הפוסט הזה לא קשור למצב הרוח שלי היום או בזמן האחרון
הוא התעורר כתגובה לפוסט של שירול על הכעס......
מאז שאני זוכרת את עצמי חי בי כאב ממש מתחת לפני השטח
מילימטרים מתחת לפני השטח
אינני יודעת מהיכן הגיע לשם, איך צמח בתוכי - אבל הוא חלק בלתי נפרד ממני
בתקופות שונות של טיפולים פסיכולוגיים (תקופה של 3 שנים ותקופה של שנה) וכן בתקופות של הילינג, מדיטציות ו/או תיקשור - ניסיתי לגלות את מקורו.... אך לשוא....
הייתי ילדה עצובה, הייתי ילדה מפוחדת....נדמה לי שסיפרתי על הפחד, ועל ההתגברות עליו בפוסט אחר.
גם על העצב התגברתי - למדתי לחיות מתוך שמחה
אני מאושרת, יותר משמחה
יש לי חיים מדהימים, אני מוקפת באהבה וטוב לב ואכפתיות
אין שום דבר שיכול להסביר את העצב הזה, שחי וקיים לו ממש מילימטרים לפני השטח...
מי שנוגע בו במקרה או בכוונה נדהם לגלות את הבכי הבלתי מרוסן שנגיעתו משחררת
שחרורים קטנים מתבצעים לעיתים קרובות בעזרת סרטים או ספרים מרגשים או אירועים מרגשים (משפחתי צוחקת עלי בחיבה על רגשנות זו, והם לא מבינים שזו בעצם רק דרכו של העצב הקיים התמידי לשחרר קיטור)
מה זה יכול להיות, ואיך אני יכולה בכל זאת לגלות את הסיבה?
שמחה שהיכרתי ככה עוד בלוג מעניין (שירול).
השבמחקכאבים?? יש רבה בחיינו.
גם אני אישה מאושרת, צוחקת ולפעמים יש ימים אחרים, שעות אחרות ....
זה אנחנו , לא??
שבת שלום!!
אני מפנה אותך לפוסט של "קנקן התה". אולי את מכירה את הסיפור אבל תמיד נעים לשמוע שוב :)
השבמחק<a href=http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=771819&blogcode=13469269http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=771819&blogcode=13469269<br />
ולגבי העצב, אל תשכחי שגם הוא (בין היתר) הפך אותך למי שאת.
אנשים ששוחים מדי פעם בעמוקים הם אנשים שחווים דברים לטוב ולרע בצורה הרבה יותר פועמת ומשמעותית.
היו תקופות בחיי שהתנגדתי לעצבות. היום ברור לי שלא הייתי מוותרת על היכולת להרגיש באופן ששובר ומאחה מחדש את ליבי.
לא יודעת מה איתך, אבל אני די צמחתי גם משם.
ואם אחרי טיפול ממושך לא גילית את הסיבה, כנראה שפשוט יש לך נפש רגישה ובעיניי גם מדהימה
שבת שלום יקירה
ואולי אין סיבה? ואולי סף הרגישות אצלך גבוה מאצל אחרים? אם זה כך זה רע? אני מאמינה שלא:-)
השבמחקמי יודע. אבל אולי, כמו שנכתב מעליי, זה עניין של רגישות רבה, לא בהכרח עצב. איך שלא יהיה, אני מקווה שיהיו ימים שמחים.
השבמחקהתחברתי מאוד לבכי ולהתרגשות בזמן קריאת ספר או צפייה בסרט
השבמחקלעתים הבכי בא אכן לשחרר קיטור
למרות שאני לא זוכרת שהייתי ילדה עצובה
וכמה נפלא שכעת יש לך אושר ואהבה ...
חיממת וכיווצת את ליבי בשורה האחרונה
השבמחקצודקת לגמרי שהעצב הזה הוא אני, הוא חלק בלתי נפרד ממי שאני, ממי שצמחתי לאט לאט להיות - ומהבחירות שעשיתי במהלך כל חיי מגיל 0
לא בקשתי לוותר עליו, אלא (כמו שהבנת היטב) להבין אותו, את מקורו
ואולי את צודקת - והוא פשוט חלק מהרגישות העצומה, שאותה אני למדתי לחבק ולקבל ...אבל גם עליה אני מגוננת בכל הכלים שברשותי כמו לביאה שמגינה על גוריה (וכך דרך אגב תמיד גם הגנתי על "גורי" ילדיי)
כיון שאני גם נפש סקרנית מאד, חוקרת וחותרת להבין הכל, כנראה שאמשיך לחפש את השורש של הכאב אבל בהחלט חיה איתו בשלום וממשיכה להעזר בו (ליצור, לתת, ללמוד, לנגן...)
תודה לך יקירה, ולבסוף - לא הצלחתי לפתוח את הקישור לפוסט הספציפי של "קנקן התה" - תוכלי לנסות לתת לי אותו שוב או את החודש+כותרת שלו כדי שאחפש בעצמי? תודה ועוד חיבוק חם לך ביום גשום ומקסים זה
תודה לך יקירתי , זה בדיוק מה שהאזרחית קיין חושבת בתגובה הקודמת.... וכנראה שאתן צודקות
השבמחקחיבוק חם גם לך
התגובות שלך ושל קודמותייך מחממות את לבי , ומעלות כמובן גם חיוך וגם דמעה לגרוני....(זה בדיוק המנגנון שמעלה אותו לרגע אל מעל לפני השטח)
השבמחקתודה מעומק לבי
והימים בהחלט שמחים - זה הכל חי בשלום במקביל בתוכי....
