.......וחזרתי לחורף (כמעט אביב) 2013
היחסים שלי עם ר' נותרו, לשמחתי, כפי שהשארתי אותם:
שיחת טלפון פעם ב... אפילו לא פעם בשבוע. אין ציפיות.
אם אני לא מתקשרת במשך כמה שבועות, אז היא מתקשרת. ולהיפך.
אין טענות. אין הטחות אשמה. לא התקיימה מעולם "השיחה" שבזמנו כל כך חרדתי ממנה.
מסיבות שלא קשורות ליחסים בין שתינו, אנחנו בעצם נפגשות עכשיו כמעט רק באירועים משפחתיים.
היחסים טובים, אין קרירות ואין הסתייגות. אם הפנקס הקטן השחור שלה עדיין מתמלא בערכים לגבי, אני לא יודעת מזה
וזה לא מעניין אותי.
היא לא מספרת לי הרבה ממה שעובר עליה, אבל מספיק כדי לנהל שיחות נחמדות.
בקיצור - הגענו למערכת היחסים שרציתי מלכתחילה.
לגבי מקום העבודה שלי, אכן המצב המשיך להתדרדר, וכפי שצפיתי - באיזשהו שלב הבנתי שאין לי עוד מה לחפש שם.
השאלה כמובן היתה, האם לחפש מקום אחר, או שאני יכולה להרשות לעצמי לקחת פסק זמן (אולי לתמיד)
מהעבודה הזאת. מהמקצוע. מהמירוץ המטורף.
כידוע החלטתי לנסות את החופש, ובינתיים (טפו טפו 
) זה מסתדר.
לסיכום - התהליך שבו התחלתי אז, בחורף 2007-2008 של יצירת המציאות של עצמי...
של הרחקת גורמים ואנשים שלא מיטיבים עמי ומורידים את רמת האנרגיה והחיות שלי...
של מציאה וקירוב של עיסוקים ואנשים שמעלים את איכות חיי ותורמים לשיפור רמת האנרגיה שלי...
התהליך הזה המשיך והתפתח ואני נמצאת כעת בעיצומו.
איזה יופי לי, איזה כיף.
תודה ליקום (ולבעלי היקר) שמסייע לי בתהליך הזה
שבת שמשית נפלאה שתהיה לכולנו 
נ.ב הפוסט הזה הוא סיכום של הפוסטים הבאים:
יחסים שואבים אנרגיה...סיפור בהמשכים
מזכיר לי את הסיפור של "רחוב אחר" - חלק א'
מזכיר לי את הסיפור של "רחוב אחר" - חלק ב'
מזכיר לי את הסיפור של "רחוב אחר" - חלק ג'
וואו. איזה יופי. כל הכבוד. הלוואי שתמשיכי כך, ושיהיה לך תמיד טוב.
השבמחקכל הלינקים לפוסטים הקשורים לא עובדים ולא הצלחתי ממש להבין על מה את מדברת...
השבמחקחוץ מזה שהבנתי שטוב לך, אז זה כבר טוב
ניסיתי קצת לקרוא לאחור, אני חושבת שבגילינו "המופלג" צריך לעשות רק מה שטוב לנו. כמובן אם לא פוגעים באחר.
השבמחקוכאשר יש לך בעל שהוא החבר והה...הכל. אז...לא שזה מספיק.אבל זה הרבה.
מקנאה בך שאת לא חוזרת לעבודה. לא ממש יודעת במה עסקת אבל...אם טוב לך. אז אני ממש ממש מקנאה.
יש ימים שהייתי רוצה לזרוק הכל ופשוט...לחיות.
ברוגע. בשלווה. נכדים עוד אין לי.. אז....
מאחלת לך שבוע נפלא וימים קסומים !!
(ד"א יש ליך פייסבוק??או שזה פרטי פרטי...)
ההחלטה לפרוש מהעבודה לפני גיל הפנסיה היא החלטה לא קלה , אבל לדעתי זה נפלא , לא לפרוש כשכבר אין כוח להנות /ללמוד/לעזור לילדינו עם הנכדים
השבמחקמאחלת לך ימים טובים ומלאי פעילות!
תודה רותי, גם אני מקווה להמשיך ככה
השבמחקהלינקים לא עובדים? באסה! רציתי להקל וסתם סיבכתי!
השבמחקבכל אופן זה ארוך (ומייגע?)
