בבקר של ליל הסדר היינו כבר אחרי הארוח הגדול הרב משפחתי בשבת, וגם אחרי בישולים לקראת ליל הסדר בראשון.
אמנם התארחנו, אבל בניגוד לבעלי - המארחת הסכימה (ואפילו שמחה) שכל אחד מהמוזמנים יביא משהו (אחד לפחות).
אנחנו הכנו דגים (געפילטע פיש וגם חריימה), חזרת (סוף הדרך!), כבד קצוץ (עוד מישהו הכין כבד קצוץ באותו ערב - ושניהם היו מצויינים) וקינוחים (קבלנו אישור לקינוחים חלביים ....כשר לפסח אבל לא כשר משום בחינה אחרת...).
אז ביום שני בבקר היינו פנויים ולבקשתה של בתנו אספנו את הנכד הבכור לבילוי עם סבא וסבתא.
הילד רק בן שנתיים פלוס, אבל בעלי כבר מת לקחת אותו למנחת עין ורד, לראות מטוסים קטנטנים וטרקטורנים מעופפים ממריאים ונוחתים.
זה קצת עניין את הפרופסור, במיוחד אחרי שהכלי המעופף כבר יצא מטווח שמיעתו (הקטנצ'יק מאד מאד רגיש לרעש!) והוא קלט שאותו הרכב שכרגע הרעיש לידנו ממש, כבר נמצא גבוה בשמים.... אבל הלהיט של הביקור שם דווקא היה חצץ - כן, אבנים קטנות - אותן הוא הרים (בכל פעם 4 או 5 אבני חצץ) בקפידה רבה, נשא אותן למשטח הדק של בית הקפה (שם הסתתרנו מפני השמש הקופחת) ובסבלנות רבה סתם את החריצים שבין קורת עץ אחת למשניה בעזרתן.
סבא היה קצת מתוסכל מזה אבל הבין שכדאי לחזור לשם בעוד כמה שנים ....
משם שמנו פעמינו לחוות התוכים בכפר הס. בדרך פגשנו סוס נחמד, ידידותי מאד, ששמח מאד על ליטופינו ותשומת לבנו - הפרופסור התלהב אבל גם פחד קצת......לא הסכים ללטף אותו אבל שמח מאד כאשר אנחנו ליטפנו, וגם קיבלנו ליקוקים ידידותיים מהחייה האצילית הזאת...
גם בחוות התוכים העדיף הפרופסור הקטן להימנע מרעש הציפורים המרהיבות
והעדיף להתרכז באזור השעשועים (נדנדות, מגלשות, כדור) ובפינת הליטוף...
ובאיזשהו שלב בתי התקשרה לשאול איפה אנחנו כבר, הם רוצים לתת לו צהריים ולהשכיב אותו לשנת הצהריים,
שיהיה ערני לליל הסדר, אז בזה הסתיים בקר הכיף. ברגע שהושבנו אותו בכסא שלו ברכב, מייד נשמט ראשו הצידה והוא שקע
בשינה עמוקה.....
בערב היינו מוזמנים למחותנת שלנו לליל הסדר.
יחד איתנו היו מוזמנים בתי עם חתני והילדים, ושתי גיסותיה של בתי - אחת עם החבר, והשנייה עם הבעל, הילד בן השנתיים, כרס ענקית של
חודש שמיני הריון והרבה הרבה עצבים. נראה לי שזה מה שנתן את הטון של הערב, למרות שהשתדלנו מאד לא לתת לזה לקלקל.
השמנדוב ישן מהרגע שהגענו ועד שהלכנו, והפרופסור היה בעננים כי כל מי שהוא אוהב (פרט לבני - הדוד האהוב עליו במיוחד) היה איתו שם בחדר. הוא פנה בהתרגשות מסבתא לסבתא לסבא....אושר גדול.
האוכל, שהכנתו התחלקה שווה בשווה בין כל המוזמנים, היה טעים מאד ומייצג מאד של מאכלי פסח של העדות השונות שהיו מיוצגות בסדר.
הצלחנו לקרוא את ההגדה עד ל"שולחן עורך", כולל השירים המעטים שכבר מופיעים בחלק הראשון (מה נשתנה, עבדים היינו, והיא שעמדה..) תוך כדי ההשתוללות ההיפר אקטיבית של האחיין של חתני וההתעסקות הבלתי פוסקת עם האייפון של גיסו של חתני.......ובזה זה נגמר.
ברגע שהגענו לקינוח קמו אחותו של חתני ובעלה והכריזו שהספיק להם, הם הולכים הביתה - ומשום מה זה גרם לכך שלא המשכנו לקרוא, וחבל. כל השירים שבחלק השני של ההגדה, כל ה"כי לעולם חסדו" ו"ויהי בחצי הלילה" ו"חד גדיא" וכמובן "אחד מי יודע" שבהם אנחנו בדרך כלל יורדים מהפסים מרוב צחוקים אבל שרים עד הסוף.....כל זה לא היה בסדר הזה. וחבל.
