בקר.
כבר שתינו יחד קפה, הוא עדיין לא יצא לעבודה ואני כבר יושבת על שיעורי הבית בפסיכו-אסטרולוגיה.
שאלה ראשונה: "מה גורם לי להרגיש אהובה"?
מייד אני מוצפת: ליטוף, חיבוק, חיוך, מלים חמות, התחשבות ברגשותי, התחשבות בצרכי, מלות חיבה (כבר אמרתי?), מעשים שנעשים עבורי, התייחסות אלי, שיתוף פעולה איתי....כשלוקחים אותי ברצינות.
לא יודעת למה פניתי אליו באותו הרגע ושאלתי אותו - "מעניין מה גורם לך להרגיש אהוב?"
הוא בכלל לא היה בראש של זה באותו רגע. הפאוץ' כבר ביד, המפתחות של הרכב ביד השנייה - הוא כבר היה בחוץ. הוא לא היה איתי.
"מה זאת אומרת?" ענה במשהו שנשמע לי בין כעס לזלזול. "אני לא מבין את השאלה". וזה נשמע לי כמו "תעזבי אותי באמא שלך".
חץ קטן בלב, בוקס גדול בבטן.
הוא הלך.
השאלה הבאה:" מה יכול לפגוע בי?"
תשובה. כל דבר קטן. עיוות בפנים שלו כאשר אנחנו מדברים. תחושה של זלזול, כשלא לוקחים אותי ברצינות. כשצוחקים עלי. כשלוקחים אותי כמובן מאליו. כשלא מעריכים נתינה שלי. כשלא מתחשבים בצרכי וברגשותי. כשלא סומכים עלי. כשלא מאמינים לי. כשחושדים בי. כשמלכלכים עלי. כשמנצלים את טוב לבי. כשמנצלים את אמוני. כשמנצלים את תמימותי. כשמשקרים לי.
לא ידעתי שאני כל כך פגיעה. כל כך רגישה.
על איזה כפתור הוא לוחץ כאן?
מה הקפיץ אותי? מה הקפיץ אותו (ברור שתפסתי אותו בזמן לא הגיוני! אבל עדיין התגובה היתה לא אופיינית לו.)?
בחנתי את זה באימון מאוחר יותר באותו הבקר.
התגובה שלי נבעה מצורך באישור. רוצה שהוא יאשר אותי. יאשר את הלימודים שבחרתי. יאשר שוב ושוב את העובדה שבחרתי להפסיק לפרנס ולעשות למען עצמי.
למה?
אני כבר לא זקוקה לאישור, והוא לא הורה שלי.
חוזרת לגיל הילדות, ההתבגרות.
לתחושה שלרצון שלי אין תוקף ממשי.
חוזרת לתחושה שאני לא רוצה להיות תלויה במישהו אחר, כי בעצם התלות כרוך ביטול הרצון שלי.
מחילה עליו דפוסים שפיתחתי , הישרדותית, מול הורי.
אבל אני כבר לא ילדה. אני לא חסרת אונים.
והוא לא הורה.
אנחנו שווים.
אני לא באמת זקוקה לאישור של אף אחד.
ובכל זאת.....
עלית פה על משהו מאוד חשוב, הבן זוג שלנו ממלא הרבה פעמים מקום של הורה, לא לגמרי ולא תמיד אבל יש לנו צורך באישור שלו ומילה אחת קטנה שלו לא במקום פוגעת יותר מנאום ארוך מלא תלונות של מישהו זר.
השבמחקאני למשל יודעת שאם אאבד את שלוות רוחי ואתעצבן זה ישפיע מאוד על בן זוגי שיסחף אחרי כמו תינוק שמתחיל לבכות אם אימא שלו עצובה.
אנשים שחיים יחד הרבה שנים מפתחם תלות רגשית אחד בשני ואם לא שמים לב הם קצת מאבדים את הזהות הנפרדת שלהם ומתפקדים רק בזוג.
ההשפעה הכי גדולה עלינו היא מבני הזוג.
השבמחקאם להעיד על עצמי, מספיק מבט כדי לדעת מה הולך להיות אפילו ללא מילה.
בין בני זוג תמיד יהיו חילוקי דיעות וזה טבעי, צריך לדעת רק לסנן את הדברים ולא להפגע מכל דבר כי לרוב זה לא מגיע כדי לפגוע.
התלות היא הדדית בכל התחומים, אחד מבשל השני מנקה, אחד נוהג השני מנווט ויש עוד המון צירופים.
אישתי פרגנה לי מאוד כשרציתי לחזור ללימודים והיא תומכת בי כל הזמן, אני תומך בה נפשית בלימודים שלה ולפעמים עוזר כשהיא נתקלת בבעיה והיא צריכה עזרה. אני לא חושב שצריך לבקש אישור אבל בלי פרגון זה יותר קשה אין ספק.
אני לא מאמינה בזה. נכון, הוא לא הורה אבל יש פה שיתוף. ובחיים של שיתוף יש צורך באישור. גם מבוס על עבודה טובה יש צורך באישור וגם מילד את לפעמים צריכה אישור. להרגיש אהובה ולהרגיש שמקבלים אותך לא קשור לגיל או למעמד- הורה מול ילד או הפוך. קשור לזה שהאישור של המקום שלי מגיע גם ממי שאני מעריכה את דעתו. ואם הוא מסכים איתי אז זה טוב לי ואם לא אז פוגע בדיוק במקום הבטוח שלי. איפה שאני מחפשת את הביטחון. הרצון הזה שיקבלו אותי, בכל מקרה, בכל מצב, לא משנה מה, הוא נראה לי צורך כל כך אנושי, שילד אמור לקבל מההורים שלו בהתחלה ואז לחפש אותו במקומות אחרים. זה לא קשור לכמה את שלמה עם הצעד, או לכמה את מאמינה בו. הרצון הזה, שיהיו איתך באש ובמים הוא אנושי. ואם הוא לא היה אז לא היה אכפת לך מה הוא חושב, ואז לא באמת היתה שם אהבה. אוףף.. יצא ארוך...:-)
השבמחקבהחלט, ולבעלי גם ככה יש בעייה עם "נפרדות" כמו שאומרים בעגה הפסיכולוגית. עמלתי שנים (בעבודה עצמית, רוחנית, טיפולים פסיכולוגיים ואימונים) כדי לשמור על זהות נפרדת בקשר הזה. יש לו נטייה לראות את אהוביו כשלוחה של עצמו....גם אותי, גם את ילדינו (בעיקר את בתי).
השבמחקמה שיפה זה שכל עבודה עצמית שאני עושה, מייד משפיעה גם עליו. ודווקא עכשיו כנראה שיצאנו קצת מסנכרון - הוא עובר תקופה לא קלה, בעבודה בעיקר ועם השותף הנעדר בגלל מחלת בתו - ואני הוצאתי את עצמי לחופשה, לומדת ונהנית מהחיים .....אולי קשה לו עם זה...ואולי רק אני מפרשת את זה כך...
אתה צודק כמובן. פרגון יש, דרך אגב, המון פרגון. אבל כמו שעניתי למעלה ל"צופה", ייתכן שהתהליכים הנפשיים שעוברים עלי גורמים לי לפרש דברים אחרת, ובמקביל תהליכים שעוברים עליו כרגע (בעיקר בעבודה) מקשים עליו את שיתוף הפעולה....
השבמחקכל כך קל לפגוע, להפגע, הרבה יותר קשה להרגיש אהוב(ה). יש לזה אפילו כימות מדויק: קראתי פעם שעל כל דבר רע שאומרים לנו צריך 5(!) דברים טובים כדי לאזן. אם היחס אחר, אפילו 1:4 אנחנו מדוכאים, והקשר נידון לכשלון. לפעמים אני מנסה להזכיר את זה לעצמי, כמה חשוב לומר דברים חיוביים, אפילו מובנים מאליהם. כמה זה חשוב לשמוע אותם.
השבמחקואני אוהבת את התרגילים שלך.
ארוך???? ממש לא! לא הבנת עדיין שאני שותה בצמא כל מילה שלך?
השבמחקבכל מקרה את צודקת.
ברור שדעתו חשובה לי ואישורו חשוב לי - כבן זוג לחיים, כאהוב, כחבר.
ייתכן שאם הייתי לומדת פיסיקה ומתלבטת איתו על שיעורי בית הוא היה מגיב אותו הדבר (כי אין לו מושג בפיסיקה), ואני פשוט לוקחת את זה ככה כי אני בשלבי "חפירה" רגשיים ומאד קשובה לכל תחושה קלה שעולה.
ייתכן שחשבתי שניתן לשתף איתו את התהליכים שאני עוברת - ובפועל הוא לא נמצא במקום נגיש לכך עכשיו.
כך או כך ממקום יותר רגוע ולא פגוע - אנסה לדבר איתו על כל זה.
מה שחשוב לי לחדד - ברור שאני רוצה אישור מיקיריי ואהוביי, כי זה אנושי. אבל כנראה נוצר אצלי דפוס (בילדות, בהתבגרות) שמי שלא מאשר אותי מבטל בפועל את הרצון שלי - התגובה שלי לחוסר האישור היא קשה יותר. על זה אני צריכה לעבוד - וזה בכלל לא קשור אליו.
תודה , על הכל ובעיקר על השורה התחתונה.
השבמחקולגבי האיזון בין הטוב לרע - אני צריכה לחשוב על זה. בעלי לא מהמדברים, גם לא מהעושים מחוות כמו פרחים, פתקי אהבה, או ליטופים אגביים. האהבה שלו מוחלטת, אבל מתבטאת בדרכים אחרות. למדתי להבין זאת ולאהוב את מה שיש, במקום להתלונן כל הזמן על מה שאין.
כאשר הוא נשא קבל עם ועדה (60 בני משפחה וחברים קרובים) נאום אהבה ונאמנות שסחט מכולם דמעות במסיבת ההפתעה שערך לי ליום הולדתי ה-50 , צחקתי ואמרתי שזה היה כדי להשלים את 50 השנים הראשונות שלנו יחד - ואמור להספיק לי ל-50 השנים הבאות....
נאום אהבה פומבי ומרגש זה נפלא, אבל כמובן גם הלחישות הקטנות היומיומיות באוזן, גם המחוות הגופניות. אני גרידית, אני רוצה הכל. כמובן שאני מקבלת טיפין טיפין, ושמחה בכל מחווה כמוצאת שלל רב. אני ויתרתי על מסיבת היובל שהיתה אמורה להתקיים השנה, בגלל שפע המסיבות המשפחתיות. אולי בהזדמנות אחרת, אולי לא. כשאני שומעת על אחרים בכל זאת נצבט קצת הלב. נשמע שהיה לך מאוד נחמד ומהנה.
השבמחקכאילו אני כתבתי את הפוסט...
השבמחקוכעת אני מבינה למה כל פעם שאני מעלה צילום חדש שלי לאחת מקבוצות הצילום אני קוראת לו ושואלת אותו : מה דעתךָ ?
לקבל אישור לרצונות ולסיפוקים שלך מבן הזוג זה א.ב. כמובן
השבמחקיכול להיות שהעיתוי באמת לא היה מושלם אבל אם הוא שותף והוא מכיר אותך הוא היה יכול להתייחס ביתר אהדה
אבל לכולנו יש ימים כאלה,מי מושלם?
הזוי כמה אנחנו דומות למרות הפרש הגילאים הגדול ביניינו(יכול להיות שאת אני מהעתיד?)
השבמחקיכול להיות שמשהו באמת הטריד אותו בבוקר, חוץ מזה שהוא מיהר?
בהתחלה חשבתי שבשר בקר פוגע בך.
נהניתי לקרוא את הניתוח שלך. רגע אחד שמקופל בו כל כך הרבה.
השבמחק(נראה לי שזה היה בסך הכל חוסר סנכרון רגעי. את היית בהלך רוח מהורהר והוא היה במוד של עשייה).
כ"כ הזדהתי עם מה שכתבת, עם התשובות שלך לשאלות מה גורם לי להרגיש אהובה ומה פוגע בי. מעניין אם זה עניין אוניברסלי, או נשי, או באמת אישי.
השבמחקובקשר לתגובה שלו ולתגובה שלך לתגובה שלו, יכול להיות שזה בגלל שבמקום מסויים עמוק בפנים, את עדיין לא שלמה בעצמך עם הצעד שעשית? שאת עוד לא מפרגנת לעצמך עד הסוף את ה"חופש" לעשות מה שאת באמת רוצה ולא מה שחשוב לצורכי הבית והפרנסה? כשאנחנו לא שלמים עם עצמנו אנחנו זקוקים לאישורים מבחוץ, וכל רמז למשהו אחר אפילו אם לא באמת ניתן מערער אותנ ו לגמרי.
אני אישית מעדיפה את המחוות הקטנות, את הליטוף והלחישה - ולא את המסיבה הבומבסטית. והמסיבה ההיא גם באה לי בתקופה שהייתי הכי ב"מערה" ולא בא לי לראות אף אחד. אבל זו היתה הפתעה והוא באמת השקיע את הלב, הגוף והנשמה - כולל להביא את הורי ודוד שלי ובת דודתו במפתיע מחו"ל, כולל לשים על השולחנות את הפרחים האהובים עלי, להשמיע את המוסיקה האהובה עלי, לבשל את האוכל האהוב עלי (כן, הוא גם הכין את כל האוכל! לא שהייתי מסוגלת לאכול), כולל טריו שניגנו את באך (האהוב עלי ביותר)....כולל הנאום - הילדים עצרו אותו מלהעמיד חופה לחדש את נישואינו ועוד כמה דברים קיטשיים ומתוקים שנגעו מאד ללבי....
השבמחקביום יום הוא מאד מאד מתחשב ברצונותי וצרכיי, ומנסה גם לנחש אותם כדי לעשות לי טוב...לפני שעזבתי את עבודתי הוא כבר רץ לקנות לי רכב כדי שלא אתקע בבית כאשר אחזיר את רכב החברה - הוא עושה. פחות יודע להגיד...הנאום ההוא היה די חד פעמי....ואמור להחזיק עוד 50 שנה..
כמובן שהעיתוי היה גרוע....אבל באופן כללי אני צריכה לבדוק קצת את התגובות שלו ללימודים האלה שלי.....
השבמחקזו לא הפעם הראשונה שהוא מגיב כך כאשר אני מנסה לשתף....כאילו משהו מעורר בו התנגדות.
או שאני כרגע היפר-רגישה...
חה חה זו לא הפעם הראשונה שהכתיב החסר (בקר במקום בוקר) הטעה כאן מישהו...... טוב שחשבת בשר ולא פרה דוהרת....
השבמחקאני לא סתם התחברתי אלייך, ילדה . אני לא קוראת הרבה צעירים כאן, ובטח לא הרבה מתחת לגיל 20. אני מרגישה מההתחלה שיש לנו הרבה מן המשותף.
ולגבי האיש - אין ספק שיש דברים שמטרידים אותו והם כולם כמעט קשורים לעבודה שלו. העסק, השותף....תקופה לא קלה.
תודה
השבמחקזה ברור שהעיתוי היה גרוע
אבל האמת כאשר אני מהרהרת בכך יותר (אכן בהלך רוח מהורהר הרבה לאחרונה) הוא הגיב כך מהרגע הראשון שסיפרתי לו על הלימודים האלה, עוד לפני שהתחילו. גם האימון וגם האסטרולוגיה.
וזה מוזר כי תמיד למדתי דברים כאלה אזוטריים (בדיוק כדי להשלים את החסר, כי עסקתי במחשבים כל חיי) והוא דווקא שיתף פעולה נהדר עד עכשיו.
ברור שמשהו עובר עליו.....וברגע המתאים והלך הרוח המתאים (ומסונכרן) גם נדבר על זה....
זה כנראה אוניברסלי, לפחות אוניברסלי נשי.
השבמחקובהחלט יכול להיות שאני עוד מפקפקת בזכותי לקחת את החופש הזה.
בכלל בחיים שלי כל דבר שאני עושה לעצמי, בניגוד ל"לאחרים" צריך להיות "מוצדק".
על זה בדיוק אני עובדת עכשיו עם המאמנת שלי....
לא נראה לי שזה קשור לגיל הילדות או ההתבגרות. אני לא חושבת שאדם בוגר מתנער מהצורך להיות נאהב ומוערך והפגיעה שהרגשת היא בגלל הצורך הזה.
השבמחקלרוע המזל שאלת את השאלה הזו ברגע לא נכון- בבוקר, שעת לחץ, כשהוא ממהר ובטח מוטרד מהיום שמצפה לו ומהמחשבה על הדרך והפקקים.
אני בטוחה שאם תשאלי אותו את אותה שאלה בדיוק אבל ברגע יותר נינוח (שבת בבוקר?), את תקבלי תשובה שונה לגמרי
לא לגמרי בטוח שזה הכפתור שהוא לחץ עליו.
השבמחקמדהים כמה אנחנו זקוקות לאישורים מהבעל......
השבמחקחשבתי שזה עובר מתישהו...לפחות קיוויתי....
אני עובדת קשה מאוד בשביל להיות עצמאית , בלתי תלויה...
מאחלת חוויות בהם תרגישי אהובה....בלי שיעשו בעבורך כלום, רק מעצם היותך את!
מאחלת זאת גם לעצמי...
ובכן בהחלט העיתוי, כבר נקבע, היה גרוע
השבמחקאבל בקורס שאני עוברת וגם באימון אחד על אחד אני מגלה שכן זה קשור לילדות....כי הגוף זוכר, והגוף פיתח דפוסי התנהגות ומחשבה, מנגנוני השרדות והגנה שממשיכים לשמש אותנו גם היום, הרבה אחרי שהמצבים שבהם זה פותח כבר לא רלוונטיים. אני לומדת להקשיב לתחושות האלה שעולות, לומדת אותן, מכירה אותן (את עצמי...) מבינה מאיפה זה בא - ולומדת להתמודד איתן מהמקום שבו אני נמצאת היום. בלי קשר לילדות ובלי קשר לבעלי עצמו. האמת זה תהליך די מדהים מה שאני עוברת בימים האלה
לא בטוחה שהבנתי אותך
השבמחקבכל מקרה הכפתור נלחץ אצלי, זה כפתור שלי
למה הוא הגיב איך שהוא הגיב זה סיפור אחר וזה הסיפור שלו - שמעניין באמת לדבר ולהבין בהזדמנות
אבל מה שאני בוחנת כרגע זה עצם הכפתור שלי, התגובה שלי, הפגיעה שלי. מה זה אומר על המקום שבו אני נמצאת כרגע?
אכן מדהים
השבמחקמסתבר שאנחנו (לפחות הגוף שלנו ) זוכרים כל פגיעה קטנה, כל מניעה שמנעו מאיתנו, כל רצון שלנו שבוטל לטובת רצונו של מישהו אחר - ובאיזשהו שלב אנחנו אפילו מבטלים את רצוננו עוד לפני שהוא מספיק לבוא לידי ביטוי, משום האמונה שניטעה בנו מתישהו שהרצון שלנו פחות חשוב מרצונו של אחר
זו אחת הסיבות, כנראה, שאנחנו זקוקים לאישור. כי האישור עדיין לא מגיע לבד מבפנים. כמה שחשבתי שעבדתי על עצמי ויצאתי "לעצמאות" מהבחינה הזו, עדיין יש לי דרך ויש לי עבודה...
מאחלת גם לך להרגיש אהובה רק מעצם היותך את!
פעם אמר לי איזה מטפל, ההורים מקלקלים בילדות, ואנחנו מנסים לתקן בשאר החיים. היחסים הזוגיים הם אחד מערוצי התיקון הראשיים.
השבמחקיש מצב לתפוס איתו שיחה שקטה בזמן נוח יותר? שיחה שממנה תצאו שניכם בתחושה שאתם אהובים...?
לי נראה שנקודת המפתח היא מדוע בחרת לשאול את השאלה הזו רגע לפני שהיה צריך לעזוב.
השבמחקאולי זה גם הטון בו הדברים נאמרו
השבמחקומצד שני, שאלת שאלה (כבדה) שניה לפני שבן אדם יוצא מהבית
סביר להניח שהראש שלו היה במקום אחר לגמרי ולא במקום לענות לשאלה מהסוג הזה
לי יש הרגשה, שהוא לא ידע מאיפה הנחתת עליו את השאלה הזאת
אחרי הכל אלה לא דברים שמדברים עליהם על הבוקר שניה לפני שיוצאים (רצים) לעבודה
אין ספק שכל הקלקולים המאז’וריים של כולנו נוצרו בילדות - וזה לא עוזר לחשוב על זה שכל הקלקולים המאז’וריים של ילדינו נוצרו כך גם.....כמה שאת מנסה, כהורה, בכל זאת תזרטי אותם - חלק יותר, חלק פחות.
השבמחקמאז כבר יצאנו שנינו אהובים, תודה על הדאגה
אבל את השיחה הזאת אני צריכה להכין קצת יותר. היא קשורה לגם לתחושות חוסר הבטחון שלי לגבי ההחלטה הזאת לעזוב את העבודה, וגם אובייקטיבית לתגובות שלו בכל פעם שאני מזכירה משהו שקשור ללימודים שלי (בין אם זה "נקודת מפנה" או "פסיכו אסטרולוגיה"). אולי זה קשור, אולי בכלל לא וזו רק הפרשנות שלי. אבל אני כבר "קוראת" את האיש 38 שנים (והוא גם ישר ושקוף מדי) מכדי לספר לעצמי סיפורים שהתגובות שלו רק בדימיוני....
ייתכן מאד, אבל כך הוא מגיב מאז שסיפרתי לו לראשונה שאני נרשמת ללימודים ("נקודת מפנה" וגם "פסיכו-אסטרולוגיה") ועד כה התעלמתי מהטון וה"אני לא מבין בזה" ומתישהו אצטרך להושיב אותו לשיחה על הנושא. כיוון שאין לי מושג איך ומה אני רוצה לומר, אני בינתיים לא עושה זאת. מעבר לכך שברור שיש לי issues לגבי הצורך באישור ממנו, בדומה לצורך באישור מהורה או דמות סמכותית אחרת (וגם את זה אני מבררת לעצמי עכשיו) יש בו איזו התנגדות או משהו כמו אכזבה מהדברים שבחרתי בשלב זה ללמוד. וזה מוזר כי אני תמיד לומדת דברים אזוטריים ותמיד זה התקבל נהדר אצלו עד כה, אפילו אימץ המון מהדברים שלמדתי לאורך השנים......יש מה לבחון כאן, מכל הכיוונים.
השבמחקנראה שאת צודקת, ונראה שהעיתוי היה אומלל ביותר...
השבמחקאולי חשבתי שיגיד את הדבר הראשון שיעלה לו בראש, קליל כזה - לא משהו עמוק וכבד - אבל בהחלט הראש שלו כבר היה בדרכים....
האווירה בבית סבבה, דרך אגב - חום וחיבה ואהבה כרגיל מאז שחזר מהעבודה באותו ערב. אבל אני מרגישה שמתישהו אצטרך לברר מה קורה אצלו ביחס ללימודים שלי....מעניין שב"נקודת מפנה" יש מסלול שלם על תקציב ויחס לכסף, ועל הנושא הזה אין לו שום בעייה להקשיב לי ולתת רעיונות.....אולי הוא פשוט מתנגד פתאם ל-touchy feely....
נראה שאת צודקת, ונראה שהעיתוי היה אומלל ביותר...
השבמחקאולי חשבתי שיגיד את הדבר הראשון שיעלה לו בראש, קליל כזה - לא משהו עמוק וכבד - אבל בהחלט הראש שלו כבר היה בדרכים....
האווירה בבית סבבה, דרך אגב - חום וחיבה ואהבה כרגיל מאז שחזר מהעבודה באותו ערב. אבל אני מרגישה שמתישהו אצטרך לברר מה קורה אצלו ביחס ללימודים שלי....מעניין שב"נקודת מפנה" יש מסלול שלם על תקציב ויחס לכסף, ועל הנושא הזה אין לו שום בעייה להקשיב לי ולתת רעיונות.....אולי הוא פשוט מתנגד פתאם ל-touchy feely....
אמא שלי בשנים האחרונות לקחה כל מיני קורסים שאבא שלי לא הבין למה ולא התחבר
השבמחקזה גם לא התחום שאני מתחברת אליו אבל אני מפרגנת שתלך ללמוד, זה משהו שהיא עושה בשביל עצמה ומגיעה לה
יכול להיות שבעלך באמת לא מתחבר לתחום הלימודים שבחרת, וזה בסדר גמור
אני חושבת שלפי מה שאת מספרת לפחות, יש עליו המון עומס בעבודה
במצב כזה חלק ניכר מהאנשים טרוד במחשבות על עבודה עוד לפני שהוא הגיע לשם
הגיוני שלא לכל דבר שניכם תתחברו
אז זהו, שזו הפעם הראשונה שהוא מגיב כך ללימודים כלשהם שלי, והלימודים שלי תמיד היו בתחומים האלה. לא רק שהוא לא התנגד, הוא גם אימץ המון דברים שהבאתי הביתה - אם זה בהילינג ורייקי, תורת הנסתר ואסטרולגיה ותקשור, לכל הוא היה פתוח ודברים רבים הפנים ויישם גם בחייו שלו.
השבמחקנראה לי שכרגע זה משהו אחר - אולי בכלל לא אצלו אלא משהו אצלי .....בכל אופן עובדת על זה (באימון אחד על אחד) וכשיגיע הזמן שאהיה מוכנה לכך, אדבר איתו על זה...
אמפי,
השבמחקאני מרגישה שקצת נעלמת... הלימודים שואבים אותך?
סתם שתדעי שאני מוסרת לך דש.
הי נוסעת יקרה, אני כאן וקוראת כל מילה של קבועיי האהובים - לפעמים לא מצליחה גם להגיב כי אני באמת די מוצפת - אבל לא נטשתי.
השבמחקהלימודים אכן שואבים אבל לא מההיבט של העומס אלא מההיבט הרגשי - בחרתי לימודים מאד חווייתיים, גם ה"נקודת מפנה" והאימון אחד-על-אחד שהוא חלק בלתי נפרד ממנו, וגם הפסיכו-אסטרולוגיה שניהם גורמים לי (מאפשרים לי) להתבונן פנימה ולעבור תהליכים נפשיים/רגשיים, חלקם לא פשוטים בכלל - וזה כמובן מקרין על כל ההיבטים של חיי. אבל זה טוב וזה כנראה הזמן הנכון - לאחר שעשיתי שינויים חיצוניים כל כך משמעותיים בחיי עם עזיבת העבודה בקיץ שעבר, כעת אני משלימה תהליכים פנימיים. משלימה זה אולי לא מדוייק - כי זה רק התחיל. בכל אופן אני איתך, המשיכי לשתף ולכתוב, ומתישהו גם אני אצליח לעשות זאת שוב ושוב...