שבת גשומה נהדרת שתהיה לך
אכן מודה יום יום על חיי, על משפחתי, על חבריי ובעיקר על בעלי האוהב והתומך...
השבמחקאין לי דרך כנראה להסביר את הכאב הזה שחי במקביל ולמרות הכל
וכנראה שאין לי צורך להפיג אותו, אני חייה איתו בשלום ומקווה שהוא גם מסייע לי להיות מי שאני
תודה לך ויום נפלא
צודקת - זה חלק מהמכלול
השבמחקבהחלט ממליצה על שירול
שבת נהדרת וחורפית שתהיה לך
העצב הוא חלק מחיינו. אצלי העצב (לא רצוני בעליל) מחזיר אותי לפרופורציות, מראה לי שיש עוד דברים שחשוב להתייחס אליהם.
השבמחקאולי באמת סף הרגש שלך גבוה מאנשים אחרים?
יש הרבה ניגודים בחיים ועצב הוא אחד מהם, אני חי בשלום עם שלי.
תודה
השבמחקחיה בשלום גם עם שלי.....
פשוט רוצה להבין אותו יותר טוב...
מוזר, לי הוא נפתח...
השבמחקנסי כאן בתוצאת החיפוש השביעית.
אני שמחה שהתגובות חיממו את ליבך ובהצלחה עם החיפושים בתוכך...
הייתי אומרת לך אל תחקרי במופלא ממך. אבל אני לא מאמינה בזה. גם אני חוקרת וחופרת. אני מאמינה שעצב ושמחה עמוקים הם אלו שנותנים לנו ביחד את המכלול שלנו. בלי האחד אין אפשרות לשני להתקיים באמת. אין הבנה והערכה, חמלה ושיתוף. אין אושר צובט.
השבמחקאבל מהיכן ? הייתי ממשיכה לנסות ולהבין. אבל זהו אחד התבלינים בתמהיל...
לא, לא נפתח. כתוב
השבמחקדף אינטרנט זה אינו זמין
אולי זה משהו פרטי? הבנתי שיש משהו כזה אבל לא הבנתי איך עושים את זה...
תודה, את צודקת כמובן
השבמחקובהחלט חסר טעם להציע לי להימנע מלחקור
טעם החיים שלי הוא ללמוד ולחקור ולהבין ולגלות - את מה שמחוצה לי ואת מה שבתוכי
אפשר לומר שזה המנוע שמניע אותי
את צודקת לגבי התמהיל.....ובאמת אני צריכה להודות על כך שיש לי גם את העצב הזה...
"אין אושר צובט" - זה מקסים. נגעת בי
תודה
תעבירי את הדפדפן ניקוי ותנסי שוב.
השבמחקאם זה היה בלוג פרטי הוא לא היה מופיע בתוצאות חיפוש.
לא מצליח לי, SORRY
השבמחקגם הניקוי לא עוזר
דווקא סיקרנת אותי
אני קוראת את "קנקן התה" באדיקות אבל אני חדשה פה יחסית
תני לי בבקשה את החודש והכותרת של הקטע ואמצא אותו לבד...
תודה
איזה זאב אתם מאכילים 19.9.12
השבמחקהרגשתי בכמה שורות שכתבת אותי.
השבמחקהילדות שלי הייתה די עצובה (משהו שלא תמיד הבנתי בהיותי ילדה)
המון בעיות..ולא נפתרתי מהעצב הזה
אני אישית מודעת למקור העצב שלי
אך לא מסוגלת לגעתלפתוח בואותו.
ספריםסרטים ויצירות אומנות שמציגים משהו ולו קטן שאני מזדהה איתו
בהחלט פותחים דלת קטנה למקור העצב ,דלת שאני ממהרת לסגור
ולא בטוחה למה.
אין צורך לומר שהפוסט ריגש אותי נורא
ואני חושבת שאת בנאדם נפלא עם לב מופלא =)
תודה לך ולילה טוב
המון הזדהות..
השבמחקאת מושפעת ככה גם ממצבים הפוכים (שמחה למשל?)
מצאתי! תודה
השבמחקאיזה יופי
בכלל כל מה שהוא כתב בחודש ההוא (ובכלל, מאד נהנית לקרוא אותו)
ואכן - אני מאכילה את הזאב שחי בהרמוניה ...... והוא כנראה נדיב ונותן מדי פעם פירורים לזאב העצוב....ולכן הוא עדיין חי, אבל ממש מתחת לפני השטח...
שוב תודה
:)
את מתכוונת לדמעות של אושר? בוודאי!
השבמחקחיבוק גדול גם לך
ריגשת אותי בתגובתך, מחבקת אותך בחום
השבמחקאנחנו לא מכירות אבל מרגישה באינסטינקט את מצוקתך,
ורוצה שתמיד תדעי שלמרות זאת אני כאן בשבילך
המשיכי לשפוך לדף הוירטואלי את אשר על ליבך
אנו הקוראים אותך מהווים גם סוג של חברים, גם סוג של רשת תמיכה
את לא לבד
לילה טוב