כבר שנתיים שאנחנו מבקשים מעמותות שעוסקות בכך, שיפנו אלינו חייל בודד - בא לנו להיטיב עם מישהו שבחר לשרת בצה"ל ומסיבות שונות (בין אם משפחתו חיה בחו"ל ובין אם ניתק הקשר שלו עם משפחתו כאן בארץ) הוא בודד ואין לו בית לחזור אליו בסופ"שים וחופשות. וכבר שנתיים שלא מפנים אלינו אף חייל ולא יוצרים איתנו שום קשר. ומתוך השאלות שנשאלנו בכל פעם מחדש, נראה לנו, שהעובדה שביתנו לא כשר היא שהפילה שוב ושוב את העניין.
בסוף, דרך מישהי שלומדת עם T בקורס לייעוץ עסקי, יצרנו קשר עם בית בנג'י ברעננה, שם דיברו איתנו והבטיחו להפנות אלינו חיילים שכרגע אין להם מקום עבורם, או שלא עונים לקריטריונים שלהם (הם לוקחים רק קרביים וקרביות).
בשבוע שעבר יצרה איתנו קשר מש"קית ת"ש של חיילת ממשפחה הרוסה, שהיתה בפנימיה עד השרות, אחותה עדיין בפנימיה, והיא מחפשת נואשות קצת חום ואהבה. היא לא עונה על הקריטריונים של בית בנג'י כי היא בחיל חימוש ולא נחשבת קרבית, והם הפנו אותה אלינו.
השבוע נפגשנו עם משק"ית הת"ש וגם עם הקצינה של החיילת. היתה פגישה מקסימה, לבי יצא לשתי הבנות האלה שכל כך אכפת להן מהפקודות שלהן וכשאחת מהן במצוקה הן דואגות להיטיב עמה. הן עשו הכל כדי שהצבא יכיר בה כחיילת בודדת (יש לה משפחה, הורים גרושים, היסטוריה של אלימות מצד האב ואחר כך גם מהחבר של האם), הן דואגות לה, מזמינות אותה לביתן בסופי שבוע וחגים, הן מחלקות ביניהן את הכביסה שלה כל שבוע...באמת בחורות מדהימות.
ארחנו אותן בביתנו, סיפרנו קצת על עצמנו, הראנו את החדר שאנחנו מייעדים לחיילת. הן סיפרו מעט עליה, מה שהן יודעות. קבענו שתיקבע פגישה איתה, בנוכחות אחת מהן, בפעם הבאה שהיא יוצאת לשבת. זה אמור לקרות ביום ששי הקרוב. במקום ניטרלי, קרוב לחדר שלה בבית החייל ברמת גן.
אנחנו מאד מתרגשים לקראת הדבר הזה, ובמקביל יש לי גם לא מעט חששות. מה אם לא תהיה כימיה ביננו? מה אם נתחרט? האם זה הוגן להביא אותה אלינו עם הבטחה (או רמז להבטחה) לחום ואהבה ופינוקים ותמיכה - ואם זה לא יסתדר אז אנו עלולים לאכזב אותה קשות, והחיים כבר אכזבו אותה לא פעם ולא פעמיים.....
ובדיוק עדה כתבה משהו בכיוון הזה, בהקשר של הסרט "התעוררות" - וזה גרם לי לחשוב עוד. נראה לי שמהפגישה הראשונה חשוב להיות מאד ברורים שאנחנו עושים ניסיון, ונראה אם זה יסתדר לה ולנו...רוצה להיות שם בשבילה אבל גם יודעת שאין לדעת מה יהיה....איך נגיב לנוכחות של נערה (אין מה לעשות, חיילת צעירה היא עדיין נערה!) אחרי כל כך הרבה שנים שכבר אין לנו נערים/ות בבית...ואנחנו כבר מבוססים בשקט שלנו ובהרגלים שלנו...אילו כללים כדאי להבהיר מההתחלה והאם זה בכלל רלוונטי?
הכותרת שלך מזכירה את כותרת הבלוג ’יוצאת לדרך חדשה’.
השבמחקאני מורידה את הכובע בפניכם, כי באמת זה נדיר שאנשים ככה יפתחו את לבם ואת ביתם ממניעים אלטרואיסטיים לגמרי, להרבות טוב בעולם. ועם כל החששות המאוד מובנים, ברור לי שאתם תעשו ככל יכלתכם, וזה מה שקובע. אין לי ספק שכל מה שתעשו יהיה לטובה. גם עבורה, גם עבורכם. מרגש.
