לפני כמה שנים גיליתי בלוגרית בשם "אמבטיית שמש" שהתגלתה ככותבת מרתקת ורהוטה, היא מופיעה אצלי בקבועים ואני גם מנויה דרך הדוא"ל לכל פוסט שלה. היא לא כותבת הרבה אבל היא כותבת נהדר, לדעתי ממש ברמה של סופרת שהייתי בכיף קונה וקוראת את ספריה.
ואמנם הפוסטים שלה מצד אחד אישיים מאד ובוחנים בעין מיומנת וחדה את מסתרי הנפש האנושית, ומצד שני תמיד מסופרים כסיפור - מצד שלישי, כאילו לא על עצמה (ובאמת חלק מהדמויות אינם היא, לדעתי).
והנה כתבה "אמבטיית שמש" שני פוסטים, הצילו והצילו2 - בהם כותבת כביכול בתה בת ה-15 (ייתכן מאד שזו בתה שנכנסה לכתוב בבלוג, ייתכן שזו היא שכרגיל כותבת על עצמה דרך מבט של צד שלישי) ובהם היא מציירת מצב מדאיג מאד של אם שנכנסה לדכאון עמוק, עוברת ממיטה למיטה, לוקחת כדורי נוגדי דיכאון שכלל אינה עוזרים לה, וחושבת שהחיים מיותרים. הבת הכותבת (או שמא זו אמבטיית שמש עצמה) מאד מודאגת ממצבה של האם, כמובן, דואגת גם על עצמה (חוששת משירותי הרוויה, חוששת שתילקח למשפחה אומנת, למשל) - הזכירה בחטף את האב ש"משתדל" אך אובד עצות...
וכאשר התגייסנו כמה מקוראיה לייעץ (לקבל טיפול, להתאשפז, לקבל סיוע מחברים קרובים או משפחה) כתבה הבת-בשם-האם שמה שכרגע יעזור לאמה הוא שאחרים שעברו מצבים דומים יכתבו ויספרו לה על עצמם.
ייתכן שזהו רק סיפור אבל ייתכן מאד שזו המציאות הקשה מאד של המשפחה כרגע - והחלטנו כמה בלוגרים להתגייס לעזרתה, ולו רק למלא אחר בקשתה של הבת-בשם-האם הזו.
אז הנה אני שולחת אליכם את בקשתי זו: אנא קיראו את "הצילו" ואת "הצילו 2", ומי מכם שיש לו סיפור דומה לספר - על עצמו, על בני זוג או קרובי משפחה - אנא שתפו את "אמבטיית שמש" בחוויותיכם או שילחו לה מאמרים בנושא.
גם אם כל הסיפור מצוץ מן האצבע - לא יכולתי להסתכן שהוא אמיתי ומסוכן עד כדי סכנת חיים - והחלטתי לעשות כמיטב יכולתי כאן בכלים המוגבלים האנונימיים הוירטואליים שברשותי כדי לעזור
תודה מראש
אמפי
גם אני פרסמתי פוסט אבל אני מודה שאני לא מצליח להבין את בקשת הכותבת,מי שלא תיהיה.
השבמחקאני תקווה בכל זאת שהפוסטים של חגית ג’וליאנה ,שלך ושלי יגיעו למישהו עם סיפור כזה שישפיע עליה להתניע את חייה מחדשוץ
ואם לא נצליח לפחות ניסינו לעזור.
אני עוקבת אחריה כמה שנים כבר והיא תמיד כותבת על עצמה אבל בגוף שלישי (וכותבת מדהים) כך שיש סיכוי סביר ש"הבת" שכותבת על אמא זו בעצם היא שכותבת על עצמה. אני גם לא מצליחה להבין מה עומד מאחורי הבקשה לשמוע סיפורים דומים לשלה - האם היא רוצה להשוות סימפטומים? למצוא חברים לצרה? או לקבל עוד רעיונות כיצד לצאת מזה? לא ברור לי. הלוואי - אני אומרת הלוואי - שהיא סתם בדתה מליבה את הכל והיא בסך הכל אוספת חומרים מאנשים שעברו דכאון כדי לכתוב משהו מעניין. לא אכעס בכלל שהיא הדאיגה אותנו כל כך, רק אשמח לגלות שאין כאן מישהו שמתנדנדת בין החיים והמוות בגלל דכאון עמוק שאין לי מושג מי היא ואין לי דרך אחרת לעזור לה.....אבל לא נראה לי. נראה לי שזה אמיתי לגמרי
השבמחקזה מזכיר את הימים היפים של ישרא - קהילה קטנה ועוזרת.
השבמחקאני לא מבינה מה הולך שם ולא מכירה סיפורים שיכולים לעזור - אבל מקווה (כפי שכתבתי גם אצל חגית) שהילדה שם יודעת שאפשר לקבל עזרה גם באינטרנט (סהר וכדומה). ושיהיה רק טוב.
יפה ההתגייסות הזו. אני לא יודעת איך לעזור לה, אבל אולי אחרים ידעו.
