עדיין לא היתה.
אבל אני כבר במקום אחר.
לאחר שהתייעצתי עם המורה (ושיתפתי את הכיתה) ביום שלישי, הבנתי כמה דברים.
ראשית - לא בוער לי לעשות את שיחת ההכרות הבאה דווקא עם אבא שלי, ויש לי סבלנות וזמן לעבד עוד דברים עם עצמי לפני כן
שנית - רצוי לסיים עד הסוף את ה-clearway (שהגענו איתו רק לאמצע) לפני שאבצע את השיחה
שלוש - באמת אין צורך (וגם אין אפשרות) לנקות לגמרי את היחסים עם אבא לפני שאני עושה איתו שיחת היכרות, אבל כדאי באמת לוודא שאני מוכנה לשיחה.
בימים האחרונים, ב"ישיבה השקטה" שאני עושה (לא כל יום, מה פתאם כל יום 
), ניסיתי לכוון את המחשבות אל אבא, ואל התחושות שעולות לי בגוף.
חידדתי לעצמי את הדאגות שיש לי מהשיחה, ואת מטרות השיחה מבחינתי.
הבנתי שכיוון שיש לי מנגנון אוטומטי ש"מתנתק" רגשית כאשר אני מקשיבה לאבא, מנגנון ששומר עלי באיזשהו מקום, ושכנראה פותח לפי צורך כלשהו בילדות, הדאגה הגדולה ביותר שלי בשיחה הזאת היא שאוטומטית אתנתק - ואפספס את הפואנטה, כמו שאומרים.
בנוסף, בלי קשר לאבא שלי דווקא, ראיתי במהלך התרגולים שלי בקורס, שיש לי נטייה לשכוח לנשום דווקא כאשר אני זו שמדברת.
כאשר ה"מתאמן" התורן מדבר, אני קשובה ואני נושמת.
ודווקא כאשר אני משקפת את דבריו או שואלת אותו דבר מה, קורים שני דברים:
אני לפעמים שוכחת לנשום
אני מגבירה את הקצב
היום המשכתי את ה-clearway מול הבחור שעבד איתי בתחילת השבוע, והיו לי כמה תובנות.
הבנתי שזה הולך אצלי ביחד. המהירות, והנשימה הרדודה, הלא סדירה, אפילו לעיתים עצירת הנשימה.
אז שמתי לי כמה מטרות לשיחה עם אבא:
לזכור לנשום, לדבר לאט.
לשים לב לתחושות ולהיות ערה אם במקרה נכנס לפעולה מנגנון ההתנתקות.
בנוסף עלתה לי מטרה נוספת: לנסות לנצל את שיחת ההכרות כדי להתקרב אל אבא.
בשיחות הכרות שערכתי (עם T ועם משתתפי הקורס האחרים בכיתה) חשתי שהשיחה מקרבת ביננו.
אז אני מקווה שגם עם אבא השיחה תיצור קירוב....
ב-clearway דיברנו גם על נושא הרתיעה שלי מהדיבור של אבא.
הפעם דייקתי את עצמי יותר, והבנתי שיש לו סגנון דיבור ספציפי שמפריע לי.
משהו מלאכותי ומתחנף שהוא משתמש בו, כאילו כדי למצוא חן, להראות חברותי יותר ממה שהוא באמת.
ועלה לי זיכרון מתקופת התיכון, שהוא היה מסיע אותי לבית הספר, ושנינו היינו שותקים כל הדרך.
וזה היה בסדר.
לא היה מתח ולא היתה רתיעה.
וחשבתי על זה שאבא שלי באמת שתקן. ושכאשר אמא שלי בסביבה, אז היא כל הזמן מדברת כדי למלא את החלל.
וכשאני איתו לבד (וזה כבר כמעט אף פעם לא קורה), אין לנו בעייה לשתוק שעות ביחד.
ופתאום חשבתי על זה שאולי באמת קשה לו לדבר, אין לו מושג איך לנהל סתם שיחה.
אין לו בעייה כאשר הוא מדבר על נושאים מקצועיים, למשל. או אפילו פוליטיקה (למרות שבתחום הזה הוא מתחיל להתלהם ואז זו צורת דיבור אחרת שמקפיצה אותי עוד יותר.....רק עכשיו חשבתי על זה 
)...
אבל כאשר זו "שיחת חולין", אין לו בכלל את הכלים לנהל אותה, והוא מעדיף לשתוק. ואולי הדיבור המתחנף המלאכותי שלו הוא משהו שיוצא לו כי הוא לא יודע איך לעשות את זה אחרת.
ופתאום הרגשתי חמלה גדולה אל האיש הזה, ודמעות עלו לי בעיניים.
פתאום הרגשתי איך זה להיות הוא, במיוחד עכשיו - אחרי שלקחו לו את שני הדברים היחידים שבאמת עוררו בו עניין: את העבודה שלו ואת אח שלו.
והוא נשאר עם השעמום ובדידות והצורך לקיים שיחות חולין שתמיד שעממו אותו ואין לו את הכלים לנהל אותן.....
ושוב לא הספקנו לסיים את ה-clearway.
ודחינו לשבוע הבא.
ובאמת לא בוער לי לנהל את השיחה עם אבא. זה יכול לחכות.
ושוב חשבתי על שיטת האימון הזאת, איך שהיא עובדת, ואיך שהיא מאפשרת לי לעשות עבודה אמיתית עם עצמי - ולא באמת חשוב מי בצד השני.
כי הבחור הזה, שהוא בסך הכל מתלמד כמוני, ואמנם קצת חופר וקצת נכנס יותר לעומק ממה שמישהו אחר אולי היה עושה...בסך הכל יודע להקשיב, יודע את התבנית של השיחה, יודע לשקף ולשאול שאלות...אבל את רוב העבודה אני עושה. וזה עובד. זה ממש עובד.
מדהים בעיני.
נראה שבאמת את לומדת המון -בעיקר על עצמך בקורס והזה וזה עושה לך טוב.
השבמחקגם בעיניי. במיוחד האופן בו זה עובר אליך, העבודה שאת ממשיכה לעשות בינך לבין עצמך כבר לא כחלק מהקורס אלא כחלק מהחיים שלך. אני חושב שזאת ההוכחה הכי טובה לכך שהוא עובד. הוא מעניק כלים לחיים.
השבמחקמרתק, אני אוהבת את הפוסטים האלה.
השבמחקתודה
השבמחקחיבוק גדול גדול
זה עושה לי מאד טוב
השבמחקודרך שיחות ההיכרות האלה, שהן כביכול תרגול לטובת רכישת ניסיון באימון אחרים, אני גם אכיר טוב יותר את הקרובים לי ביותר
זה בונוס שלא הבאתי בחשבון...
תודה, באמת
השבמחקאלה בדיוק הפוסטים שנועדו לתעד לעצמי את התהליך
ואם זה גם מדבר אל עוד מישהו - אני מאושרת
זה יפה שזה פתאום מאפשר לך לראות את הדברים דרך עיניו של מישהו אחר, ופתאום להבין שגם לו יש סיבות. זה יכול לעשות הרבה טוב.
השבמחקובקשר לנשימות - אני לא יודעת אם את מכירה את אלכס אפשטיין, אבל הוא מפרסם סיפורים קצרים שלו בפייסבוק, ולפעמים מפרסם "פתקים מוזרים שנשרו מספרים", ואתמול הוא פרסם פתק אחד כזה, בזו הלשון:
"לזכור לנשום".
אני חושב שעשית טוב שדחית
השבמחקאג ב אני לא יודע אם יש בקורס דבר כזה שאת יכולה להכמיד מישהו אחר בבתור אבא שלך ו"להוציא על דמות האבא" את כל מה שיש לך
האמת שזה נעשה במקרה שאת רוצה לעשות נקיון עם מישהו קרוב שהלך לעולמו אבל אפשר לעשות את זה מול מישהו שחושבים שאין טעם להתעמת איתו
אני עשיתי נקיון עם אמא שלי 20 שנה אחרי שהלכה לעולמה ואחכ כאן בבלוג והכעסים שהיו לי אליה נעלמו
לזכור לנשום? באמת? כנראה שהמודעות הזאת, לנשום, היא משהו שמחלחל להרבה אנשים מהרבה מקורות שונים...
השבמחקיש היום גם טיפול דרך נשימות. חבר של בני עבר את זה, בניו יורק. אמר שזה מדהים.
כאשר חושבים על זה, הנשימה היא באמת מה שמחבר את החוץ לפנים ולהיפך. היא הקשר הבלעדי של הגוף שלנו עם העולם שבתוכו אנו חיים....
לגבי אבא, אני מאד שמחה שהצלחתי פתאם לראות אותו, להרגיש אותו. ולו לרגע. מקווה שעם המשך האימון אגיע למקום טוב...של חמלה. שהשכבות והמנגנונים שעופים אותי עדיין בכל הקשור אליו, שנולדו כנראה כמנגנון הגנה, יצליחו להתפוגג...
תודה עדה, ושבת שלום
תודה טליק.
השבמחקכן באמת לא בוער שום דבר ועדיף לגשת לשיחה הזאת כאשר אני מוכנה, או לפחות יותר מוכנה.
יש בשיחת ה-clearway גם סימולציה. לשני הכיוונים. פעם אני עצמי והמאמן (המתרגל, לצורך העניין) משחק את אבא, ופעם אני משחקת את אבא והוא משחק אותי, וכך כמה פעמים שצריך - כדי להתכוונן נכון להוויות שאני רוצה להביא לשיחה (קשב, חמלה, אהבה וכו). הסימולציה גם מרמזת אם אני באמת מוכנה או לא. אבל אנחנו עדיין לא ממש עושים את זה זה לזה, לפחות אני עוד לא מעזה. אבל בהחלט יש את זה, חלק חשוב מאד מהתהליך.
אני חושבת שאפשטיין מחבר את הפתקים האלה בעצמו, זה לא באמת משהו שהוא מוצא בתוך ספרים :)
השבמחקאני מנסה לתת לך קישור, מקווה שזה יעבוד. <a target=_blank href="הנה.https://www.facebook.com/photo.php?fbid=10200874874589053&set=a.1498556598786.57188.1680271635&type=1&theater">הנה.</div>
מקסים :)
השבמחקנורא מעניין קשת הרגשות שעולות לך בתהליך הזה.
השבמחקלגמרי!!!
השבמחק