הקיץ חלף עבר, כל האורחים חזרו לבתיהם, כל הנכדים חזרו לגן, וגם אנחנו טסנו לחופשה וחזרנו הביתה.
אולי עכשיו סוף סוף הגעתי לשלב הסיכומים ביני לבין עצמי.
אז...
היה כיף שכולם היו כאן: הורי, בני וחברתו....
אבל גם כיף שקיבלנו את הבית שלנו, את השקט והפרטיות שלנו בחזרה.
וגם...
היה טוב עם הורי אבל אני לא יכולה להיות איתם במינונים גדולים מדי.
את אבא שלי אני באמת, אבל באמת, לא סובלת. זה נורא לומר דבר כזה. לא יכולה לשמוע אותו, לא סובלת כאשר הוא מלטף אותי (והוא לטפן כזה, מפתיע מאחור עם איזה דגדוג מעצבן בעורף...). שלא לדבר על הנטייה שלו להסתובב בבית בלי חולצה (עם הכרס השעירה והגדולה שלו בחוץ) - ולא עזר שהמזגן שלנו התקלקל באמצע הביקור ולא יכולתי להקפיא אותו לכדי התלבשות...
את אמא כן סובלת בדרך כלל, אפילו אוהבת בדרך כלל, אבל מזדעזעת בכל פעם מחדש כמה היא שיפוטית.
עלי זה כבר לא משפיע אבל החכמוד ברגישותו הרבה קלט אותה תוך שנייה ומאותו הרגע לא נתן לה להתקרב אליו בכלל.
עקב כך השמנדוב זכה לכל תשומת ליבה בביקור הזה.
וגם...
גיסתי הקטנה והאהובה (אשתו של אחי) מתגלה שוב ושוב כ-control freak-ית של ממש. כל הזמן היא עסוקה בהכתבת סדר יום לכל המשפחה, והיא גם חייבת לדעת בכל רגע נתון איפה כל אחד ומה הוא/היא עושה ומתי הוא/היא חוזר/ת הביתה... וכאשר הורי היו כאן ושהו אצלם הם ממש הרגישו שהזמן שלהם לא בשליטתם. בכל פעם מחדש הם גילו שהיא ארגנה להם פעילות תרבותית או חברתית כזו או אחרת, בלי ששאלה בכלל אם בא להם....
וגם...
אני רואה שהחתן שלנו עושה מאמצי על להיות בסדר איתנו. אז יותר קל לנו להיות חמים וחביבים ובסדר איתו...
וגם...
היו ימים בחו"ל שמצאתי את עצמי מתגעגעת לשגרה השקטה שלי בבית.
היה מדהים שם - הביחד, הנופים, האוכל....אבל לטעמי עברנו יותר מדי ממקום למקום, והיו יותר מדי נסיעות. קצרות, רובן, אבל יותר מדי לדעתי.
רק פעם אחת נשארנו באותו מלון שני לילות - כי הוא היה טוב במיוחד - אבל עדיין במהלך היום נסענו לטייל.
ולאורך כל הדרך ביקשתי שנישאר כמה ימים לחוף אגם אחד, למשל, ....פשוט לנוח ול'סתלבט וליהנות מהנוף ומזג האוויר ולטייל ברגל.. ואיכשהו "זה לא יצא".
אולי הייתי צריכה להתעקש על הימים הראשונים האלה באגם גארדה, לפני שיצאנו צפונה לדולומיטים... אבל בעלי כל כך רצה כבר את הפאסים ואת ההרים.....וחשבתי שזה יסתדר אחר כך. לא התעקשתי. למה בעצם?
וגם...
לא מצליחה להוריד גרם מאז שחזרנו לשיגרה. הגוף שלי כנראה עייף והוא רוצה לנוח. מקפידה על התפריט, מקפידה על הספורט....ושום דבר לא זז. כמובן שאמשיך ואתמיד אבל לא ברור לי למה יש עלי עדיין את העודפים האלה. במשך שנה ירדתי יפה ובהדרגה משהו כמו קילו בחודש, ובסך הכל השלתי יתר מעשרה ק"ג בשנה שעברה ונעצרתי. נשארתי אותו משקל כמה חודשים ומאז העליתי (בקיץ ובטיול) 2-3 ק"ג....ובינתיים שום דבר לא זז. הרופא שלי נתן XENICAL שזה כדור שסופח את השומנים באוכל. צחקתי לו בפרצוף. אני כמעט לא צורכת שומנים. הכדור הזה לא רלוונטי עבורי. הוא התעקש והסכמתי לעשות ניסיון אבל כבר שבועיים ושום דבר לא קורה. זה מגוחך ממש. כמה זמן צריך לקחת את זה עד שאוכיח חדש משמעית שזה מיותר? ואילו נזקים זה עושה לגוף שלי בדרך?
וגם...
חזרנו למציאות שבה העסק של בעלי כנראה באמת עומד להיסגר.
בניגוד למועקה שתפסה אותי בפעם הקודמת שהנושא עלה, הפעם אני ממש רגועה.
