בסופו של דבר בתי התקשרה לבני וביניהם הכל בסדר
שניהם תיאמו בין העיסוקים שלהם - ונפגשו סוף סוף אתמול אחרי הצהריים
וגם אני ובעלי הגענו לבקר אצלה אתמול אחרי הצהריים, לבלות איתה ועם נכדינו המדהימים שכבר חלמתי עליהם בלילה מרוב געגועים
הכל לכאורה שב על מקומו בשלום - אבל יש זרמים תת קרקעיים - בעיקר בין בתי לאביה, ונראה לי שגם בין חתני לבין בעלי ולביני.
נצטרך להתמודד עם זה מתישהו בקרוב.
הבילוי המשותף אתמול (כולם יחד בלי חתני) היה מושלם! הילדים היו במצב רוח טוב וכולנו נהנינו יחד, ובתי גם נהנתה מהעזרה הפיסית שקיבלה
וזה איפשר לה להתנהל בנחת ובשלווה עם מטלות הילדים והבית....
והבקר חזרנו לאיזושהי שיגרה...
בני נסע לצפון אל ביתה של חברתו, במטרה להיות איתה אצל הוריה היום ולהביא אותה אלינו מחר.
יש לו "גיג" (הופעה) בירושלים מחר, והיא תצטרך אליו, ולה יש ראיון לחידוש הויזה בשגרירות ארה"ב ביום רביעי.
אז זכינו לבלות איתה קצת זמן איכות....וביום חמישי תשוב להוריה...
הייתי באימון שלי הבקר כבכל יום שני - ממשיכה לגלות את עצמי לעצמי, להכיר ולקבל - בלי לשפוט - מה מפעיל אותי - ולהשתחרר ממה שמיותר.
וכבהרגלי בזמן האחרון אחרי האימון הרגשי אני פוצחת באימון גופני - זה גם משחרר ומטהר את כל מה שמצטבר באימון הבוקר וגם כמובן תמיד טוב
לבריאות ולכושר 
חזרתי הביתה ועשיתי שיעורי בית בפסיכו-אסטרולוגיה....וכעת אשב עם ספר טוב...
כן, ממש שיגרה.
הורי מגיעים בששי אחרי הצהריים, אז גיסתי מארגנת ארוחת ערב.
מקווה שהטיסה תעבור עליהם בנעימים ושלא יהיו עייפים מדי.
כיון שהיא מורה, והלימודים מתחילים כבר בשבוע האחרון של אוגוסט, היא ביקשה שהורי יהיו אצלם בחלק הראשון של הביקור, ובשבועיים האחרונים הם יעברו אלינו.
תמיד אנחנו מתאמים כך וזה תמיד מסתדר מצוין.
כך כאשר הם יעברו אלינו, יהיה להם איזה שבוע להיות כאן במקביל לבני, ואז הוא יטוס והם יישארו עוד שבוע איתנו לבד.
אולי זה יעזור לי להתגעגע אליו פחות....
אבל כבר אמרתי שכל עוד טוב לו - והפעם אני יודעת בטוח שיהיה לו טוב - אז אני בסדר גם אם הוא רחוק.
הוא מתחיל לימודים שוב, הוא יגור עם חברתו....נראה לי שיהיה יופי.
אז שבוע טוב לי ולכולנו
אני מקווה שבתך ובעלה יפנימו שיש לכם חיים ואתם עוזרים כשאתם יכולים בלי לפגוע בעצמאותכם
השבמחקהרבה שישו ושימחו מחכה לכם בקיץ הזה,תחזיקי מעמד
אני החסידה הראשית של שגרה. היא לדעתי המאפשרת האמיתית של החופש. ושמחה שהסתדרו הדברים בין הבת לבן, וגם אם יש דברים בגו עם החתן (ולמי אין), זה בגדר הנורמלי והסביר לגמרי. ועכשיו נותר להנות מהכל.
השבמחקכשיש שגרה, זה מצב נורמלי מבחינתי.
השבמחקמקווה שתוכלי להנות המשגרה שלך ושהכל יסתדר על מקומו.
גם אני אוהבת את השגרה הבטוחה והידועה
השבמחקובענין חתנים איך ’תרופה למכה’ אמרה ...למי אין בעיות איתם ? ( טוב לא עם כולם ...)
מאחלת לך שבוע טוב ורגוע.
מאחלת לך הרבה נחת מהם והרבה שלווה
השבמחקתודה טליק
השבמחקבמקרה שלנו נראה שבתי ובעלה מבינים שיש לנו חיים ואנחנו עוזרים כאשר מתאים לנו ובאופן שמתאים לנו - אבל קשה להם עם זה.
ועל זה נאמר: זה מה יש.
בשיחה ההיא אליה היא "זימנה" אותי בשבוע שעבר היא הדגישה כמה פעמים שמאד חשוב לה לא להיות כפויית טובה. נראה לי שזה משום שהיא מבינה שהיא באמת קצת (!?) כפויית טובה....וזה מתנגש לה עם הערכים שעל פיהם חינכנו אותה....
