אתמול שוב היה "יום נכדים", והמתיקות שלהם מילאה אותי, כרגיל.
נשמותק לא הפסיק לשיר שירים של פסח, עכשיו הוא חזק בשירים ומילים של שירים....
זוכרת שחכמוד התחיל עם זה בגיל יותר צעיר....ועכשיו זה קצת נרגע אצלו.
אבל שניהם מאד אוהבים לשיר ולרקוד ואוהבים שמקריאים להם ספרים - תענוג!
השארנו את נשמותק בקפוארה, כרגיל, ושוב כמובן עלתה השיחה הרגילה של "סבתא תקני לי משהו" ואני כבר הבטחתי כמה וכמה פעמים שלא קונים יותר כלום (פרט למשהו קטן לנשנש), ונכנסנו הפעם לשיחה ממש רצינית על התמכרויות (ואני מזכירה לעצמי שחכמוד רק בן 5!) - וכמה שהקנייה הזאת מיותרת וכמה חשוב להיגמל ממנה. בראש הוא לגמרי מבין, בגוף - הוא זקוק לזה. עמדנו בגבורה בהחלטה (שלי) ולא קניתי לו כלום. גם נשמותק שאל בסוף החוג, כשבאנו לאסוף אותו, "מה קנית לי?" אבל לגמרי לא עשה עניין כשאמרתי שלא קניתי כלום. הוא גם לא עשה עניין כשביקש לקנות משהו מתוק בדרך הביתה, ואמרתי שחבל שיקלקל את התיאבון כי אמא הכינה להם אוכל נהדר לארוחת הערב. הוא, בניגוד לחכמוד, מעדיף אוכל ממש על פני מתוקים. "סבתא, תראי," הוא אמר לי כשיצאנו מהחוג. "אין חושך בחוץ". ואז פצחנו בשיחה מעניינת על ההבדלים בין חורף לקיץ, המעגל האליפטי שכדור הארץ עושה סביב השמש, כך שלפעמים היא קרובה יותר ולפעמים רחוקה. אין על הילדים האלה!!!
בערב התברר שעורך הדין שטיפל בדוד ז"ל של T הוציא הודעה שמתוכננת קריאת הצוואה של הדוד אצלו במשרד ביום חמישי בערב, כל האחיינים מוזמנים. T ממש השמיע אנחת רווחה. הוא היה מאד לחוץ מהעניין הזה, כשייוודע לבני הדודים שלו, שלא רק שאין דירה בצוואה, אלא גם ששוב הצטבר חוב לבית האבות הסיעודי של אשתו של הדוד, ויש סיכוי סביר שמכל הכסף שהדוד תמיד הבטיח לאחייניו בירושה (וחבל שעשה זאת, אבל הוא האמין שזו הסיבה שהם ממשיכים לבוא לבקרו), לא יישאר כלום או לפחות לא יישאר הרבה. מי חלם שהיא תחיה יותר ממנו? על זה נאמר (ברשעות מחוייכת: חולה חולה חולה...אלמנה).
T נרגע, כשהבין שמי שיתאר את המצב שנוצר לפני 3 שנים שבו בית משפט אישר למכור את הדירה כדי להמשיך לממן את בית האבות ולסגור את החוב - יהיה עורך הדין, שגם נכח בכל התהליך, גם כתב את החוזה, גם את הצוואה עצמה....
אנחנו כל הזמן מתכתבים עם החיילת שלנו בוואטסאפ, היא סיימה את הקורס שלה ועברה (בפעם שלישית, אבל עברה) את המבחן המסכם, וכרגע היא כבר יומיים מחכה לשיבוץ. מסתבר ששום דבר לא משתנה בצבא...הכל לא מאורגן וכל החלטה היא בסיס לשינוי. אולי היא תקפוץ אלינו היום, אם היא תסיים מוקדם.
הערב אני נפגשת עם שתי חברות יקרות שמזמן לא הצלחנו להתראות ואני ממש מצפה לזה.
מחר כיתת אמן באימושיין (מתקיים פעם בחודש) וגם לזה אני ממש מצפה. אאלץ לצאת בצהריים לפני הסוף כי מחר גם מפגש של קבוצת המנטורינג (לפעמים זה מתנגש). בקיצור - מחר צפוי יום גדוש ומלא הנאה.
לא הבנתי ,ט’הוא גם אחיין או בן דוד של הסבא הזה?
השבמחקהנכדיםמתוקים להפליא ואת סבתא למופת !
חחחחחח T ובני דודיו הם כולם אחיינים של הדוד.....
השבמחקסליחה אם כתבתי את זה לא ברור.
מבחינת הדוד הם כולם אחייניו (ילדים של אחיו ואחיותיו של הדוד, שאחת מאחיותיו היתה אמא של T).
כל האחיינים של הדוד הם בני דודים של T....מקווה שעכשיו זה ברור
ביצה ותרנגולת - האם אני סבתא טובה יותר בזכות המתיקות של הנכדים שלי???
