המורה שלי, נטלי בן דוד, דיברה בדיוק על ודאות וחוסר ודאות בתכנית השבועית שלה ברדיו מהות החיים. הרגשתי שהשיחה שלה עם אסי זיגדון התכתבה קצת עם הפוסט האחרון שלי, ודווקא אהבתי את מה שהם הגיעו אליו - איזושהי דרך אמצע בין הצורך שלנו בוודאות וביטחון לבין ההבנה שאין באמת וודאות בחיים, וההשלמה עם העובדה הזאת.
שמעתי את התכנית, כדרכי, בחדר כושר. אני מאד אוהבת להאזין לתכנית שלה "מודעות של יום יום - שיחות טרנספורמטיביות" בדרך כלל המראיין הוא אסי זיגדון ולפעמים זו ענת קלו לברון, שמהתכניות של נטלי איתה משום מה אני עוד יותר נהנית.
אחרי ההתעמלות והתחרדנות בדשא עם החברים בקאנטרי, נסענו לביקור השבועי שלנו אצל הדוד הישיש של T. מלאו לו 96 בנובמבר האחרון ומצבו רק הולך ומתדרדר. השבוע הוא היה כמה ימים בבית חולים עם קוצר נשימה ודלקת ריאות, אבל התעקש להשתחרר הביתה ולהמשיך את האנטיביוטיה בעצמו, הוא ממש שנא להיות מאושפז. כואב הלב לראות אותו הולך ודועך, סובל, לבד....האחיינים מגיעים לביקור לעיתים רחוקות (ילדים אין לו). כמובן שלבית החולים כמעט כולם הגיעו, אבל כשהוא בבית (עם מטפלת) הוא בעיקר לבד. עצוב עצוב עצוב לראות אותו כך, לעזוב אותו בכל פעם מחדש, ולדעת שיותר טוב כבר לא יהיה.
אתמול בערב לא הגיעו בתי, חתני והנכדים לארוחה השבועית - הם אירחו את המשפחה של חתני אצלם בבית - אז החלטנו לארח את חברינו א' ו-א' (סבא וסבתא בעצמם ובמקרה גם אליהם אף אחד מהילדים לא הגיע לארוחת ששי) לארוחה אינטימית רק ארבעתנו, היה כמובן אוכל טעים וצחוקים וחברה טובה, היה ממש כיף.
בבוקר רציתי לקנות לחברתנו כ' מתנה ליום הולדתה, היא ביקשה גיפט-קארד של רשת "אפריל" - קוסמטיקה ועניינים אחרים שאין לי בהם כל כך מושג - אז קפצנו T ואני לקניון "עיר ימים" בנתניה - כמה שאני לא ממש סובלת קניונים, זה יחסית קניון נחמד. וכבר קנינו ל-T תיק חדש (התיק שלו שקנינו באיטליה לפני שנתיים וחצי כבר ממש מתפורר) ועל הדרך נכנסנו שוב ל"קרייזי ליין" וקנינו לי כמה חולצות. זה הפך להיות קטע - לעשות שופינג עם T. הוא קניין מעולה ואני הרי שונאת את זה - אז הוא בוחר לי בגדים (וגם קולע מבחינת המידות) ואני מודדת וזה הולך צ'יק צ'ק ויצאתי עם 3 חולצות נחמדות ממש בזול ובלי עצבים. מי ידע שהפרטנר הכי טוב שלי לשופינג הוא בעלי היקר? הגיע הזמן אחרי 41 שנים יחד כמעט שאגלה את זה......
הערב נקפוץ על ע' ו-כ' (וניתן לה את המתנה) ומחר מתחיל שבוע חדש - עם פגישות ייעוץ עסקי של T (שממש נכנס לעניין הזה במרץ וכבר יש לו 3 לקוחות פרו בונו ואולי עוד לקוחה בתשלום), עם אימונים שלי (כמאמנת וכמתאמנת), עם מפגשים חברתיים ובילויים עם נכדים....שיהיה שבוע טוב 
שבוע טוב,קניונים זה באמת די זוועה אבל לפעמים אין ברירה,נתניה הפכה עיר ממש גדולה,כשבני שרת בשכם הבאתי אותו כמה פעמים לתחנה המרכזית בנתניה ועברנו ליד קניון עיר ימים שלפחות מבחוץ נראה מבנה מאוד מרשים.
השבמחקאנחנו נסענו היום לשוק צפון,שוק האיכרים החדש של מיכל אנסקי ברמת החייל. מאכזב ,זו המילה המדוייקת,קצת יותר גדול מהשוק בנמל אבל לא זול בכלל וגם חלק מהדוכנים סגורים בשבת.