השבמחקאולי כדאי שהפוסט שלה יגיע גם למערכת ישרא
השבמחקכן, בדיוק עכשיו נכנסתי לבלוג שלה ועניתי לה. כתבתי שהיא, ולא רק אמא שלה חייבת לקבל עזרה. ראיתי שאת ומניפה כתבתן דברים דומים. עם כל הרצון, אני לא יודעת מה אפשר עוד לעשות.
השבמחקתודה עדה
השבמחקברור שיותר מידע חסר מאשר נמסר
עשינו מה שיכולנו עם מה שיש לנו ונותר לקוות שזה יעזור
לדעתי זו לא באמת הילדה שכותבת אלא האם עצמה בשם הילדה.
הסגנון של אמבטיית שמש הוא לכתוב בגוף שלישי, כאילו מזווית הראייה של אחרים - והיא עושה זאת היטב. ממש מוכשרת. עצוב לי שבחורה כל כך מוכשרת מרגישה שהיא מאכזבת, גורמת נזק, מיותרת. התחננתי שהיא תקבל עזרה מקצועית - שונה מזו שקיבלה עד היום (לא יודעת מה קיבלה אבל ברור שזה לא עוזר). יותר מזה....לא יודעת מה לעשות
עשינו בעצם את מה שהיא ביקשה - חשפנו לכל קוראינו, בתקווה שמישהו יספר לה משהו שיזיז אצלה משהו, שיעזור. מרגישה קצת חסרת אונים...
השבמחקזה רעיון מצוין, אעביר
השבמחקכפי שכתבתי לעדה, לדעתי זו לא הילדה עצמה כותבת אלא האם בשם הילדה. למרות שהיא עמוק בדכאון שלה, היא עדיין מסוגלת לחוות ולראות מזווית הילדה מה שעובר עליה בגלל אמא שלה. היא מאד מאד מוכשרת וזה עצוב שהיא שקעה בבור כה עמוק.....אבל לדעתי דכאון קליני הוא מחלה לכל דבר (וייתכן שיש אפילו משהו עוד יותר פיסי מזה, לפי רמזים מסוימים - דיברה על דמנסיה...) והיא חייבת להיות מאובחנת ומטופלת על ידי פיסיכאטר/ים ....קודם כל. יש שלבים אחרי כן שניתן לפנות גם לטיפולים פסיכולוגיים רגילים, טיפולים משלימים ואפילו אימון - אבל לא בשלב הזה. כרגע זה נראה קריטי והמלצתי לה באמת אפילו להתאשפז לכמה חודשים - אבל לא יודעת מה היא תבחר לעשות
השבמחקאני מבינה שהיא לא רוצה עצות מתנשאות אלא שתוף עם מי שעובר דברים שהיא עוברת. אולי אכתוב לה שוב...
השבמחקאת נהדרת ונפלאה וטוב שיש אותך.
השבמחקכשאני מרגישה מניפולציה ריגשית וחוסר בהירות אני נאטמת. פשוט לא מסוגלת להתגייס. אני לא מאמינה למשהו שם, בעיקר לא לבקשות - תפיצו את זה הלאה. לא מסתדר לי עם בן אדם בדיכאון. גם לא ברור לי איך ההפצה הזאת תעזור לה. אותי זה סוגר לגמרי. אבל זאת אני. טוב שיש אותך!
גם הגוף שלי הגיב מייד בהתנגדות כלשהי... ואז חשבתי שעדיף שאצא מטומטמת ושזה היה ניסוי חברתי כלשהו מאשר להתעלם מזעקה נואשת לעזרה. כשמישהו נמצא עמוק בתוך דכאון הוא לא באמת יודע למה הוא זקוק והוא התייאש מכל מה ומי שניסה לעזור לו עד עכשיו. כמו שכתבת בנושא אחר: זה מה שהיא צריכה עכשיו בניגוד למה אני חושבת שיעשה לה טוב. אז אני נענית, זורמת איתה, מפיצה לכמה שיותר אנשים, אולי משהו שמישהו יגיד או יכתוב או יציע.... יעזור במשהו
השבמחקתבורכי. אני חושבת שההתגייסות שלך, של חגית טליק ועוד אנשים מראה כמה טוב יש באנשים וכמה הם יודעים לחבק ולהושיט יד כשמישהו קורא לעזרה.
השבמחקאבל לי זה נקרא יותר מדי כמו מכתב שרשרת.... סורי. פשוט יותר מדי פעמים נחרדתי ממכתב שרשרת ומצאתי בגוגל שזה מכתב שרשרת סידרתי. כיבה לי את האמונה לצערי.
את נהדרת, ופעלת נכון.
מפחיד למדי.
השבמחקהתמונה מתחילה להתבהר, הבנתי שיש שם משבר תעסוקתי שנמשך כבר זמן מה, שכנראה הוא זה שהביא את הדכאון, עדיין יש הרבה עמימות אבל כרגע נראה שמה שהיא מבקשת הוא לשמוע מאנשים שחוו משהו דומה (פיטורין מהעבודה וחוסר יכולת פרנסה למשך יותר משנה-שנתיים והדכאון הנלווה) מה עבר עליהם ואיך הם יצאו מזה...
השבמחק