הוא לא באמת חייב לעבוד כבר כדי להתפרנס, אנחנו יכולים לחיות יפה גם בלי זה, כנראה.
והעבודה הפיסית הזאת במטבח כבר מזמן לא בשבילו, ביחוד עם הגב (שמאד השתפר אבל עדיין...) ובכלל יש גיל לכל לדבר...
וממילא אני מכירה אותו והוא לא ישקוט על שמריו, הוא בטוח יעבוד במשהו - כי הוא זקוק לזה. כי זה מעניין אותו.
ובינתיים - אנחנו עוסקים יותר בספורט ביחד, אם זה בחדר כושר או על אופניים ברחבי היישוב...
יוצאים יותר לסידורים ביחד, לבתי קפה, לסרטים...רואים יחד טלוויזיה...או מבלים אחר צהריים (או בוקר או ערב) בסקס מטורף ללא הפרעה...
או שהוא עובד בגינה ואני קוראת ספר או בלוגים...או כותבת...או מנתחת להנאתי מפה אסטרולוגית...
יכולה לדמיין את שנינו בפנסיה כבר...
סקס מטורף זה מצויין וגם להיות בלי הנטל של הארוח ולדאוג לכל אחד גם אצלי זה צריך לבוא במינון נמוך
השבמחקוטוב ששבן זוגך פורש,אם אין בעיה כלכלית כדי לעבור לפאזה אחרת שמגיע הזמן
אולי המשקל שבו את נמצאת טוב לך?
השבמחקאני חושבת שכל זמן שאוכלים אוכל בריא ועושים פעילות גופנית בצורה מסודרת הגוף יודע לאזן את עצמו לאופן שמתאים לו, אני מתנגדת לקביעה שיש משקל אידאלי או שכל האנשים צריכים למצוא את עצמם בטווח מסויים של BMI. יש אנשים בריאים שמוצאים את עצמם מחוץ לסקאלה הזאת, והופכים את עצמם לחולים עם מאמצים להגיע לתוך הסקאלה.
וחוץ מזה - שתהיה לך חזרה נעימה לשגרה. אין ספק שזה כיף לחזור לשגרה, וזה כיף גם לצאת ממנה מדי פעם... :)
סקס מטורף זה אחלה ספורט והכי כייף כשלא מפריעים ואפשר לצעוק וכל מה שקשור בזה
השבמחקאין כדורים שמורידים שומנים הכל שטויות ושומן מהמזון הוא דבר חשוב. אגב הגוף זקוק לשומן בכמויות קטנות כמו שמן זית אבוקדו (לא השמן אלא הפרי עצמו) שומן בכמות קטנה עוזר גם ליציאות...אין מה לעשות זו עובדה. אז כן לצרוך אבל במינון סביר.
תמיד טוב לעשות ספורט אפילו הליכה בערב או בבוקר מוקדם של 2-3 ק"מ עוזר למטבוליזם ולחילוף החומרים. אם את יכולה לעשות ספורט במאמץ פעמיים בשבוע זה מצויין וכמובן לראות מה אוכלים.
הלבד חשוב. אין כמו משפחה אבל אין כמו לבד, כמו כל דבר בחיים צריך מינון נכון.
:-)
השבמחקהמשקל שלי בוודאות לא טוב לי. הבטן גדולה מדי ומכבידה על הגב. גם ככה יש לי לורדוזה (קשת בגב תחתון)... אין לי בעייה עם שאני כולי עגלגלה וגם די נמוכה (1.60) אבל צפוף לי בגוף ואני חייבת עוד (כלומר פחות) כעשרה ק"ג לפחות כדי להרגיש ממש בסדר (ועדיין לא דוגמנית חלילה :-).......)
השבמחקאני עושה ספורט מאומץ של בין שעה לשעה וחצי לפחות שלוש פעמים בשבוע...
השבמחקחזרה לשגרה זה טוב מאוד לדעתי, אנחנו זקוקים גם לשגרה ....
השבמחקוהביחד שלכם נשמע לי נפלא
חופשות עם המשפחה המורחבת, בעיקר כשהן מתארכות, עלולות להיות שדה מוקשים לא קטן. אין שום דרך לחיות בהרמוניה מלאה ולהשביע את רצון כולם כל הזמן.
השבמחקוגם אני תצמיד מעדיפה להסתלבט בחופשות, אבל אני בעמדת מיעוט: כולם סביבי רוצים כל הזמן "להספיק לראות".
בקיצור - אני מזדהה לגמרי עם הרצון לחזור לשגרה המבורכת.
בעניין הדיאטה - שמעתי וקראתי שאחרי חודשים של ירידה במשקל זה פתאום נעצר להרבה זמן. אומרים שהגוף התרגל לתנאים החדשים, הדיאטטיים, והוא משיב מלחמה ונמנע מאיבוד משקל. משהו כזה. ואומרים לא להישבר, כי זה שלב שעובר.
