במנטורינג האחרון, אימנתי בחורה שעמדה לעבור דירה. היא דיברה על החששות והבלבול ותחושה מוטרדת מכל התהליך, ואחרי כמה ימים היא ביקשה לעשות שיחת הכנה - clearway - לקראת המעבר עצמו. התנדבתי מייד, הכנתי אותה במשך כשעה וחצי, והיא הסכימה שאספר כאן על השיחה:
1. מה שלומך?
אני בסדר. בדיוק יצאתי מהמקלחת. אני מרגישה טוב. כבר יותר טוב מהשבוע שעבר. זה תמיד ככה אצלי, לוקח לי זמן ללמוד את הענינים, להסתגל לדבר חדש, וכשאני לומדת: הכל בסדר. מזכירה לעצמי לחזור לכאן ועכשיו. היעד ברור. מטפלת בכל דבר בנפרד "פרה, פרה". נהיה לי יותר סדר ככל שאני מתקרבת ליום המעבר. מחר (יום לפני המעבר) אני אורזת. חברה טובה תבוא לעזור. ממש כיף. היא מהממת. עם האוטו הגדול שלה היא תעביר לי את הדברים לבית החדש. חשוב לי לפנות הכל מהדירה הנוכחית, לנקות את הבית. יש לי צורך שהדיירת החדשה תיכנס לבית מושלם כפי שאני נכנסתי בזמנו. אז אין לי מושג איפה אני אשן מחר, ברור שלא פה. כבר אין לי כאן שום דבר. אולי אשן אצל אמא או אצל הוריו של החבר שלי. מחרתיים (ביום המעבר) אעזור לחבר שלי לפנות את הדירה שלו. נצא משתי הדירות. כך שבעניין הזה אני חשה אי וודאות.
גם סיימתי לאמן עד לאחרי המעבר. גם העסק שקט. זה גם משהו שהדאיג אותי, איך לסדר את המתאמנים. חששתי שיהיה פער גדול מדי בין האימונים שלהם. אין לי מושג, קבעתי שבעוד שבוע וחצי ניפגש, אז חשוב לי שעד אז הכל יעמוד בדירה החדשה. לפחות הסלון, שם אאמן. אבל אין לי מושג מתי הסלון יגיע. עוד לא קנינו כורסאות. בקיצור - מעניין לנו.
אני משקפת את דבריה, מסבה את תשומת ליבה לכך שכבר ב"מה שלומך" היא התחילה לשטוח את הדאגות שלה, שבין היתר כוללות את אי הוודאות לגבי היכן היא תישן בלילה שלפני המעבר, את הצורך להשאיר לדיירת הבאה אחריה דירה מושלמת כפי שהיא קיבלה, והדאגה למתאמנים שלה. זה עוד יעלה בהמשך. בנוסף אני משקפת לה את השיפור שחל במצב רוחה מאז האימון במנטורינג, שהיא כבר מרגישה טוב יותר, בטוחה יותר בתהליך ובמשימות, פחות מבולבלת.
2. איך את לגבי מעבר הדירה?
אני שמחה. אני מודאגת. לא יודעת. אבל יש לי עוד משהו בתוספת לקודם: גם מדאיג אותי מצב הרהיטים שנמצאים בבית הנוכחי. קיבלתי את הדירה מרוהטת לגמרי, והמיטה שבורה, אמנם היא מאד נוחה אבל היא לא נסגרת למצב של ספה. והכורסא שבורה. בשבועיים האחרונים חיפשתי ב"יד 2" גם מיטה (שהיא ספה נפתחת) וגם כורסא למסירה. דאגתי. אתמול כתבתי לדיירת שלמרות מאמציי לא הצלחתי למצוא לה ספה חדשה. ביקשתי שאולי תמצא לעצמה ואני אשתתף בהוצאות. היא הודתה לי. אמרה שהיא תסתדר. הופתעתי. אבל כורסא חדשה חשוב לי לקנות לה. רציתי לעשות זאת היום (יומיים לפני המעבר). גם פה יש אי וודאות. יש גם קיר מתקלף במקלחת. אמנם בחוזה שלי אין לי שום מחויבות לבלאי של הדירה, אבל למרות זאת סיכמתי עם בעלת הבית שהיא תיקנה את חומרים ואני והחבר שלי נשפץ את הקיר. מצד אחד זה נשמע פשוט, מצד שני זו לא באמת האחריות שלי לעשות זאת. החבר שלי הציע לעשות לה טובה, ועכשיו הוא כבר לא נמצא כאן ואני אצטרך לעשות זאת בעצמי. אני מרגישה שאני מסתגלת. לוקח לי זמן פה. יש דברים שאני לא בהירה עם עצמי מה העמדה שלי, ואני גם לא בהירה כלפי בעלת הבית. בדיעבד התחייבתי, למרות שזו לא האחריות שלי. מרגישה שאני בתהליך למידה להיות בהירה. להתמודד עם "לא נעים". זה דפוס - אני יוצרת "לא נעים" מול אנשים. אני מרגישה חייבת, גם כשזה לא באחריותי.
שוב אני משקפת את דבריה, את המחויבות שהיא חשה כלפי בעלת הבית הנוכחית והדיירת החדשה במקביל לתחושות שהיא גם עלולה לא לעמוד בהתחייבויות שלקחה על עצמה כלפיהן (ובכך לאכזב אותן ואת עצמה) וגם מתחרטת שבכלל הציעה לעשות עבורן דברים שכלל לא באחריותה (ובכך מייצרת שוב דפוס של "לא נעים" מול אנשים, כפי שהיא מעידה על עצמה שהיא תמיד נוטה לעשות).
3. מה את חשה לגבי מעבר הדירה? (תחושות פיסיולוגיות)
אני חשה דפיקות לב מואצות. קר לי. הנשימה סדירה.
אני משקפת את התחושות כפי שהן, ב-clearway לא שוהים בתחושות ולא מעלים זיכרון.
4. מה הדאגות שלך בנוגע למעבר הדירה?
לתקן את הקיר, לקנות כורסא, ל......
אני עוצרת אותה בעדינות. מסבה את תשומת ליבה לכך שהיא התחילה לפרט רשימה של משימות, בעוד שאני ביקשתי דאגות.
קיימות דאגות.
- שאני אעזוב את הבית והוא לא יהיה מושלם כפי שאני קיבלתי אותו. יהיו בו דברים שאני לא שלמה להעביר הלאה. זה מדאיג אותי. חשוב לי להעביר הלאה מקום נקי ונעים שישרת את הבאים.
- האריזה מדאיגה אותי. נדמה לי שאני אלופה בלארוז, ואז קופאת. לא מסוגלת. לוקח לי שעות עד שאני מחליטה. אני אורזת חפץ ונחה. אני שמחה שהחברה תגיע לעזור. במעבר לדירה הנוכחית אמא עזרה לי. היא מתקתקת את האריזה. אני דואגת שיהיה לי קשה לארוז. שזה ייקח יותר זמן ממה שצריך.
- דואגת גם שלמחרת אגיע לחבר שלי לארוז אצלו ולא אצליח לעזור לו.
- דואגת שהרהיטים בדירה החדשה לא יהיה מסודרים עד יום חמישי הבא. חשוב לי שהדירה תהיה מסודרת כי אני רוצה לאמן כבר ביום ראשון. יש לי אפילו משאלת לב שנעשה בחמישי הבא חנוכת בית לחברים. אבל בעיקר חשוב לי שהקליניקה תהיה מוכנה עד יום ראשון.
- יש לי גם דאגה כלכלית. לולא היו לי דאגות כלכליות אולי הדברים היו מסתדרים יותר מהר. עשיתי סקר שוק מטורף בזמן המועט שעמד לרשותי. היה לי חשוב שהכל יהיה זול אבל איכותי. אני דואגת שכל ההוצאות על הדירה החודש יגיעו לסכום מטורף.
- אני אמביוולנטית. מצד אחד אין לי בעיה להוציא כסף כדי שתהיה איכותיות שתשרת אותי בשנים הקרובות. מצד שני אנחנו צעירים עם משכורת מינימום ולא יכולים להרשות לעצמנו כורסאות ב-1500 ש"ח ורהיטים יוקרתיים. האמביוולנטיות הזאת תוקעת אותי מהיכולת לקנות ולהסתדר. וזה משתקף גם בחבר שלי (הוא מושפע ממני).
- אני דואגת שנריב. לא מתאים לנו לריב. בדרך כלל אנחנו עושים דיונים, למשל על רהיטים וכל הקשור בדירה, אבל אנחנו לארג'ים זה עם זו. תמיד מוצאים את עמק השווה. בדרך כלל אנחנו באותו state of mind. חוששת מפיצוץ. חוששת שנרצה לבכות.
- עוד דאגה כלכלית: חיפשתי הלוואה בבנקים שונים ובסוף אמא שלי הציעה להלוות לי כסף למעבר. אני דואגת שלא לקחתי מספיק, שלקחתי הלוואה קטנה מדי. מרגישה לא נעים. פאדיחה. חסרת אחריות. נגמר לי החיסכון. מעבר הדירה נעשה, בין היתר, לטובת העסק שלי. ובנוסף אשלם פחות שכר דירה (כי נגור יחד ונתחלק). עכשיו חוששת שההלוואה שלקחתי לא מספיקה כדי להצמיח את העסק.
