כל אמא תגיד שהיא אוהבת את כל ילדיה אותו הדבר
או לפחות כמעט כל אמא
בפועל איכשהו קורה הרבה שאמא קשורה יותר לאחד מילדיה.
גם אמא מודעת, פסיכולוגית, רגישה בטירוף...
הילד הוא זה שמושך את ההתנהגות של ההורים אליו....
אני רואה כמה החכמוד זקוק לאמא, וכיצד הוא יודע לבטא זאת
אבל אני רואה גם כמה השמנדוב זקוק לה - ותמיד מחכה בצד לתורו
הוא פחות מבטא, הוא זורם, הוא ממתין, הוא מוותר ומתפשר....עד שמגיע איזשהו סף ואז הוא מוחה
היא יודעת את זה
והיא לא מצליחה להשתחרר מהקשר העבות שנוצר בינה לבין החכמוד
היא לא מצליחה לכלול בתוך הקשר הזה גם את השמנדוב
היא אוהבת אותו אבל.....פחות
היא לא רוצה לאהוב אותו פחות, אבל זה מה שקורה בפועל.....
עצוב לי
הבן הבכור שלי הגדיר השבוע את הבעיה כך: קשה להתלהב מהנכדה החדשה, כי היא בשלב שהכל כבר נעשה לפניה. הנכדה הראשונה לעומת זאת ממשיכה להלהיב ולרתק, כל דבר שהיא עושה חדש.
השבמחקאני לא הייתי דואגת במקומך. אני אומרת את זה גם ממקום של ילדה שלישית, אחרי בת ובן שפילסה לעצמה מקום בלב של הוריה וסבתה בזכות ולא בחסד, וגם כאמא של 4 ילדים, עם הקשר המאוד מיוחד הזה שאכן קיים עם הבכור. השמנדוב ילמד לחצוב את מקומו, ויהיה מאוד יצירתי משום כך. כמו שתמיד אומרים, הקושי יוצר גם את ההזדמנות, ואני מאמינה שממקום כזה הוא יצמח ויפתח תכונות מדהימות.
בסופו של דבר היא תאהב את שניהם. אחרת.
מהפה שלך.......ליקום!
השבמחקיודעת שהשמנדוב ימצא את הדרך....רק חבל לי שהוא צריך למצוא את הדרך
אל תרחמי עליו, באמת. אני דווקא חושבת שהקושי הוא יתרון גדול, כל זמן שאין דחיה של ממש. ואני מבינה שאין. זה לא שהיא נדחית ממנו, נכון? הוא ילמד להשתמש בתכונות שיש לו: החמידות, החכמה, האופי הנוח. הוא יסתדר בחיים מצוין, דווקא בגלל שלא הכל ניתן לו כמובן מאיליו. יש לאנדרדוגים המון יתרונות.
השבמחקאולי אם תנסי במודע ליצור זמן איכות לשניכם בלבד....
השבמחקזה באמת עצוב. אני אומרת את זה בתור אחת שכיום נמצאת במקום גרוע מהשמנדוב.
זה לא אוהבת פחות, זה אוהבת בצורה שונה. ככה אני חושבת.
השבמחקבדיוק כמו שכל ילד הוא שונה כך גם מערכת היחסים עם כל ילד היא שונה, והיא לא נמדדת רק בזמן שמוקדש לכל ילד אלא יש עוד הרבה מאד פרמטרים. וחוץ מזה, השמנדוב עוד תינוק. החכמוד יודע לתקשר יותר טוב, דברים ישתנו כשהם יגדלו. אולי בעוד כמה שנים תמצאי את עצמך מרגישה הפוך בדיוק ממה שכתבת בפוסט הזה, ואז תוכלי לחזור ולקרוא בו ולמצוא איזון :)
לא יודע אם זה טבעי או לא
השבמחקלי יש קשר מיוחד עם בתי הבכורה,אבל יש גם קשר מאוד חזק עם 2 הבנים,בכלל עכשיו שכולם בוגרים יש תחושה של קירבה רבה עם כולם
אני מניח שכשהילדים צעירים מאוד העדפה של אחד על פני השני בולטת יותר
נכון שיש תמיד ילד שמקבל עוד פלוס קטן אחד בלב של אימא. לפעמים זה הבכור ולפעמים הצעיר. לפעמים זה הבן, לפעמים הבת. יש דינאמיקה סמויה וחזקה מאוד ביחסים משפחתיים וכל זמן שלא מדובר במשהו ממש קיצוני אין הרבה שאפשר לעשות בנדון.