החמד לבלות לפעמים עם חברים ,בהחלט מרענן. בהצלחה לך ולט’ עם היעוץ והאימונים
לא הייתי לא בשוק האיכרים שבנמל ולא בחדש ברמת החייל. משום מה לא משך אותי אף פעם.
השבמחקתודה טליק
שבוע טוב
העציבה אותי הבדידות של הדוד הקשיש. טוב שאתם נוסעים לבקר אותו.
השבמחקאפשרלהבין את חוסר הרצון שלו להיות בבית חולים למרותשהמשפחה באה אליו לשם.
איזה כייף שמצאת לך קניין אישי מוצלח כל כך, שיהיה שבוע מצוין.
חדר הכושר הוא המקום היחיד שבו אני רואה טלוויזיה. זה מעניין, כי אני נופלת על כל מיני תוכניות כמו דוקטור פיל, או כל מיני סקירות משונות על מלחמת העולם השניה בערוץ ההיסטוריה (הידעת שהיטלר היה על סמים ולקראת הסוף היה גם פרקינסוני?), או מכסחי המיתוסים. דברים שבטוח לא הייתי מגיעה אליהם בעצמי.
השבמחקומאוד אהבתי שט’ הפך ליועץ האופנה שלך. כמה נפלא. ולחשוב שכל השנים האלה היה לך יועץ אופנה שיודע ואוהב את התחום ולא ידעת... והערה אחרונה לגבי בילוי עם חברים: מניסיון צריך להשקיע בזה קצת יותר. זה מאוד מתגמל. שבוע טוב :)
נשמע שהיה לך סופ"ש מעולה :) מקווה שהשבוע הבא יהיה לא פחות טוב ממנו, שכולם יהיו בריאים, ושתצליחי לממש את כל התוכניות!
השבמחקתתחדשי על החולצות, איזה כיף שהבעל הולך אתך לקניות, זה ממש נדיר.
השבמחקגם אני אוהבת את קרייזי ליין, יש להם תמיד בגדים גם לנשים אמיתיות שלא שוקלות רבע גרם.
שגרה זה מצוין. וסיפור הדוד עצוב. גיל קשה, והצרה היא שאין באמת הרבה שאפשר לעשות כדי לשפר את זה. אפילו אם תחשבי שביקורים מאוד תכופים יועילו - הזקנים שאני מכירה מתעייפים מזה מאוד, ובסופו של דבר מבקשים להישאר לבד ולנוח. נורא עצוב.
השבמחקלחיות לגיל מופלג זה בדרך כלל לא תענוג.
השבמחקלקנות חולצות עם הבעל זה נפלא
וכיף עם חברים, אין יותר טוב מזה.
אז שהשבוע הבא יהיה לא פחות טוב!
אני חושבת שלפעמים דווקא הסופ"שים הרגועים האלה, בלי הרבה אורחים הם הכי נחמדים.. כמובן שזה תלוי תקופה, אבל נשמע שהיה לך סופ"ש מצויין וכמובן תתחדשי על הבגדים
השבמחקאיזה יפה זה שאתם עדיין מביאים מתנות לחברים שלכם בימי הולדת, אצלנו השאירו את המנהג הזה אי שם ובגג מקבלים הודעת מזל טוב.. לכן, ממש העלה לי חיוך לקרוא את זה עכשיו, הלוואי על כולם (לא בגלל ערך המתנה, אני חושבת שיש בדבר הזה משהו שמסמל הרבה יותר)
טוב שאנחנו נוסעים לדוד הקשיש וחבל שאנחנו לא מצליחים להגיע אליו יותר מאשר פעם בשבוע/שבועיים. כשאני שם אני רק מלטפת אותו ומחבקת אותו רוב הזמן, הוא לא ממש שומע אותי למרות מכשיר השמיעה (את הקול של T הוא שומע יותר טוב, כנראה זה תדר אחר) והוא לא ממש מצליח כבר לדבר ולהבהיר את עצמו - מאד מבולבל - פעם הייתי יושבת אצלו שעה ומקשיבה לסיפורים שלו, היום הוא כבר לא מסוגל גם את זה.
