לא בטוחה שסיימתי לספר על הטיול, בטח יצוצו לי עוד אנקדוטות או זכרונות וגם בא לי קצת לספר על האינטראקציה בין האנשים על הסירה.
אבל אתמול היה משהו שאני מוצאת את עצמי מהרהרת בו כל היום:
יצאתי לבית קפה עם חברותי הטובות נ' וש' (מהצבא) אחרי כמה חודשים שלא נפגשנו.
היה תענוג, כרגיל, ושלושתנו שמחנו מאד להיפגש שוב.
המפגש היה בבית קפה בקניון כפר סבא הירוקה, שלושתנו חנינו בחניון התת קרקעי בקומה -2
ובתום הערב ירדנו שלושתנו יחד לחניון במעלית.
תוך כדי פטפוט עליז וטוב לב לא שמנו לב מי נכנס איתנו למעלית, ורק איפשהו במעבר בין הקומות הבנו שאלה שלושה בחורים שדיברו ביניהם בערבית.
מה שמעניין הוא התגובה של כל אחת מאיתנו למצב הזה.
ש' התכווצה במקום והחווירה, נ' שמה לב לזה ונדמה לי שגם היא זעה באי נוחות כלשהי, ואני שמתי לב לתגובות שלהן ובעיקר שמתי לב, שעד שלא הבחנתי בתגובות שלהן לא חשתי כל תגובה.
כשיצאנו בשלום מהמעלית דיברנו על זה דקות ספורות.
את נ' הטריד שגם היא הגיבה בלחץ כלשהו ופחד, ממש לא היה לה נעים מזה שסיטואציה כזו הפעילה תגובה פיסיולוגית רגשית כזאת.
אותי הטריד דווקא שלא היתה לי תגובה כזו.
כלומר - לי עדיין נראה הכי נורמלי ורגיל ויום יומי שיחד איתי בקניון בכפר סבא (או רעננה או גם ביישוב שלי) מסתובבים חבר'ה מהערים / כפרים הסמוכים. ככה זה היה תמיד וזה מעולם לא הקפיץ אותי.
אבל עכשיו זה אמור להקפיץ אותי - לא? אני אמורה להיות ערנית יותר, דרוכה יותר.
אתמול במיוחד היה מרובה אירועים...ואנשים נפצעים ונהרגים כבר כל יום בגל הטרור הנוכחי.
דיברנו על זה שבסיטואציה הספציפית הזאת במעלית, לו היו חושבים להתקיף אותנו, לא היתה להם שום בעייה לעשות זאת, ולא היה לנו איך להתגונן או לאן לברוח.
תראו למה המצב הזה גורם! להתכווצות בפחד בקרבת דוברי ערבית?
עצוב! ממש עצוב! 
נורא עצוב שככה אנחנו חיים - שאלה הדברים שאנחנו צריכים לחשוב עליהם כל הזמן, וגם שכל מי שמדבר ערבית הופך אוטומטית לחשוד.
השבמחקאני לא חושבת שמשהו לא בסדר בתגובה שלך - זו נראית לי התגובה הכי בריאה. וכפי שגם אמרתן - במקרה הספציפי הזה, ערנות לא הייתה עוזרת לכן בין כך ובין כך.
ושוב, לסיכום: נורא עצוב.
אני כידוע לך, חיה בכפר ערבי, כך שאין לי שום חשש או פחד מדוברי ערבית. אבל התקשורת משפיעה, והאירועים של היממה האחרונה הגיעו גם אלי, כאן ביו אס איי. ואני מאוד מבינה, הן את התגובה של החברות שלך, הן את התמיהה שלך על עצמך. מכיווון שממילא לא היה מה לעשות, גם החרדה במקרה הזה לא ממש משרתת שום דבר, חוץ מאשר את החרדה עצמה.
השבמחקזה עצוב מאוד ומתסכל
השבמחקבטיילת שלנו מסתובבים הרבה צעירים מבני דודנו
יוצאים להליכה וגם יושבים ומעשנים
ולא אוכל לומר שאינני חוששת ( משתדלת כבר לא ללכת עם רדת החשכה)
בלגיה משותקת 4 ימים בפריז קשה לחזור לחיים נורמליים ואנחנו חיים את זה כל הזמן. מותר לחשוש וצריך להזהר. לא צריך לפחד.
