השמנדוב החולה

בתי היתה חולה שוב אתמול ושלשום - כאבי גרון ושיעול - וכנראה זה היה רק עניין של זמן עד שגם אחד הילדים (לפחות) יחטוף את זה.

הבקר היא התקשרה לשאול אם אני יכולה לשמור עליו בשעות הבקר בזמן שהיא עובדת, והאמת שלא תכננתי כלום היום חוץ מלבלות עם בני המתוק (שעדיין לא התעורר) בכל אשר יחפץ לעשות - אז הסכמתי בשמחה.

אתמול ביליתי כבר זמן איכות עם בני וחברתו, קנינו להם נעליים ואכלנו יחד צהריים בבית קפה כפרי קטן במושב לא רחוק מהבית.

בערב הייתי בשיעור הלפני-אחרון של הפסיכו-אסטרולוגיה...

היום בהחלט התאים לי להיות סבתא!

 

צריך להבין שכאשר השמנדוב חולה (בערך כמו כאשר בתי היה חולה בגילו) הוא פשוט מתמסר.

גם ככה הוא כולו פינוקים וליטופים וחיוכים - אבל כשהוא חולה הוא אוהב להתחבק ולהתכרבל ולהתלטף - ואין משהו שאני נהנית ממנו יותר מאשר לכרבל תינוק שמנמן חתיך הורס ואהוב....

שעות אני יכולה לשבת/לשכב כך ולמזמז אותו - ללטף לו את הראש, את השומנים שברגליים, על הדרך לעשות קצת רפלקסולוגיה בכפות הרגליים - והוא מרשה. הוא נהנה. הוא זקוק לזה.

גם אמא שלו היתה כזאת חולה מתמסרת.....שעות הייתי שוכבת איתה במיטה כאשר היא עלי, עם חום (בניסיונות להוריד את החום) - ופשוט "אוהבת" אותה עד לבריאות שלמה.

 

בנוסף, למרות שהוא חולה (ובמיוחד שהגרון כואב) - הוא עדיין אוכל. שזו נחת של כל סבתא. 

זה הוא דווקא ממש לא קיבל בתורשה מאמו המתוקה - שבמשך כל תקופת ינקותה ופעוטותה (יש מילה כזו?) פשוט סרבה לאכול...

 

אז הבקר אחרי ששיחק איתי ועם בעלי (לפני שיצא לעבודה) קצת על שטיח המיקי מאוס שלו בסלון, הוא אכל חצי אפרסק, חצי בננה, חצי יוגורט מולר מנגו...אחרי כן התרכבלנו לנו בכיף על הספה בסלון....ופתאם הבנתי שהוא ישן.

 

עכשיו הוא בחדר נכדים/אורחים (המוניטור כמובן דולק קשוב למקרה הצורך) ישן שנת ישרים - ואני כאן כותבת....

בני עדיין לא התעורר....

בריאות שלמה לכולם