רבות עסקתי בנושא האֵמוּן , "אין על מי לסמוך" זו כנראה אחת הסוגיות של חיי אם לא "ה-".
לפני כמה שבועות, כשדיברתי עם המאמן שלי על הבלוג, ציינתי שאני כותבת כאן גם את האימונים שלנו.
הוא מאד התעניין לקרוא את מה שכתבתי, ושאל אם אולי יוכל להעלות את מה שכתבתי באתר האינטרנט שלו, בעילום שם כמובן.
בשנייה הראשונה אמרתי "בטח, אשלח לך" ואז הגעתי הביתה וראיתי שאני מתמהמהת עם זה. פתאום לא היה לי פשוט לשחרר משהו כל כך אינטימי...ולמרות שהוא שותף מלא באימונים האלה, בכל זאת הרגשתי שאני לא לגמרי שלמה עם זה, וחיכיתי עם זה.
במפגש הבא שלנו אמרתי שאני עוד מתבשלת עם זה, והוא הרגיע אותי שאין בעייה ולא דחוף ורק אם אני באמת מוכנה ואין לחץ וממילא אין לו מושג איך הוא יעלה את זה לאתר שלו...בקיצור - הרגיע אותי - הכל בסדר.
ואז יום אחד, לא יודעת מה נכנס בי, בחרתי אימון אחד , העתקתי את הפוסט מתוך הבלוג למסמך וורד ושלחתי לו.
הוא ממש התלהב מהכתיבה שלי, נתן לי משוב נהדר, שאל אם אפשר להוסיף במקומות הרלוונטיים הסברים לגבי שיטת סאטיה....
זה עשה לי טוב, המשוב הזה, ובשלב ההוא הסתפקתי בכך.
ואז התחלתי לקרוא את "בשביל הנפש" של חנוך דאום ואריאל הרטמן, והבנתי כמה זה עוזר לקרוא אימונים או טיפולים של אחרים - גם מנקודת מבט המטפל/מאמן, וגם מנקודת המבט של כל צופה מן הצד, או המטופל/מתאמן עצמו. ותפסתי אומץ, כמו שאומרים, הקמתי חשבון גוגל ייעודי והעליתי לדרייב את כל מה שהספקתי לתעד עד כה מהאימונים שלי.
נתתי לו הרשאת צפייה, ושלחתי לו קישור. וחיכיתי.
בערב כשעוד הייתי אצל הנכדים, ראיתי בדוא"ל דרך הטלפון הנייד שמישהו מבקש גישה לתיקיית האימונים ששלחתי לו.
מישהו שאני לא מכירה.
לא מזהה את השם.
לא מזהה את כתובת הדוא"ל.
והגוף שלי הגיב. "הלב נפל לתחתונים" כמו שאומרים. הלסת ננעלה, החזה התמלא במשהו גדוש וצמיגי.....
נבהלתי. כעסתי. מה זה?! למי הוא העביר את זה?! מה הוא חושב לעשות עם זה?!
מצד אחד אמרתי לעצמי שאולי הוא ניסה כבר להעביר את זה למישהו שמטפל לו באתר האינטרנט....וגם זה הבהיל אותי.
תהיתי האם טעיתי כשהעברתי לו ככה את הכל. התלבטתי אם להסיר את הגישה שלו לתיקיה.
יותר מכל כעסתי שהוא לא כתב לי במייל או בוואטסאפ שהוא מתכוון להעביר למישהו. שהוא לא הכין אותי שמישהו עומד לפנות אלי עם בקשה כזו.
יותר מכל חששתי שהכעס הזה עכשיו יחבל באֵמוּן שנתתי בו בשנתיים האחרונות.
יותר מכל חששתי ששוב "אין על מי לסמוך". יותר מכל חשתי אכזבה. ממי שאני סומכת עליו עם הקישקעס שלי, עם הדברים הכי אינטימיים של הנפש שלי.
נשמתי.
חיכיתי.
ובערב כתבתי לו בוואטסאפ (אחרי כמה וכמה שינויי נוסחים): הי ג', יש לך מושג מי זה X ולמה הוא מבקש גישה לתיקיית תיעוד האימונים ששלחתי לך היום?