אמרתי שבשנה הבאה ננסה שוב לערוך סדר כמו שאנחנו רגילים, ובעלי אמר שאם זה תלוי בו, בשנה הבא לא נהיה בכלל בארץ....
פסח שמח 
למרות שכתוב כל המרבה לספר...הרי זה משובח לא חייבים להמשיך.
השבמחקבעלך מזכיר לי את אבי שהיה לוקח את בני הבכור לכל מקום.
הוא אהב להשוויץ שהוא סבא...
היינו שמחים שהוא לוקח אותו איתו בשביל שניהם.
כייף שהם מסתדרים.
חג שמח!
תודה, אכן כיף גדול
השבמחקאתם סבא וסבתא משקיענים שחבל על הזמן, כבוד
השבמחקאני חוששת שעד שהילדים המגודלים שלי יואילו בטובם לעשות לי קצת נחת אני כבר אהיה קשישה כל כך עד שלא אדע מי הם בכלל.
נראה שליל הסדר עבר אצלכם בסדר :)
השבמחקאלינו באו להתארח אחרי הסדר 3 נכדים , שמחה,בלאגן והילולה..בישולים והמון כלים , טלוויזיה , משחקים, קצת הצקות ביניהם ...קשה אבל כשהם נוסעים אנו מתים מגעגועים. חבל שאחד מהם חלה- חום גבוה ונבהלנו נורא ואחר יום וחצי הוא הבריא לחלוטין -ראה זה פלא ! ילדים
מחר הם אמורים לשוב לביתם ואולי אם לא אתעצל נצא לטיל בחג השני
המשך חג שמח
אהבתי את תיאור הנכד עם אבני החצץ. זה כזה כיף לראות ילדים קטנים עסוקים במשהו במלוא הסבלנות וההתרכזות.
השבמחקהכי התרשמתי מהעובדה שעשיתם גפילטא,חזרת וכבד קצוץ
השבמחקשלושה מאכלים מאוד אהובים עלי שחסרים לי בשולחן החג כשאני נמצא עם משפחת אישתי
כלומר אני קונה בהיפר ומביא לשולחן החג ואפילו משתתפים איתי באכילה כמה שלא מבני עדתי וזה משמח אותי אבל אין דין התקנה ידנית כדין קניה
זוגתי אומרת כבר שנים שהיא תלמד לעשות גפילטא אבל מה לעשות ,לא מסתייע וככה יוצא שפעם בשנתיים לערך ביושבי עם משפחתי אני אוכל גפילטא כהלכתו
גם לנו היה ליל סדר דומה
תודה תודה
השבמחקאכן ככל שמתבגרים כך יהיה יותר קשה באמת להשקיע בנכדים - אבל זה כמובן לא שיקול אצל הדור הצעיר
יש לנו חברים בני למעלה מ-60 שעכשיו סוף סוף יש להם נכדה מהבת האמצעית (בת 30) וגם זה "התפלק" לה בטעות...הגדול בן 36 לא בכיוון בכלל..לפחות עכשיו יש להם נכדה סוף סוף והם מנצלים כל רגע ! לנו היה מזל שהבת התחתנה בגיל סביר (27) וילדה כשנתיים אחרי כן (וגם לה "התפלק" עוד אחד, אז יש לנו כבר שניים)
כן, זו קריעת תחת כאשר הם אצלך אבל כיף גדול בסך הכל, ואחרי כן אמנם את זוכה לקצת שקט ומנוחה אבל מתחילים הגעגועים...
השבמחקאיזה לחץ זה כשהם חולים, נכון? האמת שגם הייתי נלחצת בכל פעם שהילדים שלי היו חולים (וכבר הכרזתי כאן לא פעם שזו אחת הסיבות שלא המשכתי לעשות עוד ילדים) - אבל כאשר הנכדים חולים (ועוד כשהם אצלי) - לחץ אטומי! אבל הם מדהימים, רגע אחד חום בשמיים והרגע הבא: בריאים לחלוטין!
כן, זה הבילוי האהוב עלי. להתבונן בהם כאשר הם מרוכזים במשהו. הוא אוהב גם לדבר אל עצמו, ולספר לעצמו מה הוא עושה, מה הוא רואה, מה הוא שומע - ואחר כך במשך ימים גם מה הוא עשה, מה ראה, מה שמע.....מתוק אמיתי!
השבמחקהיו שנים שקניתי געפילע, אבל זה לא אותו טעם.
השבמחקאמנם בעלי, שמבשל מעולה, לא מגיע לרמה של אמא שלו ז"ל בהכנת הגעפילע, אבל זה עדיין הרבה הרבה הרבה יותר טעים מאשר הקנוי (וגם מאשר אחרים שטעמתי במהלך השנים)
הוא עשיר בטעמים ולא מתוק (הם רומנים, לא פולנים), החזרת טעימה וחריפה בטירוף , רק זה פחות אוורירי ממה שחמותי היתה עושה....
המשפחה שלכם נשמעת ישראלית טיפוסית כולל העצבים והאייפון. מקווה שלא נתקעתם בפקקים בהלוך ובחזור...
