אני כותבת בעקבות שניים מהפוסטים המרתקים שבהם כותבת קורדליה, בין היתר, על תחושותיה לגבי המצב כאן בארץ וכן על הניסיון להבין את הפרופיל הפסיכולוגי של ימנים מול שמאלנים. מהתגובות ראיתי שכל אחד מאיתנו לקח את הדברים לכיוון שלו, אבל בגדול יש כאן באמת המון סימני שאלה. בא לי להסתכל על זה מזווית נוספת.
אני יודעת שיש הרבה שמאמינים שהמציאות הלא פשוטה,שאותה אנחנו חיים כאן בארץ היא קארמה, איזו הבשלה של משהו שנזרע על ידינו מתישהו בעבר, ואגב שאנחנו כנראה ממשיכים לזרוע.
אחרים מתעקשים שמה שנוכח במציאות שלנו הוא תמיד השתקפות של מה שקורה בתוכנו.
כך או אחרת, מגיע האדם הבודד לשאלה הבלתי נמנעת: אם אעשה הכל נכון, אם אזרע טוב לב ואהבה בחיי -> האם אסייע במשהו לשנות את המצב "שם בחוץ", במדינה שלנו, בעולם?
ואם אשקוד על ההתפתחות שלי, אחקור את התגובות שלי, אטפל בחלקים השונים בתוכי שהם כנראה גזעניים או זורעים פחד או שונאים....האם זה יזיז במשהו למה שקורה מסביב?
אין לי כמובן תשובות אבל יש לי כמה הרהורים בנושא. ראשית אני מאמינה שיש עניין של מאסה קריטית. כלומר - אם מספיק אנשים יהיו עסוקים בלזרוע טוב ולעזור להיטיב עם עצמם ועם הזולת, זה יעבוד כמו אדוות במים...ישפיע על מעגלים קטנים ואז גדלים והולכים עד שבסופו של דבר יהיו מספיק אנשים שמה שחשוב להם זה השלום והשיויון והחופש והכיבוד ההדדי של כל בני האדם.
בנוסף אני מאמינה שאם אני לא מתייאשת מראש מהמצב, אלא ממשיכה באמת לנקות את עצמי מכל הדפוסים המגבילים, המרחיקים, המשתקים, הכועסים, הנעלבים, המאשימים....משהו בתוכי יעבור טרנספורמציה ואפסיק לראות אנשים רעים, גזעניים, שונאים ואתחיל לראות אותם ככואבים, כסובלים, ואז תוכל להיות התמרה כלשהי...
ועוד דבר מאד חשוב - וזה גם קשור למה שכתבה קורדליה: האם אני מבינה שאני והשכן שלי (שחיים באותו עולם, באותה מדינה, באותו בניין אפילו) רואים את העולם בצורה שונה לגמרי זה מזה - ואני מבינה שאני לא יכולה לרצות לכפות עליו את הראייה שלי כפי שלא הייתי רוצה שהוא יכפה עלי את הראייה שלו...? הרי גם לו וגם לי יש היגיון או סיבה כלשהי שגרמה לנו לראות את הדברים בדרך כלשהי. מי אמר שאני צודק והוא לא? מי אני שארצה "לכבוש" את דעתו ורצונו? נראה לי שהדרך היא להשפיע על איך שאני רואה את הדברים, לנקות מתוכי את הקונפליקטים הקיימים, לא לכבוש אחרים לחשוב כמוני.
לגבי השאלה אם אני עושה מה שנכון זה יעזור? אני לא יודעת כי תמיד זה יהיה לעשות מה שאני מבין שנכון, בעוד שמישהו אחר יחשוב שהעשיה הזו לא נכונה, לא רלוונטית או חסרת השפעה לחלוטין.
השבמחקנראה לי שאת השלמת את מה שהתחלתי בשני הפוסטים, כלומר, לקחת את זה לכיוון של מה אני עושה, מה אני צריכה לעשות. אני עדיין לא הגעתי לשלב הזה כי אני מרגישה שזה קשה לי וטוב שהארת את השאלה הזו ואני מקווה שבעזרתך אוכל אולי להתייחס אליה ביתר קלות.
השבמחקבגדול אני חושבת שאין הרבה אנשים שמסוגלים להיות בדיוק באמצע מבלי ליטות לשום צד לפחות מעט. כנראה שקשה לראות במידה שווה את שני הצדדים. ברגע שאדם נוטה לכיוון מסויים, השקפת העולם שלו כבר מוטית אפילו מעט.
ברגע שנמצאים בכיוון מסויים ומרגישים שהכיוון הזה נכון, המסקנה הישירה היא שהכיוון השני איננו נכון. זאת כי שני הצדדים האלה מקוטבים.
נכון שיש עוד המון צדדים אחרים לאישיות שלנו, לדעות, למחשבות ולפעולות שלנו ולא הכל נמצא על הציר הזה, אבל הציר הזה קיים. הוא קיים בפוליטיקה, מדיניות, כלכלה וחברה.
אני נסיתי בגלל שמולי בבית קיים אדם עם דעות שונות ממני, לנסות להבין מה הבסיס לשונות הזו. מדוע הוא חושב כך ולא אחרת, וזה הביא אותי למסקנות שכתבתי עליהן.
אני מאמינה שאנחנו יכולים לשנות בעיקר את עצמנו, ושאנחנו יכולים להשפיע על האחר רק אם הוא מעוניין בהשפעה הזו.
