בזהירות. בצעדים קטנים.
חוזרת אט אט לשגרת חיי.
כבר כמה ימים שלא כואבת המותן, הגב/אגן עדיין מורגש אבל אני גם לא עושה יותר מדי כדי להרגיז אותו.
עדיין לא חזרתי להתעמל.
בעצתה של שולה קבעתי שיעור היכרות בסטודיו לפילאטיס מכשירים. זאת למרות שגם האוסתיאופט שטיפל בי וגם המרפאה הסינית שמטפלת בי כרגע נהמו בבוז כאשר שאלתי לדעתם על זה.
גיסתי אפילו הגדילה לומר שלא רק שלה זה לא עזר, זה אפילו הזיק.
טוב, חייבת לנסות הכל, לא?
ברביעי באמת אספתי את הנכדים מהגן ו-T פגש אותי שם, כך שהיתה לי גם עזרה פיסית וגם כמובן שמחה גדולה שגם סבא וגם סבתא מגיעים לגן.
בכל פעם מחדש אני מאושרת ואסירת תודה כאשר הם (בעיקר חכמוד, הנתון יותר למצבי רוח) מאירים את פניהם כשרואים אותי מגיעה, ומייד מתמסרים - החכמוד בפטפוטים אינסופיים והנשמותק בחיבוק חם ולופת.
השארנו את הרכב של T שם ונסענו יחד לדירה שלהם, שם חיכתה לנו כבר בתי, שבדיוק הגיעה מהעבודה.
נשמותק כבר אומר "מממממא" ונדבק אליה (תוצר לוואי של המחלה של השבוע שעבר, ללא ספק). חכמוד פחות נדבק אליה, בימים האלה, ואנחנו זוכים לתשומת לבו המלאה.
כאשר דיברתי איתו בטלפון יום קודם הוא שאל (כרגיל) "סבתא איפה את?" ואני אמרתי שאני בבית שלי ביישוב בו אני גרה.
"גם אני בבית שלי" הוא אמר במתיקות "בישראל". בישראל! אוחחחח אם אפשר היה לחבק דרך הטלפון....
ברביעי אצלם בסלון הוא סיפר שהוא בן שנתיים וחצי, ואמרנו שבחודש הבא יש לו יומולדת.
הזכרתי שבני יהיה נוכח ביום הולדתו (כן, הם קנו כרטיסי טיסה כבר, ויגיעו ארצה לשלושה שבועות כמעט - בדיוק ביום הולדתו של בני) וחכמוד קרא "יש! יש! יש!" בשמחה רבה שמלאה גם את לבי בשמחה רבה. איך הוא אוהב את הדוד שלו....
אתמול העזתי והלכתי לבד לירקן ולסופר, תוך שאני מקפידה לא לסחוב כבד מדי ולא לשהות יותר מדי זמן על הרגליים.
עבר בסדר.
אחרי מנוחה קצרה מהקניות אפילו הכנתי מרק ירקות גדול ונהדר.
בערב יצאנו לחברים.
נראה שאני לאט לאט חוזרת לשגרה שלי.
המבחן יהיה ביום-יומיים הקרובים כי אני מנסה להפסיק לקחת את הכדור.
עוד מעט אני הולכת לאזכרה של בעלה של חברה שלי. הוא נהרג בתאונה ביתית לפני 10 שנים והותיר אותה אלמנה + 3 ילדים.
כשאני נזכרת באיזו קלות אפשר לאבד את החיים, אפילו כאשר אתה עושה פעילויות בתוך הבית שלך...אני מצטמררת.
בערב בתי מגיעה עם בעלה והנכדים.
שגרה ברוכה, שבת שלום ומבורך.
נמסתי מתיאורי השמחה של הנכדים, וההתמסרות שלהם. ההתרפקות. איזה כייייייייף!
השבמחקאני שמחה שקצת יותר טוב, אל תקפצי מעל הפופיק, בזהירות, לא לשבור!
שגרה זה טוב, הה? היום נהניתי מלנגב אבק (:
אכן, ברוכה השגרה.
השבמחקהמשך החלמה, ושבת טובה!
מאחלת לך שהכאבים יחלפו לגמרי
השבמחקאיזה כיף עם הנכדים
שבת שלום !
פילטיס מכשירים זה מעולה בתנאי שהמורה יודעת מה הבעיות הרפואיות שלך ומתאימה לך את התרגילים.
השבמחקואם משהו כואב מיד תפסיקי.
החלמה מהירה בלי כדורים, אני בטוח שהשמחה והנחת לנכדים עושים את זה יותר טוב מכדורים :)
השבמחקכשמרגישים לא טוב תמיד עולות המחשבות האלו של "אין כמו שגרה" והלוואי והייתי יכול לעשות שוב את מה שעשיתי אתמול.
שגרה ברוכה שתהייה ושבת שלום.
העיקר שהכאב עובר,שזה קורה הכל סובב סביב הכאב וזה מבאס מאוד
השבמחקחדשות טובות מכל הכיוונים!
השבמחקאני רוצה להצטרף לגיסתך ולהוסיף מילת אזהרה - חייבים לתרגל פילאטיס אצל מדריך/כה מומחה, ובקבוצה קטנה כך שיוכלו לתת לך תשומת לב אישית ולהראות לך איך לבצע את התרגילים באופן נכון. אם מתרגלים פילאטיס לבד או בקבוצה גדולה בהחלט אפשר לגרום לנזק.
(טוב זה יצא קצת יותר ממילה, אבל אני מקווה שלא תתפסי אותי במילה :)
וואו, ליהנות לנגב אבק זה באמת הישג! סימן שאת מאד מאד כמהה לחזור לגמרי לשגרה שלך. ומאחלת לך שתשנאי כבר לנגב אבק, כי זה יהיה סימן שהכל בסדר אצלך
השבמחקאני בהחלט צריכה להיזהר לא להגזים. הלילה סבלתי מאד מהגב (לא המותן, זה לא חזר תודה לאל) והתעוררתי כמה פעמים בגלל זה...לא יודעת אם זה בגלל האירוח בששי בערב, או שעתיים (מתונות מאד) בחדר כושר בשבת בבוקר או דווקא כמה שעות על הספה מול הטלוויזיה, ולא היה לי נוח. אני נוטה להאשים את האחרון....
תודה היתה שבת נהדרת
השבמחקאבל הלילה סבלתי מכאבי גב (לא המותן, תודה לאל, שזה כאב בלתי נסבל) - לא לגמרי ברור לי מה גרם לזה....
תודה נ*גה.
השבמחקנכון ליום ששי הפסקתי עם הכדורים והמותן בסדר. נזהרת כמובן, אבל חזרתי לגמרי לשגרה כולל חחדר כושר.
הלילה דווקא סבלתי שוב מהגב (מה שלא כל כך הציק לי כאשר המותן הפכה אותי לבטטה...) ולכן אני גם ממשיכה עם הטיפולים הסיניים ואני גם מנסה (בעצתה של שולה) פילאטיס....יש לי שיעור הכרות ביום רביעי הקרוב
אז דיברתי עם המורה לפילאטיס בטלפון ביום ששי והיא הסבירה שהיא מתחילה עם שיעור הכרות פרטי, בו היא גם מקבלת ממני את כל המידע על מצבי הגופני, וגם מלמדת אותי את השיטה שלב אחר שלב במשך כשעה/שעה וחצי ומוודא שאני לא עושה דברים שמסבים לי נזק או כאב. אחר כך השיעורים הם עם מקסימום 5 משתתפים. נשמע שהיא יודעת מה היא עושה. אדווח בהמשך
השבמחקתודה, אני בלי כדורים כבר מיום ששי ופרט לכאבי הגב "הרגילים" (והנסבלים) אני בסדר. ארחתי את הבת / בעלה / הנכדים בששי ערב והיה נהדר, שבת בבוקר עשיתי שעתיים חדר כושר (הכי מתון שאפשר, כדי לחזור לעניינים לאט מבחינת מאמץ אבל להשלים את החסר מבחינת כושר) והמותן בסדר.
השבמחקאני ממשיכה לטפל בגב/אגן בטיפולים הסיניים ואנסה גם פילאטיס מכשירים השבוע...נראה איך זה יתפתח
נכון, מי כמוך יודע זאת
השבמחקאז אני שמחה לבשר שהכאב ההוא עבר, ומיום ששי אני בלי כדורים
הגב (או אגן, כמו שהמטפלת הסינית שלי טוענת) עדיין חי וקיים אבל נסבל ולפחות אני בטיפול אז מקווה שאני בדרך הנכונה....וגם בודקת את הכיוון של פילאטיס...דיווחים בהמשך
תודה חגית, הבנתי מהשיחה עם המורה לפילאטיס שהיא מאד מקפידה על הדרכה נכונה, עבודה עם המגבלות של כל משתתף, שיעור פרטי בהתחלה ואז קבוצות של מכסימים 5 אנשים...
השבמחקולבקש שלא אתפוס אותך במילה זה מוגזם....
הרי אני שותה בצמא כל מילה שאת כותבת
איזה כייף זה נכדים
השבמחקלמרות שזה מאוד תלוי חינוך
(בת דודה שלי, מתנהגת לסבא וסבתא שלי שהם גם שלה כמו לאנשים זרים)
אני שוקלת להתחיל גם פילאטיס
אמא שלי עושה כבר כמה זמן וזה מאוד עוזר לה לבעיות גב (שתי חוליות עשו איחוד משמח)
יש לנו במושב, אבל אמא שלי אמרה שזה לא מקצועי ושהמורה לא שמה לב לכל הנשים (וגם משנים כל הזמן את השעות והמקום וכו’)
ויש בעיר קרובה דרך קופ"ח במחיר דיי שפוי (80 ש"ח בחודש לפעם בשבוע)
ושם זה משהו אחר לגמרי
וואו - אולי צריך איזה תרנגול הודו ממולא כדי להודות על זה?
השבמחקאיזו הקלה!
בהחלט יחסים עם סבים וסבתות זה דבר מאד אינדיווידואלי ותלוי בהמון גורמים: ביחסים בין ההורים לסבים, למשל. אם הם "משחררים" את הילדים כדי שיוכלו לבלות עם הסבים. זה תלוי באופי של הסבים, אם יש להם כוח וחשק לבלות עם הנכדים ומה אופי הבילוי (למרות שבדרך כלל נכדים נהנים מדברים שלא היית מאמינה רק בגלל שזה שונה מהשגרה). זה גם קצת תלוי בקרבה הפיסית למרות שכאן אסתייג ואומר שניתן לפתח מערכת יחסים חמה ואוהבת גם עם סבים שרואים לעיתים רחוקות, אם הזמן ביחד הוא משמעותי וכיפי. לפעמים ביקור אצל סבא וסבתא זה עול...חובה שמנסים להתחמק ממנה.
השבמחקלגבי פילאטיס: הסטודיו שאני בודקת מאפשר השתתפות עם כרטיסיה - או חודשי. לא זול אבל גם לא בשמיים, נראה לי. אבדוק...
חה חה, השנה ניתן למלא את ההודו בסופגניות....
השבמחק