השבמחקאני מניחה שהמצב יתאזן עם השנים, אחרי שהתינוק בחבורה יגדל וידע לדבר ולתבוע את שלו בפה מלא, ובינתיים מזל שיש סבתא שתמלא את מקומה של אימא כשהיא עסוקה מידי.
כשקראתי את הכותרת, חשבתי, גם לנוכח ״עונת הביקורים״ שעוברת עליכם, שאת מדברת על עצמך, על ההעדפות שלך...
השבמחקלי יש גור אחד, אבל תמיד דמיינתי את עצמי אמא לשניים, ויכולתי לדמיין שאני אוהבת עוד גור, באופן שונה.
בתור בת, תמיד הרגשתי שאמא שלי אוהבת הכי את אחי הקטן. היחסים ביננו נרגעו רק בשנים האחרונות, לקראת גיל ארבעים, כשהבנתי שהיא לא תשתנה, ושכדאי שאוותר על הפנטזיה שהייתה לי בנוגע לאיך היא צריכה להיות.
ואבא שלי... כרגיל, מדהים. עד שנות העשרים שלי הייתי בטוחה שהוא אוהב הכי אותי (הבכורה). אבל בהתבגרותי הבנתי שכל אחד מאחי חושב על עצמו שהוא הכי אהוב! כן, הוא הצליח לעשות את זה, אבא שלי...
מה עם אבא שלו? אולי הוא אוהב את שמנדוב הכי הכי?
בקיצור, אמפי, פתחת כאן נושא שנגע בי מאוד.
אין דחייה בכלל. אבל יש שילוב של כמה גורמים. בראש ובראשונה החוסר-ניפרדות מוחלטת ששררה בין בתי לבין החכמוד מרגע שנולד....וגם חתני מזדהה איתו ברמות שהיקשו על שניהם בהתחלה לראות אותו בעין מחנכת יותר, פדגוגית יותר - הם פשוט שניהם תמיד חשו מה שהוא חש....אז עם הזמן ובעזרת ייעוץ מקצועי כזה או אחר (גם בתי בטיפול פסיכולוגי בעצמה וגם התייעצו בנושאי אוכל ושינה לגבי החכמוד) זה השתפר...
השבמחקבנוסף השמנדוב הגיע בהפתעה וגם זה דרש עיכול והתרגלות בעיקר מצידה של בתי. הוא "קלקל" לה תכניות - דחה את תחילת ההתמחות ופלש לסימביוזה שהיתה לה עם חכמוד...וכמובן השמנדוב כל כך נחמד ורגוע ונוח שקל להתעלם ממנו ולשים אותו במקום שני כאשר החכמוד תמיד דורש כל כך הרבה תשומת לב...
אני הסבתא, אני יוצרת לעצמי כל הזמן זמן איכות לבד עם כל אחד מהם. בתי (האמא שלהם) נמצאת עם שניהם יחד המון והיא באופן טבעי מחוברת יותר לגדול...והקטן כל כך זורם ומאפשר ונוח וחמוד שקל לה להתפנות תמיד קודם לגדול שהוא יותר בעייתי וזקוק להמון תשומת לב....וחבל לי..
השבמחקמהפה שלך ליקום יקירתי. תודה לך.
השבמחקאולי באמת זה יתאזן....או יתהפך - מקווה שלא יתהפך כי רוצה את הכל עבור שניהם באותה מידה! חולה על שניהם באותה מידה, שניהם ממוססים את לבי.
