הייתי פעם במסיבת יום הולדת (חמישים, נדמה לי) של עמיתה לעבודה והוזמנה לשם מישהי - סטנדאפיסטית או מורה רוחנית ...מי יודע מה היא היתה בדיוק - שאמרה שיש שלושה משפטים שאישה רוצה לשמוע מהגבר שלה:
1) אני אוהב אותך
2) לא אעזוב אותך
3) את צודקת
זה צרם לי באותו הרגע, משום מה, אבל עובדה שאני זוכרת את זה למרות שבאופן כללי היא לא עשתה עלי רושם מי יודע מה.
לגבי הראשון אני כנראה בבעייה כי בעלי היקר אמר את המשפט הזה בוודאות רק פעמיים:
הפעם הראשונה היתה מספר שבועות אחרי שהתחלנו לצאת. הוא תפס אותי בלתי מוכנה אז (ולא אמרתי את זה בחזרה באותה הזדמנות) ומאוחר יותר סיפר לי כמה זה היה לו קשה.
הפעם השנייה שאני זוכרת בביטחון שהוא אמר זאת היתה ביום הולדתי ה-50 ויש כ-60 עדים כך שזה לא ניתן לערעור. הוא צחק על עצמו אז שאני תמיד אומרת לו שאני אוהבת אותו והוא (ואני מצטטת) "מהנהן בראשו כמו אידיוט", אז היום הוא רוצה לומר לי שהוא אוהב אותי, שהוא לא יכול בלעדיי...לא זוכרת בדיוק את שאר המלים. צחקתי אז (ומאז כמה פעמים) שזה אמור להספיק לי ל-50 השנים הבאות שלנו ביחד.
אולי הוא אמר זאת עוד כמה פעמים באמצע, לא זוכרת, אבל סביר להניח שהייתי זוכרת. אבל אני יודעת שהוא אוהב אותי. הוא מראה לי זאת כל יום.
בחיים. במעשים. הוא אוהב אותי.
לגבי השני אין לי הרבה מה לומר. אף אחד לא יכול לדעת אם הוא פתאם יום אחד יעזוב. וזה נכון לגבי שני בני הזוג. אז אין טעם לומר זאת. בעצם הנוכחות יחד הכוונה היא לא לעזוב.
לגבי השלישי היא צדקה במאת האחוזים. אוי כמה אני אוהבת להיות צודקת! ויותר מכך, כמה אני אוהבת שאומרים לי את זה. ויותר מכך, כמה אני אוהבת כשבעלי אומר לי שאני צודקת......
אנחנו לא ממש רבים, אבל כמובן שיש קטעים ויש חיכוכים ובעיקר יש ויכוחים, והילדים שלנו צוחקים עלינו על הויכוחים האלה.
זה כבר שיפור כי כשהיו צעירים יותר הם תמיד נלחצו מהויכוחים האלה.
כאשר חזרנו עכשיו מאיטליה ודיברנו עם הבן בסקייפ (הוא כבר בבוסטון ולימודי התואר השני כבר התחילו, והוא עבר כבר לגור עם חברתו בדירה קטנה ומתוקה), אחד הדברים שהוא שאל אותנו היה : "מי ניצח ברוב הויכוחים?"
ברור לו שהיו ויכוחים.
אז האמת שדווקא לא היו הרבה ויכוחים. היה ממש רגוע וכיפי רוב הזמן.
בארוחת הערב ביום הלפני אחרון של החופשה, שמעתי את בעלי מסכם את הטיול כ"ירח דבש". ואכן היו בו סממנים של ירח דבש.
ולא, לא היו כמעט ויכוחים.
מפתיע.
כשאני באמת מנסה להתאמץ, אני יכולה לזכור שני דברים שעצבנו אותי, בסך הכל, במהלך החופשה הזאת.
האחד קשור לארוחות.
כל היחסים שלי עם אוכל בעייתיים גם ככה, שלא לדבר על הדימוי העצמי שלי ("שמנה! שמנה! שמנה!).
אז כאשר שוב ושוב שמעתי מבעלי "אני לא רעב אבל תגידי מתי את רוצה לאכול" זה כנראה הפעיל את המתג ההוא הסמוי שכבר מזמן חשבתי שניטרלתי.
שיהיה ברור, שנינו בעודף משקל ושנינו תמיד היינו ברמה כזו או אחרת של עודף משקל. היו לכל אחד מאיתנו תקופות של ירידה משמעותית במשקל (בדרך כלל לא ביחד) אבל זה תמיד איכשהו חוזר.