השבמחקלגבי T זה קטע מצחיק לגמרי, אני איתו כבר כמעט 40 שנה ואנחנו נשואים כבר יותר מ-36 שנים ומעולם לא עלה על דעתי לעשות איתו קניות - גם אני אני סובלת בשופינג וגם כי אני שונאת להטריח ושונאת שמחכים לי ובטוחה שגם הצד השני סובל....ואני מגלה צדדים חדשים שלו בכל פעם מחדש (וזה כנראה גם תלוי במידת השחרור שלי של דפוסים ומנגנונים שמאפשר את זה) ומתאהבת בו בעוד פן בכל פעם מחדש
פעם נהגתי לראות טלוויזיה בחדר כושר - ואז יצא שראיתי חלקי סרטים, עד האמצע, מהאמצע, רק הסוף...זה היה מצחיק. לתכניות כמו ד"ר פיל מעולם לא היתה לי סבלנות. לפעמים נשיונל ג’יאוגרפיק מתאים לי באותו רגע. אבל בשנה-שנתיים האחרונות או שאני שומעת בטלפון עם אוזניות מוסיקה (קלאסית, דווקא) או שאני שומעת את רדיו מהות החיים - יש שם תכניות ממש מענינות.
השבמחקגם אני ממש מרוצה ש-T הפך להיות יועץ האופנה שלי והקניין שלי, ואני עכשיו מבינה שהוא תמיד יכול היה למלא את התפקיד הזה מבחינתו, זו הייתי אני עם העכבות והבעיות וכעת כנראה התחלתי לשחרר....
בילוי עם חברים: את צודקת 100%. יש לנו מעט חברים אבל טובים ואנחנו בהחלט מקפידים לבלות איתם ולהיות איתם בקשר, זה מזון רוחני לכל דבר!
כן, שיגרה ברוכה בהחלט.
השבמחקגם התקדמתי עוד קצת עם "החברה גאונה" של אלנה פררנטה ועוד מעט אסיים אותו. אמן שכולם יהיו בריאים, מזג האוויר נפלא, היום בינתיים הספקתי גם להיפגש עם חברתי מ’ וגם לגהץ ועכשיו אני מתעדכנת בבלוגים....בהחלט התחלה נהדרת לשבוע הזה
תודה צופה יקרה, איך ג’ינג’י מרגיש? ואיך הגב שלך?
השבמחקכיון שאני כל כך לא אוהבת קניות ואני עושה זאת לעיתים רחוקות (עד לשנה זו לפחות) אז בכלל לא שמתי לב שחלק גדול מהבגדים שלי בסופו של דבר מקרייזי ליין. כנראה באמת הגזרות שלהם מתאימות לגוף שלי ולטעם שלי ואיכשהו אני חוזרת לשם שוב ושוב.
יצאתי מהדוד בדכאון עמוק, ובאמת אין מה לעשות עם זה. ברמה הפיסית הוא מטופל היטב - גם עם מטפלת צמודה שדואגת לו ומנקה ומבשלת מה שהוא אוהב ודואגת לכל צרכיו וגם משאר הבחינות. אבל הוא בודד וגם כשבאים אליו כבר לא ממש ניתן לנהל שיחה. בשנים עברו הייתי יושבת אצלו שעה ומקשיבה לסיפורים שלו, גם אם הם חזרו על עצמם, אבל היום הוא אפילו לא מסוגל לחבר משפטים ברצף, הוא ממש מבולבל, המסכן. לשמוע אותי קשה לו - משהו בתדר של הקול שלי כנראה - את T הוא שומע יותר טוב. אז אני מחבקת אותו ומלטפת לו את היד ואנחנו לא נשארים הרבה זמן....עד הפעם הבאה. קשה לראות אדם דועך וסובל...
השבמחקלא תענוג בכלל להזדקן ככה, זה בסדר כל עוד אתה בסדר פיסית ושכלית. כשהגוף מתחיל לבגוד מכל הכיוונים, כשיש יותר כאב מאשר רוגע, זה קושי עצום. העצב עליו ממלא אותי ולא עוזב. אבל זה חלק בלתי נפרד מהחיים כפי הנראה, יש כאלה שמקבלים את מתנת מיתת הנשיקה ויש כאלה שסובלים שנים...
השבמחקלגבי חברים: כיף גדול, במיוחד שבאמת טיפחנו לנו מספר מצומצם של חברים ממש טובים שאיתם תמיד כיף לנו להיות, ולהם כיף איתנו, ואין לנו כבר בחיינו אנשים שהבילוי איתם גורם לעצבים או סבל.