השבמחקלכן אני לא מתווכחת על פוליטיקה, זה נראה לי כמו ללכת עם הראש בקיר...
אני חושבת שהדרך שלך - לעבוד על עצמך, היא הדרך הנכונה.
השבמחקכי בסופו של דבר, אם את בן אדם שטוב לו עם עצמו אז תאירי פנים לאחרים ותהיי אמפטית ומכילה.
זה ידוע שאמפטיה היא מידבקת, לדוגמא, קשה מאד לא לחייך למישהו שמחייך אליך. אז אם תהיי אמפטית לאחרים, גם הם יהפכו לאמפטיים יותר, גם אם זה יהיה רק לרגע אחד, והשרשרת הזו תמשיך הלאה והלאה...
אני א-פוליטית, כמעט ברובד העקרוני. אני מאמינה שאין שום קשר בין ההצהרות של הפוליטיקאים ערב הבחירות ובין המעשים שנדרשים מהם כשהם שולטים. אבל אם מגדירים פוליטיקה באופן הרחב ביותר, מה שנוגע בכלל, זה אחרת. כן אכפת לי מה שקורה מסביבי. אף אחד לא חי לבד, בתוך עמי אני חיה ושומעת ומגיבה.
השבמחקוכמו שכתבה חגית מעלי, זה בהחלט משפיע, לכל הכיוונים. לכן, אם אפשר לעשות טוב ולהרבות טוב בעולם בהחלט צריך.
אני משתדל לעשות טוב בלי קשר לאחרים אני מקווה ומאמין שזה משפיע על סביבתי הקרובה ,אין לי אספירציות או אשליות שאני יכול להשפיע יותר,אני מציאותי,כשהייתע צעיר יותר ונאיבי חשבתי אחרת והייתי בטוח שאני יכול לשנות את העולם,למדתי שאני לא יכול וזה בסדר אני מתרכז בלנסות להשפיע על סביבתי הקרובה
השבמחקתודה קורדליה. לא יודעת אם השלמתי אבל בהחלט פתחתי עוד איזה ערוץ....בסך הכל אלה הרהורים, לא ממש תשובות או פתרונות, גרמת לי לחשוב עם הפוסטים שלך וזה חלק מהתוצאה של החשיבה הזאת, אז תודה לך.
השבמחקבהחלט הבנתי שחלק מהתהיות שלך נבעו מהבדלי הדעות אצלך במשפחה. גם אצלנו במשפחה המורחבת בעיקר יש הבדלי דעות - ואני לא נכנסת איתם בכלל לשיחות על הנושא כי כל צד נעול חזק בדעות שלו, אין שם באמת מקום לדו שיח. וזה חבל.
תלוי על איזו עשייה את מדברת. אני דיברתי גם על העבודה הפנימית - היכרות עצמית וניקוי הדברים שבתוכי שמשקפים חוסר סובלנות, פחד, דעות קדומות או אפליה (מתוך ההנחה שאם משהו מפריע לי אצל אחרים בטוח משהו מתוך זה קיים גם אצלי) וגם על להיטיב עם אחרים, בעזרה פיסית, רוחנית או נפשית. זה אגב קיים גם אצל הימנים וגם אצל השמאלנים. מכירה הרבה משני צידי הקשת הפוליטית וגם הכלכלית שעושים המון לטובת הזולת. ושוב אני מתכוונת לאנשים שמסייעים ישירות לאנשים. אולי את מרמזת לעשייה מסוג אחר, ארגונים שונים שיש להם דרכי פעולה עקיפות יותר....וכאן את צודקת כמובן, מה שנכון לאחד הוא הרה אסון בעיני השני
השבמחקבהחלט זה הרבה פעמים כמו ללכת עם ראש בקיר, ובמפגשים חברתיים או משפחתיים אני גם נמנעת מזה לחלוטין.
השבמחקואני לגמרי מסכימה איתך שאנחנו יכולים לשנות בעיקר את עצמנו, וגם זה לא ממש פשוט הרבה פעמים, ומניסיוני כאשר אנחנו משתנים, זה משפיע על מערכות היחסים שלנו, ונוגע גם באנשים אחרים. אבל לא על ידי שכנוע ישיר, בדרך כלל
בדיוק על השרשרת הזאת אני מדברת. לזה כיוונתי ב"אדוות". זה לא רק בעבודה שלי, באימון. זה היה ככה תמיד, בבתי ספר, מקומות עבודה, מפגשים חברתיים. גם משהו פשוט כמו לסרב לרכל בצורה מרושעת או "לרדת" על חברים, גם אם זה כביכול בצורה חביבה. להתייחס לכל אחד כאילו הוא שווה, לא להיות ביקורתי או שיפוטי סתם (ברור שביחסי עבודה יש מקום לביקורת עניינית אבל את זה חשוב לדעת כיצד להגיש) ובאמת להיפטר מהחשדנות התמידית בין אדם לרעהו. כמו שכתבת - ברוב המקרים אם חייכת אל מישהו יהיה לו קשה לא לחייך בחזרה
השבמחקא-פוליטית.....זה מרגיש לי כמו משהו שאשמח לשמוע עליו עוד, מניפה יקרה. זה שונה מה"אמצע" שאני כל הזמן מתחבטת בו. אולי זה יותר מתאים....