ראשית מצווה מאוד גדולה! החששות ברורים ומובנים ,כנראה שגם לחיילת יש כאלה,לדעתי צריך לתת לענינים לזרום,זה ודאי יקח 2,3 מפגשים עד שיכנס לתלם בהנחה שתחליטו לארח אותה. בהצלחה וכל הכבוד זה לא מובן מאליו
השבמחקנכון, כנראה שאני כל הזמן מתחדשת....
השבמחקכרגע עוד לא קרה כלום בעצם. קודם היינו בשלב הרצון, עכשיו אנחנו בשלב התכנון - כאשר זה יקרה, ניפגש, נקבל אותה הביתה, נתחיל את "החיים האמיתיים" עם חיילת בודדת - אז נראה איך זה באמת מתרחש במציאות. זה בהחלט מאד מרגש, ומקווה שמה שלא יהיה - יהיה טוב.
תודה טליק, אנחנו בהחלט נעשה זאת בזהירות ובהדרגה - גם לטובתה וגם לטובתנו. מקווה מאד (ודי מאמינה) שזה יהיה נהדר.
השבמחקקודם כל מקסים! הרצון לתת.
השבמחקלמרות שהחששות טבעיים, אני בטוח שתהני מאוד. כשהרצון לתת נפגש עם צורך בחום - זה פיצוץ חיובי של אהבה וסיפוק. עם הרגישות שלך - זה יהיה צעד קטן בדרך חדשה. המון בהצלחה. נשמח לעדכון.
תודה אורון, בהחלט אעדכן
השבמחקאמפי מרגש מאוד וכל הכבוד לכם, הלוואי הרבה יותר אנשים היו עושים דברים כאלה ובאמת פותחים את הבית שלהם לאחרים... בקשר לפחדים ולחששות, הם מובנים והגיוניים ובטוחה שבסופו של דבר תהיו מקום מדהים ומכיל בשבילה. משפט קצת ממקום אישי: זה מקום מאוד עדין ומאוד רגיש, כל נושא האומנהאירוח או במילים אחרות "תקווה לחום ואהבה בחיים". אני ראיתי ילדים שיצאו למשפחות אומנה וחזרו חזרה לאחר שלא הצליח ולכן באמת אומרת לך, שלמרות שהחששות ברורים והגיוניים, באמת כדאי להבהיר דברים מראש ולדעת שגם יהיו קשיים ולא תמיד יהיה פשוט. אבל בשניה שתצליחו להתחבר אליה ולתת לה את המקום החם, אין דבר משתלם מזה ואני בטוחה שהיא תחזיר לכם את זה בכל כך הרבה דרכים אחרות... הרבה בהצלחה שיהיה מרגש מאוד...
השבמחקתודה טוקס, אני מרגישה שאת באמת מבינה אותי ואת מה שאני מרגישה. ותודה על העצות הטובות
השבמחקהרבה כבוד על היזמה, זה לא דבר פשוט, וברור שיש חששות. הרי זה באמת כמעט סוג של אימוץ. גם לי נראה שכדאי להבהיר שמדובר בניסיון לשני הצדדים, ולהתקדם בסבלנות עד שיתבררו הדברים. ושיהיה בהצלחה ובהנאה!
השבמחקכל הכבוד לכם! את כל כך מלאת נתינה, שבטוח שיהיה בסדר! נראה לי שהיא רק תרוויח מהשהות אצלכם.
השבמחקאיזה הזוי זה שהקטע של הכשרות מפריע. אם החייל לא שומר כשרות, למי אכפת מה אתם עושים? מה זה החוצפה הזו, למנוע מחייל משפחה מארחת פוטנציאלית רק כי הם לא שומרים כשרות.
השבמחקמההיכרות האינטרנטית שלי איתך אני בטוחה שאתם לא תאכזבו אותה. את אישה חזקה וגם אם יהיו קשיים אני מאמינה שאת תצליחי לתת לה את מה שהיא צריכה והכל יהיה בסדר.
כל הכבוד על ההתגייסות והרצון הכן לעזור למישהו שצריך.
תודה עדה, באמת צריך להיכנס לתהליך הזה בזהירות לכל הצדדים - לא לפגוע ולא להיפגע, לתת מכל הלב אבל לשמור על גבולות ברורים (שאינם ברורים עדיין). זה אימוץ אבל זה לא אימוץ. יש לה "גג" כמו שהמש"קית והקצינה הדגישו בפנינו - חדר בבית החייל ברמת גן - ומה שהיא מבקשת מאיתנו זה חום ואהבה. חום ואהבה זה מה שאנחנו רוצים לתת. איך זה נראה במציאות? נגלה עם הזמן, אני מניחה.
