שינויים בשעון הפנימי שלי....

היום, בדרכי לחתום בלשכת התעסוקה (כן - אני מנצלת את המערכת, כן - עבדתי יותר משלושים שנה ברצף כמעט מוחלט וכל הזמן הזה שילמתי ביטוח לאומי...ומגיע לי לקבל דמי אבטלה!) פתאם חשבתי על איך לוח הזמנים הפנימי שלי השתנה בעקבות העובדה שאינני עובדת. 

ואז עברתי בראשי על תקופות שונות בחיי מההיבט הזה:

כאשר הייתי ילדה קטנה מאד, חייתי בפחד מתמיד (כבר כתבתי על זה כאן ) ולכן פחדתי ללכת לישון (סיוטים...) ולכן אי אפשר היה להעיר אותי בבקר, כמעט. בגן חובה סוף סוף הגננת הודיעה חגיגית להורי שאין להם ברירה אלא להרגיל אותי לקום מוקדם - כי להגיע לגן ב-10:00/11:00 זה עוד מילא, אבל בבית הספר זה לא יעבור בשקט! 

מתישהו באמצע תקופת התיכון עברנו דירה ועד לסוף הלימודים גרתי בעיר אחת אבל המשכתי ללמוד באותו בית הספר, אז התחלתי לקום מוקדם יותר כדי להגיע בזמן, והתרגלתי לקום בשש בבקר ולהיות בין הראשונים בכיתה. 

גיליתי משהו קסום בשקט הזה של הבקר, האוויר הקריר הצלול (אפילו בקיץ), הכיתות הריקות המהדהדות....גיליתי תענוג מיוחד בכך שלא הייתי צריכה למהר לשום מקום, הגעתי בזמן תמיד - הרבה לפני הזמן.

ההרגל הזה לקום מוקדם עזר לי כאשר כבר הייתי אם לילדים, והיה צורך להשכים קום, להכין אותם לגן, לקחת אותם ולנסוע לעבודה. 

כאשר בעיית הפקקים מהעיר שלי ועד לעיר בה עבדתי התגברה מעבר לכל היגיון, לקח בעלי על עצמו את משימת הכנת הילדים בבקר והבאתם לגן/בית הספר....ואני המשכתי לקום מוקדם ולנסוע ישר לעבודה - בלי פקקים, בלי בעיות חניה, עם אותה התחושה של בקר שבו המשרד לגמרי שלי - וכמה עבודה הספקתי לפני שכולם התחילו להגיע.....

השיא היה במקום עבודה מסוים (שהביא אותי לאחד המשברים עליהם דיברתי כאן). אז התחלתי להתעורר בארבע/ארבע וחצי בבקר ולהתייצב בעבודה כבר בחמש וחצי. מקום העבודה ההוא היה כל כך לחוץ ומלחיץ, שהעדפתי להיות שם שעות לפני כולם כדי לטפל בכל תקלה שעלולה היתה להפריע ללקוחות המערכת לפני שהם בכלל הגיעו לעבודה....

כאשר עברתי לעבודה אחרת, בעודי עדיין מלקקת את פצעי המשבר ההוא, התמתנתי קצת והתחלתי לקום בחמש בבקר, ולהגיע למשרד בין שש וחצי לשבע בבקר. המשכתי כך עד שעזבתי את העבודה לפני כחצי שנה. 

כאשר קמים כל יום בחמש בבקר, עובדים באינטנסיביות ואז ממשיכים את היום בפעילויות כלשהן (מטלות בית, ילדים, חוגים, ספורט, פעילות חברתית...) מתחילים כבר בסביבות עשר בערב להרגיש שהגיע הזמן לישון....אם הייתי נרדמת אחרי אחת עשרה בלילה, היה היום שלמחרת קשה ביותר. וגם כך, בממוצע ברוב הלילות ישנתי כשש שעות שינה. לי אישית זה לא נראה מספיק....שש שעות שינה כל לילה. 

אז נכון - בסופי שבוע ישנתי יותר (שמונה שעות לפעמים), וגם  שנ"צ לפעמים... ונכון, עבדתי 4 ימים בשבוע, אז סוף השבוע שלי היה ארוך יותר משל אחרים. כנראה זה מה שאפשר לי את האינטנסיביות של שאר ימות השבוע. כנראה זה מה שהשאיר אותי שפויה.

 

מאז שאינני עובדת - אני קמה כל יום ביקיצה טבעית. בלי שעון. פרט לימי ד' בהם אני צריכה לאסוף את העוזרת מהצומת (כן - אין ביישוב שלי אוטובוס שמגיע מהכביש הראשי פנימה לתוך היישוב לפני שמונה או תשע בבקר!). בימי ד' אני קמה בשש וחצי וזה נראה לי מוקדם פתאם. חצי חיים אני קמה בחמש בבקר ושש וחצי פתאם נראה לי מוקדם .

 

מאז שאינני עובדת, אני מתעוררת באופן טבעי מתישהו בין שבע לשמונה בבקר. ומשום מה איך שאני מתעוררת ומביטה בשעון - השעה היא 7:20.

אין לי מושג למה.... זו השעה שאני בדרך כלל מתעוררת. לבד. וגם בסוף השבוע. אין היום הבדל בין אמצע השבוע לסוף השבוע......אני חיה בסופשבוע אחד ארוך....

 

בערב בדרך כלל אינני עייפה, ואנחנו הולכים לישון מתישהו בין 11:00 בלילה לחצות, לפעמים מאוחר יותר - זה תלוי יותר בבעלי מאשר בי. אם הוא עייף אין לי בעייה להירדם איתו, ואני לא ממש אוהבת להשאר ערה לבד עם ספר או מול הטלוויזיה - מעדיפה לישון ולקום למחרת עם כוחות מחודשים. 

זאת אומרת שאני ישנה בין 7-8 שעות כל לילה. כל לילה. לא פלא שאני מרגישה כל כך טוב. כנראה שאין תחליף לשנת לילה טובה.....

באיזו קלות התאמתי את עצמי למציאות החדשה שלי - כנראה שלא טעיתי, וזו באמת המציאות שמתאימה לי.