שני האימונים האחרונים שעברתי (לא העליתי אותם לכאן) היו משמעותיים, עמוקים ומטלטלים במיוחד - ועכשיו אני מתחילה לחשוב שגם הכעס שעלה בשבוע שעבר, שהייתי צריכה לשהות בו ולפוגג אותו, וגם ההתקררות המעצבנת שחטפתי ביום שני, קשורים לזה. סוג של "ניקיון" שהגוף והנשמה עושים מדי פעם, כשעוברים תהליך נפשי עמוק ויש הרבה ג'יפה "להיפטר" ממנה. נכון שגם הסתובבתי ביום שני אחר הצהריים בהרצליה ברחובות עם הנכדים והיה לי ממש קר (למרות 3 השכבות שלבשתי, ומזל שגם להם הלבשתי מעילים) אז גם יכול להיות שזה בסך הכל זה.
לא נמנעתי מהפעילויות השוטפות שלי (פרט להתעמלות, לא מסוגלת לעשות ספורט כשאני מקוררת ככה), התאמנתי ולמדתי במנטורינג ואימנתי וטיפלתי בנכדים - והם ישנו אצלנו ברביעי (טוב, "ישנו" זו מילה רחבה מדי, חצי לילה חכמוד היה אצלנו במיטה, ולמרות שהוא היה מבסוט מזה, לי ול-T יצא מזה לילה לבן לגמרי), חמודים כתמיד. לא היו לנו כוחות לקחת אותם לעדלאידע, כפי שחתני ביקש, אבל שיחקנו איתם בבית, התחלתי לקרוא להם את "נסים ונפלאות" של לאה גולדברג (אני מודה שאולי הם צעירים מדי, ואני גם משנה את הנוסח של הלשון כי אחרת הם לגמרי לא יתחברו לזה) אבל אני מנסה....מקסימום - לא יילך, כמו שקרה עם "הנסיך הקטן". הם ראו את "קונג פו פנדה 3" (באנגלית, כי זה חדש מדי ובקודי אין את זה עדיין עם תרגום עברי) ובכל זאת נהנו וגם הבינו לא רע ("סבתא", קרא לי חכמוד באיזה רגע, "תראי, הוא אמר לו באנגלית: תיזהר, הטובים מאחוריך!" ולמרות שלא צפיתי באותו רגע איתם, אני בטוחה שהוא הבין מצוין! בנינו בקוביות תואם-לגו, אפילו קנינו איתם את הקנייה השבועית בסופר (כל נכד קיבל עגלה לשבת בה, עם נוף מרהיב לכל המדפים והמון "בא לי" זה ו"בא לי" אחר).....עם כל הצינון הכבד והחמסין המגעיל צלחנו גם את היום הזה. בתי פגשה אותנו לצהריים כשסיימה לעבוד, וכשלקחה אותם הביתה קרסנו שנינו לסייסטה ארוכה ועמוקה.
אחר הצהריים T התחיל לבשל לשבת - מגיעים הנה כל העובדים לשעבר שלו ושל ע' גם מגן האירועים לשעבר וגם מאולם האירועים לשעבר (T מתקן אותי שלא כל העובדים, רק המנהלים! טוב ברור, היו המון מלצרים/יות ברמנים/יות...לא עם כולם שמרנו על קשר) לבראנץ' ש-T החליט שבא לו לארח. בחמישי הוא עוד לא נתן לי ממש לעזור לו, הייתי עדיין על הפנים עם הצינון הזה, אבל היום כבר קמתי בכוחות מחודשים ואני עוזרת פה ושם, בעיקר עם אחסון וניקיונות וכמובן "תוציאי לי את שמן השומשום או את הפפריקה המעושנת" כי רק אני יודעת איפה כל דבר מונח.
