לקחתי חייל טרמפיסט למשך כמה דקות הבקר.
דווקא בדקות הספורות של הנסיעה הצלחנו לדחוס שיחה שלמה.
אמרתי משהו על כך שתמיד בימים העצובים יש את השירים הכי יפים ברדיו.
והוא אמר משפט שגרם לי לחשוב אחר כך כל היום: "תמיד אני חושב עליהם", אמר החייל "אבל לא על תקופת השואה, אני חושב -אלא על התקופה שלפני השואה"
וגם אני , פעמים רבות, חושבת על כך.
מה עבר להם בראש? לכל אותם מיליוני יהודים שחיו בארצות שונות באירופה, או נסעו לבקר באירופה באותה התקופה - וחוו את השינויים שחלו באוויר, בחוקים, ביחס אליהם....
תמיד היתה אנטישמיות, הם היו רגילים לכך.
האם היתה להם דרך לדעת מה יהיה? האם מישהו יכול היה להעלות בדימיונו הפרוע כיצד התרחיש הזה יתגלגל?
רבים האמינו שזה יעבור.
"נעבור גם את זה" .
גם היום אני שומעת בטלוויזיה אנשים שאומרים שהעלייה של האנטישמיות והאנטי ישראליות בעולם כיום היא לא באמת סממן.....שהיא חלק משנאת זרים, שאלה בודדים....
הייתכן?
כיצד יסתכלו על התקופה שלנו הדורות הבאים? מה יגידו על ההתמודדות שלנו עם האיום האיראני?
עם הבעייה הפלשתינאית?
עם קוריאה הצפונית (לא רק אנחנו אישית - אלא כל העולם).
איך זה נראה מהצד השני? הצד של "לפני", כאשר עוד לא קרה הרבה, כאשר זה היה מפוזר, מבודד, "בקטנה"? עוד גזרות אנטישמיות....כמו תמיד...
זוכרת בבהירות את החודשים שלפני מלחמת יום הכיפורים. אף אחד מאיתנו לא תיאר לעצמו מה עומד לקרות.
האם שוב אנחנו במצב כזה?
גם אני חושבת המון על מה היה לפני השואה. מה עבר להם בראש..
השבמחקומה יחשבו עליונו? את זה באמת שאי אפשר לדעת, כמו שאנחנו לא יודעים מה הם חשבו אז.
זה מורכב. מעט מאוד אנשים מסוגלים לחזות תהליכים היסטוריים נכונה: כמה אנשים חזו את נפילת הגוש הקומוניסטי? או את האביב הערבי? המומחים הכי גדולים לא חוזים משברים כלכליים גדולים וכל נביאי האפוקליפסות הגרעיניות של שנות החמישים והשישים התבדו. אני תוהה אם באמת הכתובת היתה על הקיר למשל עבור יהודי יוון או אפילו פולין, שלא היו תחת שלטון הנאצים עד לכיבושם.
השבמחקסבא שלי ברח מגרמניה עם אבי בשנת 1933. הוא היה ציוני ורופא שיניים וכיכב ברשימות השחורות של הנאצים. בערב היום שבו ברח באו לאסור אותו, פיספסו אותו ביום. הוא בפירוש ידע לצאת בזמן, אפילו בשניה האחרונה. אחרים? אני לא ממש יכולה לשפוט, או להסיק מסקנות לגבינו.
קודם כל לשאלתך האחרונה, אלוהים, אני מקווה שלא. אני מקווה שלעולם לא יהיה עם כלשהו, שיהיה שוב במצב כזה. השואה היא ארוע שאי אפשר לקלוט אותו אחרי שהוא קרה, אני מניחה שכל אותם שהיו שם אז , לפני, לא יכלו להעלות על דעתם בכלל שדבר כזה יכול לקרות. רובם חשבו שאלו זמנים קשים שהם יורידו קצת את הראש וזה יעבור. מישהו יכול היה לדמיין רצח המוני מאורגן ושיטתי שכזה? מישהו יכול היה לדמיין שרוע כזה יכול להיות נורמה? האם היום אנחנו בכלל מסוגלים להבין את זה?
השבמחקיחד עם זאת, רבים מיהודי ארופה שכן הרגישו ברוחות הרעות כמבשרות אסון ברחו משם, למזלי סבתא שלי (מסיבותיה היא, שלא ממש היו קשורות לראיית העתיד, אבל זה כבר לסיפור אחר) היתה אחת מאלה שברחו לרוסיה. אחרת, לא הייתי יושבת פה ומגיבה היום...
ודאי שלא לשפוט.....וגם ברור שלא ניתן להסיק מסקנות
השבמחקאבל זה לא מונע ממני לתהות....
הרי איננו יודעים מה יהיה בעוד דקה, או שעה או שבוע...
כל שנוכל לעשות זה לחיות את חיינו הכי טוב שאנחנו יודעים
הכי טוב שאנחנו יכולים
וליצור את המציאות של עצמנו הכי טוב שאנחנו מסוגלים...
ולקוות לטוב
ברור שגם אני מקווה ומתפללת שלא, ושהכל יהיה בסדר
השבמחקהיום הזה גורם לי פשוט לחשוב גם בצורה כזאת
עד כמה אנחנו עיוורים, כמה מזל צריך בחיים....כמה לא ניתן לדעת מה יהיה מחר, אפילו בעוד דקה.....
ביום יום אני לא מתעכבת על זה בכלל!
להיפך - חיה את הרגע, כמה שיותר.
זוכרת את הסיפור של סבתך - ויש הרבה סיפורים כאלה, שבגלל סיבות אישיות ניצלו "בפוקס".
אנשים ידעו שקיימת אנטישמיות
השבמחקאבל הם התעלמו ממנה
הם חיו את החיים שלהם בקהילה שלהם וזהו
לא האמינו שתהיה מלחמה עם גרמניה, העם הנאור הזה (אז)
מה גם שלא לכולם הייתה אופציה אחרת
זה לא שמדינות שמחו לקבל לקרבם יהודים
גם לעלות לארץ ישראל לא היה דבר פשוט
נכון, לא היתה שום דרך לדעת שתהיה השמדה כל כך שיטתית הפעם - תמיד היו פרעות, תמיד היו גזרות, תמיד היתה התנכלות - הורידו את הראש וחיכו שיעבור זעם....
השבמחקוכמו שאמרת, גם מי שניסה לברוח, לא ממש היה להם לאן.............