אני דווקא בשנה וחצי האחרונות הצלחתי להשיל 10 ק"ג ממשקלי ולאכול מסודר - ועדיין אני רחוקה מהיעד - ושנינו מקפידים לשם שינוי על פעילות גופנית...אבל בכל מקרה אנחנו בעודף ו...נראה לי שהוא גם ככה אוכל יותר ממני. אבל כל זה לא רלוונטי. אני אוכלת מעט ומתמלאת מהר, ולכן רעבה שוב אחרי 3-4 שעות. ועדיין "לא נעים לי" להגיד שאני רעבה כאשר בן זוגי לא רעב.
לא נעים לי לאכול ליד מישהו שלא אוכל. זה לא נעים וזאת היתה אחת ההתפרצויות שלי עליו במהלך הטיול.
פעם שנייה שחטפתי את הקריזה היתה בנוגע לשופינג. כן זה עצוב (או מצחיק) אבל לא רק שאני לא סובלת לעשות קניות, זה אפילו מלחיץ אותי.
לא שהוא שופוהוליק חלילה, להיפך: אין לו סבלנות ליום שופינג בסגנון שגיסתי או בתי מסוגלות אליו. אבל מבחינתו לבלות כמה שעות באאוטלט - אפילו סתם כדי לראות, כאילו זה מוזיאון או עוד אטרקציה תיירותית - זה כיף. מבחינתי זה סבל.
אז אין לי בעייה לקנות משהו לנכדים אם עוברים במקרה ליד חנות או שוק, לצורך העניין, ורואים משהו יפה ומתאים. אבל לנסוע במיוחד מרחק שעה וחצי לאיזה אאוטלט של מעצבים ולעבור שם מחנות לחנות במשך כמה שעות......עזבו אותי באמש'כם.
וכמובן אחרי שאני חוטפת את הקריזה אנחנו בכל זאת עושים זאת (איך זה תמיד קורה?) ובדיעבד אני מנתחת את מה שעבר עלי:
1) זה מאד מתסכל לראות בגדי מעצבים שבחיים לא ייראו עלי כמו שהם נראים על בובות התצוגה בחלונות הראווה!
2) כאבי הגב שלי מתגברים כאשר אני עומדת או הולכת לאט...
3) בשנה האחרונה אני לא מכניסה גרוש לתקציב המשפחתי, אז בכלל אין לי חשק להוציא...
טוב, אז עשינו קצת שופינג. לא קרה שום אסון בסופו של דבר.
אבל מה שכן, המון המון פעמים במהלך הטיול שמעתי אותו אומר לי: את צודקת!
נו, אז החיים יפים 
אוי כמה שאנחנו אוהבות להיות צודקות... אבל האמת? מי לא?
השבמחקא’ אומר לי תמיד שאני צודקת כשאנחנו משוחחים ברוגע, במריבות הוא בחיים לא יגיד את זה, אפילו אם זה בדיוק על אותו הדבר וכמו שאומרים, אם תצטטו אותו הוא יכחיש..
מה??? הוא לא שמר את התגובה שלי???
השבמחקעד שאני כבר מגיבה??
אני המומה!
חח נו, יצאתי פסיכית. הוא כן שמר.
השבמחקחזרתי רק כי נזכרתי שאני נורא מזדהה עם מה שכתבת על האוכל. גם אצל א’ יש את הקטע של לא רעב, ולי יש את התסביך שאם הוא לא רעב ואני כן זה רק בכלל שאני פרה.
וא’ כמו שאת יודעת גם רזה להכעיס.
אני מחייכת עכשיו בהזדהות :)
השבמחקשונאת אאוטלטים, שונאת להיות רעבה כשבן הזוג לא רעב וכמובן שזה גורם לי להרגיש שמנה. טוב, אני שמנה, אבל אני שונאת להרגיש שמנה.
חוץ מזה, אצלנו בבית יש שימוש נרחב בשרש א.ה.ב בכל מיני הטיות...
ולגבי ה- לא אעזוב אותך, אספר לך סיפור:
כשהייתי בת 18 היה לי חבר. אהבתי אותו מאד. מאד מאד. ערב אחד פסענו מחובקים על שפת הים בשעת השקיעה, יותר קיטשי מזה לא יכול להיות, ואני אמרתי לו שלעולם לא אעזוב אותו. התכוונתי לזה מכל הלב.
האהבה החזיקה מעמד 3 שנים, וכשהבנתי שהקשר הזה כבר לא טוב לי אמרתי לו שאני רוצה להיפרד, והוא סירב בטענה שאמרתי לו שלעולם לא אעזוב אותו! מסקנה: אולי נשים רוצות לשמוע את המשפט הזה אבל אסור אסור אסור להגיד אותו לגברים :)
(בסוף נפרדנו. לא כידידים)
בעלי צודק המון, בגלל זה הוויכוחים יותר מעניינים ובגלל זה גם הניצחון מתוק יותר כאשר הוא אומר "את צודקת"
השבמחקשמר ! שמר! הגבת מהטלפון? אני כבר מפחדת לעשות את זה !