היום נפגשנו סוף סוף עם החיילת הבודדת "שלנו", אחרי שהיא סגרה פעמיים שבת ולא נתנו לה לצאת לפגוש אותנו. מש"קית הת"ש המקסימה התלוותה אליה, ישבנו ארבעתנו בבית קפה ודיברנו, שאלנו וענינו על שאלות והתחלנו להתחבר זה לזה...והאמת, היה מאד קל להתחבר אליה. היא מתוקה מאד, רגישה ונבונה, וראו שהיא התכוננה לפגישה הזאת. שאלה שאלות ענייניות ולא פחדה לגעת בכל מיני נושאים ולהבין מה הציפיות שלנו ומה המגבלות שאנו רואים ומאיפה אנחנו בכלל באים לעניין הזה. היא גם אמרה שהיא רוצה שניפגש ונדבר עוד כמה פעמים לפני שהיא ממש תבוא לישון כאן, ושאלה אם אנחנו נרצה שהיא תגיע רק בסופי שבוע, כי ייתכן שהיא תתחיל לצאת כל יום בתום הקורס. היתה פגישה טובה בה כולנו התרגשנו, נפרדנו בחיבוקים והחלפנו מספרי טלפון, וקבענו להיפגש שוב בפעם הבאה שהיא תצא שבת. יש עוד המון סימני שאלה כמובן אבל יש לי תחושה הרבה יותר טובה עכשיו, שכבר נפגשנו איתה פנים אל פנים. וכמו שאמרתי לה - אנחנו נבנה משהו ביחד, בהדרגה, משהו חדש שאף אחד מאיתנו לא מכיר עדיין, ובכל מקרה על כל דבר נדבר ישירות וגלויות ובסך הכל אנחנו רוצים לאהוב ולהיטיב - וזה בדיוק מה שהיא רוצה וצריכה מאיתנו.
שבת שלום 
פוסט אופטימי לקבל איתו את השבת . אני מתרגשת יחד אתכם ממערכת היחסים החדשה שתתרקם עם ה’בת’ המאומצת. נשמע שקיבלתם בדיוק את מה שביקשתם, בחורה שתבנה ביחד איתכם את הביחד החדש.
השבמחקולגבי הצינון, אני חושדת שאת צודקת. נכון שזה שנחשפת לקור זה חלק מהעניין, אבל חיידקים יש כל הזמן מסביב, והשאלה לאיזה סדק הם נכנסים היא הקובעת. וכנראה התהליך שעברת סדק בך משהו, בדרך לבנות משהו אחר, שלם יותר, כמאמר הקלישאה אין שלם מלב שבור. ומזדהה גם עם התשישות הנכונה אחרי הנכדים. גם אנחנו ככה: כשאיתם הכי כיף, אבל זה סוחט מכל הבחינות.
תודה מניפה יקרה
השבמחקנראה לי שהתשישות הפעם בעקבות הנכדים הושפעה בעיקר מהבריאות הירודה שלי וחוסר השינה בלילה של שנינו....בגילאים האלה הם כבר פחות מתישים אותנו בדרך כלל
לגבי החיילת, עדכונים בהמשך
נושא החילת כפי שכבר כתבתי לך מרגש ומחמם את הלב.
השבמחקאצלנו שהה לילה אחד רק נכד אחד וכשהם לא באים ביחד קל יותר כמובן :)
מקוה שהרגשתך הלא טובה מכל הבחינות חלפה לה...
חיבוק נ*גה
השבמחקמבטיחה להמשיך לדווח על התוספת החדשה המרגשת הזאת למשפחה
אני מרגישה הרבה יותר טוב היום, מקווה שאני בדרך לבריאות שלמה
כמה שמחות! :)
השבמחקראשית הנכדים, זה נשמע כלכך כיף! בעיקר כי הם באים ו... הולכים :) וכך מקבלים מנה מרוכזת של הנאה עד שדי ומספיק. גם נחמד ששילבתם אותם בקניות השבועיות. אני זוכרת שאצל סבא וסבתא שלי היינו תמיד משתלבים בשגרה הרגילה, שבעבורנו הייתה מאוד מיוחדת. מגיל קטן היינו "עוזרים" במטבח, "עוזרים" בניקיונות ואפילו במטע. זה היה כיף.
ואת צודקת, ילדים מבינים מצוין סרטים מצויירים גם בשפה אחרת.
