השבוע סיימתי את קורס "נקודת מפנה".
חודשיים של לימודים לפי שיטת "סאטיה" בבית הספר לאימון emotion - שגם באו לחולל מפנה בחיי וגם היוו הכנה לתכנית המאמנים שכנראה אעשה בחורף.
אז התפנו לי ימי ששי, זה טוב, אבל גם מרגישה שיהיה חלל ריק היכן שהיה הקורס.
היה לי טוב ללמוד, טוב לחוות את תהליך הטרנספורמציה שהתכנית הזאת מלמדת ומאפשרת...טוב עם האנשים שלמדו לצדי (למרות שעד היום איני מכירה את חלקם הגדול - היינו כשמונים איש!).
הקשבנו, כתבנו, תרגלנו, שיתפנו, לפעמים התווכחנו - בעיקר צמחנו.
זה היה קורס לצמיחה אישית.
קורס להתעמקות פנימה, לימוד עצמי, היכרות עם עצמנו - דרך הגוף והרגשות.
בעזרתו (ובעזרת האימון הנלווה) הצלחתי להגיע למעמקים ששום אימון או טיפול קודם לא הצליחו, חלקם לא ניסו או לא העזו.
כאן זה פשוט קרה, שוב ושוב - והכל בזכות השיטה. העבודה דרך תחושות הגוף.
תהליך די מדהים, בעיני.
השמנדוב חולה לסירוגין כבר יותר משבועיים - קודם זה היה חיידק (התברר בדיעבד כחיידק) שתקף את מערכת הנשימה, עיניים, אזניים....והפיל חצי מהקבוצה שלו בגן (כולל כמה גננות), ואחרי שזה עבר, תוך כמה ימים שוב חטף דלקת אזניים נוראית (כאבים+בכי בלי חום) ושוב שיעול שמעיר אותו בלילה...אז שוב הוא עם אנטיביוטיקה (אולי לא קיבל למספיק זמן בנאגלה הראשונה?) ושוב בתי איתו בבית במקום לעבוד....
מחר אשמור עליו בבקר כמה שעות. מסכן קטן!
הייתי אצלה גם בראשון אחה"צ (עם בעלי) לבלות קצת עם הנכדים.
יום ראשון היה קשה מאד לחכמוד. הוא היה תחת סטרס כלשהו באותו היום - בטח בתגובה לכל הצומי שהשמנדוב קיבל עקב הבכי + כאבי האזניים... והציג בפני בתי (וגם הגננות בגן) את שלל צבעי הקשת של ה-terrible twos שעוברים עליו גם ככה.
בגן הוא סירב ללכת לשירותים וכמובן שברח לו פעמיים....והוא כל כך התבאס מזה!
גם בבית הוא סירב, וברח לו שוב...
בעלי שיחק עם השמנדוב בסלון והחכמוד לקח אותי לחדר השינה של הוריו לראות "פו הדוב - פיל נפיל" בטלוויזיה. היו לנו שם כמה רגעים של חסד...הוא אפילו צחק בקול רם.
מאוחר יותר כאשר היא הושיבה את שניהם לאכול הוא התחיל לזרוק אוכל וגם לירוק ....
בתי הורידה אותו ברוגע מהכיסא והודיע לו כי ככה לא מתנהגים בזמן האוכל ובכלל, ואסרה עלינו (במבט!) להתייחס אליו עד שיתעשת.
תוך כמה דקות הוא ניגש אליה: "סליחה אמא, סליחה. לא התכוונתי".
הלב שלי התכווץ (שלה עוד יותר)....
אבל היא לא נסוגה.
"אתה מבין מה קרה חכמודי? " היא שואלת אותו בלי להרים אותו על הידיים.
"אני כועס" הוא עונה לה (ואני מתאפקת לא לצחוק).
"אני כועסת" היא מתקנת אותו. "אתה מבין למה אני כועסת?"
"לא זורקים אוכל ולא יורקים" עונה החכמוד וחוזר ואומר "סליחה אמא, סליחה. אני לא התכוונתי".