נראה לי שבסוף זה יהיה פחות נורא ממה שדמיינתם (ז"א מאחלת ומקווה שיעבור בשלום ובשלווה) בכל מקרה יהיה ברור שהכל באחרויותו של הדוד.
השבמחקבאמת מקווה ליבי
השבמחקהרבה דברים שקורים ומהנים, והרבה דברים שיש מה לצפות להם. אם סיכמתי את רוח הדברים נכונה.
השבמחקאיזה תענוג הנכדים שלך
השבמחקאני חוששת שעד שהילדים שלי יעשו ממני סבתא אני כבר אהיה קשישה מכדי להנות מהם.
מקווה שהקראת הצוואה תעבור בשלום, ושלא יתפתח ריב מכל העניין. מניסיוני זה תלוי עד כמה המשפחה חיכתה לכספים.
שימשיכו להיות רק שגרות רגועות שכאלו (מלבד החלק על הדוד כמובן). הנכדים שלך נשמעים מתוקים כל כך, כיף כל פעם מחדש לקרוא על החוכמה והחמידות שלהם, ועל החיילת.. רק נשאר לי לחייך וזהו
השבמחקכיף ללמד את הקטנים את הדברים הכי בסיסיים על היקום ועל הקיום שלנו כאן. מחר אני מתכוונת לצלם את הנכדה עם שתי חברותיה ולשאול אותן שאלות מהסוג הזה. מעיין איך הן תופסות את העולם...
השבמחקסיכמת לגמרי נכונה את רוח הדברים ובינתיים החיילת הגיעה אלינו היום ונשארת לישון, אבל עוד לא ראיתי אותה כי הוזעקתי על ידי בתי לאסוף את הנכדים כי היא נתקעה עם תקר בצמיג......
השבמחקאבל הכל טוב, כי זכיתי לעוד קצת זמן איכות עם המתוקים שלי (והרבה "זמן איכות" עם עם ישראל בפקקים, בעיקר בדרך חזרה
תענוג אמיתי, והיום זכיתי לעוד קצת מהתענוג הזה כי היה לבתי תקר בצמיג והוזעקתי להוציא אותם מהגן כי היא התעכבה....
השבמחקחברים שלנו הפכו לסבא וסבתא בשנות הששים לחייהם ובכל זאת אני רואה אותם נהנים במרץ ופעילים מאד.....יש למה לצפות
לגבי הצוואה - עד כמה שאני מכירה חלק מבני הדודים האלה (כולל גיסי) הם מאד חיכו לכסף. הדוד הזה, איש יקר ואהוב היה, אבל היתה לו נטייה להפריז בעניין הזה, של איך האחיינים שלו הם כמו ילדיו, ואיך כל מה שיש לו יילך אליהם בסוף...ולא נראה לי שהם הבינו כמה באמת יש לו וכמה מזה נבלע בכל חודש על ידי בית האבות הסיעודי של אשתו.... יש כמה מביניהם שתמיד חסר להם כסף, ונראה לי שהם צפויים לאכזבה מרה...
אמן ואמן שיהיו רק שגרות רגועות שכאלה
השבמחקבינתיים החיילת הגיעה אלינו, ואני הוזעקתי על ידי בתי שנתקעה עם תקר בצמיג, לאסוף את המתוקים מהגן, אז זכיתי בעוד כמה זמן של מתיקות טוטאלית! אבל לא נשארתי אצלם כי רציתי להיות קצת עם החיילת, ובערב אני הרי יוצאת עם חברות...
אשמח מאד לראות את הסרט הזה. לילדים יש מוח מקורי ופתוח, ואני מאד אוהבת לשמוע מה יש להם להגיד על כל מיני דברים
השבמחקלפני כמה שנים עשיתי סרט דומה על הנכד כשהיה בגיל חמש בערך. יצאו כמה קטעים שאני מאד אוהבת.
השבמחק<a href=https://www.youtube.com/watch?v=wiY2gmYAseshttps://www.youtube.com/watch?v=wiY2gmYAses</div>
עכשיו תורה של הנכדה...
כל הכבוד שהצלחת לא לקנות משהו ( משהו קטן לנשנש - קנית ?)
השבמחקועם נכדיםזה הכי כיף !
אנחנו מאוד מסכימות בנושא הזה :)
הנכדה שלי ( יש לי חמישה- ארבעה נכדים ונכדה אחת) מתכוננת לבקר בחופשת הפסח ואני והיא כבר מתרגשות והיא גם יודעת שיהיו לה המון צילומים בים :)
"אין חושך בחוץ" - זה חמוד. נשמע כמעט פילוסופי :)
השבמחקכן, קניתי לו משהו קטן לנשנש, ישבנו על ספסל ופטפטנו תוך כדי שהוא נשנש....
השבמחקתיהני עם הנכדה בפסח
הוא מאד פילוסופי, הקטנצ’יק הזה.
השבמחקשניהם , האמת.
המוח כל הזמן עובד...וגם הנפש
תמיד זה כייף לקרוא על הבילויים עם הנכדים, האהבה שלך עובדת מסך לגמרי, מרגישים אותה מכל מילה, להתמוגג
השבמחקאני מקווה שיום חמישי אכן יעבור בשלום ותוכלו, כך או אחרת להפחית את המתח הכרוך בהתעסקות עם הירושה.