הפסקה על החיילת הבודדה מאוד רגשה אותי. אין לי ספק שעם כלכך הרבה כוונות טובות, כנות, השתדלות ותקשורת פתוחה יכול לצאת רק יופי וטוב. היא נשמעת חכמה מאוד, וגם רגישה ולמודת ניסיון.
בהצלחה עם החיילת הבודדת. נשמע טוב שהיא בוחנת הכל, וגם מוכנה לדבר בצורה ישירה וכנה. לבנות משהו יחד זה נהדר.
השבמחקורפואה שלמה!
רפואה שלמה
השבמחקאם זוגך מבשל לחבורה שלמה סימן שגם הניתוח שלו עבר בהצלחה.
מה זה פפריקה מעושנת? לא ידעתי שיש דבר כזה בעולם.
תרגישי טוב, גם אצלינו האלרגיות משגשגות בעונה זו.
השבמחקזה נהדר שאימצתם חיילת בודדה. דודה שלי אימצה מתנדב מברזיל שבא לעבוד במושב שלהם והקשר ביניהם מאד עמוק.גם עם משפחתו והוריו(כיום נשוי עם ילדים).
הקשר שלכם עם הנכדים נפלא. גם אמא שלי ניסתה להביא את ניסים ונפלאות וזהלא כל כך תפס. אני חושבת שהקצב של ספרים היום מאד שונה. עדיין כיף להתרפק על העבר.
"לאהוב ולהיטיב" - זה כל כך יפה. בהצלחה! ותרגישי טוב (:
השבמחקוואו כבוד באשר לחיילת !! תשמעי אומר משהו שאולי לא תאהבי אבל את יקרה וחשובה לי ואני אומר בכל זאת,יש לי תחושה שאתם עושים מעל ומעבר עם הנכדים,אני יודע וברור לי שאת אוהבת אותם אהבה עזה והכל ואת סבתא מסורה והכל אבל את חושבת פחות על עצמך ועל מה שקורה איתך.
השבמחקאני ממש לא בטוח שהייתי מגיע לדרגות הנתינה שאת נותנת לנכדייך כי בסוף בשורה התחתונה את צריכה גם לחשוב על עצמך ועל ט’.
וסליחה אם אני אומר אבל לפעמים יש תחושה שילדייך שלהם את עוזרת כל כך עם הנכדים מקבלים כמובן מאליו את עזרתך . ברור שזה מוריד מהם נטל אבל למה שהנטל יפול כולו על כתפייך(ועל כתפיו של ט’)
שוב אומר הערות רק מתוך מחשבה אנוכית עלייך
תודה על תגובה כיפית ומחממת לב, ג’יין. מאד שמחתי לשמוע שיש לך זכרונות טובים מביקורים אצל סבא וסבתא. בהחלט עם הנכדים נהנים פעמיים - כשהם באים וכשהם הולכים והאמת שעכשיו אחרי שהלכו כל האורחים של הבראנץ’, והיו ביניהם שני ילדים בגילאים של הנכדים שלנו, אני עוד יותר אוהבת את נכדיי ועוד יותר משוכנעת (אובייקטיבית!) שהם הכי הכי בעולם
השבמחקולגבי החיילת, אני מתרגשת שהתהליך התחיל, מתרגשת שהיא כזאת מתוקה וקל לאהוב אותה, וגם עדיין מרגישה את כובד האחריות שאני נכנסת אליה.
