הקראת הצוואה וסוף השבוע שהיה

התחלתי לכתוב את הפוסט הזה ושמרתי בטיוטות.....ומאז אני לא מצליחה בכלל לגשת ל"קטעים קודמים"...עוד מישהו נתקל בתופעה הזאת? יש עם מי לדבר בישרא? לא נראה לי.

 

המפגש עם החברות בשלישי בערב היה מהנה מאד כרגיל איתן, וברביעי הייתי בכיתת אמן באימושיין ואחרי כן בקבוצת המנטורינג אצל המאמן שלי - הנאה צרופה!!!

 

בכל אופן - להקראת הצוואה של הדוד הגיעו שני בני דודים, פרט ל-T ואני, ובני הדודים האפוטרופוסים.

זה היה מוזר.

עורך הדין הקריא את הצוואה, ואז נתן הסבר יפה ומפורט לגביה. 

התברר, שפרט לכך שכבר אין בירושה דירה (והוא הסביר מאד יפה מדוע הדוד נאלץ למכור אותה וכיצד T הציל את המצב על ידי כך שהוא קנה אותה ובכך לא היה צורך שהדוד יעזוב את הדירה ויגור בשכירות עד סוף ימיו), החליט הדוד (בניגוד למה שלחש כל השנים לאחייניו האהובים) להעביר את כל מה שנותר לו (כסף) לאשתו (שחייה כאמור בבית אבות סיעודי שעולה 16,000 ש"ח בחודש). 

במקרה (שכבר לא נראה אפשרי) שגם היא תלך לעולמה ועדיין יישארו כספים, מיועדים 10,000 ש"ח מתוכם לצה"ל, 10,000 לארגון "יד שרה", והנותר יחולק שווה בשווה בין 8 אחייניו ואחייניותיו. 

התכולה של הדירה, לפי הצוואה, שייכת ל-T.

T לא רוצה משם שום דבר, והוא כבר הודיע לכל בני דודיו שהם מוזמנים לבוא לקחת מהדירה כל מה שיחפצו. אחד מבני הדודים שנכח בהקראה, אמר שיש שם כמה שטיחים יקרי ערך, וייתכן שניתן למכור אותם ולחלק את תמורתם בין כל בני הדודים. 

בני הדודים שלא נכחו בהקראה קיבלו את הצוואה ואת ההסבר במייל, ובשלב זה לא שמענו עדיין מאף אחד מהם.

הפריט היחיד שהוזכר בצוואה במפורש היתה טבעת זהב שהיתה שייכת לאמא של הדוד (סבתא של T), עליה חקוק שמה ובתוכה חקוקים שמותיהם של חמשת ילדיה. את הטבעת הזאת ביקש הדוד להעניק לבת של בת דוד מהצד השני של המשפחה (לא אחת מאחייניותיו) אשר קרויה על שם אמו. בשבת נסענו לדירה, T, אחד מבני הדודים ואני, לחטט במגירות ולנסות למצוא את הטבעת. מצאנו אותה. היא לא במצב הכי טוב, וספק אם בת-בת הדוד תרצה לענוד אותה (גם אחרי ש-T יישר אותה וילטש אותה) אבל היא תקבל אותה כמובן ותעשה בה כרצונה. 

 

החיילת שלנו, שהיתה אמורה להגיע אלינו ביום חמישי, הודיעה בסוף שהיא תגיע בששי. כן, יש לה קטע של חוסר החלטיות (או יותר נכון - כל רגע היא מחליטה משהו אחר). כשהתברר שהיא תגיע ברכבת של 15:10, כמה דקות אחרי שהאוטובוס האחרון מתחנת הרכבת ליישוב שלנו יוצא (חוסר התיאום בין הרכבות לאוטובוסים תמיד מרתק בעיני) קמתי בלית ברירה מהשנ"צ כדי להביא אותה, ואחרי כן כבר לא הצלחתי להרדם שוב. לא נורא.

היא היתה אמורה לישון אצלנו בששי אבל היה ברור לנו (עוד לפני שהיה ברור לה, כנראה) שהחבר שלה יבוא לקחת אותה אחרי ארוחת הערב שוב, והיא כבר לא תחזור. זו היתה ארוחה עם משפחתו של אחי, והם כולם התלהבו ממנה והיה ערב ממש נחמד. בתי ומשפחה לא הגיעו, הם ארחו את אחותו של חתני ומשפחתה. 

 

בשבת התברר שהיא שכחה אצלנו את המדים ואת החוגר (עוד תכונה אופיינית - היא לגמרי מעופפת ), אז כשחזרנו מהדירה של הדוד אספנו אותה אלינו, והיא כבר נשארה לישון ויצאה מכאן הבוקר לבסיס. כמובן שמישהו לקח לה את התיק בטעות מהאוטובוס....אבל בסוף התיק נמצא אחרי כמה שעות. בקיצור - לא יהיה משעמם עם המתוקונת הזאת. 

סוף סוף היא שובצה בתפקיד סמב"צית (סמל מבצעים, למרות שהיא לא סמלת ואיזה מבצעים יש בבה"ד 20 בצריפין ?) - אחראית על השמירות, אחראית על טיפול בחיילים ("למשל מישהו התעלף אז טיפלתי בזה" היא נתנה דוגמא). היא אמורה להיות יומיים בשבוע בבסיס, ופעם בחודש לסגור סופ"ש. כל שאר הזמן היא חופשייה, וכבר התחילה לעבוד. אנחנו מניחים שגם העובדה שהיא הוכרה כחיילת בודדה וגם המשפט שהיא צריכה לצאת ולהעיד בו מידי פעם גרמו לשיבוץ הזה. בכל מקרה היא כנראה תגיע לכאן שוב בשלישי....

 

המזגן בחדר שלנו שוב מקולקל (אותה תקלה error 5) בפעם השלישית השנה....מחר יגיע שוב טכנאי לנסות לפתור את זה. אני מאד מקווה, כי אין לי עכשיו חשק (או כסף) להשקיע במזגן מיני מרכזי חדש........