יום ראשון, 17 בינואר 2016

היום הניתוח של T

לא הצלחתי לישון כל הלילה וכשנרדמתי היו לי חלומות הזויים שהתקיימו כולם במרכז הרפואי. 


ברור לי שהלחץ - שבא לידי ביטוי בלחץ באזור החזה, גירוד ספורדי בכל מיני מקומות בגוף כמו הגב והרגליים והראש, גלים של כאב שמתמקדים באמה-קמיצה-זרת של ידי הימנית (תופעה שיש לי מאז הילדות הרחוקה כשאני במצב רגשי קשה) - נובע יותר מהכל מהטראומה של הניתוח הקודם.


התגובה הקשה שלו להרדמה (בקושי הצליח להתעורר ממנה וקשיי נשימה קשים), כאבי התופת ושבועות ארוכים של לילות ללא שינה וכמובן - חוסר ההצלחה באופן כללי של הפרוצדורה. 


T האדם הכי אופטימי שאני מכירה, ולמרות שגם הוא חרד (בעיקר מההרדמה) הוא וע' נרשמו ללימודים באוניברסיטה הפתוחה (ייעוץ עסקי וניהול בכיר) שמתחילים כבר ביום שני הבא! 


אני זוכרת את מצבו בשבוע (וגם בחודש ובחודשיים) שאחרי הניתוח הקודם ומתפללת שהפעם זה באמת יהיה שונה. 


 


בצד המעשי יותר, מצאתי את המתלה שנתנו לו בפעם הקודמת (הוא היה בטוח שהוא זרק את זה, לי היה זיכרון עמום שכיבסתי ושמרתי). חיוך


הזכרתי לו להביא מכנסי טריינינג (שיהיה קל ללבוש, בלי רוכסנים וכפתורים) וז'קט טריינינג עם רוכסן (כדי שיהיה קל ללבוש מעל לזרוע המקובעת)


אני נושמת עמוק ומרגישה שזה דורש מאמץ.


עכשיו אני מבינה שהייתי צריכה לקבל CLEARWAY (שיחת הכנה) מאחד מחברי לקבוצת המאמנים לקראת הניתוח הזה (שלו!) אבל נראה לי שכבר לא אספיק.


אגב אני זוכרת במפורש ששמעתי את T אומר לי שאעשה לו CLEARWAY לקראת הניתוח, ומאד שמחתי על זה, ועכשיו הוא טוען שחלמתי את זה והוא למעולם לא ביקש והוא בכלל לא מעונין. מוזר ביותר.


עוד דבר שחשבתי עליו פתאום הוא שחברה שלי שגרה לא רחוק מהמרכז הרפואי הציעה שאשן אצלה בלילה של הניתוח. בזמנו פסלתי את זה מייד על הסף, מעדיפה בבית, אבל אז נזכרתי בפקקים בבוקר (לא נתנו לי להשאר במחלקה בלילה, גרשו אותי בסביבות 23:00) מכאן ואני מתלבטת אם בכל זאת לבקש ממנה....כלומר להענות להצעתה. 


 


מעבר לכך היה שבוע ממש נהדר. מפגשים עם חברים (שלנו) וחברות (שלי), אימונים ומנטורינג, יום לימודים באימושיין (המורה שלי נותנת "כיתת אמן" פעם בחודש, מאמנת על הבמה ואז מקיימת דיון על זה, ממש מרתק ומלמד המון), וביום ששי בערב בתי וחתני הזמינו אותנו (ביוזמתם!) לארוחת ערב אצלם. היה נהדר. 


גם דיברתי כמה פעמים עם בני בטלפון ובסקייפ - בא לי (ומסתבר שגם לו) געגוע קשה מהרגיל השבוע ושנינו היינו צריכים את זה.


נראה איך ייראה השבוע הזה....ב-ה-צ-ל-ח-ה ל-T.


נושמת עמוק ושולחת לו אנרגיות אהבה וריפוי (וגם לי)....

24 תגובות:

  1. וואוו, הגיע היום? לגמרי לישון אצל החברה. ולהעזר בכל מי שרק אפשר, בנו, בחבריך לקבוצת המאמנים, בבני המשפחה. המון בהצלחה, גם אני מצרפת אנרגיות ריפוי. לשניכם. 