תוך שנייה קיבלתי תשובה: "זה אני". ולרגע לא הבנתי, ואז נפל לי האסימון. והוא גם הסביר.
כיון שהוא ראה ששלחתי לו תיקיית גוגל דרייב הוא ניסה להיכנס ולקרוא בה מתוך חשבון הג'ימייל שלו, חשבון שלא הכרתי ושכמובן לא נתתי לו הרשאת קריאה לתיקייה.
נשמתי עמוק. חשבון הג'ימייל שלו מורכב מצירוף חלקי השמות של ילדיו. לא היה שום סיכוי שאזהה שזה הוא....
אז הכל בסדר. הוא לא העביר לאף אחד את התיקייה הפרטית שלנו. הוא לא בגד באֵמוּן שלי.
אם הוא היה מקדיש לזה קצת מחשבה הוא היה מקדים ושולח לי בקשה לתת לחשבון דוא"ל הזה הרשאת קריאה אבל הוא לא מספיק מבין במחשבים כדי לנסח את זה ככה....
נרגעתי. נתתי לו הרשאת קריאה. שמחתי שכבר באותו ערב הוא רצה להתיישב לקרוא.
וחשבתי שאולי כדאי שאתאמן אצלו על התגובה החזקה שהיתה לי כלפיו כשראיתי את בקשת ההרשאה במייל......
אלה באמת דברים מלחיצים קצת, והדמיון החשדני שעובד שעות נוספות... וכמה טוב שאחר כך מתברר שיש הסבר פשוט ובעיקר שיש על מי לסמוך :)
השבמחקחשבתי על התגובות האלה, הפרשניות, שמיד משליכות על האחר את הפחדים הכי עמוקים שלנו. זה אולי הדבר הכי טבעי והכי קשה לפירוק באימון שלך. ואני מסכימה עם התבונה וההבנה העצמית העמוקה שנרכשת בקריאה של טיפול של מישהו אחר: כך זה כשאני קוראת אצלך בבלוג :)
השבמחקאם אני הייתי שולחת משהו דומה, הייתי חוששת בעיקר מהתגובה שלו על אופן הכתיבה שלי. האם ניסחתי נכון? האם הבאתי את כל הנימים העדינים של הטיפול? האם הבאתי אותם נכון? במיוחד כשמדובר בהבנה שלך את הטיפול שלו. אולי מי שמטפל צריך להיות זה שכותב. אני לא יודעת, אבל זה בכל מקרה נראה לי מאד קשה.
השבמחקנושא אמון, זה מקום כל כך רגיש ומפחיד.. נורא קשה לבנות אותו וכל כך קל להשמיד אותו. אני חושבת שכל כך הרבה פעמים בחיים שלנו, דברים נהרסים, כי אנחנו מפחדים לתת אמון או לחלופין חושבים שמישהו שבר אותו, כשבמציאות הדברים אחרים לגמרי... טוב שבסופו של דבר, הכל התברר והסתיים בצורה חיובית וטובה
השבמחקמלבד נושא האמון, עולה פה מאד חזק הדילמה הניצחית של החשפות מול פרטיות שכמעט כל הבלוגרים חשים אותה במידה זו או אחרת.
השבמחקטוב שגילית שוב שאפשר לסמוך עליו.
בהחלט דבר מפותח, הדמיון החשדני שלי. לא ידעתי עד כמה. ובהחלט טוב שיש על מי לסמוך :)
השבמחקהמורה שלי אומרת שאנחנו כל הזמן נבהלים. כמובן שמי שמבין זאת ומזהה זאת כשזה קורה, יכול לטפל בגוף שלו, בנשימה שלו, ולהתמודד עם מה שעולה. מה שאני עשיתי אחרי שנבהלתי ונשמתי, ושהיתי בתוך הבהלה (כי ממילא הייתי עסוקה עם הנכדים ולא יכולתי להתעסק עם זה מייד) ניסחתי את הפנייה אליו ברוגע ולא בבהלה, לא בהאשמה...והבנתי שהוא בכלל לא היה מודע לסערה שהוא חולל בתוכי.
השבמחקתודה יקירה, אמרת לי כמה פעמים (וגם זכיתי לקרוא פוסטים שכתבת ברוח העניין) איך הפוסטים שלי משפיעים עלייך ומסייעים לך, זה גורם לי המון נחת . חיבוק גדול.
