או....השיחה שלא היתה.
היום קבעתי שיחת CLEARWAY (שיחת הכנה) עם אחד מחברי בקורס מאמנים, לקראת שיחת ההיכרות שאני מתכננת לעשות מול אבא שלי.
התקשרתי אל הבחור בשעה היעודה והוא התחיל לשאול אותי את השאלות המובנות....
מה שלומך? איך את לקראת השיחה?
וביקש שאתאר בקצרה למי אני מתכוננת לעשות את שיחת ההיכרות הזאת ומה טיב היחסים בינינו.
בשיחת ההכנה הזו יש 12 שאלות. היא אמורה לארוך בין 40 דקות לשעה ועשרים.
לקראת השעה ועשרים הגענו לשאלה 5.
התברר שיש לי רתיעה פיזית ממש מלדבר עם אבא שלי. רתיעה מלהקשיב לקולו.
זה לא התברר לי עכשיו לראשונה, כי אני חשה כך מגיל 13 או 14 ....אבל זו בהחלט הפעם הראשונה שניסחתי את זה כך לעצמי בקול רם.
זה לא רק כשהוא מדבר אלי, זה בכלל כאשר אני שומעת אותו מדבר.
אני גם לא סובלת כשהוא נוגע בי, והוא לטפן ידוע, אבא שלי.
כילדה מאד נהניתי מהליטופים שלו, והייתי יושבת שעות שילטף לי את היד או יעשה לי "נעימי" בגב....
אמא שלי לא נגעה, ולא סובלת שנוגעים בה. אבא שלי חם, נוגע, מלטף.
לא זוכרת שום אירוע שבעטיו התחלתי לא לסבול את זה. לא לסבול אותו. את כל החבילה שנקראת אבא שלי.
הקול שלו, המגע שלו, שפת הגוף שלו - הכל מרתיע אותי, מקפיץ אותי.
ולא, אני די בטוחה שמעולם לא הטריד אותי מינית או אחרת. מעולם לא. לא הוא ולא אף אחד אחר.
אני לא סובלת את אבא שלי, ואני די בטוחה שאין לו מושג מזה.
אני די בטוחה שאמא שלי ואחי ובעלי וכל שאר העולם - אין להם מושג מזה.
אני תמיד ידעתי את זה, ועכשיו זה גם נאמר בקול רם. בטלפון מול איזה ילד שלומד איתי בקורס מאמנים, וזו לו בערך הפעם השנייה או השלישית בחיים שהוא מנהל שיחת CLEARWAY עם מישהו.
הוא טוב? כן, הוא די טוב, כנראה. אבל גם השיטה עובדת. אין הסבר אחר.
כשהוא שיקף לי את מה שסיפרתי, הקשיב ונשם ואיפשר לי לנשום ולתאר את תחושות הגוף שלי תוך כדי שאני מעלה דברים....
פתאום שמעתי את עצמי. פתאום הבנתי שאני עדיין לא מוכנה לשיחה הזאת עם אבא.
שהסיבות שבעטיין שהחלטתי שהוא הבא בתור הן לא רלוונטיות - זה שיש לו זמן והוא זמין והוא רוצה את השיחה ומצפה לה בכיליון עיניים...ומוכן לשתף פעולה....וזה שאני כבר רוצה להיפטר מזה, כי אני חוששת מהתחושות הקשות שיעלו לי בגוף בזמן שאקשיב לו - ושלא אצליח לשהות בתחושות הקשות האלה ואברח למנגנון המוכר והוותיק של הניתוק מעצמי, ניתוק מהגוף ומהרגש....כדי לעמוד בזה.....כל אלה אינן סיבות טובות.
תוך כדי שיחה זרקתי גם שזו לא נחשבת בעיני השיחה הכי קשה שאנהל מול בן משפחה כי הכי קשה זה יהיה מול אחי, שלא אוהב בכלל לדבר על עצמו ובכלל אין לי מושג מתי הוא ימצא זמן......