השמנדוב עכשיו עדיין לא מדבר אבל מעבר כך יש לו כלים להביע רצונות וצרכים ופשוט יש לו אופי אחר, יותר וותרני וזורם ונוח
החכמוד ידע לדרוש הרבה לפני שרכש מלים....כי זה האופי שלו
מקווה מאד שהטבע יעשה את שלו ושניהם ימצאו את הדרך לקבל את מה שהם צריכים ורוצים מהוריהם...
ובינתיים אני כמובן מקדישה זמן איכות לכל אחד מהם בנפרד...
ברור שלמסתכל מהצד יש זווית ראייה שחסרה לזה שנמצא באמצע
השבמחקאני למשל תחת הרושם ששני ילדיי קיבלו ממני אותה מידה של יחס ואהבה, ולפעמים אני מרגישה שבתי חושבת שאני קרובה יותר לאחיה...
זה מאד סובייקטיבי
בתי לא מעדיפה את הגדול על הקטן, אבל באופן טבעי מחוברת אליו יותר ומקדישה לו יותר אנרגיה - גם כי זה הקשר ביניהם וגם כי הוא יודע לדרוש יותר מאז שהוא נולד. מקווה שהשמנדוב הקטן ילמד לדרוש ולקבל את מה שהוא רוצה וצריך , בדרכים שלו - כנראה בדרכי נועם - ימים יגידו
כן, כנראה שזו דרכו של עולם
השבמחקבינתיים אני באמת משתדלת לבלות זמן איכות עם כל אחד מהם בנפרד - ואז לתת לשני זמן איכות עם הוריו.
מקווה שזה יתאזן בקרוב...
אוף כתבתי תגובה שלמה והיא נמחקה!
השבמחקהנושא הזה באמת רגיש אצל רבים. גם אני חיה בתחושה שאהבו את אחי יותר, ולפחות מרגע שהוא נולד כל תשומת הלב הופנתה אליו - גם כי הוא דרש אותה וגם כדי "לפצות" אותו על זה שיש לו אחות כל כך יפה וחכמה ומוצלחת כמוני. מעניין שהתברר בדיעבד שאחי לא פחות מוצלח או חכם (אם לא יותר) ממני....אבל זה האבסורד. לא משנה.
גם האבא של נכדיי, שאוהב את שני ילדיו בטירוף, קשור יותר לחכמוד כמו בתי, וכאשר הוא בסביבה החכמוד לא רואה אף אחד ממטר חוץ מאבא. אבל למשל כאשר הוא נכנס הביתה מהעבודה ושנים רצים/זוחלים אליו, הוא מרים את שניהם בבת אחת לחיבוק....ובתי חיבקה את החכמוד והשמנדוב היה צריך לחכות...
כשכתבת שאת מקדישה לכל אחד מהם זמן איכות נזכרתי בזמן האיכות שביליתי עם הסבתות שלי. כמובן שאז לא קראו לזה זמן איכות, לא זוכרת אם קראו לזה בכלל בשם, אבל אני כן זוכרת את האהבה העצומה שכל אחת מהן הרעיפה עלי. זה מלווה אותי עד היום.
השבמחקידעתי אז, ואני יודעת היום שהן אהבו אותי אהבה עזה בלי תנאים.
אני חושבת שאהבה של סבתא לא דומה בכלל לאהבה של אמא, כי אמא צריכה לחנך ולהטיל משמעת וכו’, ואצל סבתא (וגם סבא) אין דברים כאלו. יש רק כיף.
אוהבים בצורה שונה, אני עם חגית בעניין. אהבה של הורים היא גדולה לכולם. אבל תמיד יש את הילד שיותר שובב או היותר חכם ואם יש את שניהם, כל אחד נאהב בצורה שונה. אני יודע שאצלי אין הבדלים למרות שמהרגע שהבן הפך לחייל יש יותר דאגה אבל לא על חשבון האחרים ואהבה וגאווה עצומה לכל אחד בנפרד והרבה.
