כנראה לא יכלתי לכתוב על זה כל עוד חייתי את זה, אבל לפני כחודש הגיע בני לביקור (הוא חי בחו"ל) וזה היה אחד החודשים הקסומים ביותר!
הילד (שחגג לפני שבוע יומולדת 29) נסע להשלמת לימודי המוסיקה שלו (שהתחיל כאן בבי"ס רימון) בבוסטון לפני שנתיים וחצי (הוא מתופף ג'אז), בדיוק כמה שבועות לפני שעברנו דירה לבית הזה.
התגעגענו אליו אבל שמחנו בשבילו - אני אמא מאד אוהבת אך מאד משחררת, ולא שומרת אותם קרוב אלא נותנת להם ללכת (וראו זה פלא - הם תמיד חוזרים!).
הלימודים היו חוויה נהדרת עבורו, גם מבחינה מקצועית אינטלקטואלית וגם רגשית - והוא היה מוקף בחברים (שחלקם נסעו איתו מכאן). בוסטון האירה לו פנים, והוא הצליח שם מאד - והייתי מאושרת בשבילו.
הוא ביקר כאן בחורף הראשון והשני בחופשות הסמסטר, וגם בקיץ הראשון למשך שלושה חודשים - וכך גם הכיר את אחייניו המתוקים ובנה (ביחוד עם הגדול) מערכת יחסים מדהימה!
במהלך שנת הלימודים הראשונה הוא פגש את מי שנראה שהיא אהבת חייו, ומאז שגם אנחנו פגשנו אותה (ואת הוריה לא זמן) גם אנחנו מאוהבים בה קשות.
במאי האחרון הוא סיים את הלימודים ועקר לניו יורק לנסות את מזלו בתחום המוזיקה (לא פשוט בכלל! ועוד ג'אז!) ובנוסף לבדידות הגדולה גם לא ממש הולך לו מבחינה מקצועית עדיין.
יש לו שם מעט חברים וגם אלה גרים רחוק ממנו, אהובתו עדיין בבוסטון (גם מוסיקאית - אבל קלאסית - באמצע דוקטורט) ואנחנו כאן, וקשה לו. הוא מאד בודד שם, ובחודשיים שלפני הביקור האחרון הוא ממש נכנס למעין דכאון.
הביקור כאן היה נהדר - גם לו וגם לנו, וגם אהובתו הגיעה לחלק מהזמן לביקור בארץ.
נהניתי ממנו במיוחד כי אני גם לא עובדת והיה לנו הרבה זמן איכות יחד.....
הוא ממש השתמש בביקור הזה להתעודד, למלא מצברים של אהבה ותמיכה מכולנו, להזכיר לעצמו מה הוא בעצם רוצה ומה הוא מנסה לעשות שם...ואולי עכשיו הוא יפעל בכיוונים חדשים כדי להגשים את שאיפותיו.....
אתמול הוא טס בחזרה, והיה קשה מתמיד להיפרד. קשה יותר לשחרר ילד שחוזר למקום שעד כה לא עשה לו טוב.....
הגעגוע עכשיו מהול בדאגה גדולה...
וגם נראה לי שהוא נדבק ממני (אני חולה, כבר כמה ימים...)
שולחת לך את כל האהבה ואנרגיות הריפוי שבעולם, ילד אהוב שלי - שתפרח ותשגשג ותצליח ותהיה מאושר ותמצא את מקומך.....
וזכור שתמיד יש לך פה בית אוהב ותומך, ואוזן קשבת!
אהה ניו יורק
השבמחקאחותי וגיסי גרים שם,הוא מוזיקאי שלמד בניו יורק
ועכשיו עושה את צעדיו הראשונים בתחום התזמור והניצוח אם הבנתי נכון
אני מכיר את הבדידות של ניו יורק,אח שלי אחר שלמד בקולומביה חזר לארץ לפני הזמן שקבע לעצמו בגלל הבדידות והקור
לא קל לחיות שם לבד
ואני מאחל לו לבנך שישתמש באהבה ובמטענים שצבר עכשיו בארץ לעבור את התקופה הזאת
וטוב שאתם תומכים,אין כמו בסיס איתן בבית
מבינה אותך ב 100%.
השבמחקהבן המוזיקאי שלי נמצא בלונדון כבר חודשיים, ואני יודעת כמה זה קשה.
מאחלת לו שיצליח ויפרוץ קדימה ויוכל לממש את הכשרון שלו ולזכות בהכרה!
בהצלחה לו,וגם מזל טוב! ולא פחות בהצלחה לך:-)
השבמחקאחותי מלמדת בבית הספר למוזיקה בבוסטון (לא ג’ז), אולי הם מכירים. וגם היא טסה היום חזרה מביקור בארץ.
השבמחקהצלחה רבה לבן, ותרגישי טוב. כולנו בברוך הזה של הווירוסים עכשיו, אני מתנחמת בזה שאני לא לבד :)
גידלת מוזיקאי
השבמחקתהיי גאה בעצמך :)
כמה חבל שאין תרופה שמקלה על געגועים...
אני יכולה רק לדמיין עד כמה מצד אחד זה נורא קשה ומצד שני כמה קסם מתרחש סביבך כשהוא בא לבקר.
תרגישי טוב, תנוחי, תשתי הרבה ותשמרי על עצמך.
תודה יקירי,
השבמחקמקווה שעכשיו יהיה לו קצת יותר קל....
תודה יקירה, מאחלת לו גם
השבמחקתודה יקירתי, על הכל
השבמחקאיזה צירוף מקרים (לגבי אחותך). אולי הם באמת מכירים...
השבמחקתודה על האיחולים, גם להצלחתו וגם להבראתנו.....
דיברנו איתו בסקייפ אתמול ונראה שאחרי 12 שעות שינה הוא מרגיש ממש בסדר,
וגם אני משתפרת לאט....
אז יהיה טוב
אני באמת גאה (בו בעיקר).....
השבמחקאבל בהחלט מגיע לנו קרדיט על זה שתמכנו ועודדנו ולא ניסיתי להסיט אותו מבחירת המוסיקה כמקצוע. הרגשנו שאם יזיז את זה הצידה למעמד של תחביב ולא ינסה להגשים את החלום הוא תמיד יתהה מה היה אם.....?
אז עכשיו זה הזמן שלו לגלות מה יהיה ואם ניתן ואיך...
הוא מאד בקרתי עם עצמו (ואחרים) ובלתי מתפשר - מצד אחד זה טוב מצד שני החיים דורשים קצת פרגמטיות ...הוא חייב ללמוד את הדרך בעצמו, אין לנו ידע וניסיון בתחום וגם לא קשרים ...אנחנו יכולים רק להמשיך לתמוך ולעודד ולהיות כאן בשבילו - ואני מאד מאד סומכת עליו, על הכישרון שלו ועל הדרישות שיש לו מעצמו - שתי רגליים על הקרקע ומודעות מאד גדולה למציאות.....
...גם בך