השבמחקולגמרי מסכימה איתך ועם חגית - לעשות טוב לעצמך ולסביבתך...יש לזה אפקט מדבק :)
אתה לגמרי משפיע על סביבתך הקרובה, ואתה גם משפיע - בקטן - על יותר מזה: למשל כאשר אתה מסרב לקנות מוצר שנראה לך יקר מדי, כאשר אתה מצביע בבחירות מקומיות או לכנסת, כאשר אתה מעודד וממליץ על עסק שעובד בצורה טובה והוגנת ואלה דוגמאות בודדות.
השבמחקאני חושב, שהשאלה אם יצר האדם רע מנעוריו היא פחות משמעותית מאשר העובדה שאכן ישנם אנשים רעים. גם כאן, פחות מעניין אותי מדוע הם רעים (זה בהחלט כן מעניין, אבל זה נושא לדיון נפרד) - ויותר מעניין אותי שהם קיימים. ומרגע שהם קיימים - אנחנו מנסים להתגונן בפניהם: שמים מנעולים, מרכיבים מערכות אזעקה, קונים כלי נשק, ומקימים צבא. זה היה יכול להיות נחמד אם האנשים הרעים לא היו קיימים - אבל הם קיימים.
השבמחקבאותו האופן, אני מנסה להבין מה מניע את העולם. לטעמי, מה שמניע אותו זה הכוח. רעיונות נאצלים זה אחלה, חמלה ואהבה זה יופי - אבל העולם מבין כוח. וגם מבין כסף, שגם הוא סוג של כוח. ולכן, המדינה המערבית עם החוקה היפה, ארה"ב, מענה עצירים בגואנטנמו - ואף אחד לא עושה לה כלום. לא בית דין בינלאומי בהאג, לא כלום. היא המעצמה, בידיה הכוח, והיא עושה מה שהיא רוצה. גם אם בניגוד לרעיונות הנאצלים שעליהם היא בנויה.
===>
אין לי אשליות שכל האנשים טובים ואין לנו ממה לחשוש או להתגונן. וכפי שכתבתי אצל קורדליה, לדעתי העולם מזמן מנוהל על ידי אנשי עסקים עם אג’נדות פרטיות (תקרא לזה כוח, כסף, זה אותו הדבר). אגב דברים כמו עינויים בגואנטנמו נולדים בגלל פחד, הביטוי שלהם הוא אולי כוח אבל המניע הוא פחד. ואין לי מה לומר על רעיונות נאצלים של מדינה או חוקה כזו או אחרת. אני מדברת על אנשים, אחד על אחד. לא מבטלת את הצורך במשטרה, צבא, מנעולים ושערים ואזעקות כי זה העולם וזו המציאות כרגע. אני מדברת על מה אני יכולה לעשות בספירה הזעירה שלי כדי לייצר משהו טוב ולהביא את החמלה ואהבה. אני באמת מאמינה שיש אנשים שעושים מעשים נוראיים ורעים, ובזמן שהם עושים אותם לא מעניין אותי שהם עשו זאת כי הם פוחדים וכואבים אבל בפועל כן מעניין אותי, כי אם נצליח לאט לאט להפחית את הכאב והסבל והפחד...אולי יהיה פחות כורח או צורך ברוע...
השבמחקבאותו האופן, אני חושב, שבמצב הנוכחי מדינות ערב שסביבנו - כולל הפלסטינים שכנינו - מבינים רק כוח. זה נחמד, שהשמאלנים באים אליהם עם פרח ואהבה והחזרת שטחים - רק שזה לא ממש יעיל. לא כל עוד הם מחנכים את הילדים שלהם כפי שהם מחנכים, לא כל עוד הפליטים מתהלכים עם המפתח של הבית שלהם ביפו, ממנו נמלטו לפני עשרות שנים. לא כל עוד האיסלאם רק גואה בתוכם. עד שהדברים האלו לא ישתנו - אנו נאָלץ לחיות על חרבנו. על הכוח שלנו. רק כאשר הם יגיעו למסקנה שהם לא יכולים - וגם לא יוכלו בעתיד - להשמיד אותנו, רק אז, אולי, יהיו נכונים לשנות את גישתם.
השבמחקרגע, אז זה הופך אותי לימני, לא? - אז מדוע הצבעתי בבחירות האחרונות עבור הרכרוכי הזה, בוז’י הרצוג?
זה כי אני חסר חוט שידרה אידאולוגי. אני מנסה לשפוט לגופו של עניין. וביבי נראה לי כל-כך רע, שהכי חשוב - זה להעיף אותו. ומהר. אני לא שופט את ביבי לפי דבריו - אלא לפי מעשיו. ולטעמי, הוא כישלון מהדהד. סכנה אמיתית לשלמותו של הציבור הישראלי כעם מאוחד.
===>
המחשבות האלו על מה אנחנו עושים כדי שהעולם סביבנו יהיה טוב יותר, איך אנחנו משפיעים לטובה על הסביבה, הן חלק מהחיפוש שלי אחרי חיים מלאי משמעות. :-)
השבמחקאני לא אדם פוליטי אבל אני כן מרגישה צורך לעשות מה שאני יכולה כדי להשאיר אחרי מקום טוב יותר. אני חושבת שהכל מתחיל בעבודה פנימית, ניקוי והשתדלות להיות אנשים טובים יותר. כשאנחנו אוהבים את עצמנו ונפתחים לעולם אנחנו מעבירים את האהבה הלאה ועושים טוב גם למי שסביבנו. אני משתדלת להיות כזאת לאנשים שאני מלמדת. אחד הדברים שמשמחים אותי מאוד במעבדה שלי שכולם חברים של כולם, באמת, ויש לי אנשים מכל הדתות. אני חושבת שזה שנוצרות חברויות אמיתיות בין אנשים מדתות שונות ימנע מהם לשנוא באופן עיוור. זה המעט שאני יכולה לעשות.