בשלב זה היא כבר לא מתאפקת. מרימה ומחבקת אותו חזק ואומרת "נכון, אני סולחת לך חכמודי. אני כבר לא כועסת" ושלשתנו שלוליות.....
אי אפשר לעמוד בפני הילד הזה!
השמנדוב, ברגע שקיבל טיפות לאזניים ואנטיביוטיקה, כבר שוב מחייך ומשחק וזורה הרס איפה שרק אפשר.
אני שרה להם והוא מוחא כפיים ומניע את הראש מצד לצד (ככה הוא "רוקד").
המשבר עם החכמוד חולף לרגע, עד שהשמנדוב מנסה לקחת לו צעצוע.
"לא, שמנדובי, זה שלי." וגם "תעזוב אותי"....אין לו סבלנות לקטנצ'יק היום. מה לעשות, יש ימים כאלה.
ובתי כבר מרגישה כמו כישלון חרוץ כאמא.....
אני מסבירה לה שלא רק שהיא לא כישלון, ולא רק שהיא עושה כמיטב יכולתה, היא אמא מדהימה בעיני!
היא פורצת בבכי, הרגשות כבר צבורים אצלה הרבה זמן....
זה לא פשוט לגדל שני תינוקות, לעבוד, לנהל בית.....
נכון, גם אני עשיתי את זה. וגם לי זה לא היה פשוט. זה היה קשה מאד.
מאד.
מאד.
ולכן כל כך חשוב לי להיות שם בשבילה יותר ממה שהיו שם בשבילי.
והאמת שהיא מאפשרת יותר לעזור לה מאשר אני אפשרתי.
אבל לא באמת היו לי הרבה אפשרויות.
בגלל מצבה הנפשי של בתי ובזכות התור למסאז' שנדחה ליום חמישי, אני נוסעת אליה גם ביום שני.
אחרי האימון ואחרי החדר כושר.
הגעתי בזמן לאסוף אותם מהגן, והפעם החכמוד במצב רוח מצוין (וגם הלך לו טוב עם השירותים במהלך היום) ובזמן שבתי משוחחת עם הגננת,
הוא מוביל אותי לכיתה של השמנדוב.
השמנדוב "רוקד" בידים של הגננת שלו, אבל ברגע שהוא רואה אותי הוא מגדיל עוד יותר את החיוך ומרים אלי שתי ידיים.
אני כולי נחת סבתאית באותו רגע!
החכמוד והשמנדוב מתחבקים, ושוב אני נשפכת מנחת.
אחר הצהריים הזה הוא די תיקון ליום הקודם.
בתי מסדרת לכל אחד מהם פינת משחק בצדדים רחוקים זה מזה של הסלון....אבל איכשהו הם מוצאים זה את זה והמשחקים מתערבבים וזה בסדר. נראה לי שהיא נושמת לרווחה.
החכמוד לא בורח לחדר ההורים, וכולם מצליחים לשחק ביחד.
יש ימים כאלה.
נוסעת הביתה רגועה ומחוייכת....
ואתמול בערב נפגשתי עם חברות. היה כל כך כיף, כרגיל.
החברות שלנו התחילה בשירות הצבאי שלנו, אבל עם אחת מאיתנו לא היה בכלל קשר אחרי השירות.
שתיים מאיתנו היינו בקשר, לפעמים יותר ולפעמים פחות, במהלך כל השנים האלה. אבל השלישית מצאה אותנו במקרה לפני כמה שנים, נפגשנו והבנו שלמרות השנים ולמרות הניתוק - יש בנו כל הרבה מן המשותף....ומאז אנחנו משתדלות להיפגש, שלשתנו, פעם בכמה שבועות / חודשים.
ובכל פעם אנחנו כל כך נהנות....והקשר מתהדק ומתחזק.
אז הבקר אני בבית, קוראת בלוגים וכותבת קצת....ובטח אתרגל קצת אסטרולוגיה...
ואולי גם אשן סייסטה (הלכתי לישון אחרי חצות אתמול)...