תודה קורדליה, מקווה שייבנה כאן משהו נהדר ביננו לבין החיילת. ההתרגשות גדולה וגם הדאגות עדיין כאן - זו אחריות גדולה להכניס מישהי הביתה....גם מבחינתה וגם מבחינתנו. ותודה על איחולי ההחלמה, אני הרבה הרבה יותר טוב
השבמחקתודה צופה יקרה, מרגישה הרבה יותר טוב (עדיין טיפה האף ועדיין טיפה שיעול), כרגע אני מפורקת מהאירוח שהיה כאן (בראנץ’ לחבר’ה לשעבר מהעבודה של T) ו-T עוד יותר מפורק, הוא ממש הכין המון דברים ולדעתי סתם - הוא עבד קשה מדי. הניתוח שלו לא באמת הצליח כמצופה, אבל הוא מתגבר על זה כשבא לו לארח. ככה הוא, והתייאשתי מלשנות אותו
השבמחקגם אני לא הכרתי קודם פפריקה מעושנת אבל כנראה שהיא מתאימה ל"על האש"....(נדמה לי שקנינו אותה בשוק לוינסקי בתל אביב)
תודה עדה יקרה, ותודה על איחולי ההחלמה
השבמחקהאלרגיות אצל T, אצלי זה היה התקררות, ואני מקווה שאני בדרך לצאת מזה כבר. כשתכנננו לאמץ חייל בודד חשבנו באמת על מישהו מחו"ל, שמשפחתו בחו"ל ולכן הוא בודד, אבל אז הציעו לנו לאמץ חיילת ישראלית שנמצאת (מסיבות שונות) בנתק ממשפחתה. נראה איך זה יהיה, מתרגשת מאד והיא נכנסה לי ישר ללב, ובמקביל גם חוששת מגודל האחריות של העניין הזה. הקשר שלנו עם הנכדים הוא באמת נפלא, הם מקסימים ואנחנו אוהבים אותם "עד קצה הגלקסיה ובחזרה". נראה איך יילך לי עם "נסים ונפלאות", מצד אחד זה נורא לחשוב על ילדים שחיים ברחובות ומוכרים שרוכי נעליים למחייתם....מצד שני זהו סיפור כל כך אנושי ולפעמים מצחיק וחם ונוגע ללב...נראה אם זה יתפוס.
השבמחקמחבקת אותך על הדאגה לי ול-T. אנחנו באמת צריכים כל הזמן להיות עם היד על הדופק לגבי המינונים, אתה צודק. בדרך כלל אם אני לא מרגישה טוב או שאני עמוסה אז אני יודעת לומר לבתי "לא". כמו שאמרתי "לא" לחתני לגבי העדלאידע. הפעם כמובן לא ידעתי מראש שארגיש לא טוב, וכאשר בתי שאלה אם אוכל לשמור על הנכדים בחמישי כי היא צריכה לעבוד, חשבתי שיהיה לכולנו כיף אם היא תביא אותם כבר ברביעי לישון כאן ונבלה יחד. כשחליתי לא סיפרתי לה - כי באמת היא לקחה על עצמה המון (גם התמחות בבית חולים פסיכיאטרי לילדים, גם עוד יום בשבוע בבית חולים אחר לילדים, כפסיכולוגית, וגם כמה פציינטים פרטיים כבר גם כן) וכל יום חופש או יום מחלה עולה לה ביוקר מכל הבחינות. לא נראה לי שהם לוקחים את העזרה כמובנת מאליה, אבל הם בהחלט סומכים עלי שאשמור על עצמי, כלומר - הם לא מהססים לבקש
השבמחקולגבי החיילת - ימים יגידו אם עשינו את הדבר הנכון לה ולנו. הכוונות טהורות, יש לנו הרבה אהבה לתת, אני רק עדיין חוששת קצת מגודל האחריות של להכניס מישהו לגמרי זרה הביתה, מישהי עם עבר לא פשוט, ואין לדעת באמת מראש איך זה יהיה....למזלי התאהבתי בה ממבט ראשון ושני ושלישי. זה קל יותר כשזה מישהו שקל לאהוב
השבמחקהסרט קונג פו פנדה 3 מצויין, לא פלא שנהנו ;)
השבמחקכל כך מרגש לקרוא על החיילת ומקווה שזה ימשיך ללכת בדרך הכי טובה שיש. זה באמת מרגש אותי! שיהיה שבוע רגוע וטוב :-)
אולי בכל זאת תעלי את שני האימונים האחרונים? אני יודעת שאני מאד אשמח בשיתוף וגם בהרחבת הידיעה.