השבמחקהפרופסור שלכם נשמע ילד מתוק וחכם. אפילו אני מתגעגעת אליו
השבמחקיש ילדים שאצלם גיל ההורים כן מהווה שיקול: הבת שלי נישאה לבן הצעיר של הורים מבוגרים. והוא תמיד אמר כמה זכתה כשגדלה עם 5(!) סבתות. ולכן (בין היתר) אני סבתא צעירה יחסית כעת, והם במלוא המרץ עובדים על הנכדה השניה, לגמרי בכוונה. אני כן רואה בזה יתרון עצום: היכולת של הסבים לעזור באמת, לפני שהם עצמם הופכים לנטל.
האמת שזו הפעם הראשונה שנתקלנו בעצבים ובאייפון (מעולם לא עשינו סדר עם החלק הזה של המשפחה)
השבמחקאבל לא, למזלנו הפקקים היו בכיוון ההפוך לנו, גם בדרך לשם וגם בדרך חזרה
הוא מתוק אמיתי, באמת.
השבמחקלגבי גיל ההורים ישנה התלבטות בין הורים צעירים (שברובם עדיין עובדים בטירוף ואין להם זמן לנכדים כל כך) לבין מבוגרים שכבר אין להם כוח או סבלנות או חלילה פחות בקו הבריאות.....
אבל באופן כללי נראה לי שהם פשוט מתכננים את החיים שלהם איך שמתאים ונוח להם. ואנחנו מתאימים את עצמנו...
אצלנו משום מה בכל שנה שעוברת אנחנו מקפידים יותר על קריאת ההגדה, ואם בימים שאבא שלי היה עורך את הסדר הוא הרשה לעצמו בעידודנו לדלג פה ושם והיינו קוראים רק את החלק הראשון עד הארוחה (וגם שם את רובו...) ואח"כ רק שרים את השירים, אחרי שהוא נפטר ונותרנו ללא "מומחה" להליכות הסדר, התחלנו לקרוא ביתר אדיקות. השנה אפילו קראנו את הקטעים שאחרי הארוחה ולפני השירים. השירים אני חייבת לומר הם החלק החביב עלי ואנחנו עושים תחרות סגנונות אשכנזי מול ספרדי עד שגרוננו ניחר.
השבמחקמצחיק שהייתם במנחת עין ורד, אתמול אלי קיבל את מתנת יום ההולדת שלו טיסה בטרקטורון מעופף, אבל לא משם, אלא מחברה שיוצאת לטיסות ממבצר אנטיפטרוס. היתה חוויה.
בעלי היה עושה אירועים במנחת עין ורד, במסגרת עבודתו הקודמת, ולכן הכיר את המקום ורק חיכה שיהיו לו נכדים כדי שיוכל לקחת אותם לשם. מסתבר שהוא צריך לחכות עוד קצת עד שהם גם יהיו בשלים לכך ויוכלו ליהנות מזה.
השבמחקשמחה מאד שאלי נהנה ממתנת יום ההולדת שלו. פעם חשבתי שאני רוצה ללמוד לטוס, אבל זה עבר לי....
אנחנו מאד מאד נהנים לקרוא את ההגדה עד הסוף, כאשר בחלק שאחרי האוכל זו קריאה מהירה ושטותית ממש, מהר מהר ושרים את כל מה שניתן לשיר (בזיופים מרהיבים, ביחוד מהצד של בעלי) - והשנה זה היה מאד חסר לי. נראה מה יהיה בשנה הבאה....
אז רק שתדעי שבעקבות הפוסט שלך, הבוקר כבר נסענו לשם ואלי דלוק לאללה לעשות קורס טייס על אחד מהכלים הקטנים האלו. או כמו שאומרים זו מתנת יום הולדת שלא תפסיק לעלות לי...
השבמחקאת סבתא נהדרת:-)
השבמחקאתם נשמעים לי כאלו סבאים שווים!
השבמחקובקשר לסיומת: איכשהו יש לי הרגשה שבשנה הבאה בכל זאת תשארו בארץ...
אצלנו אי אפשר לדעת - היינו כבר כמה פעמים בחו"ל בפסח....
השבמחקוגם בראש השנה/יום כיפור
נחיה ונראה
אההה... אתם מהרציניים. לא כמו כל המאיימים והנשארים (-;
השבמחקתצחקי עלי, למה לא? בכיף
השבמחקליל הסדר הכי הזוי שהיה לנו אי פעם היה לפני 6 שנים כאשר פגשנו (בעלי, בתי, אני והורי שהגיעו מחו"ל אחר) את בני בסוף הטיול-בדרום-אמריקהשאחרי-הצבא שלו בקוסטה ריקה. הבאנו הגדות ומצות מהארץ, ישבנו מסביב לשולחן חדר האוכל של המלון, ושם ניהלנו סדר מופתי עם האוכל הלא כשר בעליל והלחמניות שהם שמו על השולחן....ושרנו בכיף שלנו אל תוך הלילה כאשר המלצרים כבר מעלים מסביבנו את הכסאות על שאר השולחנות ומתפללים שנסיים...