והערב יש מפגש לקראת קורס המאמנים (המשך של נקודת מפנה) שמתוכנן לחורף...
ומחר, כאמור, אשמור על השמנדוב בבקר
ואחה"צ אקבל את העיסוי שנדחה מיום שני.....נראה לי סיום מושלם לשבוע הזה...
דרך אגב, אם דברים משתבשים לכם בתקופה האחרונה (מ-26/6 ועד 20/07) יכול להיות שזה בגלל שפלנטה מרקורי נמצאת בנסיגה כרגע...
בדרך כלל זה משבש דברים קטנים כמו לאבד מפתחות או תקלות בגלל שיבושי תקשורת - פגישות שמתפספסות או אפילו חוזים ועסקאות שלא יוצאים לפועל או שמתחרטים עליהם אחר כך....יש אסטרולוגים שמתייחסים בחומרה רבה להשפעה זו אבל מניסיוני אלה בדרך כלל שיבושים מעצבנים אך לא הרי גורל.....בכל אופן בהצלחה וקחו הכל בקלות 
נשמע שהחיים שלך מלאים, מעניינים ומגוונים! איזה כיף לקרוא!
השבמחקכמה טוב לבת שלך שאת יכולה לתמוך בה ברגעים קשים ולשמוח איתה ברגעים משמחים. זה כל כך חשוב. אני מקווה שגם אני אוכל להיות שם בשביל בתי כשהיא תהיה אמא (אם היא תחליט שהיא רוצה להביא ילדים לעולם. כרגע זה מוטל בספק).
ולגבי הדברים הקטנים המשתבשים - אני תוהה אם לא מדובר פה בנבואה שמגשימה את עצמה, גיליתי שאם מתכווננים לשיבושים אז השיבושים קורים.
זה שהבת שלך מאפשרת לעזור, זו נקודת המפתח. כי עזרה שאין רוצים בה, אינה עזרה.
השבמחקהבת שלי צריכה ללדת ממש בקרוב. היא כבר עם בטן של חודש תשיעית, עם קצת צירים, ועם זרמים ברגליים שנגרמים בגלל לחץ על העצבים כשהתינוקת זזה לכיוון תעלת הלידה. הפער בין שתי הנכדות יהיה כמו בין חכמוד לשמנדוב. מקווה שאוכל לעזור, למרות המרחק הגאוגרפי. אני נהנית מאוד לקרוא אצלך על הזאטוטים, מעין ’בקרוב’ בשבילי.
וברכות לסיום הקורס. נשמע שהשיטה הזו פשוט התאימה לך, ואולי את הגעת אליה בזמן המתאים לך. בכל מקרה היא עבדה, וזה הרי המבחן האולטימטיבי, מבחן התוצאה. ברכות!
אני מאוד רחוק מעניני אסטרולוגיה ואפילו מתייחס אליהם בביטול גמור,אבל אם כוויה ביד של בתי ברגע של הסח הדעת,
השבמחקביטול המנוי בYOU וחזרה לסלקום כמו שסיפרתי עכשיו בפוסט שכתבתי נחשבים,אז אני צריך להתייחס ביתר רצינות לעניין האסטרולוגי
שיהיו בריאים הנכדים,ההפרש בין ילדיי הגדולים הוא שנה וחמישה חודשים ומה שסיפרת עשה לי דה ז’ה וו לימים אחרים
את מזכירה לי את עצמי בעניין הלימודים.
השבמחקכשנגמר סימסטר משהו חסר לי, אני אוהב ללמוד וזה תופס מקום חשוב בחיי
אני מבין את מה שקורה לך. מצד שני יש זמן לדברים שמזניחים קצת בגלל הלימודים והעבודות (אם יש כאלו) וזה הזמן להשלים.
הנסיגה של מרקורי מזכירה לי איזו מפת כוכבים בקשר ליום הולדת...
תודה! באמת חיים מלאים מעניינים ומגוונים.
השבמחקובאמת אחד הדברים שהכי חשוב לי בחיים (ותמיד היה הכי חשוב לי) זה להיות שם בשביל הילדים שלי.