שבוע נהדר גם לך :)
לגמרי, הסופ"שים האלה הרגועים הם כיף טהור. תודה על איחולי ההתחדשות, עוד לא יצא לי ללבוש את החולצות (עדיין קר לי....והן כאלה יותר קלילות)
השבמחקלגבי ימי הולדת אני תמיד תמיד זוכרת ומאחלת מזל טוב לכל חברי וקרובי משפחתי (וגם ילדיהם) יש לי קטע כזה שזוכר ימי הולדת ואוהב לחגוג לאחרים ולעצמי. מתנות זה כבר תלוי מי. דווקא עם חברתי הטובה א’ שיום הולדתה קרוב לשלי החלטנו לפני כמה שנים "להתקזז" ולא לקנות זו לזו (כל אחת תקנה לעצמה, קבענו בחיוך) אבל עם ע’ ו-כ’ אנחנו עדיין תמיד קונים זה לזה מתנות. אני גם אוהבת לכתוב ברכות (לא על כרטיסים קנויים אבל אני מדפיסה במחשב ומוסיפה תמונה יפה)....זו תשומת לב שמאד אהובה עלי
ג’ינג’י יצא היום מהניתוח, בינתיים קצת כואב וקצת מעיק אבל אחרי שהוא יישן ויתאושש מההרדמה הוא בטח יתחיל להציק שישלחו אותו כבר הביתה.
השבמחקהגב שלי הזדהה וכאב גם, אבל עם קצת עזרה של כדורים נגד כאבים ונשימות ומתיחות הוא חזר לעצמו.
הפעם אנחנו פחות או יותר יודעים מה צפוי לנו ובמה הניתוח הזה כרוך וזה אכשהו מרגיע קצת.
תודה לאל זה מאחוריו, ומקוה שיתאושש ויחלים מהר. מקוה גם שהצלחת לקבוע תור מחדש לפיזיותרפיה (אולי הם יתחשבו בך ויקבעו תור קרוב). הרבה הרבה בריאות לשניכם
השבמחקהדוד הישיש של T צודק בכך שהוא לא רוצה להישאר בבית החולים
השבמחקהיחס לאנשים מבוגרים מזעזע! אלא אם כן המשפחה נמצאת שם 24/7
למדתי את זה כשסבא שלי היה מאושפז
היו שם אנשים בגילו, עריריים לבד, אף אחד לא שם לכיוון שלהם, לצרכים שלהם (לאכול, לקום לשירותים וכיוצ"ב)
עדיף להיות בבית לבד מאשר בבי"ח שבו לא מתייחסים אלייך, אתה רק עוד פציינט לא בן אדם
האמת שבקרייזי ליין עשו מבצעי סוף עונה ממש שווים
זאת אומרת המבצעים של הסוף סוף עונה שבהם הם ממש חתכו מחירים (אני לפני שבוע קניתי כמה פרטים ב100 ש"ח לאחד, כשבעונה כל אחד עלה מעל 300)
חוץ מזה זה טוב שT הוא פרטנר טוב ללכת לעשות איתו קניות
רוב הגברים לא אוהבים את זה... (אפילו לא כדי לקנות לעצמם בגדים)
שיהיה שבוע נפלא :)
אז זהו שבמחלקה פנימית ו’ באיכילוב T הופתע לגמרי מהיחס והשירות וכמות אנשי הצוות (גם רופאים, גם אחים/אחיות), תשומת הלב לכל פציינט, רק 2 פציינטים בחדר, ובעיקר ההיכרות של כל איש צוות עם כל פציינט. זה שונה מכל מה שהכרנו עד כה בניסיוננו עם בתי חולים+קשישים (עם חמי וחמותי ז"ל זה היה לפעמים ממש סיוט). בנוסף יש לו מטפלת צמודה שגם כן דואגת לכל צרכיו, גם אם הוא בבית חולים. זו לא היתה הסיבה שהוא רצה הביתה. הוא רצה את השקט שלו ואת הפינה שלו ואני מבינה את זה.
השבמחקובאמת הפתיע אותי עד כמה T הוא פרטנר מעודד וסבלן בקניות אבל לא הייתי צריכה להיות מופתעת. מאז ומתמיד הוא ידע לקנות בגדים, לעצמו ולאחרים (הוא הקונה הבלעדי של בגדים לנכדים ותמיד קולע בול), גם לאמא שלו היה הכישרון הזה. כנראה שזו פשוט תמיד הייתי אני המתוסבכת בעניין הזה, וברגע ששחררתי - זה התאפשר. עוד דוגמא למה שטרנספורמציה והתבוננות פנימה יכולים לתרום לבן אדם בחיי היום היום הכי טריוויאלים