ובתרגום חופשי - לא שמים לב שמתרחשת טרנספורמציה. היא הדרגתית, היא עדינה (המילה הנכונה היא subtle, כמעט בלתי מורגשת) והכי חשוב - קשה לזכור איך היית קודם. ולכן אנשים רבים לא מודעים לכך שהם עברו טרנספורמציה. זה לא שינוי....ממצב X למצב Y. זה תהליך....
אחד הדברים הראשונים שהמורה שלי אמרה לנו בתחילת קורס מאמנים (בעצם לא, כבר בקורס הראשון : "נקודת מפנה") הוא להמנע מלרכל. להמנע מריכולים, ולנסות לא לשתף פעולה כאשר מישהו אחר מרכל איתנו על מישהו שלישי.
ולחלקנו היה מאד קשה עם זה - הרי על מה נדבר עם חברינו ובני זוגינו ומשפחתנו אם נמנע מלרכל?
אז היא דייקה בהגדרה שלה של מה זה לרכל ומה זה לדבר על מישהו בלי לרכל - היא אמרה שאם הבן אדם שמדברים עליו יוצא קטן - זו רכילות. ואם הוא יוצא גדול - אז לא.
די פשוט בעצם.
ביום חמישי הייתי ביום הולדת 50 של חברה טובה, ואתמול הייתי (לא עלינו) בלווייה. ובמפגש הזה עם חברים וחברות פתאם הרגשתי פיסית את הצרימה בכל פעם שמישהו ריכל. ממש ריכל. פתאם שמתי לב שיש ממש איזה גוון של רוע קטן בטון של המרכל.
פתאם שמתי לב שמאחורי הרוע (הקטן מאד אמנם) יש גם איזשהו פחד....קשה לי להסביר.
פתאם ראיתי דברים שמעולם לא שמתי לב אליהם.
ואז נפל לי האסימון. עברתי טרנספורמציה. אני כבר לא אותו אדם שהיה שומע (ומדבר) רכילות בנונשלנטיות. עכשיו זה ממש מפריע לי. זה כבר יצא מהמרחב שלי, צורת הדיבור הזאת. זה צורם לי.
מוזר.....
אף פעם לא אהבתי רכילות ולא נהגתי לרכל, פשוט לא נהנת מזה. אני משתדלת בכלל לא לומר משהו על מישהו שלא בנוכחותו שאינו לחיוב. אם יש לי משהו שלילי לומר וגם יש מקום לדעתי בכלל אני אומר זאת ישירות ורצוי בפרטיות לאותו אדם.
השבמחקזה באמת נובע מרוע, להרגיש עליונות על מישהו בכך שאתה מקטין אותו.
אם מרכלים עליי כל עוד זה לא אדם שיקר לי ודעתו נחשבת בעיני לא ממש אכפת לי, סתם מגעיל. אבל אם אני מגלה דבר כזה על אדם קרוב זה עלול להוביל לניתוק הקשר. כי זאת בגידה וזרות אז מה הטעם?...
אין לי בעיה לקבל ביקורת לפנים.
גם אני לא נוהגת לרכל, ואני חייבת להודות שזאת ממש בעיה למי שגר ביישוב קטן, כי הכל מתבסס פה על רכילות, או כמו שקוראים לזה אצלנו - דיבורים בשבילים. כבר קרה לי פעם שאמרתי למישהי - תתחדשי על התספורת (למרות שחשבתי שהתספורת נוראית, אבל לא רציתי להעליב אותה), והיא ענתה - איזה תספורת, מה את לא יודעת שיש לי סרטן? כולם יודעים ...
השבמחקאבל משמח :)
השבמחקלפעמים זה נורא כיף לרכל, אבל האמת שעדיף שלא. ואהבתי את ההגדרה שהמורה שלך נתנה.
רווח לי, כי לדבר על בני אדם זה מעניין ויהיה לי קשה מאוד אם יאסרו עלי לדבר על מה שמעניין אותי. אבל קל לי מאוד לדבר על אנשים בצורה מכבדת ולמצוא לכל אחד נקודת זכות.
השבמחקאצלי ה"ריכולים" בדרך כלל כללו מידה רבה של אכפתיות או אמפתיה. עוד בתיכון זוכרת שחברתי הטובה מ’ (זו שחידשתי איתה קשר לאחרונה) היינו לפעמים מדברות על מישהו/י במטרה לראות איך אפשר לעזור לה/לו. עוד סוג של רכילות היא להתלונן על מישהו. זה אפילו פה בטוח שעשיתי - על הבת שלי למשל, על אחד מהורי, על בעלי, על גיסתי...ובאמת שמתי לב שזה מתמעט אצלי בשנתיים האחרונות. משהו השתנה בי. סוג של הבנה שאני ממילא לא אשנה אף אחד, מקסימום אעבוד על לשנות את היחס שלי אליהם. סוג של אחריות אישית. אגב מעולם לא היתה בי הרשעות הזאת של לרכל על "התחת הגדול" של מישהי..וביננו, אני לא באמת רואה את הדברים האלה. אולי זה חלק מהעניין...אני בדרך כלל האחרונה ששמה לב והאחרונה שיודעת מה קורה אצל מי
השבמחקבדיוק! את לא ידעת שיש לה סרטן, זו דוגמא נהדרת. אני מעולם לא יודעת מי נפרד ממי, מי בוגד במי, מי חולה ומי פוטר....זה לא מעניין אותי אלא אם מספרים לי, ואני מעדיפה שיספר לי זה שזה קרה לו, ולא מישהו אחר. אבל כן (כמו שכתבתי למעלה ל-PK) היו לי תלונות על אנשים - גם כאן בבלוג בטוחה שיצא לי להתלונן - ולאחרונה גם זה פוחת ונעלם מהשפה שלי....
השבמחקבהחלט משמח. מרגישה שזה חלק מהפצת אנרגיה טובה ומיטיבה סביבי. לא לרכל. לדבר על אנשים רק כאשר הם יוצאים גדולים....להכיר ולהפיץ את גדולתם. זה הכי כיף.
השבמחקבדיוק. בני אדם זה הדבר הכי מעניין בעולם. ואפשר גם להעביר ביקורת - אבל עדיף ישירות לאדם ולא מאחורי גבו. זה מסובך ולא חושבת שאפשר להיגמל מזה לגמרי....אבל זה אפשרי והופך את האנרגיה סביבך לטובה ומיטיבה יותר...
השבמחקתמיד התרחקתי מרכילות. אני אדם אנטי חברתי ולכן שיחות סרק מראש מעצבנות אותי ומבזבזות את זמני. אבל אני חושב שההבדל בין רכילות לחיווי דעת/ה, אינו מושתת על הגודל של האדם שיוצא בסוף (כולנו מודעים לכך שהגודל לא קובע), אלא הנימה והתוכן. הרכילות מפשיטה את האדם המדובר ולרוב מנסה להכפיש אותו על סמך נתונים אינטימיים מחיו, שמועות ומסקנות של הדובר. ראית מה הוא עושה? הוא כזה דוחה כשהוא עושה את זה ובכלל אתמול ראיתי אותו עובר עם הכלב שלו ומגרד מאחורי האוזן של השכנה ממול. נכון שחולצה שהוא לובש מכוערת? בטח יש להם רומן.
השבמחקלעומת זאת, ניתן בהחלט להגיד לחבר: אני חושב שמשה חתיכת בנזונה, אתמול הוא בעט בחתולה של השכנה. אני לא יכול לכבד אנשים שמתעללים בבעלי חיים. <= זאת העברה של מידע וחיווי דעה אישית.
למרות שבשני המקרים המדובר יוצא ״קטן״ קיים נבדל מהותי בין המצבים. לא לשווא העיתונות שלרוב מוסרת מידע על אחר, מתחלקת לעתונות צהובה, לעתונות אינפורמטיבית ולעיתונות דעה.
אני רוצה להגיד כאן משהו קצת אחר, וסליחה אם יחרוק קצת. אני לא כל רך בענייני רכילות - אבל לא בגלל אצילות נפש, אלא בגלל רחפנות וקצת ניתוק מהמציאות, אבל בכל אופן - אם כבר מדברים על מישהו - יש בזה טעם רק אם זה משקף תחושות כפי שהן, בלי נסיון ליפות ו’להגדיל’. חלק גדול מהספרות בנוי על זה. התנ"ך במיטבו בנוי על זה. הרצון להיות חיובי מעקר את הדברים מתוכן, כבר עדיף פשוט לשתוק...
השבמחקכשהזכרת כאן בבלוג דמויות שונות בחייך ותארת אותן כפי שהן משתקפות דרך עינייך - לא ראיתי בזב רכילות, אלא ציור עדין ומנסה לדייק של מציאות
כשאני רוצה לעזור למישהו או שאעשה זאת בעצמי או אם אצטרך להסתייע במישהו אנסה לחלוק איתו כמה שפחות פרטים אינטימיים של האדם(כולל זהות או בכלל שזה מיועד לאדם אחר).
השבמחקיש דברים שנויים במחלוקת - נאמר: אם ובת שמשוחחות על הבעל. במקרה הזה המדד שלי הוא האם שני הצדדים בשיחה מעוניינים בטובתו של אותו אדם שלישי וגם ככה לא הכל פתוח ומותר לחלוק.
כלומר מותר לחלוק רק דברים שיובילו תועלת, לא סתם לחשוף מידע פרטי.
השבמחקמסכימה וזה מתחבר גם לתגובה מתחת. זה שונה כשמדובר בדברים מבוססים ולא השערות ופרשנויות שאנחנו מטילים על מעשיו של אדם.
השבמחקכן, אמבטיה אמרה דברים דומים מאוד. (-:
השבמחקוניבולי פה גם!
השבמחקנתת לי חומר למחשבה.....נכון שיש הבדל מהותי בין שני המקרים. אני מנסה להבין איך בכל זאת אפשר אולי להגיב אחרת למקרה השני....אחזור אליך בעניין הזה
השבמחקקודם כל שאפו
השבמחקזה ממש קשה להפסיק לרכל, לא דווקא מהמקום של הרוע והבוז..אנחנו פשוט נורא מציצנים(הוכחה-עונה חדשה לאח הגדול).
אני זוכרת שבזמנו, כשלמדתי בבית ספר דתי למדנו על "לשון הרע" ולימדו אותנו שגם אם מדובר בתשבוחות זה עדיין נחשב לשון הרע..נורא תמוה, למה שזה יהיה רע לפרגן למישהו גם אם הוא לא נמצא?
חלילה וחס לא התכוונתי ליפות או להגדיל. מה שהמורה שלי אמרה הוא בעצם - אם אין לך משהו טוב לומר על מישהו אל תגיד בכלל. אם יש לך ביקורת על מישהו תגיד לו בפנים ביושר אך בחמלה, בישירות אך בלי לפגוע. וכו וכו. לא חושבת שקיים בן אנוש שבאמת יכול במאה אחוז להיות ככה, אבל זאת השאיפה. ובהחלט כאשר אני כותבת כאן בבלוג על דמויות בחיי זה סוג של רכילות. גם ספרות. גם הסיפורים שאת מספרת. ואין לי בדיוק את ההסבר או ההגדרה מה תקין ומה לא תקין. פשוט בימים האחרונים נתקלתי פתאם ברכילות ממש, מהסוג הכי נמוך והכי תוקפני - שכנראה לא נחשפתי אליו הרבה זמן, ושמתי לב איך הגוף שלי הגיב לזה. פעם הייתי כנראה חשופה לזה הרבה ולא ממש התרגשתי מזה, זה היה חלק מהמציאות שסביבי. היום זה צורם לי....
השבמחקבהחלט. ניבולי פה זו אלימות מילולית. ומה לעשות, גם לי יוצא "שיט" פה ושם. כשילדיי היו תינוקות והייתי מחוסרת שינה ובסטרס כל הזמן יצא לי לקלל לידם...יום אחד T שמע את בתי בת ה-3 אומרת "כוס אוחתק" כאשר נפל לה מגדל של קוביות - הוא כל כך התעצבן עלי!!!!
השבמחקזה בלתי אפשרי כנראה להפסיק לגמרי לרכל. אבל כנראה שאפשר להפחית מאד ואפשר גם באמת להמנע מלומר דברים על מישהו אם אלה לא דברי שבח. לא יודעת איך הם הגיעו לזה שגם תשבוחות הם לשון הרע...נראה לי הם פספסו משהו.
השבמחקא פרו פו האח הגדול ושאר תכניות הריאליטי - מעולם לא חשתי רצון או צורך כלשהו לצפות בהן. זה באמת בזבוז זמן. מצד שני לראות סרט טוב או סדרה טובה זו גם סוג של מציצנות לחיים (אמנם פיקטיביים) של אחרים...
לגמרי. כשאני במנטורינג למשל, אנחנו מעלים סוגיות מהאימון. אנחנו תמיד משנים פרטים (כולל מין וגיל וכו) של המתאמן בזמן שאנחנו מעלים את הסוגיה.
השבמחקבשיחה בין אם לבת באמת אמורים להיות גבולות לגבי מה נאמר - בכל זאת צריך לכבד את הפרטיות של הבעל/אב וזה גם מזיק לילדים אם אחד ההורים מגלה יותר מדי על ההורה השני - דברים שילדים לא אמורים לדעת על הוריהם. בהחלט אם מדברים באהבה, כבוד ואכפתיות על מישהו - ואפילו לא בלגלוג חביב - אז זה אולי בסדר. הכל תלוי כנראה. יוצא הדופן הוא כמובן הורים שמדברים ביניהם על הילדים שלהם - שוב, מתוך דאגה ואהבה ואכפתיות, והורים שפונים למישהו מקצועי ומתייעצים לגבי ילדיהם...בכלל פנייה למישהו מקצועי שמחויב לחיסיון...לצורך סיוע וייעוץ. אגב כשאני מאמנת אני מדריכה את המתאמנים שלי לדבר על עצמם. גם כשהם מדברים על הבעל או הבת - אני מדריכה אותם לדבר על עצמם ביחס לבעל, על התגובות שלהם במערכת היחסים. זו לקיחת אחריות....זה לא "הוא עושה לי" אלא "הוא עושה משהו, ואני מגיבה כך וכך"
אני עושה הכל כדי להתחמק מהאח הגדול ומהדרמות שקורות שם!
השבמחקאצלי זה מתבטא בספרים טרגיים, כל מיני סיפורים שקרו באמת וכאלה
מסכימה.
השבמחקהעצה האחרונה הזאת אגב, גיליתי אותה לפני כמה שנים במקרה(יש לי מן "כשרון" מילדות למצוא תשובות לשאלות ובעיות שיש לי בדיוק בזמן שאני זקוקה להן - מן קסם מעשי :)) עזרה לי לצלוח מערכות יחסים קשות בחיי ולהביא תקופת שקט. צריך רק לזכור לא להתרשל...
את אוהבת ביוגרפיות? מדליק. אין ספק שספרים וסרטים מספיק איזה יצר מציצנות....אני הופכת להיות חלק ממה שקורה שם, ממש נכנסת לעלילה. בגלל זה אגב אני לא מסוגלת לראות סרטים בהם מתעללים בילדים או בחיות.....
השבמחקכשאני נתקלת (וזה קורה הרבה) ב"תשובות" כאלה שמופיעות לי בדיוק בזמן זה מדהים ומלהיב אותי בכל פעם מחדש. יש שיאמרו - אינטואיציה - יש שיאמרו "תיקשור", יש שיאמרו שבעצם למדת את זה בגלגול קודם ועכשיו נזכרת בדיוק כשהיית צריכה.....בכל מקרה זה כשרון מבורך.
השבמחקנדמה לי שזה ההבדל בין רכילות ובין לשון הרע: רכילות זה לדבר על מישהו מאחורי גבו, כל דבר. ולשון הרע זה לומר עליו דברים רעים, לדבר בגנותו, או כמו שהמנחה של אמפי אומרת, להוציא אותו קטן. במילים אחרות, יש ביהדות הגדרה מדויקת לחלק שלפי המנטורית מותר (רכילות) ולחלק שאסור (לשון הרע). אגב, בדת שניהם אסורים, אבל לשון הרע חמור יותר.
השבמחקהתגובה הראשונה שלי למקרא הדברים היתה להפריד אכן בכוונה, בין דיבור בגנות אחרים, כדי להוציא אותם קטנים, ובין דיבור אחר. אני מכניסה תחת הרובריקה ’אחר’ כל מיני עניינים, לא רק לטובתם. נניח לדבר עליהם כדי להבין את עצמנו. נניח, כשאנחנו והם ’מעורבבים’ כל כך (כמו שקורה אצלי והשותף) שאם לא אדבר עליו יוצא שחלק הארי שלי נעלם יחד איתו. נניח לדבר עליהם כדי להבין את הסיטואציה שבה אנחנו נמצאים, או כדי להשוות, בשביל תובנה עצמית ולא בשביל ההנאה (וכמו שעדה אמרה זה מהנה, קצת כמו הדגדוג הזה כש’יורדים’ על מישהו אחר במופע סטנדאפ וזה מצחיק אבל בעיקר כי זה לא אנחנו שם במוקד). אבל אני באמת תוהה עד כמה אפשר להפריד בין הדבקים, ומתי זו רכילות מרושעת לשמה, ומתי לא. המשך...
השבמחקונזכרתי בקטע שכתב עמוס עוז בספר ’מנוחה נכונה’ (נדמה לי ששם, אולי בספר ’בין חברים’, בכל אופן אחד הספרים שלו שעוסקים בקיבוץ) על הרכילות בקיבוץ. והוא מצייר אותה במכחול מאוד מבין, אפילו מקבל, טוען שיש לה תפקיד חברתי חשוב, מעין מסגרת שיפוטית לא פורמלית שתלויה כחרב מעל ראשיהם של מי שפוסעים אל מחוץ לקונצנזוס. אז ודאי, יש מי שיאמרו שדווקא צריך לקבל את כולם, ויש אנשים שפוסעים מחוץ לגבולות החברתיים וזה בסדר אפילו ראוי (נניח ההומוסקסואלים לפני שזה נחשב בסדר), אבל מה עם הגזענים, השקרנים, אפילו הפסיכופטיים? אלה שמערכת המשפט לא יכולה להם, והם ממשיכים במעשיהם? נגדם פועלת הרכילות (או כך אם אינני טועה ומטעה טוען עמוס עוז) ומשמשת כלי רב עוצמה כדי לסנן, כדי לסווג, לומר מה מותר, מה אסור.
השבמחקאז עם כל זה שאני לגמרי מבינה אותך שבאופן אישי רכילות רשעית וקטנונית מגעילה אותך (בכנות, גם אותי), יש לרכילות תפקיד חברתי חשוב ביותר, ואי אפשר להתעלם ממנו, ואולי גם לא צריך.
לפני כמה שנים הצטרפתי לקבוצה של נשים דתיות אנגלוסקסיות (אני לא זה ולא זה) שנפגשו מדי שבוע עם רבנית ונסו להיות בני אדם יותר טובים. זה נראה לי חיוביי ורצוי ויפה. למדתי מהם הרבה, ולמדתי להיות מאד רגישה לנושא של ’לשון הרע’. גם אם בא לי להגיד משהו לא טוב על מישהו אני מיד עוצרת את עצמי.
השבמחקאני לא בטוחה אפילו. אולי זה פשוט תשומת לב אבל בהרבה מקרים זה ממש קלוש שזו תהיה מקריות(אני מתעניינת בהרבה מאוד נושאים ומה הסיכוי שדווקא משהו שלא הבנתי או מידע שהיה חסר לי יתגלה לי בספר שקניתי לפני שבוע בנושא אחר?...). כאילו קיבלתי תשובה בהזמנה...
השבמחקמה שזה לא יהיה אני מקבלת את זה בכיף.
השבוע כשהייתי בלימודים, הייתה שם בחורה שבאה בדיוק עם אותם בגדים שהיא באה איתם בשבוע שעבר
השבמחקחשבתי שזה משעשע (כי מה הסיכוי שדבר כזה יקרה למישהו) אז אמרתי לסטודנט שלומד איתי
ואותו זה עיצבן כי הוא קרא לזה רכילות ונתן לי שטיפה על זה
מה שהיה עוד יותר תמוה כי הוא תמיד מדבר איתי על אנשים שאני לא מכירה (לא אישית, מכירה אותם מהסיפורים שלו) ואיך הם מתנהגים ומה הם עושים
אבל לזה הוא לא קורא רכילות
ביישוב קטן כמו שבו אני גרה (מושב) תמיד הייתה רכילות
נראה לי שזה נמצא בכל מקום, תלוי כמה את מעורה בדברים מהסוג הזה
כן, כשאני מתעמקת בזה יותר אז אם אני יושבת איתך ומספרת על בעלי או על ילדי...אני פחות מתייחסת לזה כעל רכילות או לפחות רכילות מזיקה מאשר כאשר ...לדוגמא, אנחנו יושבות ומדברות יחד ועוברת מישהי שאנחנו מכירות ואנחנו מתחילות להעיר על הבגד או המשקל או השיער או הפרידה האחרונה שלה מהחבר....נראה לי שבכל זאת זה מתחיל ונגמר בכוונה. אם את
השבמחק"מקטרת" לי על בן זוגך (בתור חברה לא בתור מאמנת) ובעצם מנסה ללמוד על עצמך בסיטואציה ....זה לא יצרום לי כרכילות. לא יודעת. הסתבכתי. אני חושבת שהטריגר לפוסט הזה היה רכילות מרשעת לשם רכילות מרשעת...
אז זהו, שדווקא בקיבוץ או במושב (או במקום עבודה או בבית ספר) יש סכנה שהרכילות ה"בונה" שלכאורה שומרת על הגבולות החברתיים תהפוך לרכילות הורסת ודורסת....
השבמחקזה מסובך, בקיצור....
מעניין מאד. מאמצת. ואולי אקח את זה צעד אחד הלאה: כאשר קופצת לי שיפוטיות שכזאת, אני הייתי רוצה לבדוק למה היא קפצה לי, כי ברוב המקרים זה כנראה משהו שמזכיר לי את עצמי. זו הזדמנות ללמוד עוד משהו על עצמי....
השבמחקמעניין איך הוא הבדיל בין לדבר על אנשים שאת לא מכירה לבין לדבר על מישהי ששניכם מכירים....
השבמחקנראה לי שכל אחד שם את הגבול שלו במקום קצת שונה.
כמו שמניפה הזכירה (על הספר של עמוס עוז) במושבים ובקיבוצים מן הסתם תמיד יש יותר רכילות כי החברה קטנה וכולם בתוך כולם.
לא חושבת שהייתי יכולה לחיות במקום כזה...אבל אין לדעת. הורי "שלפו" אותי מהקיבוץ בגיל 8 חודשים אז אין לי שום זיכרון מהתקופה ההיא...מהסיפורים שלהם היתה הרבה רכילות ורובה מרושעת...
זו לגמרי מתנה. אין ספק בכלל
השבמחקגם את אותה בחורה שלומדת איתנו אנחנו לא מכירים
השבמחקהיא פשוט נמצאת איתנו באותה כיתה
(והיא קצת מוזרה, היא עושה את הקורס הזה פעם שניה כי היא הצליחה להיכשל 3 פעמים במבחן שלו)
אני גרה במושב וגם בתור ילדה גרתי פה
זה מושב שיתופי וכשהייתי ילדה כולם ידעו הכל על כולם
אני חושבת שהיום זה פחוץ מורגש, אבל אז ממש היו הרכלניות של המושב
ובתור ילדה את לא יודעת שזה קיים גם ככה
והיום מי שלא רוצה שידעו עליו דברים שידע לא לספר אותם
אני למשל יודעת שאם אני אספר משהו לאבא שלי איכשהו אנשים אחרים ידעו מזה גם
אמא שלי לעומת זאת לא תספר שומדבר לאף אחד
למדתי גם איזה תנאים צריכים להתקיים אם רוצים לעשות ביקורת שלילית על מישהו.
השבמחק1. רק בארבע עיניים
2. להיות בטוחים שהוא רוצה לשמוע
3. להיות בטוחים שאנחנו עושים זאת מתוך רצון לעזור לו ואין בנו שום טינה אליו.
אני משתדלת לקיים את התנאים האלה, או לא לעשות ביקורת...
וואו אלה כללים מצוינים. תודה
השבמחקכן, צריך לדעת על מי ניתן לסמוך שלא יספר הלאה...
השבמחקכולנו מרכלים פה ושם, השאלה באיזו מידה ...
השבמחקיש לי שכנה שיודעת מידע כל כל אחד ואחד ( הנה אני מרכלת עליה) היא הראשונה שידעה למשל שהשכנה ממול מתכוונת לעבור דירה (ראתה ששכנים עולים ויורדים ככה אמרה לי)
אני לא מעבירה מידע שאני יודעת על מישהו ( במיוחד אם אמרו לי לא לספר, וזה קורה הרבה שמספרים לי ואני שומרת סוד )- בשביל מה להעביר את המידע למי זה יועיל ?
ומה שקרה לך לא מוזר לדעתי -זה באמת לעתים קרובות צורם , רכילות עם רוע מסויים.
לדעתי ’האח הגדול’ זאת תוכנית של שילוב רכילות ומציצנות לחיים של אחרים כמה אפשר לראות? משעמם בסופו של דבר !
יש אנשים שמרגישים שהם חייבים לדעת הכל על כולם. לגבי אנשים שאני מכירה ואכפת לי מהם אני סקרנית, אני מודה, אבל מעדיפה שהאדם עצמו יספר לי על עצמו. אבל מה אכפת לי אם השכנים עוברים דירה?
השבמחקאלה היו שכנים שתינו מכירות והאשה אפילו קצת חברה שלי אבל שמרה בסוד את העברת הדירה, מסיבות משלה.
השבמחקאגב; השכנה הנ"ל ( נדמה לי שאפילו כתבתי עליה פעם פוסט -כן- קראתי לו שתי שכנות במרפסת ) יודעת מתי בעלי לא בבית , כי היא לא רואה את הרכב בחנייה . מעולם לא בדקתי את החניות של השכנים. ( היא רואה מהמרפסת שלה את החנייה שלנו)
טוב, מספיק רִכלתי עליה ( היא לא אשה רעה)
כן, זוכרת את הפוסט ההוא
השבמחקרכיולת של שכנים היא הכי נפוצה, נדמה לי. אבל זו באמת דוגמא מצוינת: השכנה שמרה את המעבר בסוד, אז מה הדחף הזה דווקא לגלות?
מצטער שלא הגבתי עד עכשיו, ענינים לחוצים... אגב גם בסדנא אותה אני עברתי בשנות ה80 היה קטע שבו התבקשנו לא לרכל, כנרטה שבבסיס כל התורות מהסוג הזה דומות או מקבילות בכמה דברים. יש הגיון בדרישה או או במחשבה מאחורי העניין הזה והרבה זמן אחרי הסדנא בקפדתי לא ללכת רכיל
השבמחקטליק ביקשתי ממך כבר כמה פעמים לא להתנצל כשאתה לא מגיב או מגיב מאוחר....בבקשה - אתה לא חייב לי כלום :)
השבמחקבכל אופן ללא ספק רכילות סתמית ומרושעת היא מיותרת לגמרי. היא מייצרת אנרגיה לא מיטיבה.....ולכן רצוי להמנע ממנה
מכל התגובות כאן הבנתי שלא צריך להרחיק לכת יותר מדי בקטע של "לא לרכל" . ברור שתספר לחברים על הילדים, על האישה...על קולגות מהעבודה. אחרת על מה תדברו? אבל יש כנראה הבדל ברור בין רכילות לבין לספר על....
לא חייב זה נכון אבל כחבר אני שואף להגיב צמוד לפרסום הפוסט כדי שזה יהיה רלוונטי ואני מרגיש תחושת אי נוחות קלה כשזה לא קורה :-)
השבמחקלכולנו יש עניינים וחיים מחוץ לבלוגיה - וגם לי יש ימים שלמים שאני בכלל לא מספיקה לקרוא - ומבחינתי אתה משוחרר מהקטע הזה (לפחות לגבי). גם אם תקרא ותגיב אחרי חודש לא יקרה כלום. להיפך. אתה מכיר את זה שפתאם מישהו מאחל לך יום הולדת שמח אחרי כמה ימים? איזה כיף, אחרי שכבר חשבת שנגמר עד השנה הבאה......
השבמחקטרנספורמציה מבורכת. אני חושבת שכשאנחנו מתרגלים לרכל אנחנו מתרגלים להסתכל בצורה שיפוטית ומקטינה באופן כללי וגם על עצמנו. להפסיק לרכל עושה לנו טוב גם בדיאלוג הפנימי מול עצמנו.
השבמחקלגמרי. זה נכון. היום למשל הייתי במפגש בנות דוד מהמשפחה והיו פה ושם ריכולים אבל נקטעו באיבם כי גם אני וגם עוד בת דודה כמוני סרבנו לשתף פעולה...היה מעניין
השבמחק