שני דגמים בנסיעות: דגם הרכבת: נוסעים עוצרים נוסעים הלאה. ודגם הכוכב: בסיס אם אחד וממנו יוצאים לגיחות ברדיוס סביר. אני ממש מעדיפה את דגם הכוכב. הצורך לארוז בכל פעם, להטיל עוגן מחדש גוזל הרבה אנרגיות (הנה, כאן עבר שבוע ולא הכל עוד מסודר), שבאות על חשבון דברים אחרים.
השבמחקונשמע ממש טוב הביחד שלכם. במיוחד אהבתי מן הסתם את הסקס בכל מיני שעות. קצת in your face של כל המקטרגים וסבורים שאין עתיד בזוגיות ארוכת טווח.
בעניין הדיאטה - גם אני שמעתי אבל זו מלכודת כי כאשר במשך חודשים ירדתי בהדרגה כל הזמן זה מאד עודד אותי, וכאשר זה נעצר התחלתי להתייאש - ואז גם היו תקופות (כמו בחופשה) שלא ממש שמרתי....
השבמחקטוב עכשיו חזרתי לגמרי למסלול אז נראה מה קורה....
תודה על העידוד
מכירה את דגמי הנסיעות שהזכרת, ובאמת כוכב זה נחמד בתנאי שהנסיעות הלוך ושוב בכל יום לא ארוכות מדי. עשינו זאת בזמנו גם בטוסקנה (כמה ימים בכל אזור), גם באומבריה (כל השבוע במקום אחד וטיולי כוכב משם ובחזרה) וגם בארגנטינה - כאשר טסנו מאזור לאזור וטיילנו כמה ימים בכל אחד מהם.
השבמחקבסך הכל בצפון איטליה לא היו המון קילומטרים כל יום, בין אם זה היה כוכב ובין אם זה היה "רכבת". גם לא היתה לי שום בעייה לחיות מתוך המזוודה - היינו מאד קלים ויעילים מהבחינה הזאת. היתה הרפתקאה מבורכת בכך שבכל יום החלטנו היכן נהיה למחרת - מבחינת דיל טוב במלונות וגם מזג האוויר...וברוב המלונות שבחרנו היה גם ספא כלשהו, עם אפשרות להתרגעות בג’קוזי/סאונה לפעמים אפילו חדר כושר ובריכה ...לשעות הערב אחרי הטיול. אבל בכל זאת לפעמים פשוט בא לי להתיישב מול איזה הר/עמק/אגם עם ספר וכוס קפה ולא לזוז כמה שעות/ימים....וזה לא קרה
גם אני עכשיו בתקופה קשה מבחינת הדיאטה, כל החגים האלו והטיולים והארועים פתאום אני מרגישה את הכפתור בג’ינס , זה לא יכול להיות סימן טוב...
השבמחקאני שמחה שהעובדה שבעלך (מצחיק אותי לכתוב ככה.. ) יאלץ בסופו של דבר לסגור את העסק לא מכניסה אותך לסרטים ומועקות, והעתיד שאת מציירת נשמע מדהים, ויחד עם זאת, מכיוון שאני מכירה את הכשרון הגדול שלו, זה עושה לי טיפה עצוב בלב.
באמת לא תמיד קל להיות עם המשפחה במינונים גבוהים מהרגיל. לכל אחד יש את הגחמות שלו, את החשקים שלו, את האופי שלו והתכונות שלו, ולהסתדר עם כולם ביחד זה קשה. אני מבינה ומסכימה.
השבמחקאגם גארדה מקסים, והדולומיטים מרהיבים. אני בטוחה שגם מה שראית, וגם מה שהחמצת יפה, ותשובו לשם עוד פעם...
פנסיה, נחמד, אבל לפעמים גם שם המינונים פתאום משתנים ומקשים...ולפעמים צריך ללמוד איך לחיות את המחצית השניה של החיים. בזה בעצם אני עוסקת בחלק מהקבוצות שאני מנחה. זה דורש בהחלט תשומת לב, רצון ואימון אוהב...
כן גם אותי מצחיק שאת צריכה לכתוב "בעלך" כאן לטובת האנונימיות....
השבמחקלפי החלומות בפוסט ההוא ייתכן שיש לחץ סמוי בכל זאת מסגירת העסק אבל אני באמת חושבת שהכל יהיה בסדר.
והכשרון שלו לא ייעלם רק בגלל שהעסק הספציפי הזה נעלם.
ברור לי שהוא ימשיך לבשל ולארח בבית כמו שעשינו עד עכשיו...ואולי יותר, כי יהיה לו זמן ועודף מרץ...
אבל היה ברור שמתישהו זה ייגמר. בכל זאת עבודה פיסית כזאת מוגבלת בגיל ובמצב גופני....(כמו ספורטאים...)
צודקת, לגבי תכנון נכון של תקופת הפנסיה.
השבמחקבינתיים אני לא ממש דואגת לגבי בעלי כי אין מצב שהוא משתעמם וכבר מסתובבים לו כל מיני רעיונות שונים לפעילויות ופרוייקטים....
מה שכן חשוב הוא לשים לב לזמן שלנו יחד - לבנות שיגרה חדשה עם הרבה מרחב אישי והרבה מקום זה לזה