...ועוד לימודים

לאחר ששלחתי מספר פניות בחיפוש אחר סדנת כתיבה, וברובן נעניתי שכל החוגים הסתיימו וחדשים יתחילו רק בסתיו ..... קבלתי פתאם דוא"ל תשובה מאורית גידלי , שמנחה סדנאות כתיבה יוצרת יחד עם אשכול נבו. 

היא ביקשה שאשלח לה טקסט בן 4-5 עמודים, ופתאם מצאתי את עצמי עומדת נבוכה - אין לי טקסט כזה.

יש לי בלוג , זה משהו אחר.

היו לי סיפורים כשהייתי צעירה - בעוונותי זרקתי את כולם מהבושה ומהפחד שמישהו יקרא....

יש אינסוף נהלים ומסמכים מקצועיים שכתבתי בתחום עיבוד הנתונים....לא רלוונטי.

יומן ילדות. לא רלוונטי. 

שירים שכתבתי בגיל הטיפש עשרה. לא רלוונטי.

אז התייישבתי לכתוב משהו.

לא היה לי רעיון בראש. אפילו לא קצהו של רעיון. 

אפילו לו יתוש על הקצה של הזנב של קצהו של רעיון.

פצחתי ב"כתיבה אוטומטית". 

כתבתי משפט: "הוא אינו מוכן בשום אופן להתגייס". המשפט עלה לי בראש אחרי שיחה מטרידה שהיתה לי עם חברה, בה סיפרה לי אודות חבר משותף שלנו, שאף אחד משלושת ילדיו לא שירת בצה"ל. אף אחד מהשלושה. ללא סיבה רפואית או אפילו נפשית מוצדקת כלשהי. אותי, בכל אופן, זה מטריד. וגם את חברתי. אבל זה לא העניין כאן, זה המשפט שעבר לי בראש. 

אחרי כמה דקות שיניתי את המשפט ל: "הוא
אינו מוכן בשום אופן להישלח לשירות החובה בן שלש השנים במושבה בחלל". לקחתי את זה למקום אחר. 

אחר כך נולדו המשפטים הבאים: "השירות
בחלל מנוגד לכל הדעות שלו, להשקפת עולמו, לאמונותיו.

כיצד
ייתכן, שהוריו משתפים פעולה עם המנגנון המתועב הזה, הקובע כי כל אחד (ואחת) בהגיעו
לגיל שמונה-עשרה, חייב לתרום שלש שנים יקרות מחייו על אחת המושבות שנבנו במהלך
המאה האחרונה ברחבי הגלקסיה?"

אחרי כמה זמן חזרתי אחורה ודחפתי משפט מתחיל נוסף לפני המשפט הראשון ההוא: "כל הלילה ישב שביט על
רצפת חדרו בבית הוריו ולא הצליח להירדם מעומס המחשבות שהתרוצצו לו בראש."

אחרי זה הכתיבה זרמה די בשטף, תוך שהרעיונות נכתבים שנייה אחרי שהם צצים לי משום מקום בראש. בלי תכנון, בלי שאדע לאן זה הולך. בלי שאכיר את העלילה שלי, את הדמות הזו או דמויות אחרות. הם נולדו תוך כדי הכתיבה אודותיהם. זו היתה חוויה מוזרה.

במהלך יומיים עזבתי וחזרתי אל הסיפור הזה לסירוגין. 

מעולם לא כתבתי מדע בדיוני עתידני או שום דבר דומה. קראתי די הרבה, אמנם, אבל מעולם לא נמשכתי לכתוב על זה. 

באמצע הכתיבה התלבטתי פתאם בין כמה מסלולים שונים ומנוגדים העומדים בפני הגיבור שלי: עריקה או השלמה עם הגיוס. עוד כמה תסריטים משניים צצו להם ברקע.... הוא מתכנן לערוק אבל המחתרת בוגדת בו.... או....הוא שקוע בהתלבטויותיו ובינתיים כל בני משפחתו נחטפו מהבית והוא פוצח במסע חיפושים...

איכשהו כתבתי 4-5 עמודים ושלחתי.

הייתי המומה מעצמי, מהיצירה הזו שהופיעה לי משום מקום. 

אורית חזרה אלי שייתכן ותתחיל סדנא נוספת במאי (ישנה סדנא כעת שכבר נמצאת בעיצומה). 

אז אולי במאי אתחיל גם סדנת כתיבה....

עם האוכל בא התיאבון ואני כבר מצפה בכיליון עיניים......

איזה כיף לי!