השבוע חלמתי באיזה לילה (בעצם באיזה בוקר, אחרי שהתעוררתי לפנות בוקר ונרדמתי שוב) שאנחנו מארחים (כרגיל) את המשפחה (אחי ומשפחתו ובתי ומשפחתה) לארוחת ערב. הארוחה בעיצומה ואני כבר מתארגנת להגיש קינוח ושואלת מי רוצה עוגת גבינה...ואז אני פותחת את הארון במטבח שבו (בחלום) אמורות להיות מסודרות כל הצלחות, ובמקום צלחות מסודרים שם כרטיסי ביקור של T (אגב - הם היו מסודרים כמו שמות של אורחים באירוע, עומדים במשולש כזה....לא בקופסאות או בערימות) וכל מיני דברים של T - שבכלל לא קשורים למטבח ובכלל לא אמורים להיות שם. ובחלום אני חשה חנק ולחץ בכל הגוף ואני מנסה לצרוח מה פתאום הוא דוחף את הדברים שלו במטבח בכלל, ואיפה הצלחות - ואני אומרת "מנסה לצרוח" כי אני בקושי נושמת ויוצא לי מן צפצוף חנוק ומתוסכל כזה, כמו שהרבה פעמים קורה (לי לפחות) בחלומות כאשר אני כועסת ומתוסכלת. התעוררתי עם סימן שאלה מאד גדול בפנים. מה זה אומר?
במציאות T בחיים לא יסדר כרטיסי ביקור או שום דבר כזה במטבח או במקום שלא ממש מיועד לזה...נראה לי. להפך, הוא מאד מעריך את כושר הסידור שלי ואפילו משוויץ לאחרים שאני אלופת הסידור ושכדאי להם להתייעץ איתי. והאמת שבאותו יום (לפני החלום) סידרתי מחדש איזה ארון במטבח (ארון התריס, איפה שהמיקסר ומעבד המזון וכו) והייתי מאד מרוצה מעצמי.
בקיצור - לא ממש קשור אבל בטוח קשור באיזושהי דרך למציאות. זה תמיד קשור איכשהו ותמיד יוצא הכי נקי והכי לא מסונן בחלומות.
ואתמול נפגשתי עם חברתי מ' שהיא גם פסיכותרפיסטית (שהפנתה אלי את המתאמנת היחידה שיש לי כרגע) וגם חברתי מאז התיכון (עם הפסקה גדולה באמצע) וסיפרתי לה על החלום. והיא אמרה "לא יודעת מה אתך אבל לי זה מיד ברור על מה החלום" ומאד הופתעתי. אמרתי לה שחשבתי להתאמן על זה בשבוע הבא (אני מתאמנת פעם בשבועיים) אבל אשמח לשמוע מה היא חושבת.
היא אמרה שבתיכון היא התייחסה אלי בתור wow, בתור מישהי סופר מיוחדת - גם חכמה וטובה בלימודים ונחמדה וכשרונית ומוסיקלית ויודעת שפות...מישהי שיש לה פוטנציאל (הרבה יותר ממנה) "להיות מישהו". זה די הביך אותי, האמת. כל מה שהיא אמרה היה כאילו נכון, אובייקטיבית, אבל לא תואם בכלל לאיך שאני הרגשתי אז. באותן שנים המוסיקליות שלי שימשה אותי בעיקר לכתוב ולשיר בליווי הגיטרה שירים עצובים על אהבות נכזבות (זה היה לפני שפגשתי את T) או שירי אהבה (אחרי). את הצ'לו זנחתי בעיקר מתוך מרד בהורי (עצוב אבל נכון). הפסקתי לרקוד כי הרגשתי כמו פרה ליד כל הנערות השדופות בחוג. התלבשתי לפי אופנה של 5 שנים קודם לכן כי הפסקתי לגדול ואמא שלי לא חשבה שצריך לקנות לי בגדים חדשים. הייתי חסרת ביטחון ורוב הבנים התייחסו אלי כאל ידידה ולא ראו בי בכלל פוטנציאל רומנטי. וגם בקטע של ה"חוכמה" הרגשתי שאני לא באמת מתאמצת למצות את הפוטנציאל, עברתי ממגמה ריאלית למגמה דו לשונית הומאנית - כי זה היה יותר כיף, והאמת גם יותר קל. הרגשתי שאני פורקת עול ועושה רק מה שגורם לי להרגיש טוב - בעיקר עושה כל מה שאני יכולה בשלב זה לעשות כדי להתריס בהורי. התרסה בגרסת אמפי החנונית כמובן.
ואז מ' אמרה שבהמשך הלכתי אמנם לממר"מ אבל בסוף לא עשיתי שום תואר אקדמי (לעומת אחי, שהגיע לדוקטורט ולפרופסורה), ושנראה לה שאני קצת מתוסכלת מזה. היא אמרה שהיא דווקא תמיד העריצה את היכולת שלי (ואני מצטטת) "לשים את עצמי בסוגריים" כדי לאפשר ל-T לקדם את עצמו ולמצות את הפוטנציאל שלו (שנים של עבודה במחשבים כדי לספק בסיס כלכלי יציב בזמן שהוא חיפש את עצמו במסעדנות, מלונאות ואירועים ונפל - כלכלית - שוב ושוב בעסקים עד שלבסוף הצליח, ובגדול).
והיא חושבת שעל זה החלום.
נשארתי קצת המומה, ולא ממש הגבתי. לא בא לי להגיד: אז נכון, ויתרתי על תואר אקדמי. אבל עשיתי כל כך הרבה דברים אחרים בחיי. בתחום הרוחני והרפואה האלטרנטיבית וכמובן התקדמתי והצטיינתי בכל מקומות העבודה (שלא ממש אהבתי, אבל עדיין גם הם משום מה חשבו שאני wow, כמוה) - האם זה נקרא שלא מיציתי את הפוטנציאל? והאם אני מתוסכלת מזה?
זה לא עלה בדעתי בכלל כשקראתי את החלום. מצד שני אני לא מכירה אותך כמוהה. אני חושבת שבכל הנוגע לחלומות - אנחנו יודעים הכי טוב מתי ואיזו משמעות יש להם. יש משהו קצת מייאש לטעמי בפרשנות הזאת... כאילו יכולת יותר אבל לא... ואני חושבת שבסה"כ את די שמחה במי ומה שאת כיום, לא?
השבמחקגם היה לי חלום נורא מוזר אתמול בבוקר(גם אני השלמתי שינה חסרה:)) והתעוררתי תחת רושם כבד. הלואי והייתי מבינה מה הוא אומר...אולי סתם פריקה, עיכול של מועקה ששרתה עליי בימים האחרונים. חלום מאוד נסער, מהממם.
אני תמיד לוקח בערבון מוגבל פרשנויות מהסוג הזה. רק את יודעת את התשובות,לא ידעונים ולא פותרי חלומות בלירה
השבמחקכמו שני קודמי בתגובות, אני חושבת שצריך להתייחס בספקנות לפרוש הזה. אני חושבת שהחברה שלךל דיברה על עצמה, או יותר נכון, על הדעה שלה על מה שקורה בינך לבין טי. אני חושבת שזה לא בהכרח מה שאת חושבת. בכלל, אני חושבת שפסיכולוג תפקידו לגרום למטופל לחשוב על האסוציאציות שלו, ולא לנסות להפיל עליו פרוש של הפסיכולוג. זה ממש לא נכון.
השבמחקאני חושבת שלא יזיק לך להקדיש מחשבה או אימון לברר עם עצמך אם יש לך תחושות החמצה. אבל אני חושבת שהחלום לא בהכרח מספר על התחושות האלה.
אולי גם כדאי לך לנסות לראות איזה אסוציאציות יש לך מהנושא של סדר, של כרטיסי ביקור, של אורחים, ולנסות להתמקד במה שגורם לך לתחושת כעס.
לפתור חלומות זה בכלל לא פשוט...
השבמחקהכי חשוב מה את חושבת על זה
רק את יודעת את התשובות לשאלות ששאלת. מה שכן, שני דברים:
השבמחקא) אולי היא צודקת אבל לא במישרין, אלא בעקיפין. כלומר, את לא מתוסכלת ולא מרגישה שלא מיצית את יכולותיך, אבל כמו כל אדם, אי שם בתת מודע, תוהה מי היית אילו... כשה"אילו" כמובן מבוסס על פוטציאל שלא מימשת. זה לא אומר שלו חיית את החיים האלה שוב, היית בוחרת אחרת, אבל זה כן אומר ש<a target=_blank href="http://www.blogbox.co.il/blog?blogid=1135">רוברט פרוסט צדק בפואמה שלו על שלל הדרכים מהן אנחנו בוחרים את הדרך מתאימה לנו. והרי לעולם לא נדע מה היה קורה אילו בחרנו בדרך אחרת ולכן אנחנו תמיד ממשיכים לתהות (לא בהכרח במודע).
ב) הסבר פיזיולוגי. הצרחה שלא יוצאת, האיברים שלא זזים וגו’ בחלום הם תופעה שכיחה. כאשר אנחנו נרדמים, השליטה עוברת למוח שמשתק את האיברים שלנו (מיתרי הקול גם). אדם שמתהלך מתוך שינה או מניע את האיברים בהתאם לחלום או צורח, חווה קצר פיזיולוגי שלא אמור להתרחש. ולכן כשאת מנסה לצעוק מתוך חלום את לא מצליחה, ובתגובה משלבת בתוך החלום את המצוקה שמתלווית לחוסר יכולת לבצע פעולה נדרשת.
אולי לא צריך להתייחס לחלום בצורה כל כך ישירה, כלומר, משהו מפריע לך אבל זה לא בהכרח T , הוא סתם התגנב לחלום כי הוא נוכח מאד בחייך.
השבמחקהחלום זה המקום הקלאסי שבו תחושות גוף מתרגמות למחשבות. אין מציאות, ’הכל בראש’ – ובעצם הכל בגוף, שממשיך לבעבע ולשדר אותות, למרות שהמציאות בכלל מנמנמת, בפאוזה כזו, ובמח שמחרה מחזיק אחרי האותות בניסיון לתרגם ולתמלל ולהדביק עלילות, ולצקת איזה היגיון ברעש הפנימי הזה. נשמע שהחברה הזו חיפשה רגע לשתף אותך באבחנות שניסחה לעצמה. נשמע לי שהטכניקה של סאטיה, של לזהות תחושות ולפענח אותן לאחור לסיטואציות שעוררו אותן, זה כלי קלאסי לפענוח חלומות
השבמחקללא ספק זו הפרשנות שלה ונקודת ההסתכלות שלה. היא דיברה כחברה ולא כפסיכולוגית, לדעתי. וחברים תמיד מביאים בעצם את הפרשנות שלהם, מתוך מה שהם חשים בחייהם. זה קצת מייאש אבל היו כמה וכמה רגעים בחיי שחשתי שפספסתי את הייעוד האמיתי שלי. בעיקר חשתי שאין לי מושג מה הייעוד שלי. ועוד יותר מזה - מה אני רוצה. זה משהו שאני מפתחת לעצמי בשנתיים שלוש האחרונות. לגלות את הרצון שלי. אין עדיין תשובות לגבי החלום עצמו, רק שאלות. ובינתיים אני יושבת עם השאלות.
השבמחקמאד סקרנית לשמוע את החלום שלך. את לא כותבת, חבל. הייתי מאד רוצה לשמוע עלייך.....
לגמרי בערבון מוגבל. עניין אותי לשמוע מה דעתה, כמו שמעניין אותי לשמוע את דעתך, אם יש לך. זה תמיד נותן לי עוד חומר למחשבה. בכל מקרה לי עדיין יש רק שאלות.....
השבמחקללא ספק היא דיברה מתוך ההסתכלות של עצמה עלי, על עצמה, על החיים בכלל. וידעתי את זה מראש. אגב היא דיברה כחברה, אולי חברה פסיכותרפיסטית אבל עדיין חברה. והיא נתנה לי חומר למחשבה...עדיין אין לי תשובות. נראה לי שאם לא יעלה משהו אחר עד האימון שלי ביום שלישי, אני אנסה להתאמן על זה. בינתיים שוהה בתוך השאלות שעולות...
השבמחקתחושת התסכול והכעס והחנק בחלום היו בחוסר פרופורציה למה שכביכול קרה, כך שברור שזה "יושב" על משהו....
בינתיים אני חושבת על זה, וזה גם טוב. עוד אין לי תשובות... ועכשיו אני גם חושבת על מה שהיא אמרה. ואחשוב על מה שאתם אומרים. ואולי באמת אתאמן על זה גם...
השבמחקתודה על ההסבר הפיסיולוגי
השבמחקבהחלט בכל רגע בחיינו אנחנו בוחרים, ובוחרים שוב, וכך נוצרת דרכנו מאינסוף בחירות (מודעות ושלא מודעות) שבאופן טבעי הופכות את האפשרויות שלא בחרנו ללא רלוונטיות. אני לא מתעסקת הרבה עם "מה היה קורה אילו" כי גם הבחירות ה"שגויות" שאולי עשיתי, לימדו אותי והביאו אותי למי שאני היום. לא הייתי מחליפה את מי שאני היום, את חיי, את בעלי, את משפחתי, את ההיסטוריה שלי. עם הטעויות והחרטות והכל. ולכן החלום הזה מטריד אותי - כי אין לי, באמת אין לי מושג מאיפה הוא בא ועל מה הוא מצביע. אבל אמשיך לשהות בו ובתחושות שהוא מעלה ונראה מה יצוץ...
בהחלט ייתכן ש"מישהו הזיז את הגבינה שלי" באיזושהי דרך שבחלום באה לידי ביטוי בכרטיסי ביקור של T שהופיעו במקום הצלחות....נראה לי שההסתגלות לשינויים וההבנה שהשינוי הוא הדבר התמידי היחיד הוא בהחלט נושא מרכזי בחיי כרגע....אולי זה קשור לזה. דברים שקורים שלא ביוזמתי ואיך אני מגיבה אליהם... דברים שנראו לי מובנים מאליהם (הצלחות אמורות להיות בארון הזה) שפתאם הם לא כאלה (יש כאן כרטיסי ביקור...)...אני אמשיך להתבשל עם זה עד שיצוץ משהו
השבמחקנכון, החברה ענתה לי מתוך המקום שלה - ועצם היותה חברה ולא מטפלת או מאמנת. זה דווקא נתן לי הצצה לאיך שהיא רואה אותי ואיך שהיא רואה דברים בחיים שלה ובכלל. אולי באמת אנסה להתאמן על זה סאטית. נראה מה יעלה.
השבמחקתודה יקירה, באמת יש לי צורך לפרוק לאחרונה, לדבר בשמי.
השבמחקאני מאוד משתדלת לא להשרות את המצב האישי שלי על חוויות של אחרים אבל כמובן קשה להמנע מזה באופן מוחלט. מה שלא מצא חן בעיני הוא שהפרשנות שלה מביאה בעיה ולא פתרון. אולי זה באמת בא יותר מהשקפתה. זה מאוד יפה שאת ממשיכה לחפש יעוד, תשמחי בכך כי מי מגיע ליעד מאבד את חויית החיפוש, מגיע למיצוי ולפעמים גם זה מלווה בתחושות קשות. את מתפתחת=את חייה.
>>
נראה לי שהחלום הוא על טריטוריה, הוא הכניס את העבודה שלו (או הפרסונה המקצועית שלו) אל הבית שלך או אל טריטוריה אחרת שהיא רק שלך וזה פגע בך. כנראה שבחיים לא הפגנת את הכעס העצום שחשת ואז הכעס יצא בחלום וגם החנק - העובדה שאיבדת את הקול ולא דיברת.
השבמחקהחלום: איני זוכרת מי זו הייתה, פעם בת זוג של ידיד שנהרג, פעם בת הזוג של אחי, הייתי צריכה למצוא אותה ולהביאה לאיזה מקום וזה היה מאוד חשוב... פגשתי אותה איפשהו ומהרנו ברחובות הומים ופתאום הגענו לאיזה מקום שהיה משהו בין היכל תרבות למבנה מפותל ואורבני(הזכיר לי את דיזנגוף סנטר), מבוך עם הרבה אולמות.
השבמחקאת צודקת כמובן. הפרשנות שלה בעצם תוהה אם אני מתוסכלת בחיים שלי, ממשהו או בכלל. בסדר - אני יכולה להתמודד עם זה. אני דווקא שמחה על ההזדמנות להסתכל על הדברים ועל עצמי דרך עיניים של מישהו אחר, מישהו שאני יודעת שאוהב אותי ומעריך אותי. בזה אני בטוחה. הלב שלה במקום הנכון. מאד אכפת לה, ואני שמחה שדיברה בגילוי לב. אני לא חייבת להסכים עם דעתה, אבל עכשיו יש לי עוד חומר להרהר בו.
השבמחקבהחלט אני מתפתחת=אני חייה. אני לומדת=אני חייה. כשמבקשים ממני להשלים את המשפט "החיים הם......" אני מוצאת את עצמי עונה "בית ספר"....
ולגבייך - הייתי מאד מאד מאד שמחה לקרוא אצלך. יש מצב?
כשסיימו לנגן עזבתי והמשכתי בחיפוש בין האולמות, בין השאר בית כנסת(?) גם כן עם מוזיקה שעצרתי לשמוע...הכל מתערבב לי בהמשך אבל גם איבדתי את התיק שלי ובסוף ראיתי את אימי וניסיתי לדבר איתה שוב ושוב והיא התעלמה. דפקתי על כתפה, היא נראתה מבוגרת ממה שהיא ונורא נבהלתי שמשהו לא בסדר איתה, צעקתי "את לא שומעת אותי?!" והיא הסתובבה אליי בשוויון נפש ואמרה "ברור שאני שומעת.".
השבמחקמטורף הא?...
איכשהו הופרדנו, המקום היה הומה אדם. התרוצצתי בחיפושים אחריה. ראיתי סביבי הרבה זרים אבל גם חברים מהעבר הדי רחוק. חלקם דיברו איתי. התאורה הייתה עמומה ובסוף הגעתי לאיזה אולם מוזר שנראה כמו ספריה ובצד שמאל היה עוד אולם עם מושבי עץ סביבו, הלכתי בשורות והתיישבתי על הספסל גבוהה מעל האולם ופתאום הבנתי שזו כנסיה. קצת נבהלתי וחשבתי שיסלקו אותי משם אבל אף אחד לא התייחס אליי מידי, כולם חיכו למשהו...באמצע האולם הגדול פתאום ראיתי תזמורת סימפונית ובלי שום אזהרה הם התחילו לנגן, המוזיקה הייתה כ"כ יפה וחזקה שפשוט היפנטה אותי וחשתי תנודות תהודה בספסל העץ עליו ישבתי.
השבמחקזו הפרשנות המתבקשת, ליבי, אבל בחיים אין באמת מצב כזה, עד כמה שאני יודעת. או שיש? אחד הדברים שאני מאד מאד אוהבת ביחסים ביני לבין T (שהחלו כשהייתי בת 16.5 והוא בן 18) זה שכל אחד מאיתנו המשיך להתפתח ולהמציא את עצמו מחדש בתוך הזוגיות, בתוך החיים, ואיש מאיתנו מעולם לא הגביל זה את זה - לא בעבודה, לא בלימודים, לא בחיי חברה, לא בשום דבר. להיפך. תמיד היתה תמיכה הדדית. נכון שהיו שנים שאני יותר תמכתי בו - והיו שנים שזה היה קשה לי - והיו שנים הפוכות. בכל מקרה שום דבר מזה לא נוכח (לפחות על פניו) בחיינו כיום. או שכן? את זה אני מנסה להבין היום....
השבמחקכתבתי לך "תקציר" של החלום המוזר שלי :)
השבמחקאני מאוד מסכימה איתך לגבי החיים. אני גם בטוחה שהכוונה שלה טובה.
יש, כתבת לי? מתה לקבל את זה. שלחת במייל ל-empiarti@gmail.com?
השבמחקזה יכול להיות גם תגובה שלו בפוסט שלך או משהו שהוא אמר למישהו אחר, עליך... מתי בפעם האחרונה כעסת עליו (או על משהו שהוא מייצג) ולא היית מספיק בטוחה בעצמך כדי להגיד בקול או שאמרת בקול ולא הרגשת שמבינים אותך באמת.
השבמחקטוב תכלס, רק את יודעת
לפעמים, כשאני חולמת כזה חלום חזק אבל סתום, מיד כשאני קמה אני מנסה להרדם שוב ומבקשת לחלום משהו יותר ברור ואז מגיע חלום עם הסברים.
כתבתי בתגובות :)
השבמחקוואו איזה חלום......כל כך הרבה חומרים
השבמחקבת הזוג של הידיד שנהרג/אחיך, החיפוש המתסכל, הכנסיה, התזמורת, המוסיקה המהפנטת....חברים מן העבר....בית כנסת ולבסוף - אולי הפואנטה של החלום - האמא שבאופן מדאיג נראית מבוגרת מדי ומתעלמת (ומכחישה שהיא מתעלמת)....פרויד היה עושה מזה מטעמים. ניסית לפרש?
החלומות שלי מוזרים מאוד אז סליחה מראש אם תסבלי מתופעות לוואי!
השבמחק(הייתי שולחת למייל אבל ראיתי אח"כ).
אני פשוט אובדת עצות...הלואי ופרוייד היה בסביבה! המסקנה היחידה שלי היא שבא לי ללכת לקונצרט טוב
השבמחקהכי מוזר לי זה הכנסייה ובית הכנסת...מעולם לא הייתי לא בזה ולא בזה.
השבמחקבכלל, תחושה של טרידות יש לי מהחלום הזה ובו זמנית התפעלות.
אני מסכים עם כל מילה שאמרת. אבל נדמה לי שלא הבנת אותי נכונה. לא אמרתי שאת רוצה להחליף את מי שאת היום. אמרתי את ההפך הגמור: אמרתי בפירוש שגם לו חיית את חייך בפעם שניה, יכול להיות שהיית עושה את הכל אותו הדבר. אבל זה לא מונע מאתנו לתהות על מי שהיינו לו בחרנו אחרת. כלומר, לא מדובר בחרטה אלא בתהייה. וחלומות מטבעם נוטים להקצין את התהיות. (-:
השבמחק}{ (את האדם הכי שלם שאי פעם הכרתי. הכי שלם עם השלמות והכי שלם עם הסדקים).
רק להבהיר משהו כי שאלת אם אפשר לקרוא אצלי - כרגע אין לי בלוג.
השבמחקאת יודעת, אני כל הערב תוהה גם לגבי החלום שלי וגם שלך ואני מרגישה שחסר מידע... תיאור מהלך החלום לא מספיק! נדמה לי שצריך להתרכז בתחושות(לי למשל החושך והמבוכיות בחלום שלי השרו מיסתורין וסקרנות ובחלום של מישהו אחר משהו דומה עלול להתפרש כפחד...הגשת ארוחה לאורחים יכולה להרגיש כמו חויה מהנה ומלווה בגאוה על האוכל מעשה ידייך ויכולה להיות חויה מלחיצה ומעיקה...וכו’). מה דעתך?
ובלי קשר לחלום ולפענוח - דווקא דיי מחמיא איך שהיא רואה אותך,
השבמחקמעבר לתפקידו של T בחלום - את עצמך חתיכת מוכשרת, נערצת...
היא סיפרה לך איך היא היתה מרגישה אם אלו היו הבחירות שלה. זה לא אומר שכך את מרגישה וחושבת, אבל זאת כן אינפורמציה שצריך לקחת בחשבון.
השבמחקמה שלי עלה כשקראתי את מה שהיא אמרה - שאת בחרת כפי שהרגשת שנכון, והיית שלמה עם זה, אבל יכול להיות שעכשיו, התגובה של T לחיפוש שלך את הדרך שלך, מרגישה לך לא הוגנת, לא הדדית לסבלנות והתמיכה שלך.
מה את חושבת?
נראה לי שאת בכיוון, ליבי. אמשיך להסתכל על זה. דברים יעלו. הוא לא קורא כאן אז זו לא תגובה בפוסט, אבל זה יכול להיות משהו דומה. לא נרדמתי שוב כי היה כבר בוקר אבל אנסה זאת בפעם הבאה. תודה.
השבמחקאת די מדהימה, את יודעת? יש מצב שזה הכיוון...תודה
השבמחקכן, זה די החמיא לי לשמוע איך היא ראתה אותי. מצד שני זה קצת נשמע כאילו "ציפיתי ל wow ותראי מה נהייה ממך בסוף"
השבמחקהחלומות שלך לא מוזרים יותר מהחלומות שלי או של כל המשפחה שלי האמת (לא T אבל אמא שלי, גיסתי, בתי...)
השבמחקאת כל כך צודקת - לפעמים יש משהו טריוויאלי לחלוטין בחלום אבל התחושה היא של אימה או כעס....בהחלט חשוב להתרכז בתחושות. במקרה שלך היתה אווירה של חיפוש וסקרנות ללא פחד - ובכל זאת היה גם בלבול , מישהי (שלא ברור מיהי) שהיית אחראית עליה - נעלמה לך. מצאת את עצמך במקומות של פולחן דתי - האם זה מסמל גם את החיפוש? או את הממסד? אמא שלך התעלמה ממך ואז הכחישה שהיא מתעלמת....על הכל אפשר להסתכל ואת הכל אפשר לבחון...
השבמחקאין ספק שהמוסיקה עשתה לך טוב. את מנגנת בעצמך? או רק אוהבת להקשיב למוסיקה?
השבמחקוגם היום שאני מתלוננת לאמא שלי על הלחץ שיש לי לפני המבחנים
השבמחקהיא אומרת לי, את חדת מחשבה ואני בטוחה שלמרות הלחץ שאת מרגישה את תעברי את המבחנים האלה בקלות (האמת שהלחץ מגיע מכיוון האנשים שאני לומדת איתם, אני לא זוכרת מתי הייתי צריכה יותר מ3-4 ימים כדי ללמוד למבחן)
אגב, אם אי פעם תרצי לעשות תואר אקדמי כלשהו, אף פעם לא מאוחר לעשות את זה ולו בשביל הכייף שלך של ללמוד משהו שמעניין אותך באמת (לא צריך להיות מחשבים, יכול להיות משהו שבאמת מעניין אותך ללמוד אותו).
לא כולם הופכים להיות ד"ר או פרופ’
יש המון אנשים שלומדים כי זה מעניין וכייף
לא רק לימודים אקדמים בכלל
אגב, בכל פעם שאת מספרת על האימונים זה נשמע כאילו הגעת אל ה"בית" שלך
מקום שטוב לך להיות בו נעים לך להיות בו ועושה לך טוב לעסוק בו
ואני חושבת שזה אחד הדברים הכי חשובים שעובדים בתחום מסויים
לא יכולה לתאר לעצמי מצב שאני עובדת בתחום שאני לא אוהבת ומגיעה לעבודה שאני לא אוהבת לעשות
(וכל כך הרבה אנשים נמצאים דווקא במקום הזה)
יש המון דברים שאנחנו בוחרים עבור עצמינו
השבמחקמה שאת מספרת מזכיר לי קצת את עצמי
בתיכון
אני בחרתי ללמוד מורחב הומני (לימודי ארץ ישראל וגיאוגרפיה) במקום ביולוגיה וכימיה (אז לא היה מחשבים)
כי אמרתי לעצמי שיהיה לי את כל החיים אחר כך לעשות דברים רציניים וקשים ובתיכון אני מעדיפה ללמוד משהו שיעניין אותי באמת ואני אהנה ממנו.
חברתית הייתי אאוטסיידרית בתיכון, החבר’ה שלמדו שם (והיו 9 כיתות) לא היו האנשים שהתחברתי אליהם, וחברי היו ממקומות אחרים (הדרכתי סנייפלינג טיפוס וחילוץ בתיכון החברים שלי היו אנשים משם)
כשהייתי בצבא וסיפרתי שאני בתחום המחשבים כל מי שהכיר אותי מלפני כן היה בשוק - זה היה הכי רחוק ממני שאפשר
אחרי הצבא כשלא עשיתי תואר אקדמי, כל מי שהכיר אותי מתקופת הצבא וקצת אחרי היה בשוק מזה שלא המשכתי לתואר בתחום
גם לא היה לי זמן, וגם הייתי צריכה להיסגר על עצמי
אמפי, אני כל כך מזדהה עם הפוסט הזה, שאני לא יודעת מאיפה להתחיל...
השבמחקאם יש נושא שאני מתייסרת בעטיו בשנים האחרונות זה תחושת הפיספוס וחוסר המימוש. תחושה עם טעם מריר חמוץ. התחושות האלו הולכות טוב עם מחשבות קשות על חוסר טעם להמשיך את הסתמיות הזאת (ולי יש דוקטורט. זה רק מחריף את התחושות הללו, לא משכך אותם). כשמישהו או אני מנסים לנחם אותי, אני תמיד מרגישה שכל מה שאומרים לי (בכיוון של: תראי מה כן השגת... וכו׳) זה פרס ניחומים עלוב ומשפיל. אבל את לא שם. את שלמה עם עצמך, עם דרכך, עם השגייך. את לא עיוורת להחלטות שלך ולוויתורים. את לא מדושנת עונג מההצלחות שלך. את מאוזנת. באמת wow.
ובקשר לחלום. אני חשבתי משהו אחר. חשבתי שיש שם תחושה של פולשנות, של משהו שהיה אמור להיות במקום אחר והוא לא. של חוסר סדר. במטבח היו גם (1) דברים שלא שייכים למטבח וגם (2) דברים שלא שייכים לך. בלגן בחלום בניגוד לסדר שמאפיין אותך מחוץ לחלום. וחשבתי שזה חלום שקשור לתקופה האחרונה עם T. תקופה של בלגן וחוסר סדר, ואולי גם תקופה בה רגשות ואיכויות פעפעו למקומות לא-להם. ואולי את גם מרשה לעצמך לכעוס עכשיו על הבלגן שעשו לך.
השבמחקהאלמנט הכי חזק בחלום. מאז שזכרתי את עצמי רציתי לנגן, בהתחלה על פסנתר, אח"כ כשהתייאשתי(כי זה יקר/ כי אין מקום/ כי את מבוגרת מידי להתחיל/בחיים לא מסיימת שומדבר ולא תתמיד), בחרתי בגיטרה. חשמלית. אני שמחה על כך!
השבמחקאז אני מנגנת, לא הרבה זמן, וזה הדבר הכי טוב שעשיתי בחיים שלי!
גם כשאני סיפרתי שאני בקורס תכנות בממר"מ רוב האנשים שהכירו אותי מקודם הופתעו, כי הייתי בטוחה שאלמד פסיכולוגיה או בלשנות (או שילוב). היחיד דווקא שאמר "זה לגמרי את" היה החבר הראשון שלי (כיתות ח’-ט’). מעניין.
השבמחקטוב היום את עושה תואר.
אני למדתי המון מאז הצבא אבל זה המון קורסים קצרים (בתחום המחשבים) או לימודי תעודה (בתחום הרפואה האלטרנטיבית ועכשיו האימון) - ואין לי "תואר אקדמי". לא יודעת אם זה אי פעם ממש הפריע לי....נראה לי שלחברה הזאת זה קטע חשוב.
עניתי לך לפני שראיתי את התגובה הזאת. אז כן - למדתי המון במהלך השנים, ורק דברים שעניינו אותי ובאמת עסקתי בהם אחר כך. התואר עצמו לא הכי חשוב לי, בטח לא עכשיו.
השבמחקגם אני חושבת כמוך שהאימון הוא מקום שעושה לי טוב, מקום שגם נועדתי אליו. אבל עדיין יש לי כל כך הרבה מנגנונים ש"מקלקלים" לי, ספקות לגבי כישורי, ספקות לגבי רצוני, חוסר ביטחון...טוב, כנראה בגלל זה אני ממשיכה להתאמן בעצמי :)
עשית לי קצת סדר בראש ובלב עם התגובה הזאת. כי הנה יש מישהי עם תארים אקדמיים בשפע שבכל זאת מרגישה מתוסכלת מהמקום בו היא מוצאת את עצמה בחיים. האמת שאני אישית לא נתפסתי מעולם לסטיגמה של "אין תואר אקדמי = לא שווה", ודווקא בעולם המחשבים בו חייתי 35 שנים, היו רבים בעלי התארים שהיו פחות מוצלחים ממני מבחינה מקצועית ו...מכל הבחינות. אז לא, אני לא עיוורת להחלטות שלי. ולא הייתי בוחרת אחרת כנראה. אבל בין החלום לשיחה עם החברה ל"שיחות" כאן בבלוגיה וההרהורים שעולים - התעוררתי הבוקר כעוסה. לא על מישהו, לא על משהו - פשוט מלאת כעס. ואיתו אני שוהה כרגע...אולי יעלה לי משהו חדש בנושא...
השבמחקפולשנות. משהו שלא היה אמור להיות. דברים שלא שייכים, דברים שלא שלי. מדהימה החשיבה שלך. תודה. בלגן בניגוד לסדר. זה ממש שם על קצה התודעה - ועזרת לזה להתקרב אלי עוד קצת. תודה. דברים שהם לא כפי שלדעתי הם אמורים להיות. דברים שהם לא כפי שאני רוצה שיהיו. מתקרבת...מתקרבת...
השבמחקכפי שאמרתי בתגובה הקודמת, התעוררתי הבוקר מלאה בכעס. מלאה בתחושות של "עכשיו אני עושה רק מה שאני רוצה" בלי...מה? בלי להתחשב? בלי להתאים את עצמי? טוב יקירה, תודה. אני בדרך....
כל הכבוד לך!!!!!! אז אמא לא מקשיבה (יקר מדי, אין מקום, מאוחר) - זה לא רק אמא אלא בכלל "כולם" שלא מקשיבים לך ולא מבינים כמה את רוצה (מה זה משנה באיזה גיל) ללמוד לנגן? (אגב בתי התחילה ללמוד פסנתר בצבא, אחר כך הפסיקה אז מה? ) ואולי זה הקשר לכנסיה ולבית הכנסת. המוסיקה היא האמונה שלך.... טוב - זה ממש בגרוש הפרוש הזה. אבל יש כיוון...
השבמחקאמא’לא זה די מבריק מצדך שראית את זה ככה!...
השבמחקהמוזיקה היא ההתעלות שלי. זה לא פירוש רע בכלל...גם התחלתי ללכת בכיוון הזה.
השבמחקהקטע הזה שישבתי בכנסיה היה הרגע היחיד של שלוה אמיתית בחלום הזה. כל הטרדות נעצרו, לא היה לי אכפת איפה אני ולאן אני אאחר ושכחתי בכלל שהייתי צריכה למצוא מישהי, לא ראיתי אף אחד סביבי ולא היה לי אכפת מהם, לא היה לחץ וחרדה. רק פליאה ועונג חסר אשמה.
הם באמת לא הקשיבו לי ולא לקחו אותי ברצינות. לא הנגינה, לא בלט(בגיל 9?! את מבוגרת מידי *מבט שיפוטי על הגוף שלי*).
השבמחקממש עזרת לי להתמקד במה שחשוב, בחיים לא הייתי משתלטת על החלום הפראי הזה לבד, תודה!
השבמחקיש לי הרגשה שאת מטפלת מעולה וכל מטופל שלך ממש בר מזל(וזה מתוך נסיון גרוע שזה הנסיון הכי טוב. לדעת מה לא זה חשוב).
אני אגיד לך עוד משהו מעניין - המילה שהשתמשתי בה ’פראי’ גרמה לי לחשוב שההורים שלי אף פעם לא קיבלו את הצד הזה בי- החופשי, החולם. איכשהו החלום הזה גם מתקשר לי עם גיל 16 אז פרקתי את הפן הזה באישיות שלי במובנים הכי הרסניים פשוט כי הרגשתי שאני לא טובה מספיק, גסה ומסורבלת מידי לעשות בו משהו טוב.
השבמחקתענוג. המוסיקה כריפוי שלם.....
השבמחקהכל אצור ושמור בגוף. הכל. אני כבר מזמן הבנתי את זה, וזה מפתיע אותי בכל פעם מחדש. הגוף זוכר הכל, גם דברים מהתקופה הפרה-וורבאלית שלנו. כשהיינו תינוקות, פעוטות...ואין לנו באמת דרך להיזכר. הגוף זוכר. לסמוך על הגוף, זה מה שאני לומדת. התחושה הזאת של "את לא מקשיבה לי" מול אמא שלך. התחושה של "אין טעם להתחיל לרקוד/ללמוד פסנתר". הכל מקודד. ומה שלמדתי זה שכל מה שחשוב הוא להכיר את זה. להכיר את התחושה, את התגובה האוטומטית. את המסקנה של PK הילדה שהבינה או החליטה אז מזמן משהו לגבי עצמה, בגלל היחס שקיבלה. מסקנה שממשיכה לנהל אותך גם היום. להכיר את זה, לחבק את הילדה PK, להיטיב עימה. "לתקן" את הזיכרון. לאפשר לילדה לנהוג שונה ממה שנהגה במציאות. ואז יגיע איזשהו שחרור...
השבמחקתודה יקרה, אני לא מטפלת - אני מאמנת - שזה דומה ושונה. אני מנסה לעזור לאנשים להתקרב לעצמם, להכיר את עצמם ואת מה שמנהל אותם. זהו. להכיר. לחמול את עצמם. להבין שהם גדולים ויכולים ורק הם והדפוסים שלהם והמנגנונים שלהם מגבילים אותם בעצם. רק אנחנו מגבילים את עצמנו. אני לא מייעצת, לא פותרת, לא אומרת מה לעשות. רק עוזרת להכיר. זו השיטה. בהחלט גם לדעת מה לא זה חשוב. חשוב מאד.
השבמחקלהורים יש נטייה כזו, כשקשה להם עם משהו. היה להם קשה עם הצד הזה שלך, לא ידעו לקבל אותך בשלמותך. אני לא מאשימה אותם כמו שאני לא מאשימה את הורי - הם נהגו מתוך הדפוסים והמנגנונים של עצמם. מה שחשוב הוא שהיום כשאת כבר לא ילדה (עשרים ומשהו? נכון?) את כבר לא חסרת אונים ואת אחראית על עצמך. חשוב למצוא את הדרך שלך האמיתית, לא זו שפותחה כתגובה ליחס שלהם. זה קל לומר וקשה לבצע. אני בת 56 ועדיין מפרקת מנגנונים. אבל ככל שאת מתחילה בגיל צעיר יותר כך יש פחות שכבות להסיר, ולמצוא את PK האמיתית, זו שהיא גדולה ויכולה ושואפת לשקט נפשי והרמוניה ושלווה. בלי התניות, בלי דפוסים מגבילים, בלי תגובות אוטומטיות....
השבמחקאבל במובן מסויים זה דומה לא? התפקיד הוא לעזור, להאיר את מה שמציק, השיטה שונה...
השבמחקאת יודעת - אני בכלל לא שופטת אותם, להפך. מרחמת עליהם.
השבמחקהם מתנהגים ככה איתי רק כי ככה נהגו בהם.
גרמו להם להרגיש שהם לא טובים מספיק, שהם רוצים מה שלא מגיע להם. לקחו מהם דברים.
מאוד כואב לי עליהם, הם אנשים טובים ומוכשרים וחכמים, שניהם, שפוחדים להעז לחלום ולבטוח. לפעמים אני כועסת כי אני מנסה להסביר להם את זה אבל הם ממשיכים אותו דבר.
אבל גם על עצמי, שבתור ילדה לא יכולתי להבין שזו לא אשמתי. דפוסים רעים מתחילים מדבר אחד אבל לפעמים ממשיכים מסיבה אחרת, או אפילו הפחד או חוסר היכולת להפריד בינם לעצמינו... זה עשה לי הרבה בלגאן.
בכל מקרה, השאלות ששאלתי מאוד עזרו לי ומרגיש לי כאילו את ממש בייעוד שלך! ממומשת הייטב!
השבמחק*שאלת
השבמחקהקטע המצחיק הוא - למרות הכל עשיתי גם את זה וגם את זה ולא ויתרתי, אפילו מאוד מימשתי את הרצון שלי. אבל עדיין חסרה לי ההערכה שלהם.
השבמחק(הרגע הסתכלתי ונבהלתי קצת, סליחה שזה הכל עליי ^^. פשוט כ"כ התלהבתי להבין משהו מהחלום המוזר הזה שפטרתי כקישקוש-מוח-עייף )
מגיעה קצת באיחור, אחרי שבת מאוד עמוסה, ואנסה להוסיף את המחשבות שלי לעניין.
השבמחקאני מסכימה עם מי שאמר כאן בתגובות שבחלומות זו שאלה של תחושות. את מתארת כעס אדיר, חנק ולחץ בגרון, ורצון לצרוח. מניסיון אישי, בדרך כלל זה לא ישיר בחלום, כלומר, T לא בהכרח קשור לעניין, אלא הוא רק הטריגר שהחלום מצא כדי להציב בפנייך את ה’הפתעה’ הזו כשפתחת את הדלת, ובמקום צלחות לעוגת הגבינה מצאת כרטיסי ביקור ושאר ירקות לא קשורים.
משהו לא מסתדר לך, משהו לא במקום ומה שהיה צריך להיות לא שם. זו הנקודה שבעיני הכי בלטה מכל הסיפור, אבל את צריכה לחשוב מתי התעוררה התחושה הזו שתיארת של הכעס והחנק. והפרשנות של החברה לקחה את זה למקום אחר לגמרי, ואולי שווה לבדוק גם את הכיוון הזה, אבל בלי קשר לחלום בכלל.
כל סוג של טיפול, אימון וכו נועדו לעזור. השיטות באמת שונות ואני חושבת שגם כל מטפל/מאמן ניגש לשיטה מתוך מי שהוא. וגם (אם הוא ממש מודע) מי שהוא מתכוונן להיות. בסופו של דבר הכוונה להוריד את הסבל - כל סבל. אבל הדגש בסאטיה הוא שהאדם הוא עצמו גדול ויכול ויש בו את כל הכלים הנדרשים כדי להיות רגוע ושלו עם הרמוניה ושקט נפשי (שזו לדעתי ההגדרה של אושר) - והמאמן רק מסייע לו להכיר את עצמו ולהתקרב אל עצמו ולזהות את הכלים האלה. עוזר לו להסיר את שכבות ההגנה ודפוסי ההתנהגות והאמונות וההרגלים שפותחו כמנגנוני השרדות במהלך כל השנים מתוך צורך אמיתי - אבל שהיום הם שמגבילים אותו.
השבמחקנכון, הורייך המשיכו לתפקד מתוך האוטומט, בתגובה למה שהם חוו. את יכולה לשבור את מעגל הקסמים. להיות מודעת. לזהות דפוס כזה או אחר ולהבין מתי הוא התחיל, ולהבין שזה כבר לא רלוונטי היום. ואת לגמרי צודקת שדפוס משכפל / משחזר את עצמו. אנחנו כל חיינו בעצם מייצרים לעצמנו "הוכחות" שהדפוס "מוצדק" בכל פעם בנסיבות חדשות. הרעיון הוא - ברגע שאת מזהה את הדפוס ואת המקור שלו (אפילו לא המקור הראשוני, בשלב זה) - ואת עושה לעצמך תהליך של שהות בתוך התחושות שעלו, ומשחזרת את האירוע, ושואלת את עצמך מה היית עושה אז לו הכל היה אפשרי...נותנת לילדה כוחות לשנות בדימיון את השתלשלות העניינים...ומקשרת את מה שקורה היום עם מה שקרה אז....משהו ברמה הפיסית משתחרר, ונוצר מקום לאפשרויות חדשות...
השבמחקתודה יקירה, תודה רבה רבה
השבמחקראשית אל תתנצלי לעולם על ש"הכל עלייך". התגובות האלה הן סוג של שיחה - ומבחינתי היא שיחה מבורכת.
השבמחקשמחה שליוויתי אותך בהצצה אל החלום שלך ומשמעותו. מרגישה בת מזל ששיתפת אותי.
שנית אני רוצה לברך אותך (ב"אימונית" גם אומרים "להוקיר" אבל אני עדיין אל מרגישה נוח עם המילה הזאת) על שהייתי ילדה עם כוחות, ילדה שידעה מה שהיא רוצה, ועשתה מה שרצתה למרות הגבלות ההורים. היום כבוגרת תהיי את ההורה של עצמך ותעריכי את עצמך - מגיעה לך כל ההערכה בעולם על הבחירות שלך ועל ההתעקשות שלך. את הורייך לא תשני (ואגב ייתכן שהם מעריכים מאד ולא יודעים לבטא זאת) אבל היום את לוקחת פיקוד על עצמך, את ה"מבוגר האחראי" בחייך.
את יודעת, זה מעניין, גם אני אף פעם לא חשבתי עליך כעל מישהי שלא ניצלה את מלוא הפוטנציאל שלה, למרות ש"על הנייר" זה כאילו נכון. אבל תמיד את כ"כ מוצלחת בעיני, יכול להיות שאני עדיין מסתכלת עליך בעינים מעריצות של קורסיסטית מתחילה בממר"ם ואת כבר מהותיקים האלה שמתקתקים על המסופים השחורים והגדולים במרץ נונשלנטי כזה?
השבמחקוברצינות? אני חושבת שאין קשר בין הגשמת פוטנציאל לתארים אקדמיים רשמיים, אני חושבת שההצלחה שלך בכל מקום עבודה שהיית בו, מוכיחה את הפוטנציאל שלך (אוף איזו מילה מצאנו לנו שתחזור בתגובה הזו כל מילה שלישית) ובמיוחד בעיני, העובדה שהצלחת לנתק את עצמך בגיל יחסית צעיר מסיר הבשר שהמקצוע שלנו נותן לנו, והלכת לכיוונים שהלב שלך משך אותם לשם.
ואגב, את באמת wow! שתדעי לך את זה.
סביר להניח שאם זו הייתה שיחה(בקול או אפילו במייל וכו’) לא הייתי חשה צורך להתנצל... אבל לראות את ככה - ’מגילה’ בתגובות אלייך גרם לי למבוכה קלה. אני בד"כ מלכת הסיכומים! :)
השבמחקבאמת המון תודה, אני אוהבת את הגישה הזאת... מאוד מחזק ואופטימי! וזה חסר לי נורא, תפיסה חיובית של עצמי.
גם לי אגב קצת מוזר עם "להוקיר", נורא טקסי.
אבל לדמיין מה יכולתי לעשות אחרת בעבר גורם לי לכעוס על עצמי... כי אם יכולתי אחרת, למה טעיתי? אני מרגישה שהייתי מגיל צעיר מאוד מודעת, הבנתי את האחריות ואת המשמעות של מעשיי, שיש לי בחירה, למה לא הצלחתי??...
השבמחקנורא קשה לי להגיד "טוב, היית קטנה, מה הבנת...מסכנה, לא יכולת לבחור אחרת". אני לא מאמינה לזה, קצת גורם לי לגחך על עצמי...
תודה גמאמא יקרה, על התגובה הזאת ועל הכל.
השבמחקחיבוק אמיתי וחזק
הי מניפה ותודה שבאת וכיף שבאת - את יודעת שאני לא עומדת עם סטופר ובודקת מי קרא, מי הגיב ומתי ואם בכלל !!!
השבמחקאני בהחלט מתמקדת כרגע בעניין הזה של התחושות (בכל זאת זה כיום העיסוק העיקרי שלי!) ולראות מה בדיוק היה שם שלא ציפיתי לו, מה לא היה שם שכן ציפיתי לו, ומאיפה הגיעה התגובה חסרת הפרופורציה הזאת.
החברה לקחה את זה למקומות שמתאימים לה. וגם זה היה מעניין לשמוע, גם בהקשר שלה וגם בהסתכלות שלה עלי. וכמו שכבר למדתי - אין תשובות לא נכונות.
אין לי תשובות, כמובן, אבל יש לי נטייה להיזהר מפתרונות אינסטנט. אני זוכרת שכשתיארת את השיחות עם המאמן שלך, הוא הוביל אותך למצוא את התשובה בעצמך, מתוכך, ונראה לי שזה התהליך הנכון.
השבמחקובאשר לפרשנות של חלומות - אני לא בטוחה שהם תמיד נותנים רמזים על בעיות שלנו. ההסבר שאני הכי אהבתי בקשר להם הוא שהם מראים לנו כל מיני תמונות שקשורות בעקיפין לאירועי היום, ואחר כך המוח שלנו, שאוהב סדר, מסדר אותן לאיזה סיפור. אבל היות שלא תמיד יש קשר בין התמונות, הסיפור עלול לצאת הזוי לגמרי. אז אולי זה כך, ואולי לא.
הכל בסדר, את פטורה ממבוכה. חשבי על זה שאת עוזרת לי לתרגל את האימון שלי :)
השבמחקלא, את מדהימה.
השבמחקאת לא יודעת איזו מתנה נתת לי עם ההסתכלות הזאת. שהתגובות שלי היום שייכות למי שהייתי, ויש בי את היכולת לשחרר ולגדול.
זה מדהים ואני משתמשת בזה כל הזמן.
קראתי את התגובות למטה. אני עשיתי את כל הדרך האקדמאית למעבדה משלי והיכולת הכי מלאה לממש את החזון שלי. גיליתי שני דברים שרלוונטים לסיפור שלך: שהאושר הוא לגמרי מבפנים. בהסתכלות שלך על המשמעות של מה שאת עושה ובתחושת הסיפוק שלך מהמלאכה שלך. גיליתי גם שהקושי הוא לגמרי מבפנים. ההתמודדות וההתרסקות על מה שהכי קשה לך ועוצר אותך מלצמוח. אפשר לפרוץ גבולות מכל עמדה, והישגים לא מבטיחים פריצת גבולות.
לא לא להיפך, לגמרי להיפך. ברור לי שאת כיום עדיין מתקשה להיות "המבוגר המיטיב" כלפי הילדה שהיית, יש בך ביקורת עליה, למה לא הצלחת, לא ייתכן שתתחבאי מאחורי ה"תירוץ" של "היית קטנה" - אבל אני אומרת לך בצורה שלא משתמעת לשתי פנים: ילדים הם די חסרי אונים מול הוריהם ובכלל, גם ילדים דעתנים שמצליחים להתנגד ולהתעקש על רצונם (וכל הכבוד להם!) עדיין "שותים את המים באקווריום של הוריהם", ולא היתה לך ברירה, לא היתה לך בחירה. והדמיון של המציאות בצורה אחרת, "הילד הפעיל" שפועל כאילו אין הגבלות ואין משמעת הורים ואין הקטנה של הרצון שלהם והכשרון שלהם - זה סוג של תיקון, של ריפוי. לא התרסה מסוג "זה מה שהיית צריכה לעשות אז" כי לא יכולת לעשות זאת בשום אופן!!!!! חמלי את עצמך, חבקי את הילדה שהיית, הביני אותה, אל תבקרי אותה. ובכך תקבלי את עצמך, ותשחררי משהו....
השבמחקנכון, אני נמנעת בדרך כלל מפתרונות אינסטנט. עם זאת יש לי הערכה גדולה לדברים שנאמרים באינסטינקט בלי לחשוב על זה הרבה, גם אם זו לא תשובה שמתאימה לי אלא יותר מתאימה לאיך שהיא רואה את הדברים. את לגמרי צודקת שבאימון אני מגיעה לזה מתוך עצמי, מתוך התחושות שלי וקפסולות הזיכרון שלי - ואולי באמת אתאמן על זה השבוע.
השבמחקאת צודקת גם לגבי חלומות - חלומות "רגילים" אצלי מלאים ב"שטויות" שחלקם חזרה על דברים שחוויתי במשך היום (או קראתי/צפיתי) וחלקם זה סיפור שהמוח שלי רקם. אבל כאן היו רגשות עזים מעורבים, ולכן אני מתייחסת לזה באופן שונה...
את גורמת לי אושר גדול בכל פעם שאני קוראת איך את מטמיעה ומיישמת את הכלים שאני משתפת כאן. זה לא פשוט בכלל וזה לא פשוט לעשות את זה לבד.
השבמחקואת כל כך צודקת שהכל מבפנים - גם האישור והסיפוק וגם הקושי והתסכול. ועל זה אני עובדת כבר שנתיים (טוב, אני עובדת על זה מגיל 29 בערך אבל רק בשנתיים האחרונות אני מגיעה למחוזות פנימיים שמעולם לא היתה לי גישה אליהם). אז אחרי הרבה הרהורים בנושא (וקריאה בתגובות הנהדרות של כולם כאן) אני מתחילה להתבונן על איזו אמירה של T בסגנון של "את לא רוצה לסגור את התיק שלך במס הכנסה? את בקושי עובדת".........
אני חושבת שאתם צריכים לדבר על הדברים לעומק. להבין מאיפה ההערה הזאת באה. להסביר איך את רואה את הדרך שאת עוברת, כולל קשיים וחזון. להסביר את הפגיעה שאת חשב ומה חשוב לך לקבל ממנו תוך כדי.
השבמחקזאת לא שיחה קלה, אבל היא חיונית, כי אתם עוברים שינוי עכשיו מתוך השינוי שאת עוברת, והוא צריך ללמוד איך ללכת איתך בדרך החדשה. שניכם צריכים הרבה סבלנות, קבלה והכלה של הקשיים של האחר, של ההבדלים בראיה שלכם. אני מאמינה שתמצאו את הדרך לחזק ולאהוב. אף יותר, הייתי מהמרת. :-)
תודה אמא’לה. היה שווה לכתוב את הפוסט הזה ...
השבמחקמה שמעניין אותי יותר מהכל הוא - שהתגובה הרגשית הפיסית החזקה לא קרתה במציאות תוך כדי ששמעתי את השאלה אלא אחר כך בלילה בחלום. כלומר - יש לי עוד דברים להתבונן עליהם על הדרך שבה אנחנו משוחחים, הדרך שבה אני מקשיבה....יש איזה מנגנון של delay מסוים שכנראה מגן עלי...בקיצור - יש על מה לעבוד קודם כל ביני לביני.
לגבי השיחה איתו - אני עוד לא יודעת אפילו איך לגשת אליה. אנחנו כל כך קרובים, כל כך אוהבים, כל כך נדיבים זה עם זו, כל כך מפרגנים זה לזו - ובכל זאת יש לי תחומים שלמים שאין לי מושג איך לדבר איתו עליהם. מרגישה כמו סנדלר שהולך יחף...
זה ממש מזכיר לי אותנו. אני חושבת שאלו בדיוק השריטות העמוקות האלו מהילדות ומהחיים שלפני שמוציאים מאיתנו תגובות אוטומטיות שפוגעות ושורטות ולפעמים, מנציחות את השריטה. שכל כך קשה למצוא את המילים הנכונות לדבר עליהן, כי הם בדיוק במקום של הילד המפוחד או הפגוע שמרגיש חוסר אונים.
השבמחקאני מוצאת שאני עדיין מפוחדת ופגועה לפעמים, אבל מנסה למצוא דרך להפנים שאני כבר לא חסרת אונים, ושממיע בצד שלי, תמיד.
לגמרי. כמה שאני "ערה" יחסית, כמה שאני מודעת, כמה שכבות שכבר הסרתי, כמה שאני יודעת ש-T לגמרי לטובתי - עדיין מולו באה הרבה פעמים לידי ביטוי הילדה הקטנה והמפוחדת. לפעמים היא "מתחפשת" לילדה שתלטנית ומאיימת (כמו אבא שלי) ולפעמים היא ילדה (כמו מול אבא שלי) יש לי עוד הרבה עבודה....
השבמחקדפאק, כל פוסט פה מטלטל אותי ונוגע בי עמוק מדי. אני כבר כמה שנים אומרת לעצמי בראש שאין דבר נורא יותר להכיל מאשר פוטנציאל. זה כמו רימון יד שטמון בתוך הראש שלך, שאם הוא לא מתממש ויוצא אל העולם הוא מתפוצץ בפנים ועושה המון נזק.
השבמחקהנטיה שלנו, כתוצרי התרבות המודרנית-הישגית, היא לשייך "הצלחה" ו"מימוש עצמי" להישגי קריירה.
השבמחקהחיים הן הרבה מעבר לקריירה, ותארים אקדמאיים "נחשבים". את עשית המון, והשאלה בסופו של יום היא אם את שלמה/מרוצה/מסופקת מחייך. ולא איזה תואר תלוי לך על הקיר. אגב, לא חסרים אנשים שהקדישו חייהם לקריירה ולעת בגרות מצטערים שפיספסו דברים אחרים.
אגב, צד את עיני המשפט שאת הקדשת עצמך לספק בסיס כלכלי, כדי ש ט’ (ושוב תסלחי לי על אי השימוש בפונט לועזי) יחפש את עצמו וימצא את עצמו ויגשים את עצמו. והשאלה (הרטורית) היא - ו ט’? הוא לא הקדיש עצמו בשבילך בכלום? הוא לא סיפק לך בטחון ויציבות נפשית ומשפחה? נראה לי שהתשובה ברורה.
ריגשת אותי עם התגובה שלך MJ.
השבמחקוזה כל כך נכון, חוסר המימוש תמיד עושה נזק
אגב אני נפגשת גם עם מקרים שבמקום להתפוצץ הפוטנציאל הבלתי ממומש הופך לכדור ברזל השוקל 100 טון ופשוט מוריד את הבנאדם למטה למטה למטה....משקיע אותו לעומקים שממנו מאד מאד קשה לו להתרומם
בדרך כלל אני לא חושבת על עצמי כעל פוטנציאל מבוזבז, למרות שאובייקטיבית ישנן המון דרכים שיכלתי לבחור שלא בחרתי, ואולי זאת הבעייה, באמת היו לי המון אפשרויות ואינסוף דרכים לבחירה ובחרתי את מה שבחרתי בכל רגע נתון. אני שלמה עם רוב ההיבטים של חיי - ממש הרוב המוחלט - ובכל זאת נותרה בלי שאלה מאד גדולה מאד רוחבית בנושא של הייעוד שלי בתחום המקצועי/עיסוקי. אין לי ספק שהגשמתי את עצמי ויותר כאמא, רעייה, חברה, אחות וגיסה ובת ואפילו אחיינית...אין לי ספק שהוכחתי את עצמי ונתתי את כל כולי בהצלחה רבה כאשת מחשבים, כנותנת תמיכת תשתית, כמנהלת צוות עובדים...אין לי ספק שהוכחתי את עצמי כבעלת יכולת לפרנס. נהניתי מכל לימודים שלמדתי, בכל תחום שהוא. הצלחתי - מה שלא פשוט - גם להיות אמא נוכחת וגם אשת קריירה. המשך...
השבמחקלגבי תרומתו של טי (גם כך אפשר, כמובן, להתייחס אליו) לזוגיות ולמשפחה - ללא ספק יש כאן הדדיות, בסופו של דבר. גם בתחום האישי וגם בתחום ההורי וגם כמובן בתחום הכלכלי - בסופו של מאזן הוא תורם לא פחות ממני. אבל היו שנים - לא מעטות - שהנטל היה כולו עלי. גם הכלכלי אבל בעיקר המשפחתי, ההורי, הזוגי אפילו - אני זאת שהחזקתי את המשפחה מבחינה פיסית, רגשית ונפשית - אני זאת שאפשרתי לזוגיות להמשיך לחיות ולהיזון מכוח האהבה שלי - כשהוא היה עסוק בלחפש את עצמו ולפתח את עצמו מבחינה מקצועית הגשמתית. זו עובדה. לא האשמה. כך רציתי להתנהל ובדיעבד זה היה שווה את ההשקעה - כי מאז קיבלתי הכל בחזרה ובגדול.
השבמחקוואי לא התכוונתי לכתוב לך מגילה.....
המשך...אבל אף אחד מאלה לא עונה לי על שאלת הייעוד שלי - מה באמת אני רוצה/אמורה לעשות בתחום המקצועי. כי זה שהייתי טובה במחשבים לא אומר שאהבתי את זה. אהבתי לעזור לאנשים, אהבתי לפתור בעיות - וזה מה שהקל עלי את העיסוק במקצוע שתמיד הרגשתי שאני לא שייכת לו. אז אולי האימון הוא הייעוד - ואולי אני בדרך להגשים אותו. אני עדיין לא יודעת. ואולי לנצח אתהה אם אני מספיק טובה ואולי זה מנגנון שאצליח לפרק....ימים יגידו
השבמחקהמשך...
איזה אישה מדהימה. אשרי כל מי שזכה בך כאחות, גיסה, סבתא, אמא, וכמובן רעיה.
השבמחקומה דעתך על הפרשנות שלה? האם את מסכימה איתה?
השבמחק(אני מאמינה שכל אדם יודע לפרש את החלומות שלו, כי הסמלים שהוא רואה בחלום מסמלים משהו אישי עבורו. פרשן חלומות כזה או אחר, למרות כל הכוונות הטובות, לא תמיד יידע מה מסמלים החזיונות עבור החולם).
ספציפית לגבי החלום אני לא בטוחה שהפרשנות שלה מדויקת, אבל הפרשנות שלה נתנה לי הצצה למשהו שמזמן לא חשבתי עליו. ברור לי שהיא דיברה מתוך התחושות שלה והשקפת העולם שלה, אבל בהחלט יש משהו במה שהיא אמרה - ואני עדיין "מתבשלת" עם זה.
השבמחק