בגדול, אני מסכימה. מה גם שאני עובדת בתחום החינוך ויש לי הזדמנות לטפטף פה ושם את ההשפעה שלי - לא על ידי הטפות מוסר, אלא פשוט בפועל, בחיי היום יום. ויש לי יותר אמון בזה - באדוות המתפשטות הללו, גם אם הן שקטות מאוד - מאשר בסוגים מסוימים של פעילות ’פוליטית’, שלפעמים נעשים כל כך קיצוניים ואלימים שהם אפילו גרועים יותר מחוסר מעש.
השבמחקעל זה בדיוק אני מדברת. לפעמים אנחנו נתפסים על "חיים בעלי משמעות" כאילו זה צריך להיות משהו גדול ובומבסטי. בפועל אלה חיי היום יום שלנו בסביבה שלנו עם המשפחה והחברים ובעיקר עם עצמנו שעושים את ההבדל. הנה את מיישמת בעבודה שלך את האידיאל - להכיר, להתקרב, לעבוד יחד - ואז כבר לא תיתכן שנאה עיוורת.
השבמחקאני לגמרי חשבתי עלייך עדה, על העבודה שלך למשל. יש בזה משהו אמיתי, פשוט וטוב ומיטיב. משהו שלא צריך אפילו לחשוב אם להאמין או לא להאמין כי את חייה אותו ביום יום.
השבמחקויש גם את העניין המעשי הזה, ש"דברים שרואים משם לא רואים מכאן". זה עובד בשני הכיוונים. כמו ששרון ובגין שינו את התנהגותם כשהגיעו לשלטון, החזירו את סיני ואת ימית - כך בוז’י ינהג אחרת אם יגיע (והוא לא יגיע...) לכס השלטון. גם הוא לא ירוץ להחזיר את השטחים ללא תמורה, גם הוא יהיה מודע ביתר-שאת לשיקולים הביטחוניים ולאיומים הקיומיים של מדינת ישראל.
השבמחקהרצון שלך לעשות טוב ברמה האישית רק מאפשר למדינה לעשות רע ברמה הממלכתית. על כל בית תמחוי פרטי שנפתח - המדינה לא מעלה את קצבת הנכות, דמי האבטלה, משכורות העובדים הסוציאליים ומספר התקנים שלהם. על כל תרומה ל"יד שרה" ול"אגודה למלחמה בסרטן" השלטון עונה בקימוץ ידו: אין תוספת לסל התרופות, אין מיטות נוספות בבתי החולים. להיפך, מספרן יורד. אנחנו יכולים לשנות - גם זאת במידה מוגבלת - רק בקלפיות. שם צריך להתבצע השינוי הגדול. אתן רוצות לעשות טוב - אבל קצת מתעלמות מאיך שהעולם הזה באמת עובד. לדעתי, כמובן...
אני לא אוהב להיות הפסימי. זה לא אני... אבל מתוך ריאליות, לצערי ההשפעה של ה"אדווה" היא מעולה בשכנויות והיחסים בין האנשים וכולנו נמשיך לטפח אותה. בשיפור עצמנו ובחינוך הילדים והסביבה.
השבמחקאבל במאקרו, האנשים הקטנים והמפוחדים שמובילים את הפוליטיקה (ולא רק אצלנו) קובעים את המהלכים המשמעותיים.
אם אמשיך לנקות את עצמי, אפסיק לראות את הגזען. זהו. אפסיק לראות אותו. אפסיק להפנות קשב אל אנשים שלא באים לי טוב בעין, אפסיק להפנות קשב ולהתייסר ממעשים שלא באים לי טוב בלב.
השבמחקאראה רק את המעשים הטובים שסביבי והעולם פתאום יהפוך לנפלא. כי עובדתית הוא אכן נפלא.
אני א-פוליטית לא כי אני אדישה לפוליטיקה, או לא מצביעה, אלא כי אני לא מאמינה באידיאות אלא באנשים. במילים אחרות, אני חושבת שממילא מה שאנשים מתכננים ומצהירים שיעשו משתנה כשהם מגיעים לעמדה של ביצוע, וצריכים להתחשב בשותפים לקואליציה, בלחצים של ידידות גדולות או קטנות, ובגדול, בדבר הזה שנקרא מציאות. מה שקובע בעיני, ולפי זה אני הולכת, הוא האדם. את מי הייתי מקבלת לעבוד אצלי בתור מנהיג? מי אמין, מי לא רק מדבר אלא גם עושה, מי מקשיב, מי לא מושחת (לא דבר של מה בכך היום). זה לא קל, כי ההצבעה אכן מפלגתית. וכן, גם אני מתאכזבת פעמים רבות. אבל לפעמים אני מצביעה עבור איש מסוים שאני מכירה, ומתכוונת לכך שהקול שלי ילך אליו דווקא. אפילו אם הוא אחד מבין רבים.
