הוא מוכן כבר מהקיץ שעבר, אבל לבתי (ולחתני) לא היה כח להתעסק עם זה אז רק עכשיו - בחופשת הפסח - החליטו סוף סוף לגמול את הפרופסור מחיתוליו.
גם כך הוא כבר ידע להכריז "פיפי" או "קקי" בכל פעם שעמד לעשות, ואף הגדיל לעשות והיה עוצר מכל עיסוקיו, מוצא פינה בחדר וכורע בכל פעם שעשה את צרכיו בחיתול, ולאחר שסיים היה מכריז "זהו" וחוזר לעיסוקיו.
במהלך חול המועד הם הלכו יחד באופן חגיגי ובחרו סיר יפה ואדום וגם ישבנון עם סולם
ורק אז נזכרו שבעצם אין לו בכלל תחתונים.....ואולי יידחו את כל העניין בעוד כמה ימים...
אלא שהפרופסור הקטן חשב אחרת.
הוא קם בבקר שלמחרת הקניה של הסיר, הכריז שיש לו פיפי , דרש שיורידו לו את החיתול והתיישב אחר כבוד וסיפק את הסחורה.
אושר גדול היה בבית, ולקראת ביקורם אצלנו באותו הבקר רצנו לחנות הקרובה והצטיידנו ב-10 תחתונים קטנים וחמודים בשביל הפעוט...
קנינו גם סיר (כחול), והתברר שאין לו בעייה לעשות גם בו.
למחרת הם גם התקשרו אלינו לספר בהתרגשות שהוא עשה גם קקי גדול....איזו גאווה היתה בקולו, ואיזה אושר לשמע מחמאותי הנלהבות.
רק את הישבנון הוא אינו רוצה עדיין, זה קצת מפחיד אותו. נשמע הגיוני - למי שעד היום עשה בחיתול מפנק ועוטף.
בינתיים הוא מסתפק בזריקת צעצועים שלו לתוך האסלה, כנראה כדי לבדוק תחילה מה קורה להם, לפני שיפקיר בידיה את הקקי היקר שלו.....
אז ברור שעל כל כמה הצלחות יש גם פספוס או שניים...
וברור שדי נמאס לו כל חצי שעה/שעה להוריד מכנסיים ולהתיישב, למקרה שיהיה פיפי - הלא יש לו דברים הרבה יותר מעניינים לעשות והקסם פג אחרי יום יומיים.....וכבר לא מספיק להתלהב ולשבח - עכשיו בתי גם מדי פעם מבטיחה לו מתנות קטנות....
אבל בסך הכל הוא בדרך הנכונה.....וגם הגן משתף פעולה כמובן. רק חבל שהוא היחיד בינתיים בגן בתהליך גמילה.....
כנראה שלשאר ההורים עוד אין כח להתחיל עם הסאגה הזאת.....
הורים היום קצת מתעצלים וקצת מחכים שזה יקרה מעצמו. לא נעים לי לספר (שוב יאשימו אותי בפריקיות ובגידול טיטאנים בלתי מבוקר) אבל בתי הרגילה את התינוקת שלה לעשות באסלה כבר בגיל 5 חודשים. גם אני פערתי עיניים בתחילה, אבל זה טרנד חדש היום, והוא עובד. מסתבר שתינוקות יודעים ויכולים להתאפק, והיא אמנם עם חיתול, אבל כמעט ואין פיספוסים: מושיבים אותה על האסלה (ולפני שיכלה לשבת, פשוט מחזיקים אותה מעל האסלה, והיא עושה פיפי או קקי), או על הסיר אחרי השינה ואחרי האוכל, והיום היא גם יודעת להגיד, ויודעת גם לסרב לשבת על הסיר כשאין לה. בכל אופן, אני שמחה בשביל הפרופסור. וגם בשביל המשפחה המורחבת כולה. שלב חשוב בהתפתחות.
השבמחקכן, אני זוכרת שסיפרת את העניין הזה עם נכדתך. מדהים. נשמע הזוי אבל זה בעצם הגיוני. הסיבה לפספוסים איננה חוסר המודעות שלהם אלא חוסר החשק שלהם להפסיק את מה שהם עושים (כמה פעמים גם אנחנו דוחים את הריצה לשירותים עד הרגע האחרון כמעט?).