- יש לי דאגה שקשורה לאמא: חוששת שתהיה לה ביקורת על מה שקנינו. שהיא תרגיש שהספה, למשל, לא שווה. פתאום עולות לי דאגות מן האוב. הביקורת של אמא מעכבת אותי מלקנות. משפטים מסוג "איקאה לא שווה". ואז כשהיינו באיקאה לא נהניתי.
- דואגת שלא יהיה לי מקום לסדר את הדברים בדירה החדשה. בא לי שיהיה מושלם. בדירה הנוכחית היו לי ערימות של דברים ללא אחסון. בדירה החדשה חשוב לי שהכל יהיה מאוחסן. נקי בעין. ארונות. חוששת שלא יהיה מקום.
- דאגה נוספת: יש לי המון ציפיות משגרת החיים בדירה החדשה. אני מצפה שהחבר שלי ואני ננהל יחד תקציב כלכלי. שנקום בשש בבוקר, שנעשה ספורט כל בוקר. שאוכל יותר בריא.
- יש לי דאגה שהעסק שלי לא יתמלא, לא יגיעו עוד מתאמנים, שהציפיות שלי מהדירה החדשה יתבררו כבלוף.
- בנוסף אני שמה לב שטעיתי כשהחלטתי לא לקנות אוכל בסופר עבור הדירה הנוכחית כדי לא להצטרך להעביר אותו, אבל בינתיים נגמר לי האוכל ואני אוכלת ג'אנק. דואגת שלא אטפל ב-well being שלי בשבוע וחצי הקרובים, ואהיה חולה - מה שמתאים מאד לאירועים כאלה. כשיש דאגות ואין מרחב לנשום אז...מחלה.
- דואגת שאני אוכלת ג'אנק ומגיעה לרגעים שאני מתה מרעב ואז מזמינה משלוח אז....זה גם יקר!
אני עוברת דאגה דאגה ומשקפת. דאגה מולידה דאגה באסוציאציות חופשיות ועולים דברים שלאו דווקא קשורים למעבר עצמו, אבל בהחלט מבהירים את כמות הציפיות שהיא העמיסה על המעבר הזה. ב-CLEARWAY מפרטים את כל הדאגות ומניחים אותן בצד. לא נכנסים לעומק ולא מנסים לפתור. מתוך הדאגות עולות הרבה פעמים המטרות.
5. מה המטרות שלך במעבר הדירה הזה? כאן בדרך כלל רצוי לפרט את המטרות בתהליך עצמו. לדוגמא: לקראת ראיון עבודה, מה המטרות במהלך הראיון, ולא בעצם העבודה במקום שמנסים להתקבל אליו. כך גם כאן הכוונה במטרות לתהליך המעבר עצמו, ולאו דווקא המגורים אחרי כן בדירה החדשה.
- המטרה הכי חשובה לי היא לשמור על well being. על מי שחשוב לי להיות. יותר בהירה בהחלטות. ברורה לעצמי ולאחרים. יותר נעימה לעצמי ולאחרים. כך דברים יקרו יותר במדויק ולא בלחץ. החבר שלי הציע, למשל, רעיון שלא נסדר את הכל בדירה הנוכחית. שזה בסדר לקנות כורסא בשבוע הבא. ששום דבר נורא לא יקרה. שדברים יקרו בקצב שהם יכולים לקרות בלי לחץ. אני מבינה שהמטרה שלי היא להיות פחות במשימות ויותר בלטפל בעצמי ואז דברים יקרו בצורה מדויקת.
- עוד מטרה היא לתקשר את המטרה הראשונה עם אנשים בצורה בהירה. לבעלת הבית הנוכחי, לדיירת החדשה, לחבר שלי כל הזמן ב-online, לאמא שלי. במקרה הכי גרוע לדעת גם להגיד לא. לתקשר מקרים שעלולים לקרות ושיבושים שעלולים לקרות ולהתנהל בתוך זה.
- יש לי גם מטרה ליהנות, לשמוח, להתרגש, להודות. לא לשכוח שזה אירוע קסום מבחינתי לעבור לגור עם החבר שלי בדירה המהממת במיקום מהמם, שחברה טובה באה לעזור לי ושאמא יזמה הלוואה מרצונה. שיש לי 7 מתאמנים ושהעסק שלי פורח בקצב שמדויק לי. שהכנתי סרטוני וידאו לקדם את העסק שלי. דברים קורים כמו שהם צריכים לקרות. שיש לי יחסים טובים עם בעלת הדירה הנוכחית ועם הדיירת החדשה. שהכל במקום. להיות נוכחת לזה.
אני משקפת לה את המטרות שפירטה, ועכשיו מגיעה לחלק ה-clearway שעוסק בהוויות. בשיטת סאטיה עובדים המון עם הוויות. לא מה אתה רוצה לעשות אלא מי אתה רוצה להיות. את מי אנשים יפגשו כאשר יפגשו אותך. מי תהיה זאת (במקרה הזה) שתחווה את מעבר הדירה.
השאלה הראשונה מדבר על ערך, שגם הוא הווייה, שאתה רוצה להחיל על הפגישה/בחינה/ראיון/נסיעה וכו כולה. מעין מטרייה שתשרה מעל כל התהליך, תשפיע על כל משתתפיו, תתן לו ערך או תרומה כלשהי.
6. מה הערך או התרומה שאת רוצה להביא למעבר הדירה?
(ערכים)
הערך שחשוב לי להביא הוא אהבה. זה מסכם הכל. זה מושלם לתת.
7. מי את הולכת להיות במעבר הדירה הזה? (השאלה החשובה
ביותר, את מי יפגשו? עם אילו הוויות תבואי?)
אני רוצה להיות נעימה, ישרה, אוהבת, מודה ומכבדת.
8. איך תביאי לידי ביטוי את ההוויות שבחרת
לידי נוכחות במציאות? (איך זה יראה במציאות?)
כאשר אני מכבדת את עצמי ואוהבת את עצמי אני יותר איטית, אני נושמת, אני אוכלת, אני ישנה כמה שצריכה, אני מכבדת את הגוף, אני עושה מדיטציה.
בתקשורת אני קודם כל מודה לאנשים שסביבי בתהליך, יוצרת יחסים נעימים, מבקשת את מה שמדויק לי לבקש. אני כוללת בתוך זה עכשיו גם את הדיירים היוצאים מהדירה החדשה. אני צריכה לקבל מהם מפתח, אני רוצה לשלם להם על חפצים שהם משאירים לי בדירה. כשאני בהוויות שבחרתי אני קודם כל בפוקוס על עצמי, על מה שמדויק לי. ואם צריך, אז לבקש עוד זמן כדי לבדוק מה נכון לי, ורק אז לבקש וליצור יחסים בשיחה. להודות לכולם. להיות ישרה עם הבחירות שלי וישרה כלפי אחרים. כשאני בהוויות שבחרתי אני גם מחייכת הרבה.
אני משקפת לה את הערך ואת ההוויות שהיא בחרה ואיך היא תביא אותם לידי ביטוי במציאות, ואז שואלת אותה מה עלול להסיט אותה מההוויות אשר בחרה. חשוב מאד לשים לב שהמתאמן לא יבחר הוויות "אסטרטגיות". לדוגמא: אם הוא בטוח יהיה לחוץ, אין סיבה לבחור "רגוע" כהוויה, כי זה לא יעבוד. עדיף - במקרה של "לחוץ" לבחור "ישר" או "אותנטי" ואפילו לתקשר את ההתרגשות והלחץ לצד השני במקרה האפשר. כמובן שהוויות כמו "תוקפן" או "מאשים" גם הן הוויות שעדיף לא לבחור. חשוב תמיד לעודד לשים את היחסים לפני התוצאות. באופן פרדוקסלי, כאשר שמים דגש על היחסים, התוצאות מגיעות מאליהן.
9. מה ימנע ממך להיות בהוויות שבחרת?
ה"לא נעים". על כל נגזרותיו. מבעלת הבית, מחשבון הבנק, מהחיים החדשים בדירה. לא נעים מהזמן שלוקח להחליט, ולבחור, ולנהל את הדברים. מבוכה, בושה, אכזבה מעצמי או מאחרים.
אני משקפת את הדברים שעלולים למנוע ממנה להישאר בהוויות שבחרה, וגם מסבה את תשומת לבה לכמות הציפיות שהיא מעמיסה על הדירה החדשה, גם בתחום אורח החיים וגם בתחום צמיחת העסק. אני לא שופטת, לא מבקרת, רק מעירה את תשומת ליבה למה ששמעתי בדבריה.
בשלב זה של ה-clearway כאשר מדובר בהכנה לשיחה או ראיון בדרך כלל עושים סימולציה לשיחה: אני לוקחת את תפקיד המראיין, למשל. במקרים בהם באמת קשה למתאמן להישאר בהוויות שבחר, אנחנו מתחלפים ואני משחקת את התפקיד שלו והוא משחק את איש השיחה או המראיין. ואני מנסה להדגים לו איך אני נשארת בהוויות שהוא בחר. או שאני מראה לו מדוע ההוויות שהוא בחר בעצם לא עובדות עבורו, וכדאי לבחור אחרות. ואז מתחלפים והוא מנסה שוב. במקרה כזה כמו נסיעה או מבחן או מעבר דירה אין מקום לסימולציה, אז אני עוברת לשאלה הבאה.
