זה התחיל עם האימון
הראשון שאימנתי אי פעם (מחוץ לקבוצות התרגול בכיתה)....ויצאתי בתחושה נפלאה
זה המשיך עם הבשורה
הנוראית על מציאת גופות הנערים, יהי זכרם ברוך
זה המשיך עם היום
האחרון של קורס מאמנים (שלב א) – יום עוצמתי ומרגש ביותר
זה המשיך עם התלהמות
רשתית ותקשורתית יוצאת דופן – במובן הכי גרוע של המילה – ואולי אף גלש למעשה/י
נקמה....מה שמשאיר אותי כואבת ונדהמת (במובן הכי גרוע) עד כמה בני אדם מוכנים
לשכוח שהחיים הם בעצם שאיפה לשקט נפשי, שלווה והרמוניה....
זה המשיך עם אימון
נוסף, שהותיר אותי עם תחושה עוד יותר מופלאה – וחשק גדול להמשיך לעשות את זה,
למרות הפחד הגדול שזה מעורר בי....
הבנתי שהגעתי לשלב שבו
אני מסכימה לחיות עם הפחד הזה
מסכימה לחיות במצב של
אי וודאות
מסכימה גם שלא הכול
אני חייבת להבין, ושתהליכים מתרחשים ומתפתחים בי גם כאשר אינני מבינה עד הסוף מה
בעצם קרה....
ואז חכמוד חלה, איזה
וירוס מעיים ו-40 חום...ועכשיו הוא כבר יותר טוב אבל חלשלוש, ונשמותק נדבק...
אז מצאנו את עצמנו אתמול לבד, T ואני והכדורגל, וזה דווקא סבבה לי. להיות קצת לבד עם T ביום
ששי בערב...
ועשיתי שיחת CLEARWAY לחברה שלי מהקורס,
שהתכוננה לשיחת "פיטורין" של מתאמן – היא הבינה שלא נכון לה להמשיך לאמן אותו. זהו מתאמן
חדש שהתחיל אצלה...וזה ממש לא התאים מכל מיני סיבות....
ועזרתי לה להתכונן לשיחה הלא פשוטה הזאת...וגם
מזה יצאתי עם הרגשה נהדרת.
אפילו אעז לומר ...תחושת העצמה.
ועוד שני חברים מהקורס
התקשרו אלי ואמרו לי שהפנו אלי מתאמנים חדשים...אז בקרוב אולי אקבל מהם טלפון
ונקבע פגישת אימון ראשונה....
אתמול שברתי שיגרה,
ונפגשתי עם חברתי מ' בקניון...משהו שברגיל אני ממש, אבל ממש לא אוהבת לעשות, אבל
איתה אני נפגשת בכיף לא חשוב איפה. אכלנו לנו ארוחת בוקר יחד וקשקשנו (בעיקר
הקשבתי – מיומנות שאני מפתחת לאחרונה יותר מהרגיל) ואז אפילו עשינו קצת שופינג.
אני. קניתי לי בגדים חדשים. ואפילו נהניתי מזה. מופלא.
והיום התעמלנו בקאנטרי, חדר כושר - היה מצוין. ובצהריים סייסטה ארוכה (plus benefits...
...)
זה היה השבוע שהיה.
מאחלת לי ולכולם
סופשבוע טוב, ושבוע טוב יותר, הרבה יותר, מזה שהיה. למרות שאני לא ממש אופטימית
בתחום הזה.....
לחיות עם הפחד ובכל זאת להמשיך - מוטו לחיים.
השבמחקונראה שאת הולכת לעשות קריירה מהתחביב שלך
בהחלט מוטו לחיים :-)
השבמחקלגבי קריירה.... עוד מוקדם לדעת
♥
הבאת במקביל את ההתרחשויות שלך עם אלה הציבוריות.
השבמחקדברים איומים קורים בחוץ אבל את יודעת לשמור על השקט הפנימי שלך. גם התקדמת ביכולות שלמדת בקורס. זה מצויין.
נקווה אכן לשבוע יותר טוב...
מותר למאמן "לפטר" מאומן? זה לא קצת פוגע? כמו שפסיכולוג יגיד למטופל "אתה משוגע מדי, אני לא יכול לעזור לך".
השבמחקסתם מסקרנות, לאו דוקא בקשר לחברה שלך, באיזה מקרים מאמן יכול להחליט שלא מתאים לו?
בכל מקרה, יפה שעזרת לה,זה בטח לא פשוט.
ברור שהכל משולב....ואי אפשר (וגם לא צריך) להסתגר בתוך הבועה ולהתעלם ממשהו מאד מאד מדאיג שמתהווה בחוץ...כי ה"בחוץ" חודר צ’יק צ’ק פנימה בלי שנשים לב
השבמחקלא יודעת מה יהיה במדינה הזאת, באמת דואגת
אבל כן, אני לומדת לטפח את פינת האלוהים הקטנה שלי...
בית, משפחה, חברים, ועכשיו גם האימון
בעיקרון כמו שמותר למתאמן (או מטופל) להפסיק אימון (או טיפול), יש מצבים שבהם המאמן (או המטפל) מרגיש צורך להפסיק את האימון (או הטיפול) מהצד שלו.