והבחור שיקף לי שנראה לו שאני בוחרת את השיחות שלי לפי המוכנות של בני שיחי במקום לפי המוכנות שלי....
בקיצור, הבנתי שאני עדיין לא הולכת לנהל שיחת היכרות עם אבא שלי.
הבנתי שאני צריכה להתייעץ עם המורה או אחד המאמנים בקורס לגבי המשך שיחת ההיכרות איתו, ולגבי בחירת בן המשפחה הבא שאעשה לו שיחה...
הודיתי מקרב לב לבחור - הוא עשה את עבודתו נאמנה ללא ספק. ואני לא מפסיקה להתפעל מהשיטה....
נשמע שיש פה הרבה עבודה עצמית
השבמחקעל דברים אישיים
אני יכולה להבין
כי את צריכה לדעת גם להבין את הצד השני
ואין כמו שיחות עם אנשים מוכרים כדי לההתאמן על השיטות האלה
אבל זה גם שם אותך במקום בו את צריכה להתמודד
עם דברים משלך
ולא התעורר בך הצורך להשקיע עכשיו דווקא בלברר מדוע את מרגישה כך כלפי אביך? לחפור לעצמך ולא לוותר עד שתגלי? אולי אפילו לנהל אתו שיחה מסוג אחר (אבל עם הכלים הנהדרים שרכשתי בינתיים) שבעזרתה תוכלי להבהיר לך את הסיבות?
השבמחקלא מכירה את הרקע אבל ניכר כי את מלאה ואת צריכה לפרוק את זה. עשי זאת בזמן שלך, בקצב שלך. אל תשכחי את עצמך ומה שאת רוצה..
השבמחקזה מתקשר לי לתגובה שהגבת אצלי פעם שאנחנו, אני ואת, מנסות לרצות אנשים ופה את אומרת לעצמך ״אולי לא בא לו, אולי הוא לא ירצה״ ואת באמת חושבת על הצד השני לפני שחשבת על עצמך. זיכרי שגם אם זה לא יקרה, זה לא כישלון שלך. את מקסימה וקחי כמה נשימות ותביני את עצמך לפני שאת עושה צעד. היי מוכנה ואז גשי לזה. בקצב שלך.
קראתי כשפרסמת ולא ידעתי מה להגיב ...
השבמחקנכנסתי שוב
כי לי קשה לקרא שאת לא סובלת את אבא שלך. צריכה להיות סיבה לזה אני חושבת ....
ולגבי זה שאת בוחרת את השיחות שלך לפי המוכנות של בני שיחך במקום לפי המוכנות שלך ...זה לא צריך להיות הדדי?
איך תנהלי שיחה עם מישהו שלא מוכן לזה ? אפשר לדובב, לשאול , אבל אם מישהו לא מוכן להפתח, לדבר - מה עושים ?
[שאלה: כשתדברי עם אביך או אחיך תאמרי להם שזה למטרת הקורס בו את לומדת?]
אבל כבר קבעת איתו?
השבמחקאם תצטרכי להגיד לו שזה מבוטל זה עלול להיות קשה כמעט כמו לנהל את השיחה עצמה.
אני מודה שבהתחלה כשסיפרת על הלימודים שלך חשבתי שזה עוד קשקוש ניו אייג’י אבל לאחרונה אני מתחילה להשתכנע שאולי יש בזה משהו.
הפוסט מזכיר לי מכתבים שאנשים כותבים למישהו קרוב ולא מפרסמים אותם. מכתבים קשים עם הרגשות ורגשות מעורבים. אני הייתי עושה שיחה כזו עם עצמי מול מראה כתרגיל. אני יודע שבצעירותי לא יכולתי להתלונן על אבי בפניו על מכות שקיבלתי ב"צדק" או שלא בילדותי. אחרי הרבה שנים ישבתי איתו והוא כמובן הביע חרטה על מעשיו אבל זה לא היה שלם כי ככה חינכו אותו והוא לא שבר את מעגל המוסכמות הזה. אני שברתי אותו. קשה לנו להתמודד עם דברים שההורים עשו לנו, יש כאלו שזה משאיר בהם צלקת נפשית לכל ימי חייהם. אנחנו כהורים צריכים ללמוד ממה שעשו לנו ולא לחזור על אותה טעות.