10. איך בכל זאת תישארי בהוויות שבחרת?
- אנהל שיחה עם בעלת הבית הנוכחית ועם הדיירת החדשה ואדבר איתן על הצורך שלי בשינוי ההסכם ביננו.
- נשימה. אזכור לנשום, לבצע עצירות.
- אזכור את ערך האהבה שבחרתי.
- לבצע בחירות מתוך אהבה ולזכור את מה שנכון לי. לזכור שאני אוהבת את בעלת הבית שלי. הכי בוערת לי כרגע השיחה איתה. אני באמת מודה לה על השנתיים שהייתי פה בדירה בזכותה.
אני משקפת לה את הדרכים שבחרה להישאר בהוויות שבחרה ועוברת לשאלה הבאה.
11. מה יהיו תוצאות המעבר במציאות הפיסית?
(במילים אחרות: איך תמדדי את התוצאה?)
בהתחלה היא בחרה תוצאות הווייתיות: איטית, שקטה, מתבוננת, אוהבת, מתקשרת
שומרת על well being (אוכל, שינה, מדיטציה)
ואז היא עוברת לתוצאות מעשיות בהתנהגות שלה:
- אתמוך בהחלטות, אבצע בחירות מדויקות
- אפרד מאנשים בצורה נקיה ואוהבת (בעלת הבית הנוכחית, הדיירת שתחליף אותה)
- אברך את את הדיירים שיוצאים מהדירה החדשה ואת בעלת הדירה החדשה
- אודה לכל בעלי המקצוע שאפגוש, למוכרים, לאנשים שילוו אותי במעבר.
- אודה למתאמנים שלי שהסכימו לעצור פגישות לשבוע הזה וגם להעביר את הקליניקה למקום חדש
- אודה לחבר שלי אותו אני כל הזמן אוהבת, מחבקת, מוקירה, שמחה, צוחקת
- אפעל בקצב שמתאים לי, אשוחח, אדון, אכבד. אזמין את אמא.
- אמא תהיה מבסוטה
- אני מדמיינת את עצמי בחמישי בערב, הכל עומד, נשכבת על המיטה החדשה עם החבר שלי, נהנית מהרגע.
אני משקפת לה את התוצאות האפשרויות שהיא רואה מתהליך מעבר הדירה, ואת העובדה שאמא מבסוטה זו התוצאה היחידה שהיא הזכירה שאינה תלויה בה.
בדרך כלל בסעיף התוצאות האפשריות, מדובר בתוצאות שהמתאמן היה רוצה או תוצאות שהוא חושש מפניהן, או באמת תוצאות שונות שאפשריות, גם לטווח קצר וגם לטווח ארוך. במקרה הפעם רוב התוצאות כרוכות בעיקר ביכולת של עצמה לבטא במציאות את ההוויות אשר בחרה.
כעת נותר לי רק לשאול עד כמה היא מרגישה שהיא מוכנה לשיחה.
12. האם את מוכנה למעבר הדירה?
כן, לגמרי מוכנה.
13. כמה את מוכנה מ-1-10?
10
בדרך כלל אם אדם נותן מספר שקטן מ-10, שואלים אותו:
- מה חסר לך שתגיד/י 10?
לפעמים הוא אומר שהוא זקוק לעוד זמן או עוד הכנה או משהו אחר. לפעמים הוא מרגיש שהוא בעצם לא מוכן, וכל ה-clearway הזה שימש לו להבין שהוא אינו מוכן ועליו לדחות את השיחה, ראיון, נסיעה וכו.
או שה-clearway הבהיר לו כמה דברים שמייתרים את השיחה לחלוטין.
חשוב לציין ש-clearway היא שיחת האימון היחידה שבה המאמן גם אחראי על התוצאות, ואם המאמן חש שהמתאמן אינו מוכן לשיחה - עליו לומר זאת. במקרה כזה ניתן להמשיך לתרגל בסימולציות, תוך החלפת התפקידים ביניהם לפי הצורך, או לדחות את השיחה (אם אפשר) ולעשות clearway נוסף במועד מאוחר יותר. אם לא ניתן (או המתאמן לא רוצה) לדחות את השיחה, חשוב לציין שעדיף להגיע לשיחה לא לגמרי מוכן אבל בעקבות clearway מאשר בלעדיו.
בסוף תמיד שואלים:
14. האם יש משהו שאת רוצה להוסיף לסיכום
השיחה?
אני רוצה להודות לך שהיית סבלנית כל כך, בייחוד בקטע של הדאגות. זה ממש היה clearway של דאגות, והתברר לי שכאשר חשבתי בתחילת השיחה שאני כבר הרבה יותר רגועה לקראת המעבר, בעצם טעיתי. ועכשיו אני לגמרי מוכנה להתמודד עם מה שמחכה לי מחר, מחרתיים ובכל השבוע הזה של המעבר. תודה רבה
אני מאד מאד מאד אוהבת לעשות clearway לאנשים. עשיתי כבר המון שיחות הכנה למאמנים לקראת מתאמנים חדשים, למתאמנים לקראת בחינות וראיונות עבודה, לשיחה עם הגרוש של מישהי ולפני נסיעה לירח דבש וגם לפגישות חשובות בעבודה או היום הראשון של עבודה במקום חדש. המורה שלי אומרת שהיא עוברת clearway כמעט לפני כל שיחה חשובה או אירוע משמעותי שהיא עומדת לעבור. מאמנת חברה שלי מהקבוצה עברה clearway לקראת חתונתה, וגם החתן עבר clearway - והם דיווחו שזה היה מדהים, שכל המעמד הרגיש אחרת בזכות זה.
מומלץ בחום :)
עברו כבר כמה שעות מאז פורסם - ואף מגיב עדיין לא מצא דברים חכמים לומר על הפוסט שלך? אני תהיתי, מה זה אומר?
השבמחקכשלעצמי, אין לי הרבה תובנות בעניין. מבחינתי, הדברים תמיד פשוטים יותר, שלא לומר "פשטניים". הבת שלי עברה דירה ממש לאחרונה. התהליך כולו נוהל, ע"י הזוג הצעיר, כמו מבצע צבאי. זה לא אומר, שלא היו לחצים נפשיים או דאגות - אבל הם היו בגלל סיבות ברורות, כמו שוכרים שאיחרו להתפנות מהנכס. הלחץ והדאגה היו מובנים וברורים - כמו גם ההקלה שהגיעה בעקבות פינוי הנכס והיכולת שלהם, אכן, לעבור דירה. אבל אני לא דוגמה לכלום. עובדה היא שיש מאמנים ויש מתאמנים - ואף אחד לא היה מתעסק עם זה, אלמלא זה עשה טוב למישהו. לכן - יישר כוח!
תודה על התגובה קוץ
השבמחקברור לי שאפשר לנהל חיים שלמים (ואפילו טובים מאד) בלי להתבונן על כל דבר ובלי לחקור ובלי כל "בלבולי המוח" האלה.
מצד שני היתרון של clearway הוא שזו שיחה חד פעמית, ממוקדת, מכינה למשהו ספציפי - והיא באמת עושה סדר בפן הרגשי/נפשי, מה שתומך בעצם בחלקים הלוגיסטיים (שאיתם לא מתעסקים בשיחה כזו). היא מן אימון קטן מרוכז בזעיר אנפין.
לגבי העדר התגובות - נראה לי שגם העיתוי : יום חמישי, לחץ סוף השבוע, פוסט ארוך במיוחד... וגם, וואלה לא תמיד חייבים להגיב. לא תמיד מתחשק לקרוא. הכל בסדר
אה, אבל אנחנו כן מתבוננים על כל דבר. יותר מזה, דברים שונים ממש "קופצים" לנו אל מול העיניים. גם במובן הפיזי הפשוט: אנחנו תמיד נבחין למי יש משקפיים חדשים, אפילו אם הם דומים למשקפיים הישנים... אני מברך "תתחדש/י!" וגם טורח לשאול, מי עוד שם לב לשינוי. במקרים רבים, התשובה היא "אף אחד"...
השבמחקאבל גם במובן הנפשי. לאישתי ניסיון של עשרות שנים של עבודה ממוסדת בתחום בריאות הנפש. אני נוטה להאמין, שהיא עושה עבודה טובה.
מה שניסיתי להגיד הוא קצת שונה:
אני חושב, שאנחנו מאד מודעים לרגשות שלנו. אין לנו בעיה להעלות אותם אל פני השטח. גם לא במובן האישי-הפרטי, גם לא במישור הזוגי, גם לא במישור החברתי. אין כל-כך הרבה מה לחפור לעומק, אם מניחים לדברים לצוף מלמעלה (ואולי אני גם איש פחות מורכב...). אני מוצא, שכך הרבה יותר קל לי להתנהל בעולם - למרות שגם בהתנהלות כזו יש מחירים שצריך לשלם. שלא יהיה שום ספק: תמיד יש מחיר שצריך לשלם.
שבת שלום!