אני עצמי גדלתי בבית מאד אוהב וקבלתי המון מהורי - אבל לא קבלתי את התחושה שהם שם בשבילי no matter what. גדלתי בתחושה שכל מה שאגיד או אעשה יישמש מתישהו נגדי - ולמדתי לשתוק, להסתדר לבד, לסמוך על עצמי. כשילדיי נולדו היה לי הכי חשוב בעולם שהם יידעו שאנחנו כאן בשבילם תמיד, שהם יכולים לדבר על הכל, לשאול הכל, לבקש הכל - וגם אם לא נוכל להענות תמיד, לעולם לא תהיה שם שיפוטיות או ביקורת או לעג. נראה שזה הצליח - כי מאז ומעולם שניהם באמת פנו אלינו עם כל דבר בפתיחות מפתיעה ומבורכת. אני מאושרת על כך.
ולגבי הנבואה המגשימה...בדרך כלל רק אחרי שדברים מתחילים להשתבש לי וסביבי אני רצה לבדוק בכוכבים מה קורה, ולא להיפך....
יש לי הרגשה שהחברות שנפגשת איתן אתמול, מרגישות בדיוק כמוך!
השבמחקואצלי מרקורי בנסיגה כבר שנה שלמה, נתקע לו הרוורס...
וואי וואי, בריאות שלמה לבת שלך ואיחולי "בהצלחה" בשבועיים/שלושה הקרובים (עד שההשפעה של מרקורי תחלוף).
השבמחקהאמת היא שדווקא משום שאני אדם סופר רציונלי ואפילו סקפטי, שתמיד נמשך מאד לעל-טבעי , רוחניות וכו - כל תחום שאני קוראת או לומדת עובר אצלי מסננת של "הגיוני? / לא הגיוני?" וגם " מתאים/נכון לי או לא מתאים/נכון לי"....ובאסטרולוגיה (האמיתית, לא התחזיות חובקות-עולם של העיתונים, למשל) מצאתי הוכחות שוב שוב שיש "תכנית על", שיש דברים שנולדים איתם - אבל תמיד יש לכל אחד כח רצון ודרך משלו להגיב על החיים. זה כאילו שהמפה האסטרולוגית שלך היא קיטבג שקבלת כשנולדת - אתה בוחר במה להשתמש מתוך הקיטבג ובמה לא. אתה יכול גם לעבוד על עצמך ולשנות/לשפר דברים באישיותך. אתה יכול לבחור כיצד להגיב לנסיבות. זה עדיין לא סותר שאלה הנסיבות, ושניתן לקרוא אותן במפה....
צודק!
השבמחקלגבי הכל
ובמיוחד השורה האחרונה....
כרגע אני באמצע מפה של חברה (מי שהיתה המאמנת הראשונה שלי)...וזה הולך לאט (כפי שהזהרתי אותך מראש). אחרי כן המפה שלך.....
וא-פרו-פו מרקורי.....איך ייתכן שאין לי עדיין את פרטי הלידה שלך?
השבמחק17/04 איזו שנה? איזו עיר? באיזו שעה בערך?????
תעשי לי מפה??? יש !!!!
השבמחק17.04.1961 שעה 16:00 אמא שלי אומרת שהיה שעון גדול מעל המיטה וכשהיא שמעה את הצווחה הראשונה שלי השעה היתה בדיוק ארבע אחרי הצהרים, ושנים התלוצצנו על זה שכבר אז פחדתי להפריע לה במנוחת הצהרים וחיכיתי לשעה הנכונה בשביל לצאת.
בכפר סבא כמובן.
ובניגוד למנהגך תעשי לי מפה עם תחזית, במיוחד את יודעת באיזה תחום...
תודה!
השבמחקזכרתי שאת צעירה ממני בשנתיים אבל לא הייתי בטוחה
לא מבטיחה לגבי תחזית.....
i’ll will do my best
כמו שאומרים
וגם לגבי המפה....זה ייקח זמן. אז סבלנות בבקשה
נשמע שהחיים טובים בסה"כ. למרות הכוכבים.