השבמחקאני מנסה לחשוב אם אני אוהבת בצורה שונה את שתי בנותי, אבל חושבת שאני אוהבת את שתיהן באותה מידה .
השבמחקופעם אמר מישהו : אהבת אֵם איננה מתחלקת, אלא מכפילה את עצמה עם כל ילד שנולד !
ואני דווקא חושבת שאין יותר ופחות. יש רגעים ויש אחרת... יש רגעים שאחד ממיס לי את הלב והשני מטריף לי את הדעת ויש רגעים שהפוך... יש שבועות שאחד מהם זוכה לתשומת לב מרובה ויש שבועות שאחר. אני חושבת שעם הזמן לומדים להיות מודעים ועם הזמן לומדים לאזן... במרה הזה הגדול יודע לדרוש והשני עדיין לו. הוא ילמד. וגם היא. אני לא הייתי מודאגת:-)
השבמחקברור שאינני מתכוונת לאהבה עצמה, אבל לביטוי שלה....
השבמחקתודה יקירה, באמת אשתדל לא לדאוג יותר מדי
השבמחקנראה לי בכל זאת שיש הבדל בין כמה אמא אוהבת את ילדיה לבין איך כל ילד מרגיש את האהבה הזאת.....
השבמחקוזה נכון כמובן גם לגבי אהבת אב
די ברור לי שאמא שלי אוהבת יותר את אח שלי מאשר יותר (הוא צעיר ממני), זה לא משהו שאני ממציא או מדמיין. אחי שלי מודע לזה בעצמו, אבא שלי גם כן.
השבמחקזה לא כזה נורא, מתרגלים, לפעמים זה מעצבן כי היחס הוא לא אובייקטיבי בדיוק.
אבל זה מאוד עוזר שאבא לא ככה. אם שניהם היו ככה הייתי משתגע כנראה.
זו תחושה נוראית שאתה יודע בוודאות שאוהבים את אחיך יותר מאשר אותך. מזל באמת שזו רק אמא אבל אמא יש רק אחת אז אבא זה לא תמיד מספיק פיצוי.
השבמחקאני אהבתי את אחי כל כך (קטן ממני ב5.5 שנים) שלא שמתי לב בשנים הראשונות שמרגע שהוא נולד אז כל הפוקוס של כולם עליו. היתה לי תגובה מאוחרת מאד - רק כשהתבגרתי הבנתי מה היה בילדות (וזה המשיך גם בבגרות). עדיין אני אוהבת את אחי הכי, ואת הורי מקבלת כמו שהם.
את ילדיי באופן מודע אהבתי אותו הדבר מהרגע הראשון אבל סובייקטיבית אין לי דרך לדעת מה הם מרגישים לגבי זה. אני יודעת שבתי מקנאה בבני, למרות שבפועל כיום היא זוכה לכל תשומת הלב וגם העזרה עם הנכדים....
את חושבת שאולי לאהבה של הורה כלפי כל אחד מהילדים יש קשר לאהבה של ההורה השני כלפי אותם ילדים או אולי לחוסר האהבה כלפי הילדים או לאהבה בין שני ההורים? (ביחס ישיר/הפוך)
השבמחקברור שיש הרבה מקרים כאלה - שהורה אחד מגיב לאהבה של ההורה השני - במודע או באינסטינקט
השבמחקאצל בתי שניהם (בתי וחתני) מאוהבים קשות בחכמוד, הגדול, ומתאהבים בכל יום יותר גם בשמנדוב אבל זה תהליך יותר הדרגתי ובאופן טבעי לבן השני יש פחות זמן איכות עם כל הורה....וכיוון שהשמנדוב מטבעו גם זורם יותר ופחות דורש תשומת לב, קל לשים אותו במקום שני. דווקא מאז שכתבתי על זה אני רואה מאמצים אמיתיים מצידם לאזן את המצב......
בכל מקרה, גם אם הם לא יצליחו, אני בטוחה שאת תגרמי לו להרגיש הרבה לא פחות רצוי כשהוא יגדל ואני אומרת את זה בשיא הכנות
השבמחק