יש דברים שמנקודת המבט שלנו נראים אחרת מאשר מנקודת מבט של מישהו שעובר תהליך
השבמחקכשאנחנו עושים שינויים בחיים שלנו זה מרגיש כאילו שומדבר לא בטוח
האמת שכשאני עברתי דירות בחיים שלי, שמחתי לעזוב למקום החדש
בחלק הזה אף פעם לא היו לי דאגות, תמיד ידעתי שמה שלא יהיה אני אלמד להסתדר עם המצב החדש, גם אם אני לא מכירה שם אף אחד
אבל כל אחד תופס, מבין ומעכל דברים אחרת
מה היית אומרת לבן אדם שרוצה לעשות שינוי בחיים שלו
כשהוא יודע שיש גורם מסויים בחיים שלו שגורם להרבה אסקלציות לא חיוביות
אבל הוא לא יודע כיצד להתמודד עם זה, או מסרב למעשה להתמודד עם זה (אולי בעצם מפחד להתמודד?)
כאילו אומר זה המצב ועם זה אני אסתדר, אבל המצב בלתי נסבל ואני רוצה/חייב שינוי
כל הכבוד לה שהסכימה שתפרסמי את השיחה, ועדיין מודה שהקריאה היתה אחרת מקריאת האימונים שלך, המאוד אישיים וחושפניים. לא הרגשתי שקיבלתי משהו שיכול לעזור לי או שפקח את עיני, מעבר לעובדה שכנראה זה עזר לה וזה עוזר לאחרים במצבים לחוצים (לפני חתונה או מעבר דירה, כפי שהסברת). כנראה שיש דברים שצריך לחוות לבד.
השבמחקמעבר דירה וקנייתה הם אחד הדברים הכי משמעותיים בחיים של כל אחד מאיתנו גם כי הסכום שמוציאים הוא גדול מאוד, הכי גדול שזוג או בודד מוציאים בכלל באופן חד פעמי. אני מכיר אנשים שעברו כמה דירות במשך עשור ולא מיצמצו ויש כאלו שנתקעים בדירה 20 שנה לא רק כי טוב להם שם אלא מהפחד של לקיחת משכנתא, הלוואה וכל כאב הראש הכרוך באריזה ופריקה. יש גם דברים שמשפיעים על הילדים איך זה להעביר אותם לבית ספר אחר, מה עם חברים וכו’.
השבמחקאני דווקא התרשמתי מאוד מהאימון, השיטתי, התהליכי, המרגיע והמעצים. לקחתי, בניגוד לכמו מניפה גם ממנו, דברים לעצמי. נכון, שהוא פחות ריגש אותי, צודקת כמו מניפה, אבל הוא נתת לי תחושה מובנית, הגיונית של התהליך. חשתי כמה פעמים בדרך שכדאי היה לי לבוא אליך לאימון....
השבמחקהרמת לי להנחתה, קוץ, כי זה בדיוק ההבדל: רוב האנשים מתבוננים החוצה, אל אחרים - איך הם מתנהגים, איך הם נראים, מה יש להם...כאשר מה שאני לומדת ומלמדת אנשים לעשות הוא להתבונן פנימה. על עצמי, על התגובות שלי. כאשר מתאמן מדבר על אשתו, למשל, אני מחזירה אותו לדבר על התגובה שלו למה שהיא עשתה או אמרה. על ידי לימוד התגובות שלנו אנחנו מגלים את האוטומטים שלנו, מתקרבים לעצמנו ומיטיבים להכיר את עצמנו - ואז בעצם נפתחות לנו אפשרויות חדשות - להגיב מתוך בחירה וחופש ולא מתוך האוטומט. ושוב - אין מניעה לפעול על אוטומט אם טוב לך וזה לא פוגע לך ביחסים ובחיים. אין סיבה לחפור אם אתה מרוצה מהמצב. ובלי קשר כל הכבוד לך על תשומת הלב לאחרים גם על הפרטים הקטנים. ה"תתחדש/י" הזה כאילו כל כך פשוט אבל עושה לאחרים טוב.
השבמחקלעונג הוא לי, להרים לך להנחתה.
השבמחקאני מסכים איתך, שחלק גדול מההתנהלות שלנו נעשה על "טייס אוטומטי". אבל, כמו במטוסים, שבהם הטייס האוטומטי מטיס את המטוס לא פחות טוב (וכנראה טוב יותר) מהטייס האנושי - כך גם הטייס האוטומטי שלנו. לקח לי שנים רבות לשכלל ולשפר את הטייס האוטומטי שלי - ואין לי שום כוונה לוותר עליו. תגובה מתוך האוטומט איננה, לטעמי, ויתור על בחירה וחופש. גם בנושא הזה אתן לך דוגמה ארצית מאד: כשאני הולך לקנות שמפו או סבון - ברור לי מה המותגים שאני אוהב. כשאני עומד מול המדף ב"סופרפארם" וקונה שוב-ושוב את אותו המוצר - אינני מוותר על זכות הבחירה. עדיין אני יכול לבחור בכל שמפו על המדף. ולפעמים, אני אכן בוחר: בשביל הגיוון, כדי לנסות משהו חדש. אבל, בתכלס, אני בוחר שוב-ושוב את אותו המוצר כי הגעתי למסקנה שהוא הכי מתאים לי.
===>
ישנם מוצרים גדולים יותר, נניח טלוויזיות, שבהן נראה, לכאורה, שהייתי על טייס אוטומטי - למרות שלא הייתי. יש לי בבית ארבע טלוויזיות לֶד - כולן של "פיליפס". אבל הבחירה בהן לא נעשתה אוטומטית. בכל פעם, הלכתי לחנות, ערכתי השוואות בין מותגים שונים - ובחרתי מחדש ב"פיליפס". אז כן, הטעם שלי עקבי.
השבמחקעכשיו בואי נעזוב את המוצרים האלו - ונחזור לבני אדם:
זה נכון, שאנו מתנהלים באופן אוטומטי. כשאישתי ואני רבים - ואנחנו עושים זאת לא מעט - המסלול ברור. הטיעונים ידועים ושחוקים - וגם המסקנות. הכל אוטומטי. השאלה היא, האם אנחנו מסוגלים לשבור את הדפוס. לטעמי - לא. המחשבה שלנו "נעולה". לא רק מבחינת אורח המחשבה, אלא גם מבחינת המִטענים שמזינים אותה. אני לא יכול - וכנראה גם לא רוצה - להתנתק מריבים ישנים, מעלבונות ותיקים, מטינות שנצטברו. כל אלו הם חלק ממני, חלק ממערכת היחסים שלנו. אני לא מאמין באפשרות לזרוק את הכל לפח - ולהתחיל מדף חלק. מי שמסוגל לעשות זאת באמת - שיבושם לו.
אין עליך קוץ, שוב הרמת לי להנחתה. אני בדיוק לא דיברתי על איך בוחרים טלוויזיה או שמפו (למרות שאפשר להיכנס גם לזה: כמה מתוך הבחירות שלך נובעות מהיכרות עם המוצר ושביעות הרצון וכמה מתוך התניות אחרות) אלא בדיוק על התגובות שלנו באינטראקציה עם אחרים או בכלל כאשר קורה לנו משהו. הויכוחים בינך לבין אשתך הם חומר עבודה קלאסי מהבחינה הזו, כי למרות שאתם שני בני אדם בוגרים מתווכחים, נוכחים שם בויכוח שלכם עוד גורמים. ההורים שלך וההורים שלה, למשל. המשך....
השבמחקהמשך
השבמחקאבל כמובן שבסוף עצרו לנו אנשים טובים והקפיצו את אבא שלי עם הצמיד התקול לעכו (שם המוסכים כן היו פתוחים) או לחיפה - מה שהיה קרוב יותר והכל הסתדר. אבל אצלי בגוף התקבעה החוויה שאם קורה תקר בצמיג - סוף העולם מתקרב. ברגע ששחררתי את החוויה הזו מהגוף באימון, משהו התפנה. דפוס התנקה, ונוצר מקום לדפוס חדש - מה שאבחר כמובן. המשך...
המשך
השבמחקבהתבוננות תוך כדי אימון הרבה פעמים אנחנו שמים לב שמי שמפעיל את התגובות שלנו הם לא האנשים שמולנו. משהו בה או בדברים שאמרה מפעיל אצלך תגובה: או שלך מול אחד מהוריך כשהיית ילד, או של אחד מהוריך כלפי השני...אין לדעת עד שלא חוקרים לעומק. וכנ"ל אצלה מולך. אתן לך דוגמא אחרת: עד לא מזמן כאשר הייתי מגלה תקר בצמיג התגובה הראשונה שלי היתה בהלה גדולה. לכאורה אידיוטי, כמובן, ואחרי שהייתי מתעשתת הייתי מתפקדת ומחליפה צמיג והכל היה בסדר. אבל באחד האימונים עלה לי זיכרון שבו היינו בנסיעה, משפחתי ואני, מירושלים לנהריה (בימים ההם זו היתה חתיכת נסיעה) ביום ששי אחרי הצהריים כשהכל כבר היה סגור ופתאום נהיה תקר בצמיג. התגובה של אבא שלי היתה כל כך היסטרית - כי ככה אבא שלי מגיב על כל דבר, היום אני יודעת - גם על כתם על החולצה וגם על התקפת מחבלים - שאני כילדה קטנה הייתי משוכנעת שעוד מעט נמות כולנו. אז אמנם לא היו פלאפונים ובכביש הבין עירוני גם לא היו טלפונים ציבוריים וגם - למי נתקשר? המשך...
