אלי אחרת - כבר מריחים בעצמם את הסוף


אין לי מחליף/ה - וזה ממש חבל, אבל אין מה לי לעשות בנידון


העובדת שלי (שבהריון) הוציאה אישור רפואי מיוחד שמגביל את שעות העבודה שלה


וגם ככה היא באה כמעט יום כן יום לא


העובד הנוסף, עובד חוץ, שהיה מועמד מצוין להחליף אותי והחליט שלא להיקלט כעובד של החברה


נמצא על זמן שאול מכל הכיוונים - גם החברה שלו עלולה בכל רגע להחליט להציב אותו אצל לקוח אחר


וגם החברה שלי מתיימרת להפסיק בשלב כלשהו עם עובדי החוץ


כרגע ההגיון אומר שישאירו אותו, ואף יגדילו לו את המשרה - כי אני לא אהיה כבר , והיא נותנת הספק של 50% בקושי


אבל הפסקתי מזמן לחפש הגיון בחברה שלי, ולכן - בין השאר - אני עוזבת.


 


עכשיו אני עדיין לא מתכננת את ההמשך, כי אני עדיין כאן בפנים - אבל אני כבר מרגישה קצת מחוץ לעסק


וזו הרגשה טובה


טובה מאד


 


אז זהו - עוד שבוע קלנדרי ואני ציפור דרור


סופשבוע נהדר שיהיה לי


:)

יום שלישי, 7 באוגוסט 2012

לא להתעצבן - החופש כבר נראה באופק

זה המוטו בימים אלה.


לא להתעצבן - לא להתעצבן - לא להתעצבן


החופש כבר במרחק נגיעה - עוד 7 ימי עבודה נטו וזהו


לא להתעצבן - לא רק בעבודה, גם בבית


להיות "קול", לקחת בסבבה.....עד כמה שאפשר


אתמול היה לי תור לעיסוי  - יש לי חברה מסאז'יסטית ואני משתדלת ללכת לטיפול כל שבוע-שבועיים


בשבוע שעבר ויתרתי על הטיפול, כי הייתי צריכה לשמור על הנכד בזמן שבתי, חתני ובעלי עסקו במשא ומתן על רכישת


הדירה לזוג הצעיר.


לקחתי אותו לבריכה, ונהנינו מאד יחד, והעסקה שלהם גם כן היתה מוצלחת - הדירה תירכש (בעזרתנו הנדיבה פלוס משכנתא שמנה) והחוזה


ייחתם כנראה עוד השבוע.


השבוע לא ויתרתי על העיסוי, ולפני הטיפול עוד הספקתי גם לעבור בבריכה ולשחות כמה בריכות


לא שחיתי כבר הרבה שנים, מאז הבעיות באזניים - אני בעיקר מתעמלת בחדר כושר, או (במזג אוויר סביר) עושה הליכות או רכיבה באופניים


היה כיף גדול לשחות שוב, למרות שלא קל בכלל - כנראה אין קשר בין הכושר בהליכות וחדר כושר לבין כושר בשחייה


בסופו של יום חזרתי הביתה עייפה אך מרוצה


אני מצפה לימים כאלה, שכבר מהבקר אוכל להתעמל, להתקלח - ולהתפנות לעיסוקים שונים ככל שיעלה על רוחי


ובינתיים - לא להתעצבן, לא להתעצבן , לא להתעצבן

יום ראשון, 5 באוגוסט 2012

כולם עובדים ואצלי עדיין סופשבוע...

בשנים האחרונות הוספתי לי את יום א' לסוף השבוע - כאשר הורדתי את המשרה שלי ל-4 ימי עבודה בשבוע - וגם בתקופות הקשות והלחוצות ביותר בעבודה, סוף השבוע הארוך הקבוע הזה שמר לי על השפיות.


היום, שבועיים לפני פרישה מוחלטת מהעבודה, יותר מתמיד אני מעריכה את את הכיף הזה, ההקלה הזו - שיום ראשון בבקר, כולם קמים לעבודה , ובעלי ואני מתעוררים מאוחר בסבבה שלנו, שותים את כוס הקפה בנחת, ועושים מה שמתחשק לנו ביום הזה.


בדרך כלל יש סידורים, אבל גם טיול או סרט או סתם ארוחת בקר או צהריים במסעדה.... 


בעלי עובד בסופשבוע, כך שבשבילו זה באמת יום החופשה השבועית היחיד, ובעיקר זה היום שלנו. "יום הורים" קראנו לזה כאשר התחלנו את המנהג, וממשיכים את המסורת עד היום.


כיון שבעלי ממשיך לעבוד, גם כאשר אני פורשת, אני מניחה שנמשיך את המסורת הזו גם הלאה.


שבוע טוב לי :)