אתמול היתה כאן בתי עם הנכדים, שלמרות גילם הצעיר והיותם בגן פרטי קבלו חופש לכבוד ל"ג בעומר.
זה יום החופש של בעלי, כמו בכל יום ראשון, וגם הוא היה בבית.
היתה לה עבודה לעשות, ואנחנו התגייסנו לעזרה, ובילינו בקר של כיף עם הקטנטנים המתוקים האלה.....עד בשעות אחר הצהריים המוקדמות אותתנו לה שאנחנו כבר עייפים, היא"ארזה" אותם וחזרה הביתה, ואנחנו שנינו קרסנו לשנ"צ מתוק וערב של סטאלבט מול הטלוויזיה...
היום לעומת זאת ביליתי לגמרי אחרת.
ביליתי בקר של אימונים.
התחלתי את הבקר באימון כחלק מסדנת "נקודת מפנה".
הגעתי אל ח' שגרה במושב לא רחוק ממני מתרגשת ומצפה לתהליך שאני עומדת לעבור.
עברתי כבר אימון לפני כמה שנים אבל אז עוד לא פותחה השיטה החדשה, שעליה גם עובדים בקורס, ומצאתי את עצמי מתרגשת.
כמישהי שעשתה הרבה עבודה עצמית, רגשית, פסיכולוגית, רוחנית ונפשית - אני יודעת שאני מסוגלת לעשות זאת אבל אני גם יודעת שעד כה תמיד נותר משהו בלתי נראה, בלתי פתור. אולי עכשיו אגיע סוף סוף גם אליו.
המפגש עם ח' היה נעים וקל. מייד נכנסנו למקצב של האימון - השיחה, ההקשבה - העצירה מדי פעם כדי לשהות בתחושות הגוף שעלו תוך כדי.....
זכרונות ילדות עלו, חלקם לא קלים.
התחלתי לראות ביניהם משהו מן המשותף.
נזכרתי בפחד מתמיד. בבדידות - גם כאשר מוקפת אנשים.
נזכרתי בחוסר אונים, בתסכול, בתחושה שלא רואים אותי.
נזכרתי בתחושת ה"אין על מי לסמוך" - והבנתי, בפעם הראשונה, שאני פוחדת לסמוך על עצמי.
נזכרתי בתכונת ההסתגלות (היא קראה לזה "הישרדות") המצויינת שסייעה לי מגיל צעיר מאד - עם כל השינויים והטלטלות שעברתי בחיי.
ולראשונה בחיי אני מנסה לשהות בתוך התחושות הללו - המחנק, הגולה שתקועה בגרון, הכדור שתקוע בסרעפת, העייפות שמשתלטת על הגוף - כל מה שהגוף מאותת ובדרך כלל אני מייד מסיטה ממנו את תשומת הלב.....
הו כמה אנרגיה אנו משקיעים כדי להמנע מלחוש, לחוש באמת.....
עכשיו אני מבינה את זה.
עוד משהו התעורר בימים האחרונים - רעב. רעב פיסי שמזמן לא חשתי.
גם זה, נראה לי, מכוון להרדים את התחושות. להוסיף שכבות מגן.
לא סתם עליתי במשקל בגילאי 10-11 ומאז אני נלחמת בזה....
בקיצור, יש על מה לעבוד - בתקווה שהפעם באמת אצליח לפוגג דברים שיושבים עלי שנים על גבי שנים....
אחרי האימון נסעתי לחדר כושר והתאמנתי כשעה וחצי.
היה לי כיף.
ממש נסחפתי לתוך זה, בהתחלה על
ואז על 
ולבסוף עברתי בעיקר בין המכשירים ה"משמנים" לי את מפרקי הכתפיים והזרועות, זו התרופה היחידה שהוכיחה את עצמה לאורך שנים למניעת הדלקות החוזרות במפרק הכתף ומרפק....כדוגמת
ואחרי מקלחת חמה וטובה נסעתי הביתה לאכול ולנוח......(במזגן)
עכשיו המזגן כבר כבוי, החלונות פתוחים ופכפוך מי בריכת הדגים מרגיע ומנעים את האווירה...
סיימתי ספר אחד ועוד מעט אתחיל שני שקבלתי כמתנה מאוחרת ליום הולדתי (שחל בינואר) ......
ערב טוב
אני יכול להזדהות מאוד עם התחושות של הספורט, אצלי זה מזמן אורח חיים.
השבמחקאחרי אימון ואכילה נכונה הראש יותר פתוח למחשבות ולימודים, ככה זה אצלי.
תמשיכי לעשות כייף
כל פעם שאני קוראת על סדר היום שלך אני נמלאת שלווה בעצמי.
השבמחקלעניין האימון - נשמע מרתק. וחשוב. לא יודעת מה זה פותח אצלך, אבל כדאי שתוכלי לעבד את הדברים כמו שצריך. לתת להם מקום. לא להציף רק לצורך הצפה, אלא לצורך ריפוי אמיתי. בהצלחה.
תודה, תודה :)
השבמחקאני לא מבינה הרבה באימונים מהסוג הזה, אבל הזדהיתי עם בעיות הכתפיים, ומצא חן בעיניי פכפוך המים של ברכת הדגים.
השבמחקבהצלחה בכל אימונייך!
תודה יקירה
השבמחקאת כל כך צודקת בעניין הזה של לעבד ולתת מקום לדברים שעולים וצפים - אני זוכרת שכאשר עברתי את הטיפול הפסיכולוגי הראשון שלי לא ידעתי בכלל מה לעשות עם דברים שעלו - בעיקר כעס - ויריתי לכל הכיוונים, וכולם חטפו - גם הילדים וגם בעבודה .....
השבמחקזה מדהים כמה אנחנו רואים את האנשים שלידנו דרך המשקפיים שלנו. בעיני את האדם הכי מאוזן הכי שלם והכי "בריא" שאני מכירה. טוב לא הכי, בין הכי..
השבמחקכל מה שאת מתארת על "השק" שאת עוד סוחבת כל השנים, לגמרי לא מורגש עליך.
את צודקת שאנחנו רואים את האחרים כך, ובסך הכל אני אדם מאושר, ומאוזן. יחסית...
השבמחקלא כל אחד צריך/רוצה/מוכן לעבוד על מה שנמצא עמוק בפנים, אבל עם השנים גיליתי שמה שהודחק בהצלחה רבה בכל זאת לא נעלם לגמרי - וכאשר מגלים שזה פוגע או עלול לפגוע גם בדברים עכשיוויים, אז זה שווה התבוננות וטיפול.
דרך אגב - למדנו שהתכונות שאנחנו הכי מעריצים באחרים הן תכונות שלנו - כי אנחנו מזהים אותן באחרים. תחשבי על זה. איזה יופי - אני יודע שזה שלי אני רואה את זה באחרים. כנ"ל לגבי דברים שמקפיצים לנו את הפיוזים באחרים - אלה בדיוק דברים שיש בנו, שאנחנו לא אוהבים......
בשנות ה80 המוקדמות עשיתי כמה סדנאות תקשורת למיניהן
השבמחקהדבר העיקרי אז נקרא est ואני הייתי פעיל נלהב
היום במרחק הזמן ובפרספקטיבה נכונה אני יכול לומר שזו הייתה חוויה חזקה ,מרגשת וקשה
חלק הכלתי וחלק ניפיתי ואני גורס שתמיד טוב מידי כמה שנים להתחדש ולהתרענן בעבודה על עצמך
שיהיה בהצלחה רבה
תודה
השבמחקמעולם לא הרגשתי צורך לעשות סדנאות כמו est או i am או הפורום.... אבל במסגרות אחרות עבדתי על הפן הרוחני והרגשי וזה תמיד עשה לי טוב - וכמוך לקחתי את מה שהתאים לי, וניפיתי את מה שלא
כאשר הגעתי לבית ספר אמושיין התעניינתי בקורס מאמנים - לאו דווקא כדי לעסוק בזה אחר כך אבל בשביל עצמי - ואז התברר שהקורס הנוכחי "נקודת מפנה" היא שלב ראשון הכרחי במסלול הזה ממילא.
כיוון שאני באמת בנקודת מפנה בחיי, הבנתי שזה בדיוק הזמן המתאים לעבור תהליך כזה, ואני מאד מאד שמחה שאני כבר בתוך זה
נראה לי שאת בדרך הנכונה
השבמחקבהצלחה!