אבל אם בא לך לקרוא ולהבין, פשוט דפדפי אחורה לפוסט שקוראים לו "יחסים שואבי אנרגיה".. והמשיכי משם קדימה בזמן עד לפוסט האחרון
פשוט חילקתי את זה לכמה פוסטים (בדיעבד אולי לא הייתי צריכה לעשות את זה...)
אבל את לא חייבת כמובן...
תודה הייתי בתחום ההיי-טק - זה סוג של כלוב של זהב, המשכורות טובות, אבל ההשתעבדות פורצת גבולות....והשחיקה ....קשה לתאר. ניסיתי לעזוב פעם, וחזרתי בגלל הצורך הכספי...ניסיתי להוריד הילוך - וזה הצליח במשך כמה שנים ואז התחיל להשתלט שוב...מקווה שלא אצטרך לחזור לעבוד, אבל אין לדעת...
השבמחקלגבי פייסבוק - יש לי פרופיל של empiarti שעדיין לא ממש פעיל, את מוזמנת לשם אם את רוצה, וכמובן אם בא לך אפשר להתכתב במייל
<empiarti@gmail.comdiv>empiarti@gmail.com</div>
תודה, נ*גה, בינתיים יש ויש (ימים נהדרים עם עצמי, עם חברות, עם הנכדים והתחביבים)
השבמחקמערכת היחסים עם ר’ מזכירה לי שעלבון הוא כמעט תמיד סוג של מניפולציה רגשית. אני מכירה אנשים שכל חייהם מתנהלים על עלבון סטייל דוד לוי, והם מתקדמים מעלבון לעלבון. אנשים כאלה לעתים גם לא מבינים שפה אחרת, וזכור לי מקרה אחד שבו הבנתי באיזשהו שלב שעלי להעלב גם כן, אחרת זה לעולם לא ייגמר. ונעלבתי, או לפחות עשיתי עצמי נעלבת מאוד, ואכן, התהפך הגלגל, ופתאום הצד השני היה כולו נחמדות ונסיון לרצות. כמובן שמדובר במערכת מקצועית, ולא בחברים. עם חברים נעלבים אני לא נשארת בקשר זמן רב. אין לי כוח למניפולציות כאלה. נדמה לי שהתובנות שלך ביחס לר’ נכונות מאוד, ואני חשה את תחושת הרווחה והרווח של שעות השיחה והאנרגיה שחסכת כעת כשה’חור השחור’ הזה כבר לא אורב לך מדי יום. התובנות שלך הולמות לגמרי את הדמות של ’אמפי’ שאני בונה מדברייך.
השבמחקהלינקים פה לא עובדים אז לקחתי מהצד שראיתי שעדכנת:-)
השבמחקונראה לי שכמו ר יש בכל משפחה או מעגל חברים. אחד שדורש יותר ממה שהוא נותן וכולם מתייחסים אליו בסלחנות כי אחרת...
נראה לי שהעניין הזה שמפסיקים להתייחס הוא גם עניין של גיל. בשלב מסויים אתה מבין שזה לא שווה את זה. וממשיך הלאה.
וסתם באופן כללי כייף לך שכייף לך :-) זה מקום נהדר להיות בו!
חיממת את לבי עם התגובה הזו. את כל כך צודקת לגבי ההעלבות כצורת מניפולציה. הייתי יכולה לכתוב ספר עב כרס על ר’ מההיבט הזה, במיוחד במהלך השנים הארוכות בהן חייתי בתחושה שאין כל ברירה, ואני חייבת להשקיע את האנרגיה הזו במערכת היחסים שלנו. מכל מיני סיבות....אבל העדפתי באמת לנסות לעשות את הלא-יאומן ואת הלא-אפשרי - והצלחתי לא רק להפסיק עם זה, אלא גם להפסיק עם זה בלי להתנתק לגמרי, בלי להסתכסך ברמה כלל משפחתית, בלי "להיקרא לסדר" - עדיין מופלא בעיני שהצלחתי. ומאז האנרגיות שלי פנויות ומושקעות בדברים אחרים
השבמחקותודה על השורה האחרונה. דרך אגב - אני מצאתי בלוג שלך, את כותבת?
תודה, אנסה לתקן את הלינקים (או שכבר אאחד את הכל לפוסט אחד ארוך, מה שרציתי למנוע מלכתחילה).
השבמחקאני יודעת שיש דברים כאלה גם במשפחות ומעגלי חברים אחרים, אני חייתי במועקה של הדבר הזה שנים ארוכות אחרי שהבנתי שזה לא מתאים לי אבל....העיקר שבסוף השתחררתי.