תודה פועה
השבמחקאכן מתמוגגת מהם
לגבי יום חמישי - בינתיים אני כבר יודעת על לפחות מחצית מבני הדודים שלא יהיו נוכחים בהקראת הצוואה, בגלל חו"ל, חופשות ומחלות...נראה מה יהיה.
מצחיק להגיד "התעסקות עם הירושה" כשנראה לי שמה שייאמר שם הוא שבעצם לא נשארה ירושה.....הדירה הלכה והכסף שנשאר הלך בינתיים גם או לפחות מיועד להמשיך להחזיק את אשתו של הדוד בבית האבות הסיעודי.....
הגעתי רק עכשיו, מקווה שהיה יום מהנה.
השבמחקכן, היה מאד מהנה. וגם זכיתי לראות את הקטנטנים שוב במקרה כי לבתי היה תקר בצמיג והיא ביקשה שאאסוף אותם מהגן כי היא מאחרת....
השבמחקוהערב עם החברות היה תענוג, כרגיל
זה מדהים שהילדים של היום פתוחים כל כך לדברים כאלה ו אפשר לדבר איתם על הבדלים בין החורף לקיץ והם ממש מבינים
השבמחקבשישי האחרון כשהמשפחה של גיסתי התארחה אצל ההורים שלי, אחת הבנות היא חד הורית ויש לה ילדה בת 4, שמעי, האוצר מילים של הילדה הזאת, הצורה שהיא מתבטאת, ומדברת ואומרת מה היא רוצה ואיך היא מרגישה וכו’. ואוו!
וגם האמא שלה אמרה שהיא מאוד עצמאית יחסית לגילה ועושה דברים לבד
וזה מדהים
לרוב ילדים הם גרסה משודרגת של ההורים שלהם
אבל נראה לי שבשנים האחרונות זה משודרג ++
אני לא יודעת אם זה "הילדים של היום" או באמת תלוי בכמה ההורים (והגננות וכו) משקיעים בהם. נכון, ילדים היום חשופים ליותר ממה שאנחנו היינו חשופים בילדותנו (ואת נחשפת לעוד יותר ממני), אבל ילדים שמדברים איתם בגובה העיניים, מספרים להם, עונים תשובות כנות ומלאות על השאלות שלהם, חושפים אותם לתכנים מענינים שמתאימים לגילם בטלוויזיה או במחשב....יש להם באמת פוטנציאל עצום.
השבמחקמצד שני - לא מבינה מה קורה לנוער ולבני העשרים פלוס. אוצר המלים אפסי, התחביר שגוי, השכלה כללית - לא קיימת.....אז מה קורה בין לבין?
זה מאוד תלוי בחינוך מהבית, וסדר עדיפויות
השבמחקהרי לא כל בני הנוער הם כאלה, מאידך את רואה הרבה יותר כאלה מבעבר
סתם דוגמא, כשאני הייתי ילדה היה עניין של לעודד ילדים לקרוא ספרים
היום אני נתקלת ביותר ויותר הורים שמתלוננים שהילדים שלהם לא קוראים ספרים, אבל הם בעצמם לא עושים שום דבר כדי לעודד קריאה של ספרים
ילדים לוקחים דוגמא גם מההורים שלהם על התנהגות
זה כמו שהיום את יכולה לראות יותר ויותר אנשים שוקעים לתוך תוכניות ריאליטי מטופשות כמו האח הגדול, במקום להתעסק במהות של החיים בדברים החשובים באמת.
והילדים שלהם רואים את זה ופשוט מעתיקים מהם
בבית שבו הורים מקנים לילדים השכלה, דוחפים אותם לקרוא, נותנים להם ידע, דברים כאלה לא קורים
להרבה הורים היום אין כוח להתעסק ממש עם הילדים שלהם, זה יותר קל כשהילד עם הראש בתוך הטלפון או המחשב משחק במשהו מאשר באמת להעסיק אותו עם דברים שיתנו לו יותר עניין ותוכן לחיים
נכון
השבמחק"בצבא לא השתנה כלום - הכל לא מאורגן וכל החלטה היא בסיס לשינוי" - לאף אחד לא אכפת מהזמן של החייל הבודד. יזמינו אותה ב-8 ליתר ביטחון ויגיעו ב-12 בעצמם (המפקדים), ימרחו זמן עד 16 וישבצו אותם למחרת...
השבמחקאבל מה שהיא מפחיד אותי בצבא זה ילד חולה. לא חשוב אם חום או כוויה או חתך. זה יכול להתדרדר מהר כי גם במקרה זה לאף אחד לא אכפת!
אני רואה שלחצתי על איזה כפתור רגיש במיוחד כשדיברתי על חוסר הארגון של הצבא. וזה לגמרי נכון העניין הזה של ילד חולה, מיובש וכו.
השבמחקבכל אופן עד סוף השבוע היא כבר שובצה לאחלה ג’וב עם אחלה תנאים....