השבמחקמעניין שאני הגעתי להרהורים ולמסקנות (החלקיות) שהגעתי אליהן דרך אותה ריאליות שאתה מדבר עליה. כדי לא להיתפס לייאוש - כי במציאות שקיימת היום לא רק בארץ אלא בעולם כולו - הכי קל להיתפס לייאוש - הרהרתי וחיפשתי והבנתי שכל מה שנותר לי הוא בקטן. בשכנויות (וכאן חשוב להדגיש שלא רק עם השכן הפיסי שהוא "דומה" לי אלא גם השכן השונה ממני, שאני צריכה להתאמץ טיפה כדי להגיע אליו, לצרוך ממנו, לשרת אותו, לעבוד איתו) וביחסים ובחינוך הילדים ובשיפור הסביבה (אפילו ברמה של להשאיר תא שירותים ציבורי במצב נקי יותר מאיך שמצאתי אותו). אין לי שליטה על האנשים הקטנים והמפוחדים שמובילים את הפוליטיקה ולא התייחסתי אליהם בכלל
השבמחקזה לא ממש מה שכתבתי, או לפחות לא מה שהתכוונתי. אם אמשיך לנקות את עצמי תתרחש התמרה בתוכי ואראה נכוחה את הגזען ואת הגזלן ואת השקרן כי אני לא בורחת מהמציאות אלא להיפך - שואפת להקטין כמה שאפשר את הפער בין מה שקיים באמת לבין החלומות הוורודים שיש לי בראש. אני אראה אותם אבל כפי שהם - אנשים קטנים ומפוחדים, כפי שכתב אורון מעלייך, שסבלו או שמילאו להם את הראש ברעיונות לא מיטיבים ולא מוסריים, ואני אבין שהם כאלה בו בזמן שאדאג להגן על עצמי מפניהם כל עוד אין עדיין את אותה מאסה קריטית של אנשים שפועלים לטוב ולהגון ולשלווה ולשקט שאני כל כך רוצה. אין לי אשליות שזה יגיע במהלך חיי אבל זה לא מונע בעדי לפעול לכיוון ולהשפיע על סביבתי הקרובה לפעול לכיוון
השבמחקחשדתי שעל זה את מדברת וזו כנראה גם ההגדרה שלי. א-פוליטית. בכלל לא דיברתי כאן על פוליטיקה במובן של פוליטקאים. דיברתי על אנשים כמוני וכמוך. נדמה לי שגם קורדליה דיברה על אנשים. ההשקפות השונות שלה ושל בעלה, לדוגמא. אני לא מתחברת למפלגות ואני גם לא באמת מכירה (ולכן לא מאמינה עד שלא רואה מעשים בשטח) פוליטיקאים ומנהיגים ולמרות שאני תמיד מצביעה בבחירות, זה החלק היחיד בו אני משתתפת באופן פעיל. וגם אז אני לא מחפשת את הסיסמאות או את הכריזמה. תנו לי פקיד אפור ישר וחרוץ שטובת הציבור עומדת לנגד עיניו.....אבל סטיתי. הפוסט הזה הוא לא על פוליטיקה. הוא על להיות את השינוי שאני רוצה לראות בעולם (מצטטת את גאנדי כמובן ) :)
השבמחקהתכוונתי להרחיב את שכתבת
השבמחקעלינו להאמין שהעולם טוב ומיטיב לא כבריחה מהמציאות אלא כי העולם אכן הוא כזה ורבים בו המעשים הטובים והאנשים הטובים. הסיבה היחידה שאנחנו חושבים אחרת, היא מפני שאנחנו מושפעים מהתקשורת ששמה על סדר יומה להציג רק את הגזל, הפשע והעוון.
כמו שכשאנחנו שוטפים כלים, אנחנו לא מקדישים תשומת לב לשאריות הלכלוך שעל הכלים, אלא לסבון והמים ששוטפים אותם, כך כשאנחנו מאירים את עצמינו, שומא עלינו להתרכז באור המנקה ולא בשאריות המועקה והחסימות.
כך כשאנו שואפים לתקן את העולם, אין עלינו להתאבל על שאריות המעשים השליליים אלא להתמקד ולפאר את הטוב והמיטיב והחמלה והעזרה ההדדית והאחוה.
אני מבינה איך הגעת לכתוב על הדברים האלה אבל זה כלל לא היה נושא הפוסט שלי. אני לא מביאה פרח ואהבה לאף אחד, ויחסיי עם שכניי-השונים-ממני מסתכמים במה שניתן לעשות במהלך חיי היום יום: לצרוך מהם, לתת להם שירות כלשהו שהם רוצים לרכוש, לעבוד איתם על פרויקט (בעבודה כשעוד הייתי במחשבים), ללמוד יחד ...וכאן אפשר לפרט את כל מי שלא כמוני כולל לאום, דת, מין, דתי/חילוני, סטרייט/גיי, אשכנזי/מזרחי וכו כו. לא דיברתי על ארגוני ימין או שמאל, לא דיברתי על מפלגות, לא דיברתי על פוליטיקאים. ואני כן מקווה שגם אצלם, ה"הם" שאתה כותב עליהם יש בודדים כמוני שמחנכים אחרת וחושבים אחרת ופועלים אחרת ולמאסה הקריטית הזאת אני מייחלת....ודי ברור לי שלא אחיה לראות זאת אבל זה לא מונע בעדי לפעול
השבמחקושוב - לא דיברתי על פוליטיקאים או מנהיגים, והעזרה שדיברתי עליה אינה כלל מסוג בתי תמחוי או תרומות. פרויקטים כגון <a target=_blank href="זה  Target=_BLANK class=msg>http://www.migdal-haemeq.muni.il/Lists/List1/DispForm.aspx?ID=957">זה שבית הספר שלי משתתף בו למשל, הוא דוגמא לכיצד עוזרים לאנשים לעזור לעצמם, מאמנים אותם לצאת בכוחות עצמם מהסיטואציה אליה הגיעו מסיבות שונות.