אכן כיף לי שכיף לי - מודה על כך יום יום
שבוע נהדר, שיהיה לך
רתם תיקנתי את הלינקים אם בא לך ויש לך כח לקרוא (לא חייבת !)
השבמחקאת באמת אחד האנשים הנדירים שאני מכירה שאומר ועושה, שמכוון את חייו ולא נותן לחיים לכוון אותו. כבר כתבתי לך באחד הפוסטים הקודמים כמה הייתי רוצה להיות כמוך, נכון?
השבמחקהמסע הזה להרחיק את מה שמזיק לנו נשמע מעניין ומבטיח. אולי הייתי צריכה לאמץ חלקים מזה גם לחיים שלי.
השבמחקואהבתי את ההודיה ליקום ולבעל, זה בצד זה :)
המשך הצלחה!
התכוונתי לומר שלא מצאתי בלוג שלך, ולשאול האם את מנהלת בלוג?
השבמחקמתוקה שלי - בפעם הקודמת שאמרתי לי את זה, קבלתי את זה כמחמאה...
השבמחקהפעם אני מסתכלת על האמירה שלך אחרת: אני חושבת שבאמת חשוב שתרגישי שאת מנהלת את החיים שלך, שאת יוצרת את המציאות של עצמך, ושאת לוקחת אחריות על מה שאת יוצרת כאשר ההגה של חייך בידייך.
וזכרי שלא הייתי יכולה לעשות את כל התהליכים שאני עושה בלי עזרה, לאורך כל השנים.
נדבר על זה....
המסע הזה הוא מופלא, אבל הצעד הכי קשה בו הוא הצעד הראשון.
השבמחקאני people pleaser במהותי, ומאד קשה לי לחשוב שכועסים עלי או שאני לא עומדת בציפיות. לכן אני באמת מחשיבה את ההישג הזה למשהו גדול, כי זה לא בא לי טבעי ולא היה לי קל - ובכל זאת הצלחתי.
מומלץ בחום!
כל כך כיף לקרוא אותך. האופטימיות שלך מעוררת השראה. מקווה שהיא גם מדבקת!
השבמחקלא, לא כותבת בלוג. כן כותבת דברים אחרים, אבל מטבעם הם שייכים לסוגה אחרת לגמרי - מקצועיים, מאוד מדוייקים, משתדלת להיות ’קריסטל קליר’ - אחת התכונות שהכי אהובות עלי אצל המנחה המיתולוגית שלי, שכתיבתה היא כמו כוס מים צלולים. בשלב זה אני מפחדת ממחויבות של בלוג, ובינתיים רק מבקרת בבלוגים אחדים, שאני מלווה כבר כמה חודשים, לומדת להכיר אנשים חדשים, מזדהה עם סיפורים ועם פכים קטנים וגדולים מחייהם הורטואליים של נשמות אחיות. ומי יודע, אולי בהמשך כן אפתח בלוג
השבמחקריגשת אותי כל כך ! תודה מכל הלב, גם אני מקווה שהאופטימיות שלי מדבקת!
השבמחקאוהבת מאד את התגובות שלך אצל אחרים ואצלי
השבמחקהייתי מאד שמחה לקרוא אותך לכשתחליטי לפתוח בלוג
נראה לי שאת לא צריכה לחשוש מהמחויבות ...זה צריך להיות עבור עצמך, בלי להתחשב בקוראייך
לפעמים יבוא לך לכתוב כמה פעמים ביום ולפעמים לא תגעי בזה שבועות... וזה לא עניינו של אף אחד חוץ ממך
גם אני כתבתי במסגרת העבודה, ושם הייתי חייבת להיות מתומצתת ומדוייקת...הבלוג נותן לי להתבטא בחופשיות. הצעד הבא יהיה לנסות לכתוב עם קצת יותר מבנה ומשמעת....לכן מחפשת חוג לכתיבה יוצרת...
אמפי, הפוש הזה שלך עזר. פתחתי בלוג. קצת קודר הפוסט הראשון, אבל אמיתי לגמרי. אשמח אם תבקרי. תרופה.
השבמחקביקרתי ואהבתי! ועשית לי תיאבון לעוד...
השבמחקתודה. אני לא יודעת איך הולך עם לימודי האימון שלך, אבל בהחלט יש לך את זה. הצלחת לגרום לי לעשות משהו כאן ועכשיו שרציתי לעשות, אבל דחיתי מכל מיני סיבות.
השבמחקתודה יקירה, טרם התחלתי את לימודי האימון אבל שמחה מאד מאד שעזרתי לך
השבמחק