זמן איכות עם הנכדים

בסוף השבוע האחרון זכיתי לבילוי מיוחד עם הנכדים - עם כל אחד מהם לחוד. מזמן לא היתה לי הזדמנות כזאת.

זה היה במקרה וזה היה כיף טהור.

ביום ששי בערב בתי וחתני הגיעו לארוחת ערב עם הנכדים, וחכמוד הגדול נרדם בדרך וסירב להתעורר.

התברר שהוא כלל לא ישן צהריים באותו יום, וברגע שנרדם ברכב, שוב לא התעורר עד הבקר!

בהתחלה השכבנו אותו על מזרון בסלון, כי חשבנו שבכל רגע הוא יתעורר ויצטרף לארוחת הערב, אבל לאחר שסיימנו את הארוחה והוא עדיין ישן, העברנו אותו לחדר למיטה.

בצירוף מקרים נדיר, השמנדוב, שבדרך כלל הולך לישון מייד אחרי (אם לא באמצע) הארוחה, לא היה עייף וזכינו לשחק איתו כל הערב בסלון, לבד.

זו היתה חגיגה אמיתית. הוא ממש נהייה "מענטש" הקטן הזה, כבר יושב יפה וזוחל קצת (לא על הברכיים, משום מה , אלא על הידיים והרגליים במין משולש מצחיק כזה, קצת כמו פיל) ומשחק וצוחק ומשתף פעולה ובעיקר מבסוט מהחיים. 

נהנינו ממנו מאד, ונשארנו עם טעם של עוד.

למחרת הזמנתי אותם שיבואו אלינו לבריכה, והתחלפו היוצרות.

השמנדוב נרדם בעגלה כמעט ברגע שהם הגיעו, וזכיתי לכמה שעות נטו עם החכמוד, שהשתולל בבריכה ובגן השעשועים וגם התיידד עם כמה ילדים במים ונהנה מכל רגע.

באותו היום הבנתי שגם להורים של המתוקים האלה מגיע לבלות קצת זמן איכות אחד על אחד עם כל אחד מהם, וגם לכל אחד מהם מגיע להיות סולו עם ההורים. 

אז בסוף השבוע הזה נצלתי את ההזדמנות שבמקרה אין לי שיעור ב"נקודת מפנה" ואנחנו לוקחים את החכמוד לסופשבוע אצל סבא וסבתא, ובתי וחתני יזכו לבלות לגמרי לבד עם השמנדוב - שלפי דעתי מעולם לא זכה למשהו כזה, בטח לא בגילאים האלה שהוא כבר ערני ומודע.

ואנחנו נבלה שוב עם חכמוד - כבר מצפה לביקור בכליון עיניים.

שבת שלום