השבמחקנכון שהמדינה שלנו לא מיטיבה כיום עם תושביה. כמוך אין לי כרגע מה לעשות עם זה פרט להצבעה עקבית בבחירות. אין לי אשליות. אבל יש לי כוונות, ולאט ובקטן אני פועלת בספירה שלי...לפחות כך אני יותר שלמה עם עצמי מאשר לשבת ולקטר כל היום
אני אענה לך כאן, בתקווה שהשרשור יצא הגיוני:
השבמחקאני חושב, שאני הבנתי על מה את מדברת. ובכל זאת, בעיניי, את לא יכולה להימלט מהמימד הפוליטי, בטח לא בדברים שאת מדברת עליהם. אני אסביר:
בואי ניקח את הדוגמה שלך, לגבי הפרויקט במגדל העמק.
אז מה, כל כך הרבה גורמים מתאחדים כדי לעזור ל - 50 משפחות? וואווו, איזה יופי! חמישים משפחות שתקבלנה עזרה אישית, ואולי תצלחנה לצאת קצת מהבור שהן נמצאות בו? - לי לא אכפת מ- 50 המשפחות האלה, למרות שכל אדם הוא עולם ומלואו, וכו’. אבל אכפת לי מהמדינה. מה היה לנו שם? "יחסים במשפחה וניהול תקציב, שי"ל ילוו את המשפחות בייצוג ומתן זכויות, בשנה השנייה והשלישית יתקיים מיקוד בחינוך הפורמאלי והבלתי פורמאלי"?
===>
אם המדינה היתה מתנהלת באופן נורמלי, לא היה צריך ללמד אותם "יצוג ומתן זכויות". את יודעת, שאם תגיעי לגיל זיקנה, ביטוח לאומי לא ישלם לך קצבת זיקנה אם לא תדרשי אותה. מדוע? אותם מחשבים שירדפו אותך עד חורמה אם יש לך חוב לביטוח לאומי - לא יכולים להתחיל לשלם לך קיצבת זיקנה? או, לפחות, להודיע לך שתדרשי אותה?
השבמחקאו המענק לחיילים. בכל פעם שאני שומע את התשדיר בגלגל"צ, שאם "לא תדרוש את המענק תוך שבע שנים מהשחרור - לא תקבל אותו יותר. לא חבל?" - אני מתעצבן. כל חייל נדרש לפתוח חשבון בנק עם גיוסו, שם הוא מקבל את משכורתו הצבאית. אי אפשר להעביר לו את המענק לחשבון לאחר 5 שנים? בטח שאפשר, בלי תשדירים ובלי בירוקרטיה מיותרת. אבל לא עושים את זה. למה? כי הם כמו הכלב שמלקק את אשכיו. הם לא עושים את זה - כי הם יכולים. וכי ככה יהיו חיילים שהכסף שלהם יישאר בכיס של המדינה אחרי שבע שנים. וככה יש עוד ג’ובים, ומנגנון מנופח, ועוד עובדים שמרוויחים כסף על כלום. על עבודה מיותרת.
===>
אז אני רוצה, שיהיה צורך ללמד את כולם - לא רק 50 משפחות - הרבה פחות, בנושא מיצוי זכויות. כי המדינה ממילא נותנת את מה שצריך ומגיע לאזרח, בקלות. כי לא מתישים את הנכים והחולים עם וועדות רפואיות מוּטות, שהמוסד לביטוח לאומי הוא זה שמשלם את שכרם. ואני רוצה ביטוח סיעודי לכל האזרחים שמשלמים כל חייהם מס בריאות. ואני רוצה כל מיני דברים שמגיעים לנו - אנחנו משלמים כל החיים בשביל זה - בקלות. בלי שהמדינה תוציא לנו את הנשמה. בלי שאתם תצילו 50 משפחות באמצעות כל כך הרבה תרומות ורצון טוב.
השבמחקאני רוצה שבבתי הספר של כולם ילמדו ניהול תקציב משפחתי, מה זה בנקים, מה זו ריבית, מה זה שוק ההון, ומדוע לא כדאי להיכנס למינוס. זה יותר חשוב בעיניי, מעוד פרק משניות. ללמד את כולם! לא רק 50 משפחות!
והדרך להשיג את זה - היא רק בקלפיות. באמצעות לימוד, שהציבור ילמד את מנהיגיו, שהוא יבחר רק במנהיגים שיפעלו לטובת העם והציבור. לא לטובת גלידת פיסטוק וריהוט גן חדש על חשבון המדינה.