המשך
השבמחקאז לשאלתך - לא זורקים לפח שום דבר. מתבוננים בכל פעם על תגובה אחרת, על התחושה הפיסית שהיא מעלה (תמיד יש תחושה פיסית - לא תמיד מודעים אליה), מסכימים לשהות בתחושה למרות שהיא מאד לא נעימה, עולה זיכרון ומפרקים אותו כמו שקראת באימונים השונים שלי. לאט לאט התגובות האוטומטיות מול בן הזוג מתחילות להשתנות...זה לא בבת אחת ולא מוחק שום דבר אבל תוך כמה זמן אתה מגלה שהויכוחים שלכם השתנו....
המשך
השבמחקלגבי שאלתך - זו שאלה מאד גדולה ומעורפלת, אבל אנסה בכל זאת. אם הבנתי נכון יש מישהו שרוצה לעשות שינוי בחייו כי המצב בלתי נסבל כמו שהוא ויש גם גורם כלשהו בחייו שהוא מרגיש שלא מיטיב עמו. קיימת דואליות - מצד אחד הוא מאד מאד רוצה לצאת מהמצב הזה, ומצד שני הוא פוחד או לא יודע כיצד להוציא לפועל את השינוי. או אולי הוא פוחד גם מההשלכות שהשינוי הזה יביא. הדבר הראשון שהייתי עושה זה לדבר על המצב הזה. להבין אותו עד הסוף. מה הוא מרגיש, מי זה שמרע עמו, מה קורה בדיוק (אונטולוגיה), מי אומר או עושה מה למי ולהתבונן מקרוב על התגובות שלו אחת אחת ולפרק אותן (כמו שאני עושה באימונים שלי). עצם ההיכרות והפירוק - אגב - כבר יכולה לשפר את המצב, כי הוא יתחיל להגיב שונה (או לא להגיב) למה שהאדם "הלא חיובי" אומר או עושה. המשך...
המשך
השבמחקלגבי הבחורה שעברה את ה-clearway, ברור לי שרוב הדברים שהטרידו אותה קשורים בכלל במערכות יחסים - מול אמא שלה, מול בעלת הבית הקודמת והדיירת החדשה, מול החבר - בנוסף לדאגות על האריזה עצמה, על התקציב, על הדירה החדשה. עצם העובדה שהיא פירטה את הכל וסידרה לעצמה את המטרות, כבר הפך את כל התהליך לקל יותר, managable יותר, למרות ששום דבר לא נפתר באותו הרגע. המשך...
את צודקת שכאשר מישהו בתהליך של להתבונן על עצמו, להכיר את עצמו לעומק, כמו באימון או טיפול, אז באופן טבעי הוא חווה דברים שעוברים עליו מתוך יתר מודעות. עדיין לכולם החיים מלאים באי וודאות, ומי שעובר אימון סאטי לומד לחיות בסדר עם אי וודאות. זה לא מסיר את אי הוודאות. רק לומדים להסכים לחוות את זה למרות שזה מפחיד מאד לפעמים.
השבמחקוכמובן אין חווית מעבר דירה זהה אצל שני אנשים שונים וגם כל מעבר הוא אחר. אני עברתי המון דירות בחיי וחלק מהמעברים היו ממש טראומטיים מבחינתי, וחלק היו ממש סבבה. וכשאני מתבוננת אחורה אובייקטיבית דווקא אלא שהיו סבבה לא היו פשוטים יותר או חסרי תקלות יותר, אלא הייתי מוכנה יותר. בקיצור - לא משנה מה קורה במציאות, מה שמשנה זה איך אני מתייחסת לזה. המשך...
המשך
השבמחקבנוסף, יתחילו להתבהר כל מיני אפשרויות - או בתוך המצב הנוכחי, או לטובת ביצוע שינוי - שקודם בתוך החשש והסבל, כלל לא ניתן היה לדמיין אותן. זה קשה להבין כשזה כל כך תיאורטי, אבל זה הכיוון. האדם בעצם יודע בפנים מה הוא רוצה ומה הוא יכול, ויש לו את כל הכלים לבצע את השינוי ולשפר את חייו - אבל הדפוסים שלו והפחדים שלו מגבילים אותו ואת היכולת שלו לראות את כל האופציות.
בדרך כלל מעבר דירה הוא משהו מתוכנן
השבמחקולכן גם אם זה היה קשה או מסובך, היה לי זמן הכנה נפשית לפני כן
לפני 5 שנים כשחזרתי למושב זה היה הכי קשה מבחינתי
לא בגלל המעבר דירה, אלא בגלל ששום דבר לא היה מוכן (בעצם חודש שלם הייתי על ארגזים ולא היה לי אפילו איפה לישון בלילה)
אי וודאות זה משהו שקיים תמיד בחיים שלנו
אף אחד מאתנו לא יודע מה יהיה מחר (למשל)
אנשים תמיד רוצים לדעת הכל ומראש
לא חושבת שזה גורם לחיים להיות יותר קלים או נוחים וכיוצ"ב
קודם כל יש בעיה
השבמחקלא כל האנשים אוהבים לדבר על מה שמפריע להם
במקרה הזה, זה ככה
כי זה מכאיב לדבר על זה
זה משהו שלא רוצים לחשוב עליו
שמעדיפים להתעלם ממנו (כאילו שאם נתעלם, זה יעלם - זה לא)
זה מוזר לפעמים שלבן אדם יש מודעות, למה שמפריע לו
כמו למשל אישה עם בעל אלים, שהיא מבינה שבעלה לא בסדר ושהיא צריכה לקום וללכת, לקחת את הילדים איתה להתגרש ולמצוא לעצמה חיים טובים יותר (או לפחות בלי בעלה המכה)
אבל, לא עושה את זה, כי היא מפחדת מהתוצאות שיהיו לזה
מאיך שבעלה האלים יגיב, מאיך שהמשפחה שלו תגיב, מאיך שהמשפחה שלה תגיב, החברים וכו’ ומה יהיה עם הילדים
(לא בטוחה שזו אנלוגיה טובה, כי זו דוגמא ממש קיצונית, אבל זה דיי מבהיר את הנקודה)
באמת כל הכבוד לבחורה, היא מיוחדת מאד. אמרה לי לכתוב עליה מה שבא לי, שאנשים מקבלים מזה ערך, שזה אנושי לעבור דברים אבל על-אנושי להתפתח מזה...היא באמת מהממת. ברור שאין מה להשוות בין clearway שהוא שיחת הכנה למשהו מאד פרקטי, לבין שיחה שנכנסת לקישקעס ומפרקת דפוסים בני שנים רבות, אבל זה בעצם סאטיה במרוכז - העבודה מתוך הוויות. מי אני רוצה להיות בסיטואציה כלשהי על פני מה אני רוצה לעשות. יחסים לפני תוצאות. אני חושבת גם שהלבטים של הבחורה הזאת לא דיברו אלייך בדומה לדברים בי שאת יותר מתחברת אליהם. בנוסף רציתי להדגים איך השיחה הספציפית הזאת מתאימה לכל אחד, ולא רק למי שמעונין להיכנס לתהליך ארוך או עמוק של אימון...
השבמחקאני חושבת שהבעיה של לא מעט אנשים זה מה שאמרת
השבמחק"אבל הדפוסים שלו והפחדים שלו מגבילים אותו ואת היכולת שלו לראות את כל האופציות."
רוב אנשים מפחדים לעשות שינוי בחיים שלהם
שינוי שישפיע על החיים שלהם ולפעמים גם על חיים של אנשים שקרובים אליהם (ילדים, אחים/אחיות, הורים, בן/בת זוג, חברים וכו).
והם גם לא יודעים איך אנשים אחרים בסביבה יגיבו ומי יתמוך בהם ומי לא
והם מפחדים מלהתמודד עם הדברים האלה לבד, כאילו שהם לא סומכים על עצמם בלהתמודד
ואז הם כאילו מוותרים ו"מעדיפים" את המצב הקיים, לא טוב ככל שיהיה, על פני מצב חדש ולא ידוע, שהם לא יודעים איך להתמודד איתו.
זה נכון, וגם אני זוכרת לפרטי פרטים מעברי דירה שונים - גם כאלה שעברתי כשהייתי ילדה ולא נטלתי חלק בקבלת ההחלטות אלא רק בביצוע. הבחורה הזאת עברה מדירה שכורה אחת לדירה שכורה אחרת, אבל רוב הדברים שהטרידו אותה היו קשורים פחות במעבר הדירה (למרות שכן היו לבטים לגבי הארגון, הכסף) ויותר ביחסים בינה לבין משתתפים שונים בתהליך. השיחה הבהירה לה הרבה דברים ועשתה לה סדר, והיא הבינה גם מה מטריד אותה באמת וגם מה המטרות האמיתיות שלה במעבר ומי היא רוצה להיות ואיך היא רוצה להתנהל בתוך התהליך. הלוגיסטיקה כבר נבעה לבד מתוך זה.
