לא היפרדות, הפרדות (hafradot)
זו המילה להיום
זו רמת ההקשבה השלישית שלמדנו השבוע
ברמת ההקשבה הזו שומעים שיחות שונות שאנשים מנהלים תוך כדי דיבור
למשל הפרדה לפי נושאים:
אדם מדבר אתי על מערכת יחסים שלו עם מישהו, ותוך כדי שיחה אני שומעת שהוא גם מדבר על המישהו אבל גם על מערכת היחסים שלו עם אמא שלו, ובכלל הוא מדבר על החופש שיש לו או אין לו בחייו....וגם על להיות חלק ממשפחה....
למשל הפרדה תחושתית, רגשית: אדם מדבר אלי ואני רואה שמשהו קורה לו בגוף. או בתנוחה שלו או בצבע פניו שמסמיקות, או בדמעות שנבלעות בגרונו או מופיעות בעיניו...יש קשר (התאמה או סתירה) בין המלים שנאמרות לבין התחושות של הגוף באותו הרגע
למשל הפרדה הווייתית: אדם אומר לי "אני לא כועס" וכל הווייתו משדרת כעס באותו הרגע.....
ועוד ועוד.
מאמן אמור לדעת לעשות הפרדות כאלה כאשר המתאמן מדבר על משהו.
תרגלנו את זה קצת השבוע, זה לא פשוט.
ומצד שני - כל אחד שומע הפרדות אחרות, וזה בסדר. אין נכון ולא נכון.
והמאמן יכול לבחור לאיזו הפרדה להתייחס.....והוא גם יכול לשאול את המתאמן - האם זה נכון שאני שומע שאתה מדבר גם על זה וגם על זה וגם על זה? ואם כן, על איזה מהם אתה רוצה לדבר עכשיו?
והמאמן יכול (צריך!) לומר למתאמן - מה קורה לך עכשיו בגוף? מה, מתוך מה שאמרת עכשיו, לדעתך גרם לתחושה הזאת להופיע? מה זה הזכיר לך?
וכו
ואני יכולה לזהות גם הפרדות ביום יום, בין התחומים השונים של חיי.
השעות שבהן אני מתרגלת אימונים עם משתתפי הקורס (clearway) ועם קרובי משפחתי (שיחות היכרות).
השעות שבהן אני לומדת.
השעות שבהן אני מתעמלת.
השעות שבהן אני קוראת, או כותבת.
השעות שבהן אני מטפלת בנכדים.
השעות שבהן אני מבלה עם T ועם חברים.
השעות שבהן אני צופה בטלוויזיה באיזו סידרה שהקלטנו.
השעות שבהן אני ישנה.
השעות שבהן אני מדברת בטלפון או בסקייפ (עם הורי ובני).
מאז שיחת ההיכרות עם אבא ניהלתי כבר שיחת היכרות עם אמא ועם אחי.
אני מרגישה שהשיחות האלה מקרבות ביני לבין בני המשפחה שלי.
עכשיו סיימתי עם כל בני המשפחה מדרגה ראשונה....ויכולה להתפרס למשפחה המורחבת, חברים....
בפגישת האימון שהיתה לי השבוע היתה לי איזושהי תובנה.
עוד לא התעמקתי בזה עד הסוף אבל איכשהו מצאתי קשר בין אופי היחסים בין הורי (בין אמא לאבא) לבין אופי היחסים ביני לבין T.
כבר גיליתי בעבר רמזים על כך שבמקרים מסוימים אני מגיבה אל T כמו בת אל אבא....אבל פה מצאתי משהו חדש.
גיליתי התנהלות שבה אני מתאימה את עצמי ואת חיי ליוזמות של T, בדומה לאיך שהתאמתי את עצמי ואת חיי להחלטות של הורי
ובדומה לאיך שאמא נאלצה (בחרה?) להתאים את עצמה ואת חייה ליוזמות ולהחלטות של אבא.
זה הכל התחיל מהחזון - במפת החיים צריך לכתוב חזון. איך אני רואה את חיי בעוד 20 שנה.
טוב, לדמיין עשרים שנה קדימה למישהי שכבר בת 55 זו בעייה. ישר צצות חרדות בנוגע לבריאות, בנוגע לכך ש-T ואני עדיין בסדר ועדיין חיים...
אבל ניסיתי להתעלם מהאספקט הזה ולחשוב על איך אני רואה את חיינו אם אכן הכל בסדר מהבחינה הזו.
ונתקלתי שוב בקושי שלי להתבונן קדימה, לתכנן.....
"אני זורמת עם מה שהחיים מביאים לי" זה היה המוטו תמיד. "אני מזהה הזדמנויות ואני מנצלת אותן, ועד כה באמת החיים האירו לי פנים בהזדמנויות שהם זימנו לי"......
זה נכון. אבל.
כילדה החיים זימנו לי שוב ושוב שינויים ומעברים. מהרחם לבית התינוקות בקיבוץ, למעברה בירושלים, לקרית יובל, ללוס אנג'לס (וגם שם מעבר בין שלושה בתי ספר שונים), חזרה לרמת אביב ואז להרצליה פיתוח....אינסוף שינויים במקום, בבית הספר, בשכונה, בחברה, בתרבות, בשפה....
אינסוף התחלות חדשות, הסתגלויות חדשות, פרידות חדשות....הילדה שהייתי המציאה את עצמה קצת מחדש בכל מעבר שכזה.
למדה לשרוד. להתמודד. למצות את המיטב מכל מקום חדש. להתערות בחברה. להצליח. לשגשג.
מעניין שלא הפכתי מופנמת ומנותקת אלא כן השקעתי בכל פעם מחדש בחברויות, בלימודים, בחוגים, בחיים.....
אבל למדתי שלא אני קובעת. מעולם כמובן לא התייעצו עמנו, הילדים, אם לעבור, לאן או מתי.
קבעו עובדות בשטח ואנחנו היינו צריכים להסתדר. והסתדרנו. אני אפילו יותר מאשר אחי.
וזה הופנם. זה הפך לדפוס.
לא אכנס לזה עכשיו אבל התחלתי להבין שבאופן גורף אני לא מתכננת קדימה כי אני מודעת יותר מדי שלא משנה מה אתכנן, דברים יקרו ואני אתאים את עצמי למה שקורה.
התחלתי גם להבין שאני חוששת מהאכזבה. למה לתכנן אם בסוף זה ישתנה, ישתבש...ואתאכזב?
ומצד שני הרי הוכחתי לעצמי כל השנים שאני מסתדרת בסופו של דבר בכל מצב....אז איך בכל זאת נדמה לי שאני חוששת מהאכזבה?
בקיצור - יש הרבה עבודה לעשות על התובנה הזו, אבל מדהים שהיא עלתה, ובשלב כל כך מוקדם באימון ...טוב - זו לא הפעם הראשונה שאני מתאמנת, אפשר לומר שאני די בשלה...
שבוע חדש מתחיל, שעון קיץ התחיל, האביב התפרץ לגמרי בגינה שלי ובכל מקום....שבוע טוב 
אולי אנחנו לומדים במשך השנים לא לתכנן תוכניות לטווח רחוק ( ולפעמים אפילו לטווח קרוב), כי תמיד יצוצו שינויים
השבמחקוהחיים שלך היו רצופים בשינויים , מסתבר.
תגידי,לא שמעת שישרא בסכנת סגירה???
השבמחקתיכנסי לעמוד הראשי של ישרא,או לפוסט החדש שלי,
אני חושב שאנשים יכולים ללמוד לקחים הפוכים מאותה סיטואציה. למשל להפוך להיות מופנמים בגלל המעברים המרובים והאובדן של ההרגל או לחילופין להפוך לחברותיים יותר. זה כנראה תלוי במבנה האופי ההתחלתי. אני תמיד משליך את זה להורות. ישנם הורים שעושים הפוך ממה שעשו הוריהם ויש כאלה שממשיכים באותו הקו ועושים את אותן הטעויות כי לא ידעו אחרת.
השבמחקמעניין שאת לומדת להסתכל על עצמך מבחוץ ולהבין מהם הדרכים שלפיהם את מנהלת את חייך. להבחין שאת לא מתכננת.
השבמחקובקשר להפרדות אני לומדת להפריד ביני ובין הבעיות של הילדים שלי. לא להכנס למצב רוח כאשר להם קשה....
הפרדות זה משהו חיובי בעיניי במיוחד הפרדה בין בית לעבודה, עיסוקים כשאני לבד או עם המשפחה או אפילו עם זוגתי לבד.
השבמחקועכשיו על הפרק רוצים לעשות הפרדה בין הבלוגרים לישראבלוג ולסגור אותו...
כמה ימים לא נכנסתי לישרא, יומיים של לימודים אינטנסיביים. וכאשר נכנסתי קודם כל כתבתי את אשר על לבי. כך זה עובד אצלי. אני שומעת נימה של ביקורת או טענות בתגובה שלך, ויכולה להבין את סערת הנפש שמתוכה כתבת.
השבמחקכאשר הבנתי מה קורה מייד חתמתי קודם כל על העצומה. לדעתי כדאי להציע להכניס פרסומות, ומי שלא רוצה שישלם מנוי פרו. נראה לך שזה יעזור? ואם הגרוע מכל בכל זאת יקרה, חשבתי שכדאי למצוא פלטפורמת בלוגים חלופית אליה נעבור כולנו כקהילה...מה דעתך?
זה נכון, אבל בסך הכל החיים של רובנו רצופים בשינויים, כאלה ואחרים.
השבמחקהאם זה אומר שלא כדאי לתכנן אף פעם?
אז מה יקרה אם נתכנן ודברים יקרו והתכנית תצטרך להשתנות?
אני מנסה להבין, תוך כדי לימוד עצמי והיכרות עצמית, מה כל כך נורא בלתכנן ואז לגלות שהתכניות צריכות להשתנות....
המטרה היא לפרק דפוסים ומנגנונים שפיתחתי שאולי שרתו אותי בעבר אבל אולי כעת מגבילים אותי....
לגמרי
השבמחקאין ספק שאני הגבתי בהתאם למבנה האופי הבסיסי שלי.
ואין ספק שהגבתי כהורה, ולמרות שעברנו דירה בתוך העיר שבה גרנו כאשר ילדינו גדלו, מעולם הם לא היו צריכים לעבור לבית ספר אחר עקב המעבר הזה....
בדיעבד ייתכן שגם בחירה זו לא בטוח היתה נכונה להם, במיוחד לבתי שלקראת סוף התיכון חשה שהיא "תקועה" עם אותן חברות ואותה חברה..(hevra) ובאמת היום אין לה קשר כמעט עם אף אחת מהן...היא , למשל, כן חשה שהיא זקוקה לשינוי ורענון
לעולם אין לדעת מה נכון..
וואו, ההפרדה שלמדת לעשות היא מן החשובות
השבמחקכמה זמן לקח לך להגיע אליה?
אין ספק שאנחנו כאן בין השאר כדי להמשיך לתמוך ולייעץ ואף לעזור לילדינו אבל הבעיות שלהם אינן הבעיות שלנו, וחשוב מאד להפנים זאת כמה שיותר מוקדם במהלך חייהם כבוגרים...
האמת היא שגם כילדים חשוב לתת להם להתמודד עם בעיות עד גבול מסוים - ולעזור ולהתערב רק כשממש צריך. כך אנו מכינים אותם לחיים ובו בזמן מהווים בית בטוח ותומך וגם רשת הצלה...
כן, שוחחנו כבר על איום הסגירה של ישרא
השבמחקובאמת חבל שמריאט "ישבה" על זה כמה חודשים במקום לפתוח את זה מייד כשנודע לה ולאפשר לקהילה להעלות פתרונות....
אני אמנם מתחום המחשבים במקור אבל אין לי מושג בתחום הזה של אינטרנט ובלוגים - אבל ברור לי שבכוחות משותפים ניתן להעביר את ישרא כמו שהוא, על תוכנו ועיצובו - מנענע10 ל"בית" אחר....ולהמשיך לנהל אותו - ואם צריך אז בעזרת פרסומות ו/או מנויי פרו למי שממש לא רוצה פרסומות.
שמעתי שהרבה מתגייסים לעניין אז בוחרת לשמור על אופטימיות זהירה כרגע...
כמו תמיד התובנות שלך מעוררות בי מיד מחשבות על חיי.
השבמחקהורי שעברו את מלחמת העולם השנייה באירופה נדדו הרבה בילדותם ואולי בגלל זה ברגע שהגיעו לישראל הם השתקעו במקום אחד ולא ניסו להחליף מקומות עבודה ומגורים.
אני ירשתי מהם כנראה את הרצון הזה, להשתקע במקום אחד ולא לנדוד יותר מידי. היו כמה תקופות קצרות שבהן לא גרתי במקום בו גדלתי בגלל לימודים וצבא, אבל תמיד חזרתי הביתה.
יציבות ובטחון חשובים לי מאוד ואולי בגלל זה כמעט לא ראיתי עולם ולא התנסיתי בחיים במקומות אחרים.
הרווחתי ויציבות ובטחון והפסדתי חידושים והתרעננות. אני תוהה אם שכרי לא יצא בהפסדי.
אהה ממש לא ביקורת,מן הסתם הייתי נסער אתמול וכנראה שהגבתי מתוך סערת הנפש שלי,אני מתנצל אם נשמעתי כזה
השבמחקהייתי כל כך עסוק אתמול במה שלקחתי על עצמי שלא קמתי מהמחשב כמעט 8 שעות
יש הרבה הצעות,הקמתי 2 צוותים של אנשים שמבינים דבר או שניים בתוכנה ,רשתות וכו’ והם התחילו כבר אתמול לשבת על המדוכה,ביום חמישי נקבל ממריאט את נתוני האמת לגבי מצבה של ישרא ונוכל להתחיל לפעול בכל הכח בכל המישורים
זהו בערך
לא יודעת אם הפסדת....זה מה שהתאים לך וזה מה שבחרת. זה כמו שיש אנשים שמרגישים שחידוש זה להחליף בני זוג או מקומות עבודה ויש כאלה שמצליחים לחדש ולהשקיע במערכת יחסים אחת או לחדש ולפתח באותו מקום עבודה...
השבמחקלקח לי זמן להגיע לתובנה הזו. תפסתי את עצמי ממש סובלת בגלל משהו שהבן שלי עבר, והחלטתי לעשות הפרדה. להבין שאני זה לא הוא, ולכל אחד מאתנו חיים נפרדים. יש קשר כמובן, אבל לא זהות.
השבמחקבנקודה הזאת אני תמיד משבח את אמא שלי, שלימדה אותי שלא לחלק את החיים להצלחות וכשלונות. לטענתה כל המתרחש, מתרחש כדי ללמד אותנו, ומה שקובע האם זה היה כישלון או הצלחה, אלה אנחנו ומה שאנחנו מצליחים להסיק מההתרחשות וללמוד ממנה. כלומר, היא מעולם לא לימדה אותי שלא לטעות ולא ניסתה להגן עלי מפני טעויות עתידיות, אבל היא תמיד עמדה על כך שנשקיע מחשבה במה שקרה ונפיק מהתקרית את המיטב (אני אפיק בהנחייתה הזהירה). כך, לאורך חיי, גם התרחשויות שליליות הפכו להיות מבורכות.
השבמחקבאמת כל הכבוד לאמא שלך
השבמחקבבית שלי גם הצלחה חלקית התקבלה ככישלון מסוג כלשהו....
הייתי צריכה הרבה עבודה עצמית, טיפול וצמיחה רוחנית עיקשת כדי להבין שהחיים הם בית ספר וכל מה שקורה הוא שיעור שניתן ללמוד ממנו ולהפיק ממנו תובנות חיוביות....
מה שכתבת הזכיר לי את מושג הבודהיסטי (שבטח מוכר לך) של האחזות- שהיא מקור הסבל. נדמה לי שגם תכנונים יותר מידי מאומצים הם סוג של האחזות, ניסיון לשלוט במשהו שאין שליטה עליו. אז אולי מנקודת מבט בודהיסטית לזרום עם מה שהחיים מביאים, זה לא רע בכלל...
השבמחקולחשוב על החיים עוד 20 שנה... ואוו. איזה פחד. אני מוותרת.
את יודעת מה? זה לגמרי נכון. בשיטה שאני לומדת הביאו המון דברים מהבודהיזם...ומדברים ספציפית על העקרון של הריקות וההרפייה מהאחיזה הרגשית...
השבמחקאז אולי אני כילדה פשוט "הבנתי" את זה (מכורח הנסיבות) ולמדתי מזה לא להתקשר למקומות או הרגלים או אפילו אנשים אם הם כבר לא מתאימים למרחב או לאנרגיות שלי...ובנוסף למדתי גם לא לתכנן....
נתת לי חומר למחשבה
לכולנו כנראה חששות מאכזבות...
השבמחק♥♥
השבמחקצוציקית. מה זה עשרים שנה קדימה לחזון. ברור שתפנטזי ותזמי ותצרי. אדרבא. זה זמן מעולה!
השבמחקהפרדות. וואי. היום זה קשה לי במיוחד. כאוס ובליל של רגשות מחשבות ובלגן. הייתי צריכה להתאמן על זה. בחיי.
איזה כיף שקראת לי צוציקית :-)
השבמחקוכשאני חושבת על אמא שלך וגם אמא שלי בעצם....את צודקת
בהחלט יעזור לך להתאמן על כמה הפרדות...
שוב מאחלת יום טוב מלא אנרגיות חיוביות מחר
♥