השבמחקאבל את צודקת שזה תלוי בעיקר במוכנות של ההורים לתת את תשומת הלב הנדרשת, ובקיץ שעבר בתי היתה עם בטן של סוף הריון ולא היה לה כוח. בנוסף היא לא רצתה שהוא ייקשר את הגמילה לתינוק החדש שהגיע....בקיצור - מוטב מאוחר מאשר לעולם לא
הכל יחסי, ויחסית הבת שלך במצב טוב: ההורה הראשון בגן!(n-lee סיפרה על בת דודה שלה שנגמלה רק בגיל 5! וגם אז בגלל הגננות. אין גבול). נושא הגמילה והחיתולים תלוי תרבות, ופעם קראתי סקירה היסטורית מרתקת על העניין: היו מקומות שתלו את הילד בשק מהתקרה והניחו דלי מתחתיו, ובסין, עד היום אין חיתולים, אלא הילדים הולכים עם בגד עם מעין חלון בד נפתח. ההורים שלנו שנאלצו לכבס חיתולי בד מצחינים ואם לא היתה מכונת כביסה גם להרתיח אותם על האש מיהרו והזדרזו לגמול כבר בגיל שנה או שנה וחצי. הטכנולוגיה משפיעה על התרבות בדרכים רבות ושונות, וזו רק אחת מהן.
השבמחקטוב עשתה בתך שחיכתה.
השבמחקאחותי גם הייתה בסוף הריון בקיץ שעבר ובכל זאת החליטה לגמול את אחייניתי שהייתה בת שנתיים באותו הזמן. זה הלך טוב עד הלידה, ואחר כך הייתה רגרסיה והילדה שהייתה כבר גמולה לגמרי חזרה לחיתולים לכמה חודשים.
אוי זה משהו שאני זוכר היטב למרות השנים
השבמחקשיהיה בהצלחה
את הניסיון המוצלח הראשון של ילדיי פספסתי. כמו שאת מספרת, גם אצלנו הסבא וסבתא היו הראשונים לשמוע את ה"פלאק" הראשון הנוחת במי האסלה...הם קיבלו את הטסט המוצלח אנחנו היינו אלו עם ה"למד" על הסיר :)
השבמחקכמה שפיפי וקקי יכולים להיות חמודים כשמדובר בעוללים צעירים...
השבמחקהילד באמת נשמע מוכן, יש להניח שזה לא ייקח עוד הרבה זמן. בהצלחה, וד"ש לנפתלי :)
השבמחקהורינו כיבסו חיתולי בד? אני עם הגדולה עדיין עשיתי זאת, החד-פעמיים היו יקרים והעור של הקטנה היה רגיש - ואני כיבסתי כמו בובה’לה חיתולי בד! היא נגמלה בגיל שנתיים ובני בגיל שנה וחצי...
השבמחקאכן את צודקת, וגם אני סמכתי על שיקול דעתה
השבמחקעדיף להתחיל מאוחר מאשר מוקדם מדי ואז לחוות רגרסיה...
תודה
השבמחקלגמרי
השבמחקתודה תודה, אמסור לו (לנפתלי) בשמך
השבמחקאיזה חמוד!!! הזכרת לי עכשיו שכשהייתי קטנה ההורים שלי נתנו לי פעמון גדול עם ילד ממתכת משתין למעלה (כנראה מבריסל כשאני עכשיו חושבת על זה) ובכל פעם שהייתי עושה מה שהייתי עושה בשירותים ולא בחיתול, הייתי מצלצלת איתו וכאילו מודיעה לכולם שאני ילדה גדולה. זה היה ממש כיף. אולי הוא גם יאהב משהו כזה
השבמחקרעיון מעולה, אעביר אותו לבתי
השבמחקאני טוענת שאין מה למהר , יש גיל גמילה ולכל ילד יש פחות או יותר את הגיל שלו
השבמחקלקראת גיל שנתיים ( ובמיוחד אם זה לא חורף קר ) זה אידאלי לגמול מהחיתולים.
בהצלחה לנכדך :)
הבת שלי נגמלה כולל לילה בגיל שנה וחצי. זה בא מרצונה אחרי שקראנו לה את הספר סיר הסירים.
השבמחקאבל בגיל שלוש וחצי התחילה בלילה אחד להרטיב. על הסיבה ועל גמילה בכלל כבר מזמן זממתי להקדיש פוסט.
בהצלחה והרבה הנאה מהנכד.
תודה. הוא התלהב בהתחלה, ואחר כך נמאס לו....ועכשיו זה לאט לאט נכנס לשגרה
השבמחקבתי נגמלה בגיל שנתיים וחודש/חודשיים, אבל הגן אז שיתף פעולה הרבה יותר ממה שקורה היום. בני נגמל בגיל שנה וחצי כמו בתך, ולשניהם לא היתה רגרסיה. מעניין מאד לקרוא את הפוסט שאתה מתכנן בנושא הזה. יש לי בן דוד שהרטיב בלילה עד גיל מאוחר מאד - ברור שהסיבות פסיכולוגיות....
השבמחקכשאני הייתי ילדה היו עושים גמילה מגיל מאוד צעיר
השבמחקהיום יש הורים שמרשים לעצמם לחכות ולחכות ולחכות
(גם יקר כל החיתולים האלה, לא חבל על הכסף?)
כו, נראה לי שדיסקסתי על זה עם מישהי כאן למעלה/למטה בתגובות
השבמחקכאשר אנחנו היינו קטנים (אני לפחות, וגם בתי הבכורה) החיתולים היו מבד, והניקיון שלהם היה ווג’ראס גדול - לכן היתה לכולם (הורים וגננות כאחד) מוטיבציה הרבה יותר גדולה לגמול בשלב מוקדם...
היום החיתולים אמנם חד פעמיים וזה יקר, אבל זה פשוווווווווט כל כך שמתעצלים!
כשאני הייתי ילדה החיתולים היו מבד
השבמחקכשאחי נולד 4 שנים אחר כך - אז יצאו החיתולים הראשונים החד פעמיים
וכשאחותי נולדה 5.5 שנים אחרי אחי זה כבר ממש תפס תאוצה
(אבל אז החיתולים עוד היו גדולים, בנפח היום הם כבר לא כאלה)
רוב ההורים שאני מכירה גומלים בסביבות גיל שנה וחצי-שנתיים ומעדיפים לגמול בקיץ.
היום יש גם את העניין שגנים רוצים שהילדים יגיעו גמולים, אבל אני מבינה שזה לא ממש עובד כי ההורים לא מתאמצים מספיק לעבוד על זה עם הילד
הקטע הוא שלא מעט הורים מתלוננים על כמה יקר זה לגדל ילד בשנותיו הראשונות. כי יש דברים שעולים לא מעט כסף, נגיד המטרנה/סימילאק (למי שלא מניקה), חיתולים, הורים שקונים את האוכל לתינוקות כמו גרבר ודומיו (הרי אפשר להכין בבית לא?)
ובגדים, כי הקטנטנים האלה גדלים כל כך מהר
אני יודעת מחלק מחברותי שהחיתולים זו מעמסה כספית לא קטנה והיא לא נגמרת עד שנגמלים (בדיוק חברה כתבה לי השבוע שרק החיתולים זה 500 ש"ח כל חודש)
את כל כך צודקת, אבל יש סיבה כנראה שההורים היום מבזבזים יותר על הילדים - אין להם זמן. פעם עבדו פחות, גם כאשר שני ההורים עבדו - זה לא היה בשעות המטורפות של היום. הם קונים מוכן, וזה עצוב - גם כי זה יקר, וגם כי זה לא איכותי כמו מה שמכינים טרי בבית מחומרים טובים ובסיסיים.
השבמחקועוד משהו - בגנים העירוניים מחייבים את הילדים להגיע גמולים, אבל בגנים הפרטיים (עד גיל 3) הגננות כלל לא ששות לשתף פעולה עם תהליך הגמילה, אז באמת לא ברור לי מתי ואיך זה אמור לקרות...
בסוף כולם נגמלים. לא?
השבמחקאכן, מקווה מאד שכולם...
השבמחקזה מזכיר לי סיפור מהינקות של בתי: כל התינוקות סביבנו התחילו להצמיח שיניים ואצלה עוד לא היה כלום. בגיל 8 או 9 חודשים הגעתי לרופאת הילדים בנושא אחר והבעתי דאגה על כך שטרם התחילו לצמוח לה השיניים. הרופאה חייכה ואמרה לי במבטא רומני כבד (את צריכה לדמיין את זה במבטא): "אל תדאגי גיברת, אין ילד בלי שיניים"
קראתי, חייכתי, ונזכרתי:
השבמחקקודם באחי שצעיר ממני ב-9 שנים, והיום הוא אבא בעצמו. הוא לא הסכים לעשות קקי (שאצלנו במשפחה מכונה "חומי") בסיר. אני זוכרת שבמסדרון ליד השירותים עמדו בשורה איזה חמישה-שישה סירים. אחד אדום, אחד ירוק, אחד צהוב עם ברווזים, אחד קטן, אחד גדול... והוא הסכים רק להתפשט כליל, לעמוד באמצע הסלון ולעשות את החומי על הרצפה. למה ההורים שלי הסכינו עם זה, זה כבר נושא אחר...
ונזכרתי בגור, שבתקופה מסויימת היה הולך לצד, עושה פרצוף מסויים מאוד, ועושה את הקקי שלו בחיתול. וכשהייתי שואלת אותו אם הוא עושה קקי, הוא היה משיב במרץ: נוֹ, נוֹ! (לא, לא) והייתי קוראת לו: מכיש קקאים...
תודה תודה
השבמחקמסתבר שכמה שהנושא הזה בנלי, הוא מעלה זכרונות בכולם.....
אחיך באמת מקורי, והורייך הגדילו לעשות כאשר זרמו איתו...כמו שאמרה כאן מישהי בתגובות - בסוף כולם נגמלים!
אחי נגמל בסביבות גיל 4, כאשר נסענו לגור בחו"ל והורי עשו איתו עסקאות שונות על מנת שעל המטוס כבר יהיה בלי חיתול...
וגם הנכד שלי כבר כמעט שנה היה עוזב הכל, מוצא פינה בחדר, כורע ועושה קקי בתוך החיתול. כך הבנו שהוא מבין מה הוא עושה ומוכן לשלב הבא....
מצחיק שקראתם לזה "חומי". אצלי בבית קראו לזה "בבה" (be-be) , כך קראו לזה בקיבוץ שם נולדתי...
דמיינתי.
השבמחקאוי, בניגוד לטליק אני כבר שכחתי...והאמת, נדמה לי שכשיהיו לי נכדים, בקטע הזה אשאיר אותם להוריהם...
השבמחקכל הכבוד לקטן החכם :)
השבמחקהתרשמתי עמוקות ותמסרי לו גם ממני כל הכבוד
אני בדילמה רצינית האם לקנות סיר או להעביר יש לאסלה, מה את אומרת? בגלל שאוטוטו תהיה לה גמילה משולשת (טיטולים, מוצץ והנקה) חשבתי שאולי עדיף לחסוך את גמילת הסיר כדי לא להעמיס
אמסור לו
השבמחקלגבי הנסיכה יכול להיות שהיא תסכים לעשות ישר באסלה
החכמוד (הנה חנכתי את הכינוי החדש) חושש מפני האסלה....גם בגן שם יש אסלות קטנות הוא מסרב לעשות. הסיר נותן לו ביטחון, מעין מעבר בטוח בין החיתול לאסלה...
אבל ממה שאני זוכרת אצל בנות זה יותר פשוט בדרך כלל
בהצלחה לכן!
אצל בנות זה פשוט בגלל העדר הבולבול
השבמחקתודה!
גם, וגם זורמות יותר, פחות מפחדות להעז דברים חדשים.
השבמחקאצל החכמוד (איזה כיף להשתמש בכינוי הזה!) אני שומעת שהוא כבר ממש שולט בעניין, לומד להתאפק רגע עד שמתיישב (ודוחף את הבולבול פנימה לתוך הסיר) ואפילו כבר עושה פרצוף לחוץ כשהוא צריך פיפי (על קקי הוא כבר מזמן הכריז מראש) ואז הם יודעים שצריך להושיב אותו.....
תזכירי לי בן כמה החכמודי? :)
השבמחקהחכמוד בן שנתיים ושלושה חודשים
השבמחקהשמנדוב בן 7 חודשים