השבמחקתודה רבה רותי, ריגשת אותי בתגובה הזאת. לא ציפיתי לרגש בפוסט הזה (האמת אני לא מצפה לרגש בשום פוסט, תכל’ס, אני פשוט מתעדת לעצמי את עצמי) אבל כן היה לי חשוב פתאום לתאר את התהליך - ואולי דווקא משום שהוא נועד לכל אחד ולא רק למי שמוכן לפצוח בתהליך ממושך ועמוק של אימון. זו שיחה חד פעמית, בדרך כלל ארוכה יותר משיחת אימון (לפחות שעה וחצי, יותר עם הסימולציות), שלא מפרקת את התחושות לעומק אבל כן מבהירה את הכל ומסדרת לבן אדם את מה מטריד אותו, מה המטרות שלו והתוצאות האפשריות, מי הוא רוצה להיות שם וכיצד יממש זאת במציאות. זו שיחה שבעצם לוקחת אחריות על מי אני הולך להיות בסיטואציה מסויימת. בלי קשר לאימון אצלי, בהחלט אשמח לעשות לך clearway מתי שתרצי
השבמחקמעבר דירה מתוכנן ולהיות מוכן אליו אלה שני דברים שונים. אנשים יודעים שהם יעברו דירה בתאריך מסוים ובכל זאת משאירים המון דברים לרגע האחרון או אחריו. לדוגמא - זה שחיית חודש על ארגזים בלי מקום לישון אפילו.
השבמחקלגבי אי וודאות - זו אשליה לרצות לדעת מראש כי גם כשנדמה שיודעים, דברים קורים כפי שהם קורים. עדיף לדעת שאין דרך באמת לדעת, וללמוד לחיות עם תחושת אי הוודאות בשלום
כן, טוב אז ההורים שלי (יותר נכון אמא שלי) תיכננו לבנות יחידת דיור והיא הייתה אמורה להיות גמורה כשהייתי צריכה לעזוב את הדירה שגרתי בה
השבמחקמה שלא קרה בפועל כמובן
וזה היה סוג של בתל"ם
ההורים שלי חשבו שאני אוכל לישון בסלון בבית שלהם
אוגוסט של לפני 5 וחצי שנים היה גיהנום בקיץ
והסלון זה החדר הכי חם בבית של ההורים שלי
אי אפשר היה לשהות שם בלי מזגן, ומזגן הם לא איפשרו להדליק
בתוך הבית היה כ"כ חם, שבחוץ היה נעים יותר
זה היה מצב של חוסר ברירה שהייתי צריכה להתמודד איתו
זה לא היה נעים, אבל זה עבר
וכן ידעתי מראש שהבנייה של היחידת דיור לא מתקדמת בקצב שהיא אמורה להתקדם
אנשים לא אוהבים לדבר על מה שמפריע להם גם מהסיבה שאמרת - שאם נתעלם זה יעלם וברור שזה לא - וגם כי עדיף להם להמנע מלחוש את הכאב, שזה אגב לא באמת מונע את הכאב - וגם מתוך בושה או גאווה, רצון להפגין החוצה כאילו הכל סבבה. פוחדים משיפוט או ביקורת או יותר גרוע - רחמים.
השבמחקבקיצוניות של בעל אלים יש כמובן את הפחד ממנו וממשפחתו ומשפחתה והסביבה וגם הרבה פעמים תחושה מובנית ש"אני לא בסדר ולכן זה קורה לי". האשמה היא עצומה, באופן פרדוקסלי. והפחדים מבוססים, לא פעם אישה נפגעה ואף נהרגה כאשר ניסתה לעזוב. אבל אני ראיתי תהליך מופלא של אימון שלם (16 מפגשים) של אישה עם בעל אלים נפשית, שהצליחה לעבור כזאת טרנספורמציה שהוא התחיל להתייחס אליה ואל הבת שלה (שלא היתה שלו) בכבוד ובאהבה והם נשארו ביחד והחיים שלה השתנו מהקצה אל הקצה. מה שאומר שהרבה פעמים יש בנו משהו שמושך התנהגות אלימה, למרות שזה לעולם לא אשמתנו כמובן - יש כאלה שנמשכות לאלימים כי ככה גדלו בבית וזה מה שהן מכירות.
כמו שאומרים "בביצה מסריח אבל זה מוכר וחמים" אנשים יותר חוששים מלעשות שינוי מאשר להישאר במצב קשה. ויש עניין נוסף - הרבה פעמים גם אם את עושה שינוי חיצוני - מעבר דירה, מעבר עבודה, החלפת בן זוג - מתברר שאת משחזרת את אותן סיטואציות, מושכת אליך שוב ושוב את אותם סוגי אנשים והתנהגויות, אותן "צרות". אז אני לא אומרת לא להחליף אם רע לך, אבל לפני כן או במקביל חשוב לעשות עבודה עצמית ולהבין "מי אני שמתייחסים אלי ככה". אני לא אומרת בשום אופן שזו אשמתי מה שקורה לי, אבל אני כן אומרת שאפשר לראות מה אצלי בכלל מאפשר שיתייחסו אלי ככה. איזה שיתוף פעולה אני עושה, עם מה אני מסכימה ולכן זה ממשיך לקרות. ועוד דבר - גם כאשר נדמה שאין אף תמיכה וכולם נגדי - אם אתאמץ קצת אוכל כן למצוא מישהו, אפילו רק אחד, לטובתי. ולא לפחד להיעזר בו...
השבמחקתודה!
השבמחקנכון מאד, את הנסיבות הרבה פעמים לא ניתן לשנות. לך כבר היה מועד עזיבה של הדירה שלך, היחידה בבית הורייך לא היתה מוכנה - זה מצב נתון. הדבר היחיד שיכולת לעשות במצב כזה הוא להתייחס אל זה כמו שהתייחסת: כמצב זמני לא נעים שיעבור, ולעשות ממנו את המקסימום. מבחינת הוויות יכולת לבחור להיות: סבלנית, למשל. זורמת. מהצד השני היית עלולה להיות מתלוננת, מסכנה, ואלה הוויות שלא מיטיבות לא איתך ולא עם הסביבה. זו דוגמא מצוינת
השבמחקהאמת שהתקופה הזאת הייתה כל כך לא טובה מבחינתי שאני לא זוכרת אותה אפילו
השבמחקאני רק יכולה להגיד לך שלא היה לי טוב במצב הזה
וכל מה שקרה באותו חודש נראה לי שפשוט הדחקתי
לא חושבת שהתלוננתי
כי גם אם לא היה לי איפה לישון, הייתי יושבת במרפסת וקוראת ספר עד שמישהו היה קם והולך לעבודה בבוקר ואז הייתי הולכת לישון במיטה שהתפנתה
אחותי גם הייתה נוסעת לפעמים לחבר שהיה לה אז כדי שאני אוכל לישון בחדר שלה
אני לא זוכרת שהתלוננתי כי גם לא היה מה לעשות
זה לא שאם הייתי מתלוננת מצבי היה משתפר בגלל זה
הבחור שבנה פה את יחידת הדיור המשיך להגיע לפה כל יום ולעבוד מאוד קשה כדי שהיחידה תהיה ברמה גבוהה. וזו הסיבה גם שזה לקח הרבה זמן. העובדים שהוא לקח היו זרקנים וזה עיצבן אותו, הוא לא היה מוכן להוציא מתחת לידיים שלו עבודה לא טובה. בכ"ז זה היה השם שלו וכו’.
אז כל מה שנותר לי לעשות זה לחכות
ככה שאני לא חושבת שהייתה סיבה שנעוצה בי להתנהגות שלו
השבמחקומעבר לזה בדיעבד אני יודעת שכבר הרבה זמן רצו לצמצם אותי (הם גם לא לקחו מנהל IT חדש במקומי)
ככה שלא תמיד התנהגות של אנשים אלינו קשורה בהתנהגות שלנו או בזה שאנחנו מסכימים שיתנהגו אלינו ככה
לגבי אלימות בזוגיות
אני חושבת שאף בן אדם לא מצפה שיתנהגו אליו באלימות
וברגע שצד אחד נוקט באלימות, רוב האנשים לא יודעים מה לעשות עם זה
ההיגיון אומר לדעת להפסיק את זה כשזה קורה ולא לתת לזה להימשך לאורך זמן
בפועל, זה לרוב לא עובד ככה
יש גם אמרה כזאת שאומרת "עדיף השד המוכר על פני השד הלא מוכר"
השבמחקאני לא יודעת אם יש משהו שגורם בהכרח לבן אדם להתנהג בצורה שהוא מתנהג
למשל, אני אקח את עצמי בתור דוגמא, כי אני זוכרת שאמרת את זה עלי בהקשר של הבוס הקודם שלי.
אגב, הוא עדיין מתקשר אלי לשאול אותי שאלות והוא סופר נחמד איתי
למה אז הוא לא היה נחמד איתי? לא ברור, אבל אני יודעת שזה לא קשור אלי
חודש ומשהו אחרי שסיימתי לעבוד שם נתקלתי במישהי שעובדת שם בתור פריילאנסרית, התחום שהחברה עוסקות בו מלא בפריילאנסרים, וסיפרתי לה שפוטרתי וכו’. והיא אמרה לי אני לא מבינה איך הצלחת לעבוד עם הבוס שלך האנטיפת, ואני אמרתי לה - את אמרת את זה
והיא אמרה שזה ידוע, ההתנהגות שלו והיחס שלו לאנשים הוא כזה
רק לבחורה השניה במחלקה, הוא היה נחמד כי הוא רצה שהיא תישאר אז הוא ממש התאמץ להיות בסדר איתה (למיטב ידיעתי היא עדיין שם)
לי זה עדיין קצת באוויר. מה זה בדיוק להיות? מה הם הערכים? האם ניתן באמת לכוון למטרות שהן מה שאני רוצה שאהיה?