===>
אבל, בינתיים, אתם עושים מעשים טובים. מצילים חמישים משפחות פה, חמישים משפחות שם. וכולם חוגגים על העשייה שלכם: עיריית מגדל העמק, וראש העיריה אלי ברדה. וגם "את המיזם מובילים ד"ר דגנית בידרמן-שליו וגיל תמיר מהמכון לחינוך דמוקרטי והוא מתקיים בשיתוף עיריית מגדל העמק, התאחדות התעשיינים בישראל, הקרן לידידות, כל זכות, ציונות 2000, עמותת החצר הנשית, תכנית חברתית תעסוקתית סטרייב ישראל, בי"ס אימושיין להוויה והקשבה, שי"ל, המכון לחינוך דמוקרטי והמכללה האקדמית עמק יזרעאל.
השבמחקבפרויקט משתתף האגף לשירותים חברתיים בראשותו של מומי בן סימון וסגנית מנהל האגף עו"ס חנה לוי ".
כולם חשובים, כולם גוזרים קופון. השם של כולם מוזכר, כולם אנשים טובים וחשובים. וכל העבודה שלהם מיותרת - אם המדינה היתה מתנהלת כמו שצריך. אבל הנה, כולם יכולים לנפנף בעשייה, כולל המדינה עצמה - וביבי ממשיך לדפוק את כולם. "הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם"? - אז זה זה.
הבנתי שאת לוקחת את דברי לכיוון הזה ליבי יקרה, רק היה לי חשוב להדגיש שאין כאן סוג של עצימת עינים....
השבמחקאהבתי את מה שכתבת לגבי הצורך להתרכז בור המנקה ולא בשאריות המועקה והחסימות. אגב אני לא יודעת אם רק התקשורת מדגישה את הגזל, הפשע והעוון. היא מדגישה חלק ממנו, ודווקא יש חלקים רבים שהיא כלל לא מספרת לנו עליהם, שאולי עדיף היה שהיא כן תציג. לא ממש ברור סדר העדיפויות שלה, אבל לא על זה אנחנו מדברים. ואני בהחלט מסכימה שאם נהיה עסוקים באבל על המעשים השליליים זה ישתק אותנו ויפריע לנו להתמקד בטוב. תודה על התגובה שלך ותודה שאת קוראת כאן :)
אני אענה כאן כי באמת איבדתי את קצה החוט של השרשור (אוף ישראבלוג עם הגבלת התווים שלו!) - "אם המדינה היתה מתנהלת באופן נורמלי" מזכיר לי את אבא שלי עם ה"אילו הייתי עושה כך" או "אילולא הייתי עושה כך". לזה אני מתכוונת כשאני אומרת שלא בא לי לבזבז את האנרגיות שלי על קיטורים. המדינה לא מתנהלת באופן נורמלי ונכון כל מה שכתבת על ביטוח לאומי וצה"ל וכולם. אז יש את "יהיה בסדר" ברדיו ויש את הפרוייקט במגדל העמק (ורבים צצים עכשיו בעקבותיו) וחשוב לזכור שלא כולם מוכנים להתאמן על להוציא את עצמם מהבוץ וללמוד לנהל תקציב, וחינוך בבית ויחסים בזוגיות...כמו שהמאמנים מתנדבים גם המתאמנים צריכים לרצות את זה ולהתנדב לזה ולהתחייב להשקיע את הזמן לזה...המשך
השבמחקהמשך
השבמחקאתה רוצה שכולם זה יפה מאד, אבל לא כולם רוצים, לא כולם יודעים לבקש, לא כולם מוכנים לעשות את המאמץ כדי ללמוד להתמודד מול הרשוית (אגב בארה"ב למשל יש נושאים שנלמדים בבית הספר, כמו למלא דו"ח שנתי למס הכנסה או שעורי נהיגה). "אני רוצה שכולם" זה לא רק חלום, זה גם סוג של כפייה. ואני לא בעד כפייה. אני בעד להציע את מה שיש לי לתת למי שמוכן לנסות לקבל. את אשלשל את הפתק בקלפי בכל פעם מחדש בתקווה שמתישהו תקום הממשלה שבאמת תרצה להיטיב עם המדינה ואזרחיה....ובינתיים בלי קשר אעשה את שלי כמיטב יכולתי ואמעט בקיטורים על "מה אמור להיות"
איזו מתוקה שאת. תודה לך שאת כותבת כאן ובמיוחד תודה על דברי הטעם.
השבמחקבגלל שאני חושב, שהנושא חשוב - אענה לך גם על זה. למרות שברור לי, שלא תסכימי איתי:
השבמחקאני לא מדבר על קיטורים. אמנם אני רק מקטר - אבל זה כי אני עצלן ולא מוכן להשקיע מאמצים ולא אכפת לי מהאדם הבודד. אני מדבר עליכם, המתנדבים. לָמדו את הנחשלים, שיש קשר בין הצבעתם בקלפי לבין מצבם הנוכחי. שאפשר גם אחרת. שמחירי הדירות - שהם לא יצליחו לעולם לקנות - לא עולים סתם כך, כגזירת גורל. אלא, כפעילות מכוונת של הממשלה, שמעלה את מחירי הקרקע, לא מאפשרת יבוא עובדים זרים, לא פותחת את מחסומי הבירוקרטיה, ועוד כל מיני תופינים. תגרמו להם להבין, שחשוב להצביע, ושחשוב לא להצביע באופן אוטומטי, כעדר. ככה, כמו שהמצב כרגע, אתם אמנם עושים טוב, אבל משמשים כעָלה התאנה שמכסה על ערוות השילטון. נראה אתכם מקבלים עזרה ממוסדות השלטון בנסיונותיכם ללמד דמוקרטיה... וכמו שאת בעצמך אומרת - אפשר גם אחרת (דו"ח שנתי למס הכנסה, שיעורי נהיגה - בארה"ב). זה תלוי רק בתושבי המדינה הזו, אם זה אכן יהיה אחרת גם כאן.