השבמחקלגמרי עצוב
השבמחקזה נכון כשהמצב כמו שהוא לא נעים להתקל בערבים ברחוב או במקום מבודד אפילו אם הם עוברי אורך תמימים
השבמחקחשבתי עלייך באמת. את שם ביום יום שלך, וזה הכי טבעי לך בעולם
השבמחקגם אנחנו מבקרים הרבה בעיר הערבית הקרובה, אוכלים שם, קונים שם, מזמינים משם בעלי מקצוע אלינו הביתה. בעל מקצוע אחד משם הגיע אלינו בשבוע שעבר, שתה כרגיל את הקפה כמו שהוא אוהב, פטפט על טלוויזיה (T ניסה ל"מכור" לו את הקודי), בצע את עבודתו מצוין ומהר כרגיל (א פרו פו הפוסט של קיימן על טכנאים בארץ) והלך לדרכו בשלום.
הבוקר שוב היינו בקניון בבית קפה, הפעם ברננים. כרגיל ישבו לידנו גם שתי בנות עם שקיות של זארה. שאלתי את T אם סביר שהן פתאום תתחלנה לדקור כאן את העוברים ושבים....לא, ממש לא סביר!
אז בחורה / אישה לבד עם רדת החשיכה זה לצערי כבר לא בטוח גם בלי קשר לבני דודנו....
השבמחקאבל אני מבינה אותך וגם זה מאד מתסכל ומעציב אותי
אנחנו חיים עם זה כל הזמן.....
השבמחקבהחלט מותר לחשוש, לא ממש יודעת כיצד להיזהר
אין לי נשק ולא אמנע מלחיות את חיי הרגילים...איך אזהר?
אם היינו שמות לב שהם עומדים להיכנס איתנו למעלית, ואם היינו שמות לב שהם מדברים ערבית....האם היינו נמנעות מלהיכנס למעלית?
ייתכן
וזה מה שעצוב ואפילו מקומם
השבמחקבמיוחד שפרט למקרה אחד או שניים (אם איני טועה) כל המפגעים (גם הצעירים מביניהם) הגיעו מאזור מאד מסוים - חברון והסביבה, וירושלים והסביבה. אז למה בעצם שאחשוד בחבר’ה שגרים כאן לידי?
הרבה בחורות/נשים בטיילת המוארת שלנו צועדות לבדן ,
השבמחקושבתי הרגע מהטיילת( בין השעה 4 ל-5), שהיא קרובה מאוד לביתי.בזמן שצלמתי בתחילת דרכי ניגש אלי בחור כהה עור עם פלאפון כדי להראות לי את השקיעה הנפלאה שצילם ערב קודם, חשבתי על הפוסט שלך ולא אוכל לומר שהייתי שלווה לחלוטין ( האמת אינני אפילו יודעת את מוצאו)...
זה לא סתם-כך, שפתאום כל ערבי חשוד. אם עובד "בזק" דורס יהודים במכונית של "בזק", אם שוהה עם אישור עבודה - דוקר בבניין פנורמה בת"א, אם ילדים ערבים דוקרים זקנים יהודים (וגם זקנים ערבים, בטעות...) - הערבים מרוויחים בזכות את החשד שלנו. זה כבר לא המפָגע הקלאסי. זה כבר משהו אחר - וכל ערבי חשוד. אז מוטב להיזהר, מאשר להיפגע. שלושה צעירים ערבים עם שלוש נשים יהודיות במעלית סגורה? לגמרי מפחיד. לגמרי מסוכן. התגובה שלך? מה אגיד? זה נחמד, שלא נבהלת. זה היה פחות נחמד - אם היית גומרת את הטיול כשסכין נעוצה בגופך. בניגוד לכאלו שהם נגד חרם - אני חושב שצריך לפגוע בהם היכן שהכי מכאיב להם. אבא שמסגיר את בנו כי הוא מפחד שיהרסו את ביתו - הוא, לטעמי, תוצאה רצויה. ערים ערביות שריקות מקונים יהודים - הן תגובה סבירה. אני מעוניין בעוד תגובות כמו שראש עיריית נצרת התפרץ על מנהיג התנועה הערבית המאוחדת. לדעתי, צריך להשתמש בכל אמצעי יעיל כדי להתגונן. וכן, לגמרי צריך להיזהר.