השבמחקחברה שלי שלמדה עכשיו וידאותרפיה סיפרה על השיטה שלהם שכחלק מהטיפול צריך להמציא דמות שאני חושבת שהיא הדמות שהייתי רוצה להיות. נותנים לה שם וכותבים סיפור על כל מה שהיא עושה. סדר היום שלה, הדברים שהיא אוהבת ועושה וכו’.
זה קצת דומה, לא?
אני חושבת שיש סיבה שאת אוהבת לעשות שיחות clearway, והסיבה היא שאת טובה בהן!
השבמחקכשקראתי את הפוסט הרגשתי גם את הלחץ של המתאמנת וגם את הרוגע שלך, ואיך הרוגע שלך עוזר לה לפוגג את הדאגות.
אני חושבת ששיחת clearway היא רעיון נהדר. לא רק לפני אירוע מסויים, אלא באופן שוטף. כמו שעושים ספורט. כי לכל אחד יש תמיד חרדות ודאגות יומיומיות, וחשוב לתמלל אותן, לדבר אותן. נראה לי שעצם הדיבור על הדאגות עוזר מאד כדי להכניס אותן לפרופורציה.
אני לא יודעת אם המתאמנת קוראת כאן, אבל אם כן אז השורות הבאות הן בשבילה - אומרים ש"משנה מקום משנה מזל". אני מאחלת לך שבדירה החדשה יהיה לך הרבה מזל טוב.
את אולי לא זוכרת בדיוק את התחושות שהיו לך בתקופה ההיא, אבל כן נצרב בזכרונך (ובטוח בגופך) שזו היתה תקופה לא נעימה, תחושה של "אין לי מקום משלי" שמאד משפיעה עלינו (אמנם כבר היית בוגרת, לא ילדה, אבל זה עדיין מאד משפיע עלינו הדברים האלה).
השבמחקבכל מקרה לפי מה שאת מתארת את מאד הבנת ופירגנת לבחור שהיה אמון על הבנייה ועל האיכות שהוא כיוון אליה, וזה כבר מראה שבחרת להתייחס לנסיבות הלא קלות בצורה הכי חיובית שאפשר
נכון, better the devil you know זה ממש נכון במקרים כאלה
השבמחקהלא נודע יותר מפחיד אנשים מהמוכר הרע והכואב
לגבי הבוס הקודם שלך, שוב: בשום שלב לא התכוונתי שהוא מתייחס ככה בגללך. הוא כזה, ואותו לא ניתן לשנות, את זה אמרתי שוב ושוב. הדבר היחיד שאני טוענת זה שכל מה שנותר לעשות מול אדם כזה הוא לא להסכים לקבל את היחס. לא לשתף פעולה. במקרה של בוס - כאשר את חוששת מפיטורין - זה באמת קשה, ובמיוחד שאת באמת מקדישה את כל כולך לתפקיד ודואגת שהכל יעבוד חלק. אבל יש בכל זאת שיתוף פעולה סמוי - ואם היית עוברת אז תהליך של אימון, אולי היית מזהה ומנקה כמה דפוסים כאלה בך, שמאפשרים יחס כזה כמו של אמא שלך למשל: הקטנה ושלילה. הגוף שלך "רגיל" לקבל את זה מאמא, אז הוא חשוף יותר לקבל את זה גם בחוץ, בואריאציות שונות. לעולם לא מאוחר לעשות עבודה עצמית פנימית כזאת, וזה יכול גם להשפיע על יחסים שיהיו לך בעתיד - בעבודה, בזוגיות, בלימודים, בחיי החברה....הכל. אגב ברור לי שהוא נחמד אלייך עכשיו כי את לא חייבת לו כלום והוא זקוק לך. כל שיחה כזו את עושה לו טובה שאת עונה.
אף אחד לא מצפה שיתנהגו אליו באלימות אבל יש הרבה אנשים שחוו אלימות כלשהי בילדותם בבית (או בשכונה או בבית הספר) והגוף שלהם "רגיל" לזה, ולכן הם מועדים לכך יותר מאחרים שמעולם לא חוו השפלה, הקטנה, שלילה, צעקות, קללות, התעללות כלשהי. אישה שאבא שלה היכה אותה בילדותה והשליט טרור בכל המשפחה, אם לא תעבור תהליך טרנספורמטיבי אמיתי, לעולם עלולה למשוך אליה גברים שיתעללו בה, פיסית או נפשית, בוסים כאלה, אפילו חברות כאלה. וגם ...ילדים כאלה. יש ילדים שמתאכזרים אל הוריהם, ביחוד אימותיהם. בדרך כלל זה קורה כשגם הבעל אלים אבל לא תמיד. יש משהו באמא שמשדר את זה...
השבמחקכמו לפתח שריר, זה משהו שלומדים ומתרגלים. ולכן אפשר להתחיל בקטן. בכל בוקר לשאול את עצמי - מי אני רוצה להיות היום? וזה משתנה בהתאם למה מתוכנן לי, את מי אפגוש, או נשאר קבוע - תלוי בך. אפשר עוד יותר בקטן - מי אני רוצה להיות ברגע זה? במכולת, מחכה בתור לקופה. אני רוצה להיות רגועה, סבלנית, נדיבה (אם מישהו עם 2 פריטים מבקש לעקוף אותי למשל). וגם ישירה, אותנטית (ולומר את האמת אם זה לא מתאים לך - את ממהרת וגם ככה את רואה שהקופאית איטית מאד - אבל בצורה נעימה). לזה אני מתכוונת. ללמוד לבחור את ההוויות במקום לחיות מהאוטומט. לזהות את האוטומט כשהוא עולה - הכעס, העלבון, כשמישהו נותן לך להרגיש שהזמן שלו שווה יותר משלך, למשל. סתם דוגמא מהיום יום. סאטיה היא לא בשמים, היא במציאות כאן ועכשיו. ביחסים - גם מזדמנים של קופאיות ואנשים בתור. ערכים: אני נדיבה, אני סבלנית וסובלנית, ואני גם ישרה וישירה, ולא דורכים עלי סתם. הוידאותרפיה מזכירה לי את מפת האימון שכותבים אחרי שיחת ההיכרות. יש שם בין השאר חזון - ואת מתארת מי את רוצה להיות
השבמחקיופי של פוסט. אני לומדת כל כך הרבה מהפוסטים שלך, על התנהלות מיטבית, על הנפש שלנו. השיטות הללו, אפילו שאני לומדת עליהן רק בפוסטים שלך, עוזרות לי לחשוב אחרת על ההנהלות שלי. לנתח אחרת את התחושות היומיומיות שלי.
השבמחקהפוסט הזה בא לי בדיוק בזמן כי אני בדיוק מתלבטת לגבי פיגוג תחושות מסויימות בעבודה ונראה לי שהשיטה הזו של רישום דאגות אל מול ערכים, יכולה לסיע וגם לנסות להגדיר את מי אני מביאה. מי אני בארוע.
וואו תודה חגית, יש באמת משהו בדברייך - clearway זה כבר משהו שאני מרגישה בו כמו דג במים (עדיין קצת חלודה בסימולציות לפעמים). אבל הזכרת פה משהו חשוב עבורי - הרוגע שלי שמרגיע את המתאמן. באמת יש לי את זה. הם גם טוענים שהם מרגישים שאני נוכחת עבורם, זה באמת נותן לי הרגשה טובה. ואת צודקת שכדאי לעשות כל יום clearway שכזה, ולכן יש את ה-clearday שכל אחד מוזמן לעשות כל יום :) זה באמת מכניס לפרופורציות את הדאגות וגם מבהיר את המטרות. מוריד את הדרמה.
השבמחקהמתאמנת לא קוראת כאן כי אף אחד שמכיר אותי לא קורא כאן ופרט לבודדים אף אחד שקורא כאן לא מכיר אותי :) דווקא צריך להיזהר עם "משנה מקום משנה מזל" כי תמיד את לוקח אתך את הדאגות שלך אם לא טיפלת בעצמך, ועדיף לא להעמיס כל כך הרבה ציפיות על שינוי שהוא "בחוץ" כמו מעבר דירה, החלפת בן זוג, שינוי עבודה - כל עוד לא עשית עבודה עצמית אתה נשאר אתה
וואו ליבי תודה מכל הלב, אני ממש מאושרת לשמוע שאת מיישמת את הדברים בחיים שלך, אין דבר שמשמח אותי יותר! כמו שעניתי לחגית, יש את ה-clearday שכל אחד יכול לעשות לעצמו לטובת זה
השבמחקבהצלחה והמשיכי ככה :) חיממת את לבי כתמיד
עם הוידאותרפיה כאשר דמיינתי לי מישהי עם התכונות וההתנהגות שהייתי רוצה שיהיו לי, הרגשתי שזו היא ולא אני. כשאני מדמיינת מי הייתי רוצה להיות זו לא אני, כי אני לא כזאת. גם פה אם מדובר בחזון, אז זה נראה לי רחוק מדי, וגם כן לא אני ממש.
השבמחקאני מבינה שזה קשה להתרגל לעשות את זה. הכי טוב שבינתיים תתחילי לזהות את מה שיש כרגע, ולא מה את רוצה שיהיה.