כששלחתי לו פוסט בודד לפני כמה שבועות באמת חששתי קצת מהתגובה שלו לגבי אופן הכתיבה, והתגובה שלו היתה נהדרת אז בקטע הזה הייתי כבר רגועה. הוא באמת כן הציע להוסיף ניואנסים של האימון עצמו, והאמת שביקשתי ממנו שהוא יעשה זאת על פוסט אחד כדי שאבין בדיוק למה הוא מתכוון ואיך הוא רוצה שזה ייראה. עדיין לא קיבלתי ממנו כלום, כמובן. הוא מאד עמוס. אבל זה רעיון טוב. לגבי הדבר האחרון שכתבת - הזווית של המאמן בהחלט עשויה להיות מרתקת ומאלפת ומעניין לקרוא אותה במקביל לזווית של המתאמן. אני לא כותבת על המתאמנים שלי אבל יש הרבה מאמנים שמפרסמים באתרים שלהם או בפייסבוק (בעילום שם ושינוי פרטים). לי פחות מתאים לעשות את זה. "רק על עצמי לספר ידעתי"....כתבה רחל המשוררת...
השבמחקאת כל כך קלעת בול בהגדרה שלך: אמון קשה לבנות וקל להשמיד. תוך שנייה. ברור לי שיש לי issue עם אמון כי כנראה חטפתי כמה פעמים (דווקא לא בבגרותי, אבל כשזה קורה - אפילו בקטן - לילד, זה מקבל פרופורציות הרסניות). מאד הוקל לי שחששותי היו דמיוניים. עם המאמן הזה אני פותחת דברים ונוגעת בדברים שמעולם לא העזתי לפני כן....הוא כל כך חומל וריק ונקי...לא חוויתי לפני כן משהו כזה עם שום מאמן/מטפל. רק חסר היה שסיפור כזה "ישבור את הכלים" מבחינתי...
השבמחקנכון, משום כך התלבטתי מלכתחילה - הרי הוא נכח בכל האימונים שלי, אז מה שכתבתי הוא לא סוד מבחינתו. אבל הוא מתכוון להעלות חלק מהם לאתר שלו...וכאן כבר יש לי פרפרים בבטן. כי דבר אחד זה להיחשף בפניכם, החברים הוירטואליים שלי, בעילום שם אבל בגילוי לב וקרביים מוחלט, ודבר אחר זה להופיע (אמנם בעילום שם) באתר אמיתי של מאמן אמיתי בחיים "האמיתיים"...
השבמחקה"מכה" שהרגשתי בבטן, שהוציאה לי את כל האוויר, היתה המחשבה שהוא העביר את הקישור לכל הפוסטים האלה כמו שהוא למישהו אחר. את זה הגוף שלי לא יכול היה לסבול..... וכמובן הוא לא עשה זאת, זה היה הוא עצמו - אנחת רווחה כבדה ....איזו הקלה!
כל כך שיבחת את המאמן הזה בפוסטים קודמים, נחרדתי לחשוש שאולי הוא פחות אמין ממה שחשבת.
השבמחקאני שמחה שסוף טוב הכל טוב וזו הייתה רק אי הבנה
אני עדיין משבחת אותו, ללא ספק. גם כמאמן וגם (עד כמה שהספקתי להכיר אותו) כבן אדם. כמו בהרבה מקרים, התגובה שלי היתה קשורה בעיקר אלי ולסוגיות ולמנגנונים שלי. בכל מערכת יחסים זה ככה, אגב, וחלק גדול מאיך שמערכות היחסים מתנהלות הן קצת כמו דו שיח של חרשים. מישהו אומר או עושה משהו (או לא אומר, או לא עושה) ואנחנו מגיבים. מתוך הדפוסים של עצמנו. הרבה פעמים, מספיק שאנחנו מזהים את דפוסי התנהגותנו על מנת שמשהו במערכת היחסים ישתנה. זה די מופלא הדבר הזה. במקרה שלי, הכל קרה בראש שלי, אבל הוא באמת תרם לכך מתוך בורות טכנולוגית מסוימת
השבמחקמזדהה מאוד עם הפחד. טוב שהסתיים טוב.
