לקבוצת המאמנים (בוגרי הקורס שלי) יש קבוצת whatsapp, שבה אנחנו מתקשרים אלה עם אלה בכל נושא אפשרי.
תמיד יש את ה"יום הולדת שמח" למי שזה תורו באותו היום או "חג שמח" לכולם כשזה רלוונטי...
כשנולד למישהו ילד או כשמישהו פשוט מרגיש חייב לשתף איזה קישור להרצאה מעניינת או שיר שנגע לליבו...
אבל הקבוצה נועדה ואכן משמשת בעיקר לתיאומים -
מי שצריך שיחת clearway (הכנה ל....) לעצמו או למישהו אחר מחפש מתנדבים (או בתשלום).
מי שרוצה להפנות מתאמנים ורוצה לדעת מי מאמן באזור מסוים או בתעריף מסוים.
מההתחלה זה הזכיר לי תחנת מוניות, בלי הסדרן כמובן. נהגי המוניות פונים ומפנים אלה לאלה.
זה נחמד.
יש בזה באמת תחושה של קהילה, כזו שתורמת, שנעזרת, שמעורבת בחיים של חבריה.
בדרך כלל כשיש פניות מהסוג "מי מאמן בדרום תל אביב בתעריף 60 ש"ח?" אז יש תשובות כמובן בסגנון של
"אני מאמן ביפו ב-60" שמציעים את עצמם
או "מוישה זוכר מאמן בפלורנטין , לא בטוח מה התעריף שלו" שמציעים את אחד החבר'ה (נדיבות בפני עצמה).
אבל יש גם תמיד תשובות מסוג "אני מאמנת בצפון הישן של תל אביב ב-100 " או "אני מאמן ברמת אפעל" בלי ציון תעריף...
ואני לא כל כך מתייחסת כי זה לא רלוונטי אלי אבל אם מישהו ביקש ספציפית דרום תל אביב ב-60 פתאם עולה בי השאלה
למה את/ה מרגיש/ה צורך להציע גם את עצמך במקום אחר או בתעריף אחר? במיוחד אם מישהו כבר הציע את עצמו?
ואז אתמול מישהי שאלה "מי מאמן בקרבת מקום לקיבוץ המעפיל (או בכלל שמע על המקום הזה לפני שציינתי אותו עכשיו...)?"
ומישהי מייד כתבה שהמעפיל נמצא בעמק חפר בין חדרה לנתניה...
אחד החבר'ה כתב מייד שהוא מאמן בכפר ויתקין. כן, בהחלט עמק חפר, בהחלט עונה על הקריטריון.
אני הסתכלתי על המפה והבנתי איפה יושב קיבוץ המעפיל ומייד כתבתי שמות של שתי מאמנות אחת מבארותיים ואחת מכרכור, שלדעתי גם קרובות.
עוד מישהי כתבה את שמה של מאמנת מחופית. סבבה.
ואז מישהי שגרה ביישוב לידי הציעה את עצמה.
אז נכון - אנחנו באזור השרון - זה לא רחוק נורא מהמעפיל, אבל יחסית לאחרים שצוינו כאן אנחנו רחוקות יותר. גיאוגרפית אולי לא נורא אבל כשיש פקקים?
ואז קפצה לי המחשבה - למה באמת לא הצעתי את עצמי? בשעה בלי פקקים זו נסיעה של 25 דקות. סביר? לגמרי.
ואני תוהה - האם מתוך פרגון אמיתי לחבריי שגרים קרוב יותר? או מתוך חשש לקחת מתאמנים נוספים?
עד כמה אני באמת סגורה על עצמי שאני מאמנת וזהו?
מצד אחד אני מרגישה טוב עם המתאמנת החדשה שלי (כבר 6 פגישות, מחר השביעית) - מצד שני עוד לא עשיתי שום דבר פעיל כדי לקבל עוד מתאמנים (למרות שכן נעניתי לפנייה להתנדבות לאימון במסגרת "גדולים מהחיים" - טרם פנו אלי).
האם אני לא מספיק "רעבה"?
האם אני עדיין חוששת?
האם אני סתם מתעצלת?
מה נסגר?
אפשר גם לומר שאת מתאמנת על המתאמנת שלך וכשתרגישי מוכנה תקפצי למים? יכול להיות שאת זקוקה לדחיפה קלה בשביל לעשות את הצעד הראשון אבל את טובה במה שאת עושה ויכולה למלא את מקומו של כל אחד.קצת יותר בטחון ואת שמה !
השבמחקחברה טובה שלי אמנית, מעולה, אבל ממש גרועה בשיווק. זה מצחיק כי במסגרת העבודה שלה היא משווקת דברים אחרים, ועושה את זה נפלא. רק כשזה מגיע לעצמה יש לה מחסום אמיתי, שהיא לא מצליחה בשום אופן לפרוץ. אני חושבת שכן, יש לך בעיה בשיווק עצמי, ושזה משהו שצריך ללמוד לנטרל או לעקוף על ידי זה שתתני למישהו אחר לשווק אותך. שהרי ’המוצר’ - במקרה שלך יכולת האימון שלך, ודאי מעולה.
השבמחקולעניין קבוצות ווטסאפ, אני מוצאת שלמעט קבוצות מאוד משפחתיות שבהן ניתן להתמוגג מכל תמונה או ציוץ, או קבוצות ייעודיות ספציפיות לאירוע מסוים זה טרחני נורא ואני נמנעת. אבל אולי במקרה שלך זה ייעודי וחשוב בכל זאת.
מרחקים זה כנראה עניין יחסי. במשך ארבע שנים נסעתי מרעננה לעבודה בקיבוץ משמר השרון שזה ממש ליד המעפיל, וזה לא נראה לי רחוק בכלל. עכשיו זה נראה לי ממש רחוק...
השבמחקמנפלאות הוואטסאפ והתקשורת המהירה והרב כיוונית, זה באמת נשמע כמו תחנת מוניות ולכל קבוצה יש את ההווי שלה והשפה המשותפת שלהם
השבמחקאני בטוחה שאת יודעת לענות על השאלות ששאלת.
השבמחקאני יודעת שיש לך את האומץ להתבונן פנימה כדי למצוא את התשובות.
חיבוק!
לא יודעת אם אנחנו יכולים לענות לשאלותייך, לא נראה לי שזה חוסר בטחון , כי יש לי תחושה אם זה היה ממש ליד ביתך היית מציעה את עצמך
השבמחקוכשהזכרת קבוץ המעפיל אך אפשר שלו להזכר ב’שלישית המעפיל’
( לא קשור לפוסט, אבל...) -אחד השירים היפים
https://youtu.be/E7fdsKtaRVo
יכול להיות.....
השבמחקתודה על הצבעת האמון
את העניין הזה אני מכירה - חוסר היכולת לשווק את עצמי. אבל זה לא רק זה. מחמיא לי כשמפנים אלי מתאמנים, מרגש אותי ברמות - אבל גם מלחיץ אותי. יש שם עוד משהו מתחת....
השבמחקבאמת סוג של חוסר בטחון עצמי. האם אני כבר מספיק טובה? או היסוס - האם באמת זה מה שאני רוצה לעשות? עדיין לא ברור לי לגמרי. לכן שטחתי כאן את ההתלבטויות שלי...וברור לי שעוד אעסוק בכך לא מעט...
לגבי whatsapp אין לי שום בעייה להשתיק קבוצות ורק לבדוק אותן מדי פעם. אני לא חברה בהרבה מדי קבוצות (בעיקר עם הילדים שלי, שני זוגות חברים, והמשפחה של אחי - כל השאר שייך לנושא האימון) כך שבינתיים לפחות זה לא מפריע לי.
טוב היה דיון סוער בקבוצת המאמנים לגבי התל אביבים, שמאד ספציפיים לגבי השכונה או האזור בתל אביב אליו הם מוכנים לנסוע/ללכת/לרכב בתוך העיר. זה הצחיק אותי, כי כאן בשרון אני באמת נסעתי בלי כל בעייה לכפר סבא לחוג או למטפל, לרשפון לטיפול סיני, לפרדסיה לרופא, לנתניה לרופא....הכל "קרוב" יחסית. לפעמים זה רק עניין של פקקים (בשעות מסוימות לכיוונים מסוימים). כאשר בתי עברה מתל אביב להרצליה הרגשתי שהיא התקרבה אלי מאד למרות שעדיין לוקחת חצי שעה להגיע אליה....לגבי קיבוץ המעפיל - אין לי ספק שבארותיים או כפר ויתקין בהרבה יותר נגיש לגביו מאשר אבן יהודה או חדרה...
השבמחקתודה על האמון, חגית
השבמחקאני בעיקר יודעת את השאלות - ולכן העליתי אותן על הכתב, להתחבט בהן יחד. עוד אעסוק בזה רבות כנראה....
לגמרי. אם פעם חשבתי איך חיינו בלי טלפון, ואחר כך איך הסתדרנו בלי אי-מייל, ואז הגיע פלא הסלולרי - עם שיחות בכל מקום ו-SMSים,
השבמחקאז הגיע ה-whatsapp ושידרג אפילו את החווייה הזאת
כמובן שיש אנשים שעושים לזה abuse - וכל הזמן מנג’סים
אם יש קבוצה כזאת אני פשוט משתיקה ובודקת מידי פעם - או שמתנתקת לגמרי
תודה על השיר, אחד מהאהובים עלי - ואפילו לא ידעתי שזו שלישיית המעפיל
השבמחקאת צודקת שאם זה היה ממש ליד ביתי הייתי מציעה את עצמי.
וגם אז בשמחה מהולה בחשש....
ללא ספק סוג סוגיה שעוד נעסוק בה...
אני ישר הייתי יודעת איפה זה המעפיל כי חברה טובה שלי היא בת הקיבוץ הזה.
השבמחקלא כל אחד מרגיש בנוח לשווק את עצמו. לא תמיד קשור למידת האמון של עצמו ביכולותיו. אבל הנה יש לך הזדמנות, פעם הבאה תציעי את עצמך. בלי לחשוב יותר מדי.
את לא יודעת לעשות עסקים! את ישרה מדי!
השבמחקיכול להיות שפשוט לא חשבת על זה באותו רגע שפשוט ענית לבקשה במאמן שהכי מתאים לדרישה? אני חושבת שאם זה מעלה בך שאלות הן מעניינות בפני עצמן. אבל יכול להיות שפשוט לא חשבת על עצמך באותו רגע ורצית לעזור ולמצוא התאמה טובה. זה בסדר גמור בעיני.
השבמחקאולי זה קשור לקושי לשווק את עצמי...
השבמחקיש לי תחושה שזה קשור בפחד מלקחת עוד מתאמנים
כנראה שזה שילוב - בכל מקרה זה קשור בפחד - אני מאד מקפידה כאשר אני ממליצה למישהו על מישהו (או משהו) - ואולי אני לא מאה אחוז בטוחה ב"סחורה" שלי כדי להציע אותה
אגב ישנם כמה מאמנים מהקבוצה שלי (לא הרבה, ממש קומץ) שבחיים לא ארגיש בנוח להמליץ למישהו להתאמן אצלם. זה לא נעים אבל ככה זה. אני מודה. אז אולי גם השיווק העצמי בא קצת מהמקום הזה, של "האם אני מספיק טובה"
אתה חמוד אבל ממרום גילי ונסיון חיי אני כבר יודעת שאפשר להיות ישר ולעשות עסקים ואפילו להתעשר (ראה ערך T - אני לא מכירה אדם יותר ישר ממנו).
השבמחקאבל זה נכון שאני לא יודעת לעשות עסקים, לא יודעת לשווק את עצמי, לא יודעת לשווק בכלל, אגב.
גם כשאני ממליצה למישהו על מישהו אחר - יש לי תחושה כבדה של אחריות, מה יהיה אם זה לא יתאים, מה יהיה אם זה לא יהיה מספיק טוב? מעולם - למשל - לא שידכתי בין חברים - האחריות הרגישה גדולה מדי. ועכשיו שאני חושבת על זה אני ממש לא בסדר - צריכה יותר לסמוך על אחרים שהם גדולים ויכולים ויסתדרו לבד.
במקרה הספציפי הזה אני באמת ניסיתי לדייק - לתת שמות של מאמנים שבאמת באמת קרובים לקיבוץ המעפיל. אבל כשראיתי מה שכתבה זו שגרה ביישוב לידי זה גם לי להרהר...
באמת באותו הרגע נתתי את התשובה הכי מדויקת לשאלה שנשאלה
השבמחקגם חשוב לי לפרגן לחבריי המאמנים ולהפנות אליהם לקוחות. באותו הרגע בכלל לא חשבתי להציע את עצמי בעיקר מהסיבה הזאת
אבל כשזו שגרה יישוב לידי הציעה את עצמה, חשבתי על זה שלו הייתי יותר "רעבה" ללקוחות, גם אני הייתי "נדחפת" שם. אפילו בקריצה. משהו כמו "וגם אני מרחק 25 דקות נסיעה משם..." מי יודע, אולי מי שהציגה את השאלה תעדיף להפנות אלי ?
אבל את צודקת שהשאלות שעלו לי מעניינות בפני עצמן. יש בי דואליות מתמדת לגבי האימון - כן/לא רוצה, כן /לא מספיק טובה, ועליהן שווה לי להמשיך להתאמן בעצמי
אני לא חושב שיושר תמיד מונע מאנשים לעשות עסקים, אבל ״ממולח״ (איש עסקים ממולח ומצליח) תמיד נתפס בעניי כערמומי במידה מסויימת. ובך אין עצם אחת של ערמומיות. למשל, האם היית מעלה על דעתך למצוא למישהו מחבריך לקוחות ולקחת על זה דמי תיווך? נכון שזה נשמע לך נורא לא מוסרי?
השבמחקאולי את צנועה או חוששת להתחייב, אולי את דייקנית בתגובות ועונה רק על מה שנשאלת, אולי אין לך יצר תחרותי מספיק חזק. אף אחת מהתשובות לא נראית לי משהו רע :)
השבמחקיש הרבה סוחרים ואנשי עסקים ערמומיים - אולי הרוב - ולכן יצאה הסטיגמה. אבל זה לא מחויב המציאות . חלק ממה שאני לומדת הוא איך לנהל עסק קארמטי (מלשון קארמה). לזרוע טוב, להפיץ טוב, לשתף מעצמי, לאפשר נדיבות (שלי כלפי אחרים ושל אחרים כלפי) - זה מתאים לי כי זה טבעי לי אבל זה גם נכון לדעתי. בחיים לא הייתי לוקחת דמי תיווך על הפניית מתאמן למאמן, או הפניית חבר לחבר בעל מקצוע אחר כלשהו. לא היה עולה על דעתי, שאלת המוסר כלל לא היתה עולה כי לא הייתי חושבת כך בכלל.
השבמחקמחבקת אותך על כל האופציות הטובות והמיטיבות
השבמחקחוששת להתחייב, דייקנית בתגובות, לא תחרותית - כל התשובות נכונות
צנועה - אולי גם
לי זה נראה כאילו יש אנשים שדוחפים את עצמם לא משנה מה
השבמחקאני זוכרת שאמרת לי על המאמנת מהעבודה שלי, ועל השיטות של תות שהן אגרסיביות
וההרגשה שלי היא שאת פשוט לא בן אדם אגרסיבי, את לא תדחפי את עצמך בכוח למקום שאולי לא בהכרח מתאים לך או נוח לך
את כרגע מעדיפה להיות בסביבה הקרובה אלייך
וכשתהיי מוכנה, אני בטוחה שתתקדמי, אבל למקום שמתאים לך בקצב שלך
את יודעת מה ? נראה לי שאת לגמרי צודקת. לגמרי.
השבמחקוכשאני מביטה אחורה על חיי לאורך כל השנים - אין לי חרטות על הפעמים שלא נדחפתי, שלא שיווקתי את עצמי בכוח, שלא פעלתי באגרסיביות. ודברים תמיד הסתדרו כפי שהיו צריכים להסתדר כדי שגם אמצא את דרכי הנכונה לי וגם ארגיש נקייה ושלמה עם עצמי.
תודה על התובנה הזאת הדר, היא היתה חשובה לי מאד.
אולי את קצת כמוני - לא אוהבת "לדחוף" את עצמך לאנשים?
השבמחקדווקא בעולם העבודה הישראלי (ואולי בכלל) אני מתרשמת שזה מאוד מקובל...
וקשה לי
רק אחרי שהגבתי קראתי את זה, חח.
השבמחקאני לגמרי לא אוהבת לדחוף את עצמי לאנשים, לגמרי.
השבמחקזה מקובל - אבל מעולם לא הייתי שם
איכשהו תמיד העבודה שלי והמוניטין שלי דיברו בעד עצמם - ואין לי תלונות על איך שהדברים תמיד התגלגלו עבורי. אז אולי אם הייתי משווקת את עצמי יותר הרבה דברים היו נראים אחרת - אבל זה לא רלוונטי. כי במציאות לא עשיתי זאת ואין לי נטייה לעשות זאת בהמשך.....
אני פשוט תוהה אם יש עוד משהו מתחת לפני השטח שמונע ממני לשווק את עצמי (או להציע את עצמי) בצורה יותר פעילה....יש לי כאן עוד "עבודה" בנושא, אני בטוחה (כלומר - יש על מה להתבונן)
ורק אחרי שעניתי לך קראתי את זה....
השבמחקרגע לפני שאולי סוגרים...נעים להכיר
השבמחקנעים מאד פועה. מכירה אותך כבר הרבה זמן מהתגובות שלך אצל בלוגריי האהובים - אבל לא חושבת שיצא לי לקרוא אצלך. תיכף אבדוק. בכל מקרה נעים להכיר, ומקווה שיהיה המשך - אם כאן אז במקום אחר
השבמחקאני לא מאמינה, איך זה יתכן? לפחות כאן תקף לגמרי הפתגם ’עדיף מאוחר מאשר...’
השבמחקאולי זה מסביר את זה - את מרגישה שאם את מצליחה וטובה המוניטין שלך צריך לדבר בעד עצמו ואולי "לשווק" את עצמך כשזה הכל בא מצדך ולא מפנייה אלייך מרגיש כאילו את לא טובה מספיק?
השבמחקלא יודעת מה לגבייך, לגבי זה במידה רבה תקף. זה לא עיניין של אגו, זכיתי להצלחות וכשאני נדרשת לעשות שמיניות באויר להוכיח את עצמי זה מרגיש כאילו מזלזלים ביכולותיי(וזה מרגיז כי כבר עבדתי כ"כ קשה להוכיח את עצמי ולבנות את עצמי מקצועית)... ולמרות הכל זה מעלה לי ספקות עצמיים לעיתים. זה כמו לחזור לנקודת ההתחלה אחרי שעברת דרך ארוכה.
זה בטוח נובע ממשהו, זה יותר סימפטום.
אולי. ואולי זה הפוך. אני כל הזמן מסתובבת עם תחושה שאני לא באמת מספיק טובה. לכן לא משווקת את עצמי. (?) אם ממליצים עלי, המוניטין שלי מדבר בעד עצמו, משהו ביקום או בקארמה גורם ללקוחות להגיע אלי...אז אולי זה בסדר. אז אולי יש הצדקה. אז אולי יש אישור בכל פעם מחדש שאולי אני כן מספיק טובה...לפחות עבןר זה שהגיע....לא יודעת. עדיין מתחבטת עם זה
השבמחקאני בטוחה שאת מספיק טובה, אבל אולי זה משהו אחר? אולי האחריות כבדה עליך? פחד מחוסר הצלחה?
השבמחקכי כדי להצליח צריך להכיל גם כשלונות. את חייבת לדעת שיהיו גם טיפולים פחות טובים ופחות מקדמים ושזה תהליך. שאת יכולה לעשות הכי טוב שאת יכולה והעבודה האמיתית היא של זה שמולך שאת פשוט נותנת לו את המרחב.
אני בטוחה שאת מאמנת מדהימה, פשוט אין לי ספק, אבל אולי תנסי לחדד לעצמך, מה בדיוק גורם לך לחשש מהאימון?
תודה ותודה על האמון שאת נותנת בי וביכולת האימון שלי.
השבמחקהתאמנתי על זה אתמול אצל המאמן שלי ואולי עליתי על קצה של משהו...
בשילוב של פחד מאחריות עם פחד מכישלון עליתי על משהו שהוא די רוחבי בחיים שלי - הקטע של "מעדיפה להיות אחת מכולם, אל תבחרו אותי" כי זה מלחיץ אותי. יש איזה רוגע בלא להיות לבד באור הזרקורים, בלא להצטרך לבד לעמוד בציפיות. אולי אכתוב על זה. מה שמצחיק הוא ששוב ושוב בחיי כן שמתי את עצמי (או לפעמים מצאתי את עצמי) במקום הזה של הזרקור, במקום של האחריות, במקום של העמידה בציפיות. אבל זה במקביל תמיד הלחיץ אותי - ואז פיתחתי מנגנון שמפחית את הלחץ....השיתוף, הנתינה, הטיפול באחר (במקרה זה המלצה על האחר) כדי לא להתעסק עם עצמי....צריכה להבהיר את זה לעצמי איכשהו - עוד מבולבלת משהו...
מעט מאוד מנהיגים טובים רצו להיות באור הזרקורים. תראי את משה למשל. הדבר האחרון שרצה הוא להוביל את העם. הוא מת מפחד ומצא מיליון תירוצים שלא לעשות את זה, ותראי, בסוף יצא די טוב.
השבמחקזה שאת מתאימה לעשות משהו, שיש לך כשרון טבעי לעשות אותו, שאת טובה בו מאוד, לא מבטיח שתרגישי נוח וטוב לעשות אותו. במיוחד אם יש בזה בולטות מסויימת ואחריות רבה. אני כל כך מבינה אותך אמפי, הסיפור שלך ממש מדבר אלי. גם לי מאוד קשה בעבודה שלי שאני טובה בה ומתאימה לה, בגלל האחריות, ההשוואה לאחרים והפחד להכשל. זה משהו שצריך לעבוד עליו אני חושבת. מאוד שמחה שאת כותבת על זה, זה עוזר גם לי. :-)
מה יצא טוב למשה? אכל את כל החרא במדבר ובסוף לא נכנס לארץ ישראל חחחח
השבמחקאבל אני שמחה שהתהליכים שאני עוברת מדברים אלייך ואפילו עוזרים לך. כמו שעניתי לך בפוסט הבא - האימון אמור להיות יוצא דופן כי הוא באמת משהו שאני בחרתי מרצוני החופשי והמלא - אז מה הבעייה? הבעייה היא שהמנגנונים שלי - שפותחו אי אז בילדות וניזונו והתפתחו שכבה על שכבה במשך כל השנים - ממשיכים לפעול אוטומטית למרות שכיום הם כבר ממש לא משרתים את צרכי. ולכן - אני מתאמנת, להסיר בסבלנות שכבה אחר שכבה, עד שאשתחרר ואהיה חופשיה בכל רגע להגיב לכל סיטואציה במגוון שלם של אפשרויות ולא באופן צפוי ומותנה. ואם לא אסיר את הכל בגלגול הזה....יהיו עוד גלגולים