    השבמחק
  2. בהצלחה,  ושתהיה ההחלמה מהירה ושלמה!  ובשבילך,  במיוחד לך,  חיבוקים.  

    השבמחק
  3. בהצלחה, שהניתוח יעבור לשלום, החלמה מהירה וקלה ורפואה שלמה. 

    השבמחק
  4. תודה עדה יקרה.. מקבלת את איחולי יל ובעיקר את חיבוקייך בברכה ובאהבה

    השבמחק
  5. תודה רבה טוקס, אמן ואמן

    השבמחק
  6. בהצלחה בניתוח ובהחלמה שאחריו, כמו מניפה אני דוגלת בהעזרות בכל מי שיכול. את מפיקה מזה המון וחבל לוותר.

    חיבוקים

    השבמחק
  7. שיהיה בהצלחה!!
    לא תמיד אנשים מבינים שבני המשפחה של החולה עוברים הכל עם החולה. אמנם לא מבחינה פיסית, אבל בהחלט מבחינה נפשית. בנוסף לכך עליהם להיות גם חזקים בשביל לתמוך בחולה.
    אז אני שולחת לך הרבה הרבה חיבוקים! {} וחושבת עליך.

    השבמחק
  8. בהצלחה רבה !!! שיעבור קל הפעם

    השבמחק
  9. תודה קורדליה יקרה. את כל כך צודקת.. מחבקת בחזרה 

    השבמחק
  10. תודה רבה טליק.. אמן שיעבור טוב ובקלות הפעם 

    השבמחק
  11. תודה פועה, את מחזקת אותי עם התגובות שלך, ובעיקר עם החיבוקים. תודה רבה רבה
    אני בקשר עם החברה שלי, נראה אם זה יסתדר. 

    השבמחק
  12. בהצלחה ל-T שיעבור מהר והחלמה מהירה וקלה.
    אני בטוח שתדאגי לו לכל צרכיו.

    השבמחק
  13. תודה רבה קיימן, בהחלט מתכוונת לדאוג לכל מה שירצה/יצטרך. רק שיעבור בשלום 

    השבמחק
  14. מנסיון אישי, משפחה וחברים הם אולי סל התרופות החשוב ביותר..
    שיהיה בהצלחה רבה.  החלמה שלמה ומהירה לאיש!

    השבמחק
  15. לגמרי סומכת על ניסיונך האישי, שדות יקר  תודה רבה על האיחולים

    השבמחק
  16. בהצלחה, שיעבור מהר וקל ולא כואב.

    השבמחק
  17. תודה צופה יקרה.. אמן כן יהי רצון

    השבמחק
  18. בעולם הרפואה המודרנית - פרוצדורה של ניתוח היא משהו שגרתי.
    שומעים על פלוני שעבר ניתוח כזה, אלמונית שעברה ניתוח אחר.
    והכל כל כך שגרתי ורוטיני. כאילו שניתוח זה לא באמת משהו גדול. עובדה: רבים כל כך עברו/עוברים תהליך של ניתוח.
    אז זהו, שלא. זו לא שיגרה. וכשסכין המנתחים חותכת את הבשר שלנו - ממש את הבשר שלנו - זה מרגיש כל כך אחרת. כואב, ומגביל, ונורא באופן כללי. וגם למשפחה קשה. אמנם לא כואב באופן אישי, אבל הרבה דאגה, והרבה צורך לעזור ולנחם ולעודד. לא קל. לא למנותח, גם לא למשפחתו.
    שיעבור לכם הכי קל ומוצלח שאפשר!

    השבמחק
  19. קלעת בול.. ניתוח לכאורה קטן, כאבי תופת, תופעות לוואי של הרדמה... לא פשוט.. תודה רבה קוץ על ההבנה ועל האיחולים

    השבמחק
  20. מאחלת לו רפואה שלמה ולך שתצליחי להיות רגועה.. קבלי חיבוק

    השבמחק
  21. תודה יקירה. חיבוק בחזרה

    השבמחק
  22. כמו שכתבו לך לפני, במצבי בריאות כדאי להיעזר במי שרק אפשר
    קראתי כבר שהניתוח עבר בשלום
    עכשיו תקופת החלמה
    וציפיות לעתיד נטול כאבים לT

    השבמחק