השבמחקיש כל מיני סיבות אפשריות. כמובן במקרה של מתאמן שלא משלם או שמאחר קבוע או מחמיץ פגישות בלי להודיע (או מודיע מאוחר מדי) או מתנהג בצורה פוגענית....אבל זה יכול להיות גם פשוט בגלל אי נוחות או כימיה לא טובה. האימון הוא אקט מאד חושפני ואינטימי ושני הצדדים צריכים להרגיש נוח זה עם זה. במקרה הזה היה מדובר במתאמן שאמנם אינו חבר/מכר של המאמנת אבל הם כן מסתובבים באותה חברה ויש להם חברים משותפים - ומלכתחילה היא התלבטה אם זה נכון לאמן אותו או לא, ואף אמרה לו מראש שבפגישה הראשונה הם שניהם יבדקו אם זה מרגיש להם נכון. מראש זה היה בסימן שאלה, אבל כיון שההבנה שזה לא נכון להמשיך לא הגיעה ממנו, היא נאלצה לקחת את זה על עצמה. אני ממתינה לשמוע איך היתה השיחה שם...
אכן שבוע לא פשוט. הקטע עם הנערים באמת זיעזע וחדר הרבה מעבר לחדשות ה"סטנדרטיות", חוץ מיתר הדברים.
השבמחקאז שיהיה לך שבוע יותר טוב מהקודם ושאפילו יהיה מוצלח במיוחד
תודה יקירה
השבמחקגם לך
נראה לי שהיה לך שבוע של רכבת הרים. גם בגלל כל האירועים שמתרחשים סביבנו ואי אפשר להתעלם מהם, וגם מסיבות חיצוניות כמו המחלות של הנכדים, וכמובן גם בגלל כל התהליכים שאת מלווה או עוברת בעצמך.
השבמחקאני מקווה שהשבוע יהיה פחות סוער מהבחינה האובייקטיבית. אני מאד מוטרדת מההסלמה הזאת במצב. כל המהומות האלו. מזכיר לי יותר מדי את אוקטובר 2000.
אבל מבחינה סובייקטיבית שלך עם עצמך אני מאחלת לך שתמשיכי לתסוס, להתלהב ולהלהיב.
תודה חגית
השבמחקאכן גם לי זה מזכיר את אוקטובר 2000....והראש כבר מסתחרר קדימה עם הזכרונות של מה שהתרחש אחרי כן...
לא טוב
במישור האישי תודה על האיחולים
גם אני מקווה שאמשיך בדרך שבה פצחתי השבוע
אתמול בערב התקשרה אלי עוד מתאמנת חדשה שתתחיל מחר אחרי הצהריים...
אז אני מבינה שהדברים מתרחשים
אני מקנא בך...אני לא יכול להיות בשגרה בגלל המ שקורה מסביב זה לא נותן לי מנוח ובמיוחד כשהבן הקצין נמצא בכוננות. בימים כאלו אני מתגעגע לשגרה של סתם עליית מחירים ושרב גדול.
השבמחקוכולנו מקווים שיהיה שבוע טוב יותר
השבמחקמתפללים
לפעמים מיואשים מהמצב הכללי
וכיף לך עם העיסוקים שלך
מקוה שהנכדים הבריאו.
לגמרי מבינה אותך
השבמחקקשה מאד להיות בשיגרה
במיוחד כאשר אתה כל כך מעורב
אני מודאגת
מאד מודאגת מהמצב
אבל חלק מהחוסן של העורף צריך להיות המשך שיגרת החיים
כמו שב- 2001-2002 לא נמנעתי ממקומות ציבוריים, קניונים....לא מנעתי מילדיי לנסוע באוטובוסים
לא לתת למצב לשתק את המדינה....
מתפללים באמת
השבמחקהנכדים לא הבריאו והוירוס שלהם הלך לכיוון של שיעול נוראי ...כנראה שפעת אבל בכל זאת בתי בודקת חשש גם לדלקת ריאות
סיוט
בדיוק אני ממתינה לטלפון ממנה....אם היא צריכה עזרה
הבעייה היא שעם כל הפעילות החדשה שלי, אני לא יכולה להרשות לעצמי להיות חולה עכשיו ולהידבק מהם...
אני רק יכול לומר שאני ממש מקווה שהשבוע החדש יהיה שפוי ושקט מזה שעבר
השבמחקאמן! אמן! ואמן!
השבמחקsuperwoman:-)
השבמחקנראה לך?
השבמחקטוב, מקבלת בחיבוק חם
תודה יקירתי
העירוב הזה של הפרטי והכללי... אני כל כך מזדה איתו.
השבמחקכל כך שמחה שמחה שהיה נפלא באימון שלך (או בפולנית: אמרתי לך!)
כן נראה לי שאצלנו במיוחד, הישראלים, יש (עדיין) הרבה אנחנו בתוך האני....ובוודאי בשעות כאלה
השבמחקאיך את וגור בתוך כל הבלגן?
תודה על האמון בתחום של האימון
אני עדיין יוצאת מכל אימון (כבר היו לי עוד כמה מאז) בתחושה של "הייתי צריכה " ככה או "למה לא עשיתי" אחר....אבל אני מניחה שעם ה"קילומטראז’" גם זה ייכנס לפרופורציות...
מודה לאל (ולכל חבריי שהיפנו אלי מתאמנים) על כל לקוח/ה שנכנס/ת בדלת!
דרך אגב - יש לי מלא מאמנים סטאז’רים להציע באזור תל אביב - את לא מכירה מישהו/י שבא לו אימון (לפחות 16 פגישות בנות שעה 60 ש"ח לפגישה ומי שממשיך 150 ש"ח לפגישה החל מהפגישה ה-17)?