השבמחקתודה פרי, מבקשת לכלול בזה את T, שדחף לזה עוד יותר ממני. מקווה שזה יעשה לה טוב, מקווה שנהנה ביחד, באמת יש לנו אהבה וחום לתת והתקווה היא שייצא מזה משהו נהדר
השבמחקזה הזוי אבל אין לי הסבר אחר למה כבר שנתיים אנחנו מתקשרים לעמותות השונות ואחרי ראיון טלפוני קצר (בו תמיד שואלים על הכשרות בבית) לא שומעים מהם יותר. בפוקס הצלחנו ליצור קשר עם בית בנג’י וסוף סוף זה התאפשר. כפי שאמרת, לא ייתכן שעד כה כל החיילים הבודדים שהיו זקוקים לבית דרשו כשרות! תודה על האמון בי, ואני באמת מקווה שנצליח לתת לה בדיוק את מה שהיא צריכה.
השבמחקדודה שלי (אחות של אבא שלי) אימצו תמיד חיילים לוחמים שבאו אליהם בסופי שבוע
השבמחקואפילו שלא היה להם בית גדול, אבל זו משפחה, ושחייל בא למשפחה, אוכל ארוחת ערב, יש מישהו שמכבס לו ודואג לו בסופ"ש
זה נותן הגשה אחרת
האמת שזה לא משנה אם זה חייל קרבי או לא
כל חייל/ת בודד/ה מחפש מקום שבו הוא ירגיש קצת בבית
כל הכבוד לכם !
השבמחקובהצלחה לכם וכמובן גם לחיילת
אני התרגשתי לקרא את הפוסט שלך !
תודה נ*גה, חיבוק
השבמחקזה מחמם את הלב לשמוע על משפחות שעושות את זה, תמיד שמעתי על זה וחשבתי כמה זה נהדר - ועכשיו סוף סוף גם אנחנו נעשה זאת
השבמחקכל הכבוד על הרצון ועל האומץ לפתוח את הלב ואת הבית. נראה לי שצריך להתקדם בזהירות ושתמצאו את הדרך עם הזמן לבדוק אם זה מתאים ואיך זה מתאים. מעורר השראה!
השבמחקכולם כותבים כל הכבוד ואנחנו עוד לא עשינו שום דבר. בינתיים אנחנו מדברים עם מש"קית הת"ש, ששוב דחתה את הפגישה המיוחלת עם החיילת כי תקעו אותה בשמירות ששי שבת ולא היתה לה אפשרות לצאת הביתה.
השבמחקלא יודעת באמת איך מתקדמים בזהירות. המפגש הראשון יהיה במקום ניטרלי - לא אצלנו בבית. ואחרי זה? נביא אותה כבר באותו סופ"ש הביתה? אנחנו רוצים להתחיל. אנחנו לא באמת יודעים איך לתאם ציפיות. איך לומר, אל תביאי חבר או בכלל אל תביאי אלינו חברות/חברים? אל תצפי שנסע באמצע הלילה להחזיר אותך מבילוי? אין לי מושג! אולי נגדיר מראש שזה לא כל סופ"ש ותמיד נדבר לקראת סוף השבוע? אולי כן עדיף לקפוץ למים ולתת מכל הלב ולקוות לטוב? זאת הנטייה הראשונית שלנו.....ואז הספקות מחלחלים...
מקוה שעבר בסדר, אדיר שאתם עושים את זה... תחושת הבטן שלי אומרת שזה יעלה יפה וכולכם רק תרויחו מהעיניין, גם המחקרים לצידי(אנשים שמתנדבים ועוזרים לאחרים יותר מאושרים, הוכח שוב ושוב בשלל גירסאות :)).
השבמחקכל הכבוד, מעשה ראוי ביותר. הייתי שמחה לקרוא עדכונים בנושא.
השבמחקאהבתי את המחקרים שלצידך
השבמחקבינתיים הפגישה הראשונה עם החיילת נדחתה כי היא שוב סגרה שבת (תקעו לה שמירות) אז מקווה שבימים הקרובים זה יקרה....
תודה שולה. מחכה להתחיל כבר. בסוף לא נפגשנו איתה אתמול כי היא סגרה שבת שוב, שמירות וכו, אבל מש"קית הת"ש הבטיחה שתיצור קשר בתחילת השבוע ותתאם פגישה מחדש. נראה לי שברור שאעדכן כאן איך הולך, משהו כל כך משמעותי בחיי, אך טבעי שאכתוב על זה בבלוג....
השבמחק