השבמחקכן, א’ רזה ולכן זה יוצר בעייתיות מסוג אחר לגמרי!
השבמחקאבל בעלי לא רזה בכלל וגם אם הוא לפעמים לא אוכל יותר מארוחה וחצי ביום (שזה חא בריא בפני עצמו) עדיין לדעתי הוא בסך הכל אוכל יותר ממני, אז זה מרגיז!
וואו איזה סיפור!
השבמחקלי זה ברור שאין שום טעם להתחייב למשהו עתידי, לעולם אין לדעת מה יהיה ומה ישתנה.
א פרו פו סיפורים, כאשר בעלי ואני היינו זוג חברים תיכוניסטיים במשך כחודש או משהו כזה, ודיברנו על מה הוא ייעשה בצבא, עלתה האפשרות שהוא ישרת בחובלים, ואז עשינו את חשבון שנשתחרר יחד מהצבא (התגייסתי שנתיים אחריו). מייד הזדרזתי לומר "אבל מי יכיר אותך עד אז?" והוא (ילד בן 18 שאהב אותי בקושי חודש ימים) אמר בשקט "יש לי הרגשה שעדין תכירי אותי אז..."
את צודקת !
השבמחקבענין קניות בד"כ גברים שונאים שופינג -לא ?
אצלי לרוב הוא שותק, ויודע שאני צודקת....
אכן לא ניתן לדעת אם בעלי שונא שופינג או לא כי אני אף פעם לא גוררת אותו לזה.....
השבמחקהוא יודע מצוין לקנות לעצמו ולאחרים (כישרון שירש כנראה מאמא שלו ז"ל) ואם פעם ביובל אנחנו הולכים יחד לקניות אז יש לו סבלנות שאמדוד וכו. אבל אני זו ששונאת את זה כך שזה כמעט שלא קורה.
כאן בארץ כאשר הוא זקוק לבגד או נעל הוא בדרך כלל הולך לבד וקונה לעצמו, וכאשר אנחנו בחו"ל בדרך כלל לא מקדישים זמן קניות אלא אם רואים משהו במקרה על הדרך אז...
אני בטוח שהפוסט היה בהומור,אנחנו בני אותו דור בערך,נשואים פחות זמן מכם,אבל הפתיע אותי העניין עם האוכל,לא נעים לך לאכול ליד מישהו שלא אוכל?כשאני רעב אני אוכל ,אם זוגתי בסביבה היא תארח לי חברה ,אותו כנ"ל היא כשהיא אוכלת ואני לא,מתוך נימוס נארח חברה למי שאוכל,אבל אם אני רעב? והיא לא,למה צריך להיות לא נעים
השבמחקבאשר לצודקת,אין לי תחרות ,ודאי לא אם זוגתי באשר למי צודק יותר
אנחנו מתווכחים מעט מאוד כמוכם,לעיתים אני משתכנע בצדקת דבריה ולעיתים היא,וזה לא אומר כלום על אף אחד
אני שמח לומר שאמרנו אחד לשני עשרות אם לא מאות פעמים בזמן שאנחנו נשואים אני אוהב אותך ואני אוהבת אותך,זו מחמאה,זה ליטוף זה עושה טוב וזה אמת אז למה לא לומר את זה וכמה שיותר
ברוכים השבים.
השבמחקאין זוג שאין לו ויכוחים ואני חושב שזה נעוץ בכולנו רק מסיבה אחת, לעשות שולם אח"כ בצורת סקס
השבמחקטיולים כאלו במיוחד בחו"ל שגם עולים הרבה כסף וגם מוגבלים בזמן, צריכים להיות מתוכננים היטב ובטח לא לנסוע שעה וחצי למקום שככל הנראה לא יועיל אלא אם זה בדרך למשהו ואז לוקחים בחשבון.
העניין עם האוכל לא ברור לי, זאת אומרת כי אני לא מכיר את זה מאצלנו. כשאנחנו ביחד בחופשות אנחנו אוכלים ביחד במסעדה או על הדרך אבל ביחד. כשכל אחד מאיתנו לחוד זה סיפור אחר. אני חושב שאם את לומדת להיות מאמנת אישית, בטח יש לך את הדברים שאת מקפידה ויודעת מה לעשות בהרבה מקרים שאנשים אחרים לא יבינו. תלכי עם זה
תודה תודה. ברוכה הנמצאת. שנה טובה :)
השבמחקשמחה לשמוע על הצהרות אהבתכם זה לזו. הפוסט היה כמובן בהומור אבל הכל אמת.
השבמחקוכמו שאמרתי, בעלי לא מדבר הרבה אלא עושה. אבל כאשר הוא כבר אומר משהו זה גם מדוייק בול וגם שווה הרבה יותר.
לפי התגובות שקיבלתי כאן נראה שגברים לא מסוגלים להבין את הקטע של האוכל / רעב וכו.
שנינו עם עודף משקל ושנינו מתוסבכים מזה, אבל בכל זאת יש כנראה הבדל בין התסביכים של גבר ושל אישה. לא משנה, זה היה פוסט של קוריוזים....
חה חה, אצלנו הויכוחים לעולם לא הגיעו לדרגות כאלה שצריך make up sex בסוף, אז הסקס מגיע בלי קשר. :)
השבמחקבשתי הפעמים שהיינו בשופינג, ה"קפיצה" לאאוטלט היתה אמורה להיות "בדרך". לאחד מהם, בשם foxtown (שזה בכלל בשווייץ) הגענו באמת בלי בעייה, אבל ביום הלפני אחרון של הטיול ממילא ירד גשם כל היום והוא מצא אחד בשם SERRAVALLE DESIGNER OUTLET שהיה אמור להיות מרחק כחצי שעה מאיתנו ובדרך למלון הבא. הסיבה שזה בסוף התברר
כסטייה של שעה וחצי מהמסלול פשוט כי משום מה באיטליה יש איזה עשרים או שלושים עיירות בשם serravalle, כל אחת עם סיומת אחרת....
...המשך
... המשך
השבמחקובמקום לשים Serravalle Scrivia ב-gps בחרנו ב-Serravalle Sesia שגם הוא היה במרחק חצי שעה מאיתנו אבל בכיוון ההפוך. כאשר הגענו לשם התבררה הטעות ואז היינו צריכים לנסוע שעה בכיוון ההפוך.....שטויות. הכל נכתב בהומור כמובן. אה, ואז התברר שהאאוטלט הזה הוא בכלל חיצוני, לא כמו קניון כמו foxtown ועברנו מחנות לחנות בגשם.....
לגבי נושא האוכל, כתבתי כבר לטליק כאן למעלה: כנראה שרק נשים מסוגלות להבין את העניין הזה.... ובהחלט האימון שאני עוברת (באותה שיטה שאלמד בחורף לאמן) מסייע לי להבין בכלל מאיפה הדפוסים האלה הגיעו וכיצד לפוגג אותם סופית....
-כשאנחנו בחו"ל האיש טוען שחנויות הן אתרי תרבות לא פחות מכל סממן אחר, ארכיטקטורה, אנשים, ושאפשר ללמוד המון על המקום מהחנויות שבו. גם אם עקרונית אני מבינה את הרעיון, אני מתה משעמום בסיורי קניות. לשם כך אנחנו בדרך כלל נוסעים יחד לכנסים, וכשאני בכנס הוא בודק את כל החנויות השוות, וזה נחסך ממני.
השבמחק-לגבי האוכל, יש לי עצה קטנה: קחי לך חטיפי בריאות קטנים כאלה, וכך לא תכנסי להתקפי רעב קולוסאליים. אבל בכל מקרה חייבים למצוא את המקום הזה שבו שניכם רעבים ביחד.
- אני אוהב אותך זה אכן אחד המשפטים, אם לא ה-. אי אפשר לשמוע את זה יותר מדי פעמים. אני דווקא לא מתה על ’את צודקת’, כי נדמה לי שבזוגיות כמו בכביש עדיף להיות חכם ולא צודק.
כיף שחזרת :)
זה נחמד לשמוע את המילים "אני אוהב אותך"
השבמחקאבל יותר חשוב לראות את זה במעשים
ללא ספק האהבה האמיתית, שקיימת במציאות ובאה לידי ביטוי במעשים ובחיי היום יום חשובה פי אלף מונים מאמירת המילים "אני אוהב אותך".
השבמחקיצאתי פעם (זמן קצר למדי) עם מישהו שהיה מחזר נפלא כל עוד אהבתך היתה נתונה בספק אבל ברגע שהיית שלו כל גילויי החיבה והחיזור והאהבה היו נעלמים. בהחלט מעדיפה את מה שיש לי.
אז גם הבעלים שלנו דומים.....
השבמחקשניהם מבשלים (טוב, שלי עושה זאת גם למחייתנו), שניהם מתייחסים לשופינג בחו"ל כאל אתר תרבות....
אין לי בעייה עם זה שכאשר אנחנו בחו"ל הוא רוצה ללכת לסופרמרקט או לשוק - זה באמת נחשב מבחינתי אתר תרבות. אבל חנויות אופנה....טוב, כבר פירטתי מה הבעייה שלי עם זה.
ואין לי כבר כנסים, מאז שאיננו עובדת, וגם כשהיו לי הוא מעולם לא הצליח להתפנות מעבודתו כדי להצטרף אלי...