השבמחקבאמת רותי? יצא שקרה לך משהו דומה?
השבמחקיקירתי, אולי זה אומר שאת עדיין לא מוכנה לחשיפה הזאת? את עושה את זה בשבילו או בשבילך?
השבמחקאם הגוף מגיב כל כך חזק, אולי צריך לחכות?
(אני אומרת כי אצלי התגובות האלו אומרות לי איפה אני עומדת באמת ולפעמים מוקדם מדי ואי אפשר ללחוץ).
אני כנראה באמת לא מוכנה לחשיפה כלשהי....בשלב זה אנחנו עדיין בתוך המסגרת האינטימית - רק הוא ואני קוראים את זה. הכוונה שלו להעלות חלק מהאימונים לאתר שלו היא עדיין רק כוונה בשלב זה, ובכל מקרה זה יהיה בעילום שם. אני אדבר איתו על זה (היה צריך להיות לנו אימון היום אבל זה נדחה לשבוע הבא). כרגע אני יודעת שעדיין אין לו את הידע או היכולת הטכנית להעלות את זה לאוויר, ובכל מקרה הוא יידע אותי לפני, ויאמר לי מה הוא בחר. בתור המאמן שלי אני חושבת שזה בטח מאד מעניין אותו לקרוא את התהליך מהזווית שלי (הייתי מתה לקרוא את ההערות שהוא כתב לעצמו )
השבמחקהבעיה בשיתוף קבצים של GMAIL זה שרק מי שיש לו חשבון GMAIL יכול לקבל הרשאות לקרוא אותם
השבמחקפה באמת היה צריך להיות סוג של תיאום עמדות ביניכם
באמת הייתה לך תגובה מאוד חזקה
הרגשת כאילו הוא בגד באמון שלך בו...
וואו לא הייתי מודעת לכך - כלומר מי שאין לו חשבון בגוגל לא יכול אפילו לצפות בדרייב שלי? חצופים! הייתי עושה את זה על box אבל בגוגל מקבלים 15 ג’יגה אחסון. בכל אופן אם הוא היה מבין קצת במחשבים (מה שהוא ממש לא) הוא היה כותב לי במייל לתת לחשבון הגוגל שלו הרשאות צפייה, ושולח לי את הכתובת. מה שכנראה קרה הוא שכאשר הוא ניסה לגשת לתיקיית הדרייב, תוכנת הדוא"ל שלו ביקשה ממנו את פרטי חשבון הגוגל שלו, והבקשה לצפייה בתיקייה נשלחה אלי אוטומטית, בלי שהוא יהיה מודע לכך בכלל. אני מצדי קיבלתי בקשת צפייה מחשבון שלא זיהיתי עם שם שלא היה מוכר לי (במקום השם שלו זה היה משהו פיקטיבי שמורכב משמות ילדיו) - ברור שהגבתי חזק! האימונים האלה כמו שאת יודעת הם סופר אישיים וחושפניים - לא הבנתי למי הוא כבר העביר אותם!
השבמחקזה חלק מהאבטחה של גוגל (האבטחה שלהם על החשבון שלך המסמכים והתמונות שלך, מה שאין בשירותי ענן אחרים שמקבלים בחינם, כי ברגע ששיתפת לינק כל אחד שיש לו את הלינק יכול להיכנס ולראות את החומר)
השבמחקוהם לא חצופים, זה מה שכתוב בתקנות שלהם (וחלק מהאבטחה) כשאת פותחת חשבון וכו’
וכן זה קצת מקשה על העבודה כשרוצים לשתף כל מיני דברים עם אנשים שאין להם חשבון גוגל (למרות שקשה לי להאמין שיש הרבה כאלה), אבל ככה זה עובד אצלם
חוץ מזה שאי אפשר לבוא בטענות על שירות שאת מקבלת בחינם
(זה אגב, לא קשור רק לגוגל אלא להרבה שירותים אחרים באינטרנט שניתנים בחינם)
יש הרבה שירותי ענן שנותנים נפחים יותר גדולים מגוגל
למשל MEGA נותנת 50 גיגה
יש שירותים שאפשר למצוא אצלם גם 100 גיגה
וואלה למדתי ממך עוד משהו היום. פתחתי לי חשבון MEGA
השבמחקתודה