בקיצור - הם חייבים להמשיך להתבגר ולהמשיך ללמוד להתמודד עם חייהם - ובסופו של דבר להבין שהם אחראים לחיים שלהם ולמציאות שלהם. יש לנו תפקיד - כהורים וכסבים, אבל זה לא התפקיד שהיה לנו כאשר הם היו קטנים /נערים / מתבגרים. התפקיד שלנו והאחריות שלנו השתנתה, ועליהם להבין, להפנים, לקבל, ולחיות בהתאם.
השבמחקנכון שלכל אחד יש משהו עם החתן / כלה לפעמים...
בדרך כלל המוטו שלנו הוא להחליק איפה שזה באמת לא קריטי, להתחשב, לבוא לקראת....
אבל הבחור הספציפי הזה הוא קשה לפיצוח - רגיש ברמות על (בעצם יותר נכון לומר שסובל מרגשי נחיתות ברמה אטומית ממש) ואי אפשר אף פעם לדעת מה יקפיץ אותו / יפגע בו. אבל הרגישות הזאת היא רק לגבי עצמו - הוא לא רואה את האחר ממטר.
הוא מאד השתפר מאז שהוא עם בתי, זה נכון, אבל הדרך עוד ארוכה.
בתי הציעה שבכל פעם שנראה לי שהוא מתנהג אלי בצורה פוגענית או חסרת התחשבות - לומר לו זאת באותו הרגע - הוא זקוק להתעמתות הזאת אחרת אין לו מושג מה קורה בצד השני, והעלבון שלו רק גדל ומתרחב ומאבד פרופרציות. אני אנסה אבל זה ממש לא ב-DNA שלי ....נראה מה יהיה
תודה
השבמחקאני תמיד חשבתי שלאמא של הבת קל יותר עם החתן מאשר לאבא של הבת, וכך זה נראה בשנים הראשונות שהלם יחד - למרות שהוא טיפוס בעייתי, ווכחן, עקשן ומלא רגשי נחיתות.
השבמחקאבל מאז הלידה של החכמוד גיליתי שהחתן מצליח לעצבן אותי לא פחות מאשר את בעלי. וזאת למרות שאני עושה הכל כדי להתחשב ולתת את המרחב והכבוד וכל מה שהוא צריך.....
תשמעי, אחד הדברים שכבר הבנתי בחיי הארוכים, זה שלילדים תמיד יהיו תלונות להורים שלהם, ושזה לא ממש קשור למה שההורים נותנים או לא נותנים. אז מה שהכי חשוב זה שנהיה שלמים עם עצמנו, כי הם תמיד ימצאו על מה להתלונן.
השבמחקנשמע שהביקורים עוברים בנעימים ובמיוחד שיש עוד למה לחכות. תהני מהקיץ הזה חברתי הטובה, ותזכרי שאני מחכה לשיגרה האמיתית, זו שבה יהיה מספיק זמן לחדש את פגישותינו כקדם.
זה נכון, ואנחנו באמת משתדלים להיות לגמרי שלמים עם מה שאנחנו עושים ומה שאנחנו נותנים. אני גם לא מאלה שצריכה שיגידו לי תודה כל הזמן. להיפך, זה מביך אותי. אבל אני בטח לא מצפה ליחס קר נעלב וכועס...ועל זה באמת לא אעבור בשתיקה בפעם הבאה שאתקל בכך.
השבמחקבכל אופן הביקור של הבן עובר בנעימים, ביום ששי מגיעים גם הורי והחגיגות בעיצומן
אחרי זה שבועיים בצפון איטליה....דולומיטים, דרום טירול וכו .....ואז ...אתקשר ונקבע להיפגש :)
טוב שהדברים הסתדרו!
השבמחקזרמים תת קרקעיים תמיד יש, צריך להזהר רק לא לטבוע...
שיהיה לך המשך שבוע מצוין!
זרמים תת קרקעיים... כמעט שם נרדף למשפחה. ויש לך מנה גדושה של משפוחה בזמן הקרוב (-:
השבמחקאני חושבת שאולי פשוט קשה לבת שלך, שני קטנטנים, מן הסתם היא ובעלה עובדים. אני זוכרת את עצמי כשהגור היה קטן, כל העזרה שקבלתי (וקבלתי) אף פעם לא הספיקה. כמובן, שזה לא אומר שאת צריכה לתת יותר ממה שמתאים לך! אבל פתאום עלה בי איזה גל הזדהות עם ביתך...
הורייך גרים בחו״ל?
תודה ...
השבמחקאכן צריך לנשום
צריך לנסות להבין מה הטריגר האמיתי שגרם לתגובה שלי
ומעל הכל צריך לתקשר ....צריך לדבר...צריך לשאול - ