אחרי האימון האחרון והחלום שלי הסתובבתי כמה ימים עם תחושה של כעס.
גם במנטורינג בשבוע שעבר הבעתי את זה. וגם עשיתי שטות והעליתי סוגיה שקשורה למתאמנת שלי, והבנתי לפי השאלות של המאמן וחוסר היכולת שלי להתרכז ולענות עליהן באופן ברור שאני בכלל לא בכאן ועכשיו. אני עדיין מתבשלת בתוך עצמי, בתוך הדברים שצפו ועלו.
וכיוון שלמדתי בשנתיים האחרונות שכשעולה לי תחושה אז פשוט להסכים לחוש אותה, ולנשום - זה מה שעשיתי.
ובלי לשים לב, דברים התחילו להשתחרר.
פתאום מצאתי את עצמי מסדרת לי את הכריות במיטה בדיוק איך שנוח לי.
פתאום היה לי קל לבקש מ-T לעשות (או לא לעשות) דברים שקשורים לנוחות או לרצון שלי. בנינוחות. בלי כעס. בלי מסכנות.
פתאום היה לי גם קל יותר עם המתאמנת שלי, למרות שעדיין לא הצלחתי להבהיר לה בדיוק מדוע אנחנו מסתובבות ליד הנושא ואיך היא מרחיקה אותי ואת עצמה מהמקומות בהן היינו יכולות לצלול פנימה. אבל היא קלטה משהו, לא ברור מה - משהו - ואני מקווה שמחרתיים אצליח קצת יותר.
פתאום יכולתי לומר ל-T שזה לא נשמע תומך או מעודד במיוחד כאשר הוא מציע לי לסגור את התיק במס הכנסה.
פתאום יכולתי לומר לו שאמנם אני עדיין לא סגורה על איך ואם אני ממשיכה לאמן ולפתח את הכיוון הזה אבל אני עושה זאת בזמן שלי וזה מתאים לי הקצב הזה.
וזה לא פתאום - זה בהדרגה, זה בשקט, זה כמעט בלי לשים לב - רק שאני יותר רגישה לניואנסים עכשיו וכן שמתי לב.
נראה לי שהסוגיה הזאת - שעלתה באימון האחרון - שנראתה לי כמו משהו קטנוני בהתחלה - היא משהו מאז'ורי בחיי, וישנן הרבה שכבות להסרה שם.
ונראה לי שהשיטה פשוט עובדת. סאטיה, שעובדת מתוך הגוף והנשימות, שלא מנסה לשנות הרגלים או דפוסים או אמונות באופן קוגניטיבי - אלא מפנה את תשומת ליבנו לתחושות ולרגשות....ופשוט לשים לב, להכיר. להכיר ולחבק את אני הפנימית, הילדה, שחוותה את מה שחוותה והסיקה מה שהסיקה וכפי הנראה ממשיכה לנהל אותי חזק גם היום - פשוט עובדת.
אז כבר הוכחתי שאני מתאמנת מצטיינת. מאחלת לעצמי - ולסובבי - שגם אהיה מאמנת טובה מספיק כדי להיטיב עם אחרים. כי זה לגמרי שווה ולגמרי עובד.
יפה לך !!! מה שבטוח שאת תלמידה מצטיינת שפתוחה לקבל וזה לא תמיד מובן מאליו. שבת שלום
השבמחקתודה. זה נכון, טליק. הנטייה הטבעית הרבה פעמים היא להתנגד, לחסום, להרחיק.
השבמחקהמשפטים האחרונים גרמו לי לחייך מאוזן לאוזן. כבר מהפוסט הראשון בנושא כתבתי לך שיש בך משהו פנימי, בסיס כלשהו, אור טהור שנובע ממך שהופך אותך למתאימה לעולם הזה שמורכב מהקשבה לעצמך ולזולת. אמנם אז ראיתי בך רק את היכולת להקשיב לזולת, אבל אולי הבסיס הוא ההקשבה. ועכשיו הצלחת להפנות אותו גם פנימה ולא רק החוצה. ההרגשה, שלי כצופה מהצד, שמצאת את עצמך שם. שמצאת עולם שמדבר אליך ואת מדברת אליו ושניכם מבינים זה את זה.
השבמחקמעניין שאנחנו מתפקדים במשך שנים בצורה מסויימת ולא עולה על דעתנו לשים לב, להתייחס, לבחון, מה באמת מתאים לנו בתוך הצורה הזו.
השבמחקואז פתאם משהו מפנה את תשומת לבנו, ואנחנו פשוט כבר לא יכולים להמשיך באותה צורה, פשוט משנים. כמו שנוהגים ברכב ופתאם שמים לב שיש להגה נטיה ימינה, אז ברגע ששמנו לב אנחנו הולכים למוסך ומתקנים.
ומכיון שזה בעצם פשוט וברור, אין גם מה לעשות עסק מזה, או להתעצבן או לריב. פשוט מתקנים וממשיכים.
אבל איך איך מגיעים לנקודה הזו של השימת לב. זה מה שלא כל כך פשוט בכלל...
הידד! גם את חשובה, ואיזה יופי שאת יותר מודעת לזה.
השבמחקואני מאמינה שתהיי גם מאמנת מצוינת. מן הסתם גם זה יקרה בהדרגה ובשקט, בלי לשים לב - ופתאום תשימי לב :)
ההשענות על תחושות הגוף משחררת מהשיפוט שיש לנו כלפי תחושות. משחררת מהצורך להתנצל על קטנוניות וולהתנפח מאצילות... גוף הוא גוף ואי אפשר לבוא אליו בטענות, אלא רק להקשיב לו, והוא מתבטא בכנות של ילד, כזה שעדיין לא מודע למה בסדר ומה לא...
השבמחקנכון, הבסיס הוא ההקשבה
השבמחקוההקשבה לעצמי, למה שהגוף שלי משדר, חשובה לא פחות מהקשבה לאחרים. המורה שלי תמיד אומרת שכדי לאמן סאטיה צריך לחיות סאטיה - ויותר ויותר אני מבינה למה היא מתכוונת...
מי שרק דואג לאחרים, מטפל באחרים - לפעמים זה עוד מנגנון, כדי להמנע ממפגש עם עצמי. לכן זה כל כך חשוב גם לדעת להתבונן פנימה ולהסכים לפגוש את מה שמגלים שם
עלית בדיוק על הנקודה, קורדליה. העיקר הוא תשומת הלב. תשומת הלב קודם כל לנשימה שלנו. תשומת לב לתחושות הגוף שלנו. זה דורש תרגול ולפחות בהתחלה רצוי לקבל סיוע, הנחייה. מאד קל לפספס תחושות...וכך אנחנו מפספסים המון דברים שהיינו יכולים להכיר וכתוצאה מכך לשחרר.
השבמחקגם כשאנחנו מספרים משהו שקרה למישהו, בדרך כלל אנחנו מדלגים על הרגע בו חשנו משהו בגוף וישר עוברים לפרשנות שהמוח שלנו נתן לה...
הסוד הוא באמת להיות קשוב לגוף - ואפשר להתחיל עם הנשימה. מתי היא נעצרת, מתי היא רדודה, מתי היא לא סדירה...לא לנשום עמוק בכוונה, רק לשים לב מה קורה איתה.
הלוואי, עדה. מפה שלך למציאות שלי :)
השבמחקתיארת את זה כל כך נכון אמבטיה, ההתמקדות בתחושה עצמה ולא בפרשנות שהמוח נותן לה - מאפשר להתייחס אליה כפי שהיא, בלי לשפוט ובלי לתרגם. כנות של ילד...אהבתי! תודה
השבמחקבטוח שצריך הדרכה. השנייה הזו של עצירת הנשימה היא כל כך קצרה, שקשה מאד לדעת לשים לב אליה. מכל מקום אני אנסה..
השבמחקאכן נפלא לשמוע שדברים גם קורים בעקבות התהליך, ועוד יותר שזה קורה בצורה כל כך נקיה ונעימה. נשמע שזה פשוט כך, וכשזה קורה אנחנו לא מבינים איך לא ראינו את זה קודם.
השבמחקברגע שאת מבינה את עצמך ואת מה שעובר עליך ומרגישה בטוחה בצרכים שלך התחושה הזו ישר מקרינה החוצה ומשפיעה על כולם.
השבמחקאו כמו שסבתא הייתה אומרת, מי שמתייחסת אל עצמה כמו אל סמרטוט שלא תתפלא אם כולם דורכים עליה.
את כבר עכשיו מאמנת טובה. אולי זה לא אימון קלאסי אבל אני בטוחה שרבים מקוראי הבלוג שלך לומדים הרבה ממה שאת כותבת.
השבמחקאיזה כיף, קורדליה. נסי וספרי חוויות....
השבמחקלגמרי. זה מה שהמורה שלי תמיד מספרת על טרנספורמציה. שאנשים לפעמים לא זוכרים בכלל איך הם היו וחשו קודם. יש כאלה אפילו שטוענים שהאימון לא עשה להם כלום - מרוב שזה עדין ובהדרגה...
השבמחקזה נכון, אבל זה יותר מזה. עד ששחררתי את השכבה הזאת (ואני לא מתיימרת לחשוב ששחררתי את הכל!) המנגנון הזה סגר בפני אופציות חדשות לחשוב ולהתנהג. זה היופי שבתהליך. משהו משתחרר ומפנה מקום לאפשרויות חדשות להגיב ולהתנהל ולהרגיש....
השבמחקממש מדהים התהליך הזה שאת עוברת, ומאוד מלמד. להקשיב לגוף נשמע לי כמו דרך חיים מצויינת ובריאה. אנסה לאמץ!
השבמחקשמחה לשמוע שהצלחת ליישם את התובנה כ"כ מהר...מרגישה הקלה?
השבמחקזה מאוד יפה בעיני שאת למרות היותך מאמנת מצליחה להתמסר ולשחרר שליטה ולתת למאמן להנחות אותך כי זה בפני עצמו יכול להיות מאתגר.
הפסקה האחרונה כל כך נכונה ומובנת לי...
השבמחקתודה אמא’לה, אני עובדת על זה כמובן - ייקח כמה שייקח. יש דברים שאני מגיעה אליהם בעצמי, יש הרבה דברים שאני מגיעה אליהם מול המאמן שלי, או בקבוצת המנטורינג. את כבר הראית שיש בך את היכולת לעשות את זה גם לבד עם עצמך - וזה מדהים. מה שהבנתי שחשוב תמיד לעשות את זה דרך מערכת יחסים כלשהי. אנחנו מתפתחים דרך מערכות יחסים. אנחנו לומדים את עצמנו דרך התגובות שלנו....
השבמחקתודה PK אהובה, רק תיקון קטן - לא יישמתי את התובנה. לא היה כאן שום דבר פעיל או מחשבתי. קרה מה שקרה במהלך האימון והגוף שחרר משהו ו"התפנה מקום" - ובימים שאחרי כן המקום הזה התמלא באפשרויות חדשות. זה תהליך לגמרי לא קוגניטיבי. את מנקה משהו ולכן את פתאם יותר חופשיה היכן שהמנגנון קודם הגביל אותך. זה הכל. אני לא בטוחה שאני מסבירה את זה כמו שצריך.
השבמחקולגבי המשפט השני שלך - נראה לי בינתיים שאני מתאמנת הרבה יותר מוצלחת מאשר מאמנת .
קבלת האני כמו שאני הוא חלק משקט נפשי. אני יודע את זה על עצמי למרות שאני רחוק מלהיות מומחה כמוך. כל פעם שאתה מתנגד למשהו שצפון בך בפנים זה לא ילך יהיו קצרים התלבטויות הרגשות רעות. כשאתה מבין מה גורם לך לעשות דברים ולנסות לחפור לעצמך בנפש לא בפינצטה אלא במעדר עד השורש הכל חייב להסתדר.
השבמחקאני שמח לשמוע ממך שהדברים מתנהלים כמו שאת חושבת שהם צריכים להיות.
שלמות זו לא מילה גסה.
מעניין מה שכתבת - להתפתח דרך מערכות יחסים.
השבמחקאני מרגישה שהרבה מהצמיחה האישית שלי קשורה במערכת היחסים שלי עם ממיע ומערכות היחסים שלי עם הילדים והאנשים הקרובים.
מישהי מאוד חשובה לי בעבודה קיבלה הצעה מצויינת מבחוץ ועוזבת אותנו. עשיתי כל מה שיכולתי כדי להשיג לה הצעה משמעותית מהאוניברסיטה ולא הצלחתי, לא מספיק מהר. זה ממש עצוב לי וגורם לי לתחושת יאוש מסויימת. אני מרגישה שהמדע בורח לי והיא היתה אחד היתרונות הגדולים שהיו לי כדי להשיג אותו. ועכשיו אני לבד.
אני אכתוב על זה פוסט אולי.
אוהבת לקרא את התהליכים שאת עוברת
השבמחקמנסה ליישם על עצמי...
תודה נ*גה, זה מאד מרגש אותי .
השבמחקשלמות ...אולי מהבחינה של שלמה עם עצמי. השלמה עם המציאות של מי אני ומה יש שלי. חיים בשלום עם עצמי. וודאי לא שלמות מבחינת perfection.
השבמחקזו אכן הכוונה והדבר הכי חשוב.
השבמחקובאמת הספקת לכתוב על זה. תיכף אגיב שם...
השבמחקכן בהחלט. ההיכרות העצמית מתאפשרת דרך תחושות שפותחות קפסולות זיכרון. התחושות עולות בגוף בתגובה למשהו. תגובות=יחסים. אנחנו תמיד עובדים על מערכת יחסים כלשהי באימון, ודרכה נכנסים פנימה. כאשר משתחרר משהו, זה משפיע רוחבי על כל תחומי החיים, אבל דלת הכניסה בדרך כלל היא דרך מערכת יחסים
דווקא הבנתי וגם התכוונתי לזה במובן דומה, אולי המילה היא לא ליישם אלא לעבד.
השבמחקהרי היו לך תקופות יותר פורות בהדרכה, לא מאוחר :)
יופי, שמחה שהצלחתי להעביר את המחשבה. אחד הדברים שאני מנסה לעבוד עליהם (לא תמיד בהצלחה יתרה) היא להעביר את המסר עם כמה שפחות מלל וכמה שיותר דיוק...
השבמחקוגם באימון (כמאמנת) מקווה שאדייק את עצמי ואת ההקשבה ואת השיטה יותר ויותר ככל שאתרגל את זה יותר. כרגע אני באמת עדיין בשלב (מתקדם אמנם) של התמחות, כך שגם המתאמנים שלי מודעים לכך שאני עדיין לא מאמנת מנוסה ובכירה....
הלוואי שיצליח לך כמו שאת מצליחה בעצמך.
השבמחקאני מאחלת לך את מה שאת מאחלת לעצמך ועוד קצת
תודה פועה, אני מבינה שחלק גדול מזה זו הנכונות להתמסר, הנכונות להתבונן פנימה באמת ולא לחשוש ממה שאמצא - ואת זה הכי קשה להעביר למתאמנים. אבל חלק מזה היא היכולת להיות נקיה ובלתי מתפשרת מולם, ואת זה אני עדיין מתרגלת
השבמחק