השבמחקרק אם יש לך זמן, יש לך מה לעשות גם בלי זה לא?
השבמחקאני אוהבת את האופטימיות שמנשבת מהפוסטים שלך, תחושה של איזון בין מטלות, צרכים וכיף. קוראת, נהנית, ומשתדלת להידבק במזג שעולה מהשורות.
השבמחק:-) אפשר להשכיר אותך לכמה שעות? איזה כיף לבת שלך! ברכות לסיום הלימודים וכמובן כל הכבוד על ההתמדה לאלה מהברית מילה ששמו פה מליוני תגובות. אני מיד רצה לחתום!
השבמחקטוב , אתחיל מהסוף
השבמחקבעלי איבד מפתחות...
אבל זה קרה לו כבר מספר פעמים
אז מרקורי עדיין אשם ?
גם אצלנו הנכד הקטן היה חולה וביום ששי שעבר בילה אצלנו והיה לכולנו כיף.
שניים אחרים מהנכדים היו אצלנו ב’קייטנת סבתא וסבא’ ארבעה ימים
נסעו לפנות ערב
ואז מתחילים מחדש הגעגועים...
קראתי לזה קייטנת טרום קייטנה. מיום ראשון הם הולכים לקייטנה מאורגנת.
וכל הכבוד לך שאת עוזרת לבתך !!
טובים מאד!
השבמחקוהעקרון הוא לא לתת לכוכבים לשלוט - וכשקורים שיבושים, לקחת בקלות, להבין שזה לא סוף העולם - ואם במקרה שמים לב שהתגובה שלנו חסרת פרופורציות למקרה.....לנשום, לשהות בתחושה - לא לברוח ממנה - להתבונן בה, לתת לה להיות....לפעמים יעלה זיכרון שיסביר מה הסיטואציה הזאת מעוררת אצלי בעצם...לפעמים לא - אבל ההתרכזות בתחושה בגוף תסייע לפוגג אותה....ואז ייתכן מאד שבפעם הבאה שישתבש משהו דומה - התגובה כבר תהיה נורמלית
בלי עין הרע, מרוב שאני חופשייה אני עסוקה על מעל לראש.
השבמחקבעיקר בעשייה כיפית כמובן
אבל גם בלת"מים ...
אבל ניתוח מפות זה חלק מהפעילות בקטגוריית "כיף" אז אשמח להקדיש לך (ולך) זמן ...לכשיתפנה...
תודה יקירה
השבמחקהאמת שגם בתקופות הכי עמוסות והכי "חשוכות" שלי אני בבסיס אדם מאד אופטימי - על אחת כמה וכמה בחודשים האחרונים בהם אני באמת חופשיה!
אם אצליח להדביק שבריר מקוראי בשבריר מהאופטימיות - הצלחתי!
תודה מתוקה שלי!
השבמחקאני זוכרת את הפרצוף המאד מאוכזב של חברה של בתי ששאלה אותי את אותה השאלה ...כאשר עניתי שמלאי האנרגיות הסבתאיות שלי כרגע מוקדם אך ורק לנכדיי (אז עוד היה לי רק אחד...אז על אחת כמה וכמה גם חכמוד וגם שמנדוב) אבל כמובן אני מקבלת את השאלה פשוט כמחמאה
ותודה על שהערת את תשומת לבי לחבר’ה מברית המילה - בינתיים מחקתי את התגובות ההזויות שלהם אבל אולי זה עוד יחזור .... זו הפעם הראשונה שלי כמקבלת תגובות spam....
אני זוכרת שבעלך איבד מפתחות וגם איבד אוטו שלם או משהו דומה....ואם אני לא טועה גם אז מרקורי היה בנסיגה. הוא בנסיגה 3 פעמים בשנה למשך כשלושה שבועות בכל פעם.....
השבמחקכל הכבוד גם לכם - סבא וסבתא - על הכיף והטיפול בנכדים! תזכירי לי בני כמה הם?
חח..הוא לא איבד רכב -רק את מפתחות הרכב...
השבמחק