השבמחקיש קטע מוזר עם המזג אוויר הזה שבצהריים יכול להיות ממש חם ואיך שהשמש שוקעת נעשה ממש קפוא 10-15 מעלות פחות
השבמחקמשגע מבחינת מה ללבוש כשיוצאים מהבית
כשאני הייתי ילדה ורוב הסרטים כן היו באנגלית הייתי רואה באנגלית ומבינה פחות או יותר מה קורה
אני חושבת שילדים פשוט יכולים להבין את זה ממה שקורה בסרט
כי סרטים מצויירים מונגשים יותר והדמויות מונפשות בצורה שאי אפשר יהיה להתעלם מהן
זה לא דבר רגיל לאמץ חיילת בודדת
ומערכת יחסים זה דבר שלוקח זמן לבנות
כמו שלא בונים בית ביום מאפס, ככה גם מערכות יחסים
ושני הצדדים צריכים להרגיש נוח אחד עם השני ולהרגיש שאפשר לתת אמון אחד בשני
וכל זה כאמור לוקח זמן
וזה נראה לי לא רע שהעניינים האלה מתקדמים בסוג של baby steps
יש דברים שלא צריך למהר איתם
ממש הרגשתי הקלה כשקראתי שהצלחתם להתחבר לחיילת מייד בפגישה איתה. אני מכירה כמה סיפורי הצלחה של "אימוצים" מהסוג הזה ואני די בטוחה שגם שלכם יהיה כזה.
השבמחקתרגישי טוב
תודה טוקס. אמן שיהיה שבוע טוב ורגוע לך ולכולנו
השבמחקאני יודעת שאני שופכת כאן את הקישקעס חופשי ובלי צנזורה בדרך כלל. זה טוב לי לכתוב אותם כדי לא לשכוח (לאחרונה אני גם מקליטה אותם ואז באמת קל לי לזכור ויש לי את הכל הפרטים), לתעד לעצמי, גם מההיבט האישי התפתחותי (אני עוברת על אימונים משנה שעברה או לפני שנתיים ורואה פתאום כמה טרנספורמציה עברתי, ומצד שני כמה דברים עדיין תקועים לי כמו תקליט שרוט) וגם מההיבט שלי כמאמנת, לומדת מהמאמן שלי המון דרך זה. אבל יש דברים שכרגע, לפחות, אני מרגישה שקשה לי לשתף. אולי בהמשך...
השבמחקזה נכון לגבי מזג האוויר - אני כבר מזמן בקטע של שכבות - לפעמים אפילו 3 שכבות (חולצה קצרה ועליה עליונית דקה ומעל זה ז’קט מחמם, למשל). דווקא ביום שהתחלתי להרגיש לא טוב הייתי עם 3 שכבות חמות, ובכל זאת היה לי קר. והנכדים לא התקררו. לכן אני חושבת שאולי זה באמת חלק ממה שעבר עלי רגשית....
השבמחקוזה נכון לגבי סרטים באנגלית - הילדים שלי ידעו אנגלית מגיל צעיר בין היתר משום שהכל היה באנגלית והם התרגלו לשמוע את זה (וגם אני דוברת אנגלית ויש להם בני דודים מחו"ל אז יצא להם להחשף לזה יותר). כל הדיבוב הזה הוא נוח אבל זה אומר שהקטנים חשופים פחות לאנגלית היום. וגם אני מסכימה ש-baby steps עם החיילת הם הקצב הנכון
כן פועה יקרה, הצטרפת להקלה שלנו ברור לי שיש לה ים יש משקעים ושמידי פעם היא תחטוף את הקריזה על משהו ושיהיו קטעים - גם לבת 18 "רגילה" בלי חיים כמו שהיו לה זה עשוי לקרות, ואנחנו צריכים להיות ערוכים לכל מיני תופעות (מישהי שאלה אותי למשל אם אני לא חוששת שהיא תגנוב לנו דברים מהבית.....וואלה לא חשבתי על זה!). אנחנו גם צריכים להביא בחשבון שאולי הילדים שלנו (בעיקר בתי) ירגישו מוזר עם זה שפתאום אנחנו נותנים תשומת לב למישהי אחרת. בקיצור - צריך להיות מאד מודע ורגיש....אבל כן, זה שהיא מתוקה וקל לאהוב אותה זה מאד מאד מאד מקל
השבמחק