השבמחקלהתיישב לכמה דקות ולשאול את עצמך מי את עכשיו. אגב להתחיל ממש מההתחלה. מהבסיס. עשינו תרגילים כאלה בלימודים: מי אני? אני אישה. מי אני? אני אמא. מי אני? אני רעייה. מי אני? אני בת. אחות. בלונדינית. שמנה. וכדומה.
אחרי שעושים את זה כמה פעמים אפשר להיכנס קצת יותר פנימה. אני יצירתית. אני סקרנית. וכדומה. תראי אם אלה דברים שאת כן מסוגלת לראות
פחות או יותר אני יכולה להגיד מי אני. אבל להגיד מי הייתי רוצה להיות הרבה יותר קשה. כלומר, זו לא אני, לפחות בינתיים...
השבמחקזו התחלה,, אין סיבה להאיץ בעצמך. אם בא לך לתרגל את זה תתחילי מדי פעם לעצור ולשאול את עצמך מה ההוויות שלך באותו רגע. זה תרגיל מענין ומסייע להתחבר להוויות = מי אני, את מי אנשים פוגשים כרגע
השבמחקהעניין עם אמא שלי לדעתי יותר קשור אליה עצמה
השבמחקהיא שנים עבדה בעבודות הכי פשוטות שיש
מעולם לא העזה לבקש העלאה במשכורת לעצמה
וכשהיא הייתה שומעת מה המשכורת שאני מבקשת לעצמי כשהייתי מחפשת עבודה, זה היה מבחינתה סכומים גדולים ובלתי הגיוניים
ובכלל לא נתפס אצלה הגיוני שאני יכולה לבקש X וגם לקבל X
כי במקצוע שלי (לפחות) ככה זה עובד
והיא תמיד כשהיא חיפשה עבודה היא לקחה מה שנתנו לה
היא לא בחרה, היא בכלל לא חשבה שיש לה הזכות לבקש משהו שהוא יותר ממה שמוכנים להציע
היום שגם אחי ואחותי הם אנשים עובדים
היא כבר רואה את זה בצורה אחרת
אחותי למשל עובדת בתור מזכירה במשרד עו"ד, ומרוויחה משהו כמו 6.5 נטו (שזה קצת יותר מ7.5 ברוטו)
סכומים שאמא שלי מעולם לא הרוויחה בעצמה גם כשהיא עבדה פעם מזמן בתו מזכירה
כמובן שאימא שלך משליכה עלייך את הדפוסים שלה. אבל זה לא אומר שזה לא משפיע עלייך באיזו דרך כלשהי.. להיפך, זה בדיוק מה שקורה בין הורים וילדים. ההורים לא רואים הרבה פעמים את הילד, את הכישורים שלו, את הרצונות שלו, את העולם הנוכחי שהוא חי בו. במקום זאת, ההורה פועל האוטומטי שלו ומשליך על הילד דברים ששייכים אליו, לדפוס ים שהוא פיתח, למציאות שאולי היתה רלוונטית לגביו בלי קשר למה שקורה במציאות של הילד עכשיו.. יותר מזה, ייתכן מאד שהוא קיבל דפוסים מסוימים מהוריו שלו וכן הלאה. הדרך היחידה לשבור את המעגל הזה זה לפתוח מודעות.. קודם על עצמך ולאחר כך על הילדים. לראות את הילד ואת מה שהוא אומר, רוצה, צריך.. לראות את הגדולה שלו ולצאת לו להבין שאין דבר שאינו מסוגל לעשות ולעודד אותו להתנסות וגם להתמודד עם כשלונות, כי דווקא מהם לומדים הכי הרבה כל עוד מבינים שאין מצליח ונכשל אלא רק התפתחות ומתיחה וניסיון וחוןיה
השבמחקשאלת כאן, בסוגריים, שאלה. אז אני אענה לך:
השבמחקלפני שנים רבות היה שמפו בצבע כתום-אפרסקי, של "וולה", שאמא שלי מאד אהבה. וגם אני. אהבתי מאד גם את הריח, גם את המרקם וכושר הניקוי. אני מניח, שאם היו ממשיכים לייצר אותו - הייתי ממשיך לקנות אותו עד עצם היום הזה...
אז מה? כאן את קופצת ואומרת "הנה ההתניות האחרות! אהבת את השמפו - כי אמא שלך אהבה אותו!"?
אענה לך גם על זה: בימי ילדותי הרחוקים מכרו בקופ"ח משחת שיניים בשם "שנהב". זה מה שאמא שלי קנתה. אני חושד, כי זה היה בעיקר משום שהמשחה היתה זולה. ואני תיעבתי את משחת השיניים הזו, וואאאוו איך תיעבתי אותה. שנאתי את הטעם, את הריח, את האריזה - את כל המכלול. ממש קינאתי בילדים שבבית שלהם היתה האריזה האדומה של משחת השיניים של "קולגייט". העובדה, שאמא שלי אהבה את המשחה הזו - לא השפיעה כלל על התיעוב שלי.
===>
אני לא מכחיש, שיש מניעים נוספים לבחירה. כך, לדוגמה, אני אוהב מותגים. יותר בגלל העובדה, שאני מאמין שיש קשר בין מותגים טובים לאיכות טובה. זה לא תמיד עובד - אבל בדרך כלל זה מדד לא רע. ואני מאד - אבל מאד - חובב איכות. ואני גם יכול ומסוגל להבחין בה. לקח לי שנים רבות של ניסיונות כדי להגיע למסקנות לגבי מה טוב לי, בתחומים שונים. והיום אני בעיקר קונה לפי הניסיון שלי. וכן, הניסיון שלי כולל גם דעה על מותגים שונים, וגם התייחסות למחיר. אני בעד לקנות מוצרים יקרים - מתוך אמונה, שהם גם איכותיים יותר. לפעמים יש גם הפתעות לרעה, אבל הן נדירות. ואת יודעת מה? אף פעם לא התחרטתי על מוצר יקר שקניתי - אבל כן התחרטתי לגבי מוצרים זולים. לפעמים זה נגמר בקניית המוצר היקר - לאחר שקניתי כבר את הזול. אז כשאני קונה - אני קונה את מה שאני אוהב. בלי קשר למה שאמא שלי אהבה. כשאני רב עם אישתי - אני רב איתה, לא עם אמא שלי. עם אמא שלי רבתי על הנושאים שהיו קשורים בה - ועם אישתי על נושאים הקשורים לאישתי. לא צריך לערבב, יש מספיק לכולם...
השבמחק===>
ומשהו לסיום:
השבמחקחשבתי על ניתוח הקטרקט שלך.
העין כבר התייצבה? הזמנת כבר משקפיים קבועים? מולטיפוקל? הכל טוב?
חחח יפה! אני פחות נכנסת ל"למה אנחנו בוחרים מוצרים כאלה ואחרים" בדרך כלל אבל אם כבר הזכרת את זה, אני אסביר למה אני מתכוונת כשאני אומרת "אוטומט". לפני שנוצר אוטומט היתה חוויה. קרה משהו ואז חשת משהו. חשת משהו ואז פירשת לך את התחושה לרגש. את הרגש פירשת איכשהו - הסברת לעצמך איכשהו, סידרת לעצמך איכשהו כי ככה אנחנו בנויים - והגעת לאיזו החלטה או מסקנה. בפעם הבאה שחשת את אותה התחושה, הגעת למסקנה יותר מהר, ועם הזמן נוצר הרגל או דפוס. השמפו שאמא קנתה הריח טוב, ניקה היטב, הרגיש נעים - ולכן רצית להשתמש בו עוד ועוד (עד שהוא נעלם מהשוק). משחק השיניים גרמה לך גועל, תיעוב, ולכן לא היה סיכוי שתשתמש בה ביוזמתך. הכל קשור בתחושות שלך. בחשיפה שלך כילד לחוויות. לא בהחלטות או בחירות של אמא.
השבמחקברור לי שבמודע אתה לא מתווכח עם אמא או אבא או המורה מכיתה א או הדוד שפגע בך בכיתה ג - אתה מתווכח עם אשתך. אבל מתחת לפני השטח, יש דברים שאשתך עושה או אומרת שמזכירים לגוף שלך את אותן תחושות שהכרת כבר כילד. והתגובות מפעם עולות אוטומטיות, לא תמיד בהלימה מלאה או בהקשר ישיר או בפרופורציה למה שאשתך אמרה או עשתה. לזה התכוונתי שאתם לא לבד בויכוח. אחד התרגילים שעושים באימון זוגי הוא לדבר אל בן הזוג אבל להתכוון לאחת הדמויות שהזכרתי קודם - אבא אמא וכו. לספר לה איך היה לגדול אצלה (או אצלו) כילד, למשל. או לומר ממה נפגעת ממנה/ממנו כילד. או מה גרם לך לחוש אהוב על ידה/ידו כילד. בן הזוג מקשיב בלי לענות ומשקף אותך. זה מדהים כמה אתה לומד להכיר את בן הזוג כאשר אתה מקשיב לו ככה מדבר על תחושות ילדותו (לא אירועים, תחושות). ופתאום בן הזוג המקשיב יכול להבחין בדברים שהוא/היא עושים שגורמים לבן הזוג לחוש כאותו הילד...זה גם מאד מקרב לעשות את התרגיל הזה
השבמחק