ואת עניין הכפייה - אני חייב להודות, שלא ממש הבנתי.
אנחנו לא אומרים דברים שונים כל כך קוץ, למרות שאתה בטוח לא תסכים איתי. בעצם הדבר היחיד שממש שונה כרגע בשיחה הזאת ביננו הוא שאתה מציין את כל מה שלא בסדר אבל מודה שאין לך כוח או חשק לעשות שום דבר בנידון, ואני ויתרתי על לראות לנגד עיני כל הזמן את כל מה שלא בסדר לטובת לנסות לשפר כל פעם משהו קטן. אפילו קטן מאד. שנינו מאד מסכימים לגבי מה לא בסדר. לגמרי. את עניין הכפייה לא הסברתי כנראה מספיק טוב. כתבתי על זה בפוסט עצמו. התכוונתי ל"אני רוצה שיחשבו כמוני כי מה שאני חושב זה מה שנכון וצודק. " זה גם סוג של רצון לכיבוש, לכפייה של דעתי הצודקת והנכונה על מישהו אחר. אני יודע מה טוב בשבילם. לזה התכוונתי.
השבמחקמזדהה עם ’כמו מניפה’ ואיך ,
השבמחקאבל יש אנשים שמנסים להלחם כל החיים על האידיאה שלהם
ולא מסוגלים לראות את העוולות שנעשות לבני אדם ואני לא מפרטת כאן, כי זה שטח רחב מידי אם בנושא , הפוליטי, הכלכלי, המדיני , הציבורי ועוד!
אני מנסה להיות בסדר במישור הפרטי שלי
מנסה לקבל כל אחד כמו שהוא...
אני מאד מכבדת אנשים שמנסים להלחם על האידיאה שלהם ושאינם מסוגלים לראות עוולות סביבם. לעיתים אני רואה בצער כיצד הם, בלהט מסירותם, מקבלים "ראיית מנהרה" צרה - ורואים רק את מה שהם רואים ושום דבר מסביב. אבל אני מעריכה ומבינה גם את אלה. ואני מבינה גם את אלה שיושבים בסלון ומקטרים, או שסוגרים את הרדיו והטלוויזיה כי קשה להם לשמוע כמה עוול באמת יש שם בחוץ. אני מבינה שבן אדם הוא בן אדם וכל אחד בוחר כיצד הוא רוצה ומסוגל לחיות את חייו. וגם מי שכמוך - מנסה בסך הכל לחיות חיים טובים ומיטיבים עם משפחתו וחבריו וסביבתו הקרובה - זורע טוב בעולם הזה. תבורכי
השבמחקיש הרבה דברים במדינה שלנו שקורים שהם לא בשליטה שלנו
השבמחקאנחנו יכולים לשלוט רק על המעשים שלנו
ולקוות שאנשים יגיבו בצורה חיובית
העולם בכלל הולך מדחי אל דחי
רואים את זה מבחינה חברתית בכל מקום
כשאת מסתכלת על ישראל זה יותר במיקרו
את לוקחת את המצב היום ומשווה למה שהכרת לפני עשור או שניים
ורואה כמה המצב לא טוב, אין דרך אחרת להגדיר את זה
חברתית, כלכלית, בטחונית
אני חושבת מהרבה מאוד בחינות כולם נפגעים (מי יותר ומי פחות)
ובאמת אם נשקע בכל הדברים השליליים האלה
אנחנו גם נרגיש לא טוב עם עצמינו
זו אגב אחת מהסיבות שבגינן אני לא רואה/שומעת כמעט חדשות
זה פשוט מדכא לשמוע את כל הדברים האלה כל יום כמה פעמים ביום מחדש
זה לא שאני טומנת את הראש בחול, אני פשוט לא צריכה לשמוע את אותם דברים שוב ושוב ושוב...
יש מעט מאד דברים שהם בשליטתנו, כשחושבים על זה. דברים קורים ואנחנו מגיבים אליהם, ואני בעיקר מתרכזת בתגובות האלה. ובאותם דברים שאני כן אחראית עליהם, ההתנהלות שלי בעולם הקטן שלי, כמוך.
השבמחקלגבי חדשות - אני מתעדכנת במה שצריך, לפעמים אני לא באמת מעורה בכל מה שקורה ממש עד הפרט האחרון אבל בדרך כלל אני יודעת מה קורה. הם באמת חוזרים על עצמם כל הזמן כך שיש גבול לכמה חדשות בן אדם צריך לצרוך כל יום.
הבעיה העיקרית עם החדשות במדינה שלנו
השבמחקזה שאם קורה משהו הם טוחנים אותו עד דק
אפילו אם אין שומדבר לחדש בנושא
זה פשוט מעיק
וכשקורים דברים מהזן הבטחוני
זה גם זורה חרדה והיסטריה בקרב אנשים
אגב זו לא תופעה של ישראל, בארה"ב זה עוד יותר גרוע. ממחזרים וממחזרים את הכל עד שמגיע משהו חדש
השבמחק