השבמחקבהחלט, וזו דווקא אחת הסיבות שהלכתי לקורס הזה. התפתחות אישית, המשל ניקוי משקעים ומנגנוני הגנה שמנהלים אותי.....
השבמחקאני חושבת שצריך להפריד בין העבודה העצמית שהקורס הזה (והאימון האישי שיתלווה אליו) מאפשרים לי לעשות לטובת ההתפתחות שלי, לבין תרגול עבודתי בצד של המאמנת. הרי המורה שלי יודעת שלרובנו יש מערכות יחסים בלתי פתורות בחיינו ולא מצפה שנגיע לשיחת התרגול הזאת רק אחרי שהכל כבר ינוקה וייפתר...אני חושבת שלהיפך, שיחה כזו יכולה להוות את מכת הפתיחה בעבודה על היחסים...הרי התחושות הקשות שיש לי אל אבא שלי הן לא חדשות לי....
השבמחקתודה יקירה. אין ספק שיש מטענים ואין ספק שיש כאן עבודה לעשות מול עצמי. מה שאני רוצה לברר היום עם המורה שלי, זה עד כמה חיוני שאעשה עבודת ניקיון בנושא הזה לפני שאנהל עם אבא או כל אחד אחר את שיחת ההיכרות. יש לי הרגשה שגם האחד לא תלוי בשני וגם ששיחת ההיכרות תהיה צעד בכיוון הנכון לעבוד על מערכת היחסים....נראה מה אלמד על זה היום בלימודים. בינתיים נושמת....
השבמחקגם אני מתפעלת מהשיטה!
השבמחקתשמעי, זה מדהים. אחזה אותי צמרמורת בזמן הקריאה.
כל הכבוד לך על האומץ. זה לא פשוט לעשות תהליך כזה של קילוף שכבות.
ותודה על השיתוף!
נשמע שהדרך החדשה שיצאת אליה מביאה אותך למקומות מאוד מעניינים...
השבמחקתודה שאת משתפת.
נ.ב - לא יודע למה, אבל זה כבר הפוסט השלישי השבוע שאני קורא על אבא, שלא לדבר על אחד משלי שמתבשל כבר קרוב לשנתיים.
קראתי את מה שכתבת לסתם כותבת ולא שואל יותר דבר, כי ענית לה על מה שרציתי לשאול. אז אני ממתין פה בסבלנות לפוסט הבא שלך.
השבמחקגילוי נאות: הייתי מתקשה לעשות קורס שמאלץ אותי להתמודד עם השדים שלי. הלך רוח עמו אני מגיע לספסל הלימודים הוא שונה מזה שעמו אני מגיע לטיפול.
אני עשיתי שיחה כזאת עם אבא שלי כשעשיתי כמה סדנאות אחרי הest
השבמחקזה לא היה קל,לא היו בינינו יחסים חמים
אבל אני זוכר שבעת ההיא חשבתי שאני יכול לשנות את העולם עם הכח שקיבלתי בסדנאות ועשיתי את השיחה
אני לא ממש זוכר פרטים ואני גם לא זוכר אם היחס שלו אלי השתנה אחרי השיחה,אבא שלי היה איש פרקטי,לא רגשן ולא מחבק
מה שכן אני זוכר שהשיחה עשתה לי מאוד טוב
רק בשנה שנתיים האחרונות לחייו התקרבנו,אבל אז הוא היה חולה וחלש וכנראה שבעקבות זה הוא נפתח יותר וקיבל אותי כמו שאני
אני זוכר שניסיתי לעמת אותו עם הפרעת הקשב הלא מאובחנת שלי,עם החלטות שהוא ואמא שלי קיבלו ששינו את חיי לרעה והוא לא חשב שחיי היו רעים בעקבות ההחלטות ההן ,לדעתי זו הייתה הפעם הראשונה שהוא שמע ממני איך הרגשתי
אני מבינה מה שאתה אומר לגבי לימודים, אבל אם מראש היית הולך לסוג לימודים כזה, נראה לי שהיית בא מוכן ומודע לכך שבראש ובראשונה אתה עומד לעבוד על עצמך ועל התפתחותך האישית.
השבמחקגם בפסיכולוגיה זה ככה (ובתי יכולה להעיד).
כדי שלא תחכה יותר מדי עד הפוסט הבא, אגלה לך ששאלתי את המורה הבוקר איך היא ממליצה להמשיך והיא אמרה שקודם כל באמת כדאי שאסיים עד הסוף את שיחת ה-clearway (וכבר קבעתי עם הבחור המשך מחרתיים), שנית - כיוון שהוא ה-clearer, למרות שהוא עדיין תלמיד, הוא יקבע בתחושות שלו אם אני מוכנה או לא, ולא יקרה כלום אם השיחה עם אבא תידחה ובינתיים אתרגל שיחת היכרות עם מישהו אחר (אולי בתי)...
אני חייבת להודות שאני מול המחשב כבר כמה דקות, חושבת מה להגיב. אם הייתי במקומך אני מניחה שהייתי עסוקה כל הזמן בלמה?! מה הוא עושה שכל כך מקפיץ אותי? באיזו נקודה או פצע הוא מחטט לי בלי שאני אוכל להגיב?! השיטה היתה פחות מעניינת אותי... ואני חושבת שיותר משהו טוב את היית מוכנה. ושלא בחרת אותו סתם. ידעת שיש משהו שם... אבל זו רק אני... אולי אני טועה:-)
השבמחקקודם כל חשוב לי להזכיר לך נ*גה שאני לעולם לא מצפה מאף אחד שיגיב (או שבכלל יקרא כל פוסט!) ובמיוחד אם קשה לך עם מה שכתבתי (בקריצה ובנימת הקורס אני יכולה לשאול אותך מה זה עשה לך בגוף....כשקראת את הפוסט)....את לא חייבת לומר כלום ואני לעולם לא אעלב או משהו כזה. ובנוסף אם בא לך להגיב באופן קשה, להטיח וכו - גם אז אקבל זאת בברכה ממישהי שכבר הספקתי להכיר ולהוקיר ולהעריך ואני מחשיבה כחברה...גם זה בסדר וגם זה בסדר מבחינתי.
השבמחקאני בטוחה שיש הרבה סיבות לתחושות שמתעוררות בי כלפי אבא, והאמת שעשיתי כבר המון עבודה עצמית (פסיכולוגית ואימונים) במהלך השנים אבל זה כמו קרחון - בכל פעם מתגלה עוד שכבה. אני מתכוונת להתאמן על זה, ולנקות את זה (עם עצמי, אין צורך לעשות את זה מולו וגם אין טעם בדרך כלל, כי הוא כנראה עשה כמיטב יכולתו וגם לא תמיד הוא יבין על מה אני מדברת בכלל).
לגבי המוכנות ההדדית - זה ברור. מה שהבחור אמר זה שקודם כל אני צריכה להיות מוכנה, ורק אחרי כן לתאם את המוכנות של האחר. לבוא כמה שיותר נקייה, בלי רעשי רקע יותר מדי.
ולגבי השאלה האחרונה : כן, ברור שאני אומרת לכולם שזה תירגול עבור הקורס.
המזל הוא שלא קבעתי מועד עם אבא עדיין, בעיקר כי ידעתי גם שהוא זמין וגם שהוא מתלהב לשתף פעולה - הוא בפנסיה ופרט להתעמלות הוא כמעט לא יוצא מהבית (שזו בעייה אחרת שלו, לא קשורה אלי). ביום הולדת 70 שלו כשעשינו לו מסיבת הפתעה, אחד השירים ששרנו לו היה "אבל אני אוהבת להיות בבית" של אריק איינשטיין....
השבמחקכך שלא היה צורך לדחות או לבטל שום דבר.
לגבי הלימודים האלה, למרות שאני מאד מתחברת לחלק מהקשקושים הניו-אייג’ים בעצמי, אני מרגישה שהשיטה הזאת היא לא באמת משהו כזה אלא משהו הרבה יותר עמוק, ממשי, פרקטי ....זה עובד. זה עובד לי ממש מול העיניים...
כן, ברור. לא הייתי בוחר בקורס כזה. לכן אמרתי לך כבר בתגובה הראשונה שלי שאני חושב שאנשים שהולכים לקורס הזה חייבים שיהיו להם תכונות מסויימות ו/או מוכנות מסויימת לדברים שמישהו אחר לא היה יודע להתמודד אתם, לכן תרגיל ההקשבה הראשון שערכתם עבד כ"כ טוב. למרות שזה היה התרגיל הראשון, אתם כבר הייתם מוכנים נפשית למה שמצפה לכם.
השבמחקבאמת? אם הבנתי נכון, לך ו ל- clearer המדובר יש אותו ניסיון. ואיך את מרגישה? את מרגישה שהיית מסוגלת היום לקבוע אם האדם מולך מוכן/ לא מוכן לשיחת הכרות שהוא מתכנן עם אביו?
אני מתחיל לחשוב שכל העסק הזה דורש לא מעט אומץ ובטחון עצמי. כי בסופו של דבר זאת אחריות שה clearer לוקח על עצמו, במידה מסויימת, ואני לא בטוח שכל אדם היה מסוגל להתמודד עם כזאת אחריות.
מעניין שהזכרת מכתבים שכותבים למישהו קרוב ולא שולחים להם בסוף...כפי שכתבתי כאן בתגובות למעלה, על היחסים עם הורי אני עובדת (בהפסקות) בטיפולים ואימונים שונים כבר 25 שנה...אז גם עברתי סוג של "שיחות" איתם, ביני לבין עצמי (כתבתי על השיטה ההיא בפוסט <a title="empiarti - decording" href="הזהhttp://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=815172&blogcode=13614541">הזה</a>) שהתבררו כמאד יעילות כאשר פניתי בסוף אליהם באמת - כאילו הם "שמעו" את השיחה שניהלתי איתם בראש וכבר לא הייתי צריכה לנהל אותם מולם בפועל.
השבמחקגם המורה שלי, בשיטה הנוכחית, טוענת שאין טעם להתעמת עם ההורים עצמם, אלא לעשות את העבודה עם עצמנו. עם החלק של אבא/אמא שכבר מוטמע אצלנו. זאת בעיקר משום ש: א) הם עשו כמיטב יכולתם ולא ידעו אחרת ב) הם בכלל לא יזכרו את מה שאנחנו טוענים כלפיהם. ג) הם יצטערו מאד ויתחרטו אבל זה לא יתקן כלום, אז חבל להעביר אותם את החווייה הזאת בגילם.... יש בזה משהו...
תודה חגית, המשוב שלך מחמם לי את הלב
השבמחקכרגע אני כל כך לחוצה מלשחק את תפקיד המאמנת בתרגולים האלה, להקשיב, לשקף......שהחלק של קילוף השכבות והחשיפות הנפשיות נראה לי פחות מלחיץ
אתה יודע, אתה לא היחיד שמרגיש את זה. יש המון buzz סביב אבא ....גם בקורס כמובן אנשים ניגשו אלי אחרי ששאלתי היום בכיתה לגבי המשך ה-clearway ומה שעלה שם ואם ומתי לקיים את השיחה....ואמרו לי שזה לחץ גם להם על כפתורים.
השבמחקמחכה בכליון עיניים לפוסט שלך... אולי אני הטריגר שתסיים את הבישול שלו כבר
קודם כל נפלא שניהלת את השיחה ההיא אם היא עשתה לך טוב. כמו שכבר כתבתי כאן למעלה, המורה שלי טוענת שאת עבודת הניקוי מול ההורים צריך לעשות עם עצמנו ולא מולם. היא טוענת שמהניסיון שלה הם לא יזכרו חצי ממה שאנחנו טוענים שהם עשו, או שהם יצטערו נורא על משהו שכבר אין לשנות אותו וחבל, או שפשוט הם עשו כמיטב יכולתם באותה עת ואין מה לבוא אליהם בטענות על כך....
השבמחקאני לא בטוחה שהבנתי מה את אומרת, אבל ברור שה"למה" מטריד אותי כבר הרבה שנים (זה כבר הרבה שנים, המצב הזה....)
השבמחקאז הרבה שנים ובמהלך הרבה טיפולים ואימונים ותהליכים נפשיים שעברתי הייתי עסוקה בלנקות משקעים שיש לי מול הורי, אבל בכל פעם מתגלה עוד משהו - ונראה שהנה הגיע הזמן להתייחס ספציפית לדבר הזה. ברור שידעתי שיש שם משהו, אבל אני אלופה בלהתנתק - לא לחוש את מה שעולה - כדי לשמור על עצמי, וכך אני מעבירה את השיחות איתו, את החופשות איתו...למזלי הוא גר בחו"ל ואין לי איתו חיכוך יום יומי (שיחה שבועית בסקייפ). אבל עכשיו גמרנו עם הניתוק, אני נותנת לגוף לחוש, וזה מעלה קושי שאני חייבת להתייחס אליו אז ברור שאבדוק את כל הלמה-ים האפשריים.... השאלה היא האם אני חייבת להתנקות מזה לגמרי לפני שיחת התרגול מולו, או שאולי שיחת ההיכרות הזאת תהיה משהו שיעזור לי לשהות עם התחושות שלי, אולי זה יפעיל זיכרון רדום מודחק, אולי כן כדאי לעשות את זה....
אתה צודק כמובן, מי שמגיע לקורס הזה מוכן (או רוצה להיות מוכן או חושב שהוא מוכן) לעבור תהליכים נפשיים לא קלים.
השבמחקבהחלט אנחנו עושים clearway זה לזה בקורס וכולנו באותה רמה....וברור שלא כולנו באמת באותה רמה, כי יש כאלה שניחנו בחושים טבעיים לאימון ולטיפול ויש כאלה שלא....ועדיין תבנית השיחה מאפשרת ל-clearer וגם למתאמן "לעלות" על סימנים שמרמזים שהאדם עדיין לא מוכן....
ודרך אגב הוא יכול לגשת לשיחה לא מוכן (למשל לראיון עבודה שלא ניתן להזיז את התאריך שלו) ועדיין אם הוא עבר clearway הוא יהיה יותר מוכן מאשר קודם...
אין ספק שזה דורש אומץ, אבל אני יכולה להעיד שביטחון עצמי זה משהו נרכש (שעוד אין לי אותו)... התשובה היא תרגול, תרגול, תרגול ועוד תרגול
כן, אני מניח שאחרי תקופה מסויימת רוכשים את הבטחון העצמי בנושא ספציפי בו עוסקים (בטחון עצמי שנוסף על בטחון עצמי קיים או לא קיים באופן טבעי), אלא שאתם רק התחלתם. מצד שני, צריך להתחיל ממשהו ואולי גם לעשות טעויות בדרך. במידה מסויימת (וסליחה אם אני מעליב, לא זאת הכוונה), אתם בעצם שפני נסיונות האחד של השני.
השבמחקכמו שאת מבינה, אני מרותק מהקורס שלך. LOL. אל תספרי להם כי הם יאלצו אותי לשלם. לך או להם או לכוווווולם!
מה פתאום להעלב? ברור שאנחנו שפני ניסיון אלה של אלה וזה בסדר גמור. כמו בשיעורי נהיגה אני מתכוונת לתרגל ולתרגל ולעשות את את כל הטעויות האפשריות על החברים מהקורס....
השבמחקחה חה יחייבו אותך לשלם....זה באמת לא זול הקורס הזה
הם נשמעים הפכים, ההורים שלך. איכשהו יש לי הרגשה שהסיבה שאת לא סובלת אותו קשורה ליחס שלך לאמא שלך.
השבמחקלא פשוט לקרוא...
מעניין מה שאמרת. אני צריכה לחשוב על זה. נראה לי שהבעייה שלי מול אבא קשורה בעיקר אלי ואל אבא, ואולי גם ליחסים בין אבא לאמא במהלך השנים...אבל פחות לקשר ביני לבין אמא (שגם כאן יש עולם שלם של משקעים כמובן, אבל אחרים).
השבמחקהם באמת כל כך שונים זה מזה בכל כך הרבה דברים, אבל מאד מאד אוהבים וקשורים זה אל זה למרות או בגלל השוני...
נראה לי שכל אחד מהם הצליח "לשרוט" אותי ואת אחי בתחום אחר לגמרי...ושלא תביני לא נכון : היה בית חם ואוהב וקיבלנו המון...אבל כולנו שורטים בלי כוונה קצת את ילדינו מעצם האופי שלנו ומה שאנחנו סוחבים איתנו...אני לא באה להאשים אלא לנסות להבין ולנקות
ואו כמה שזה קשה הפוסט הזה. ידעתי שיש לך חבילות שאת סוחבת מהבית, אבל האמירה המפורשת הזו, אני לא סובלת את אבא שלי היא משהו שמכאיב לי בעינים לקרוא. אני חייבת לשאול אותך שאלה, כי זה משהו שאינו ברור מאליו אני חושבת, את אוהבת אותו? אפשר לאהוב ולא לסבול בעת ובעונה אחת?
השבמחק(אני חושבת אגב שכן.)
וואלה שאלה טובה...
השבמחקשנים הרגשתי שאני לא אוהבת אותו בכלל .
אני בטוח מחויבת אליו כי הוא אבא שלי.
לולא היה אבא שלי לא הייתי אוהבת אותו כאדם, זה בטוח.
בקיצור...לא יודעת איך לענות על זה
תובנות קשות מאוד. כואבות. וטוב שהרפית. ובאמת תתייעצי. חיבוק.
השבמחקתודה רותי. היום קבעתי פגישת המשך להשלמת ה ckearway . ואחר כך נראה.. איך את היום? קיבלת טיפול אתמול? בהצלחה ♥
השבמחקאז למרות שהתכתבנו במייל על הנושא , וזה היה מזמן אני בן אדם מסודר , וכעת שאני ליד המחשב שלי אני עונה גם כאן .
השבמחקלא רציתי להטיח בך או לכתוב דברים קשים , פשוט קשה לי כאשר יחסי משפחה הם לא תקינים כמו אחים שלא מדברים ועוד...אני יודעת ומודעת שיש בכל משפחה כמעט , ולכן היה קשה לי להגיב.
יקירה תודה. חשוב לי ששיתפת אותי בתגובה הזאת. כאשר אני קוראת בלוגים אחרים גם בי עולות תחושות ותגובות רגשיות, ואני ממש שמחה שאת משתפת אותי בשלך. אם תספיקי לקרוא הלאה, תראי את ההתפתחויות ושהשיחה בסוף התקיימה.....עברתי אותה פחות או יותר בשלום (הרבה הרבה נשימות וטיפול בגוף...בעיקר בשכמות שנתפסו מרגע לרגע).....
השבמחקחיבוק חזק לך יקירתי