השבמחקקשה לייחס לזה יותר מדיי חשיבות
השבמחקבמיוחד בגלל שיש אנשים ערבים בכל מקום כמעט
ולדעתי זה עניין מאוד אישי של איך את רואה את הדברים
יש אנשים שמעדיפים אפילו לא לנסוע רחוק מהבית כי יכול לקרות משהו
אני לא אומרת שצריך להיות שאננים, להיפך
אבל יש אנשים שמוציאים את זה קצת מפרופורציות
התגובה של חברתך נורמלית לגמרי, היא חיה את המצב היומיומי.
השבמחקגם שלך נורמלית לגמרי, חזרת ממקום אחר נטול דאגות כאלה וכנראה עוד לא התחברת עד הסוף לתחושה המקומית.
"החרדה במקרה הזה לא ממש משרתת שום דבר, חוץ מאשר את החרדה עצמה" - משפט מקסים.
השבמחקכמה שאני אומרת לעצמי שצריך לחיות ביחד, שלא צריך לחשוד בכל אחד, שמספר הדקירות לא עולה על מספר תאונות הדרכים, בכל זאת אני מפחדת. זה לא רציונלי אולי אבל זה בלתי נשלט.
השבמחקזה משמעותו של טרור. זריעת פחד. זה נורא אבל זה מה שקורה.
עצוב. מבינה גם את חברותיך וגם אותך. במהלך צוק איתן עבדו בביתי תקופה ממושכת פועלים מהשטחים. לא חשתי פחד לרגע. לא יודעת מה היה לו זה היה היום.
השבמחקזו המציאות שלנו. ובאמת אין אפשר לדעת מי הוא מי? גם המפגעים עצמם מתבלבלים
השבמחקעצוב עצוב
אני מבינה מה שאתה אומר ועדיין.....כל כולי ומאודי מתקוממת נגד המציאות הזאת.
השבמחקלהוציא מפרופורציות זה לגמרי להסתגר בבית. להוציא מפרופורציות זה להתייחס לכל ערבי או אפילו בעל חזות מזרחית כחשוד. לחשוש ולהיות ערניים זה מציאותי לגמרי. ובכל זאת....קשה לי עם זה. הרי הרוב, בארץ לפחות, רוצים שקט ושלווה ופרנסה ושיוויון וביטחון בדיוק כמונו
השבמחקהייתי ברעננה בדיוק היכן שהיה פיגוע למחרת, והייתי באותו מקום שוב אתמול. נכון שנעדרתי שבועיים אבל המצב והאווירה כבר נטעו שורש בתוכי לפני ואחרי. הבעיה שלי היא כנראה בלזהות את האויב בכל אדם ערבי. את זה עדיין קשה לי לעכל
השבמחקדווקא זה מאד רציונלי לפחד. זה לא הגיוני לא לפחד. הסכנה יכולה לצוץ מכל אחד בכל מקום סתם כך. בראש אני יודעת את זה. האינסטינקט עדיין לא מגיב. והלוואי שהכל יירגע לפני שאלמד לפחד אינסטינקטיבית...
השבמחקאנחנו באמת מוצאים עצמנו בסיטואציות לא הגיוניות.
השבמחקמבינה אותן ומבינה אותך.
השבמחקאני חושבת שהטרוריסטים עושים יותר נזק לערבים מאשר ליהודים.
בן אדם אחד שנדקר יוצר מיליוני אנשים שחוששים ליצור קשר עם ערבים, וזה גורם לנזק כלכלי אדיר לכל המגזר הערבי.
באזור שלי יש הרבה אנשים שמוקיעים את כל תופעת הסכינאות,ויש כמה יוזמות משותפות שנועדו לקרב בין יהודים לערבים (מוסלמים בעיקר), וליצור שפה משותפת כמו היוזמה של <a target=_blank href="http://womenwagepeace.org.il/">נשים עושות שלום שתפסה פה מאד חזק.
שמחה לשמוע שיש יוזמות ופעילויות כאלה
השבמחקאכן הטרוריסטים עושים נזק לערבים לא פחות מאשר ליהודים....
סיכמת נכון. עצוב. מייאש, מצער ומתסכל.
השבמחקאני רואה שאת עושה השלמות בבלוג....כל הכבוד לך, ותודה
השבמחקאת יודעת שאת לא חייבת (ובטח לא חייבת להגיב) אבל חיממת את לבי
כן עצוב - וזה לא נגמר....ולא רואים את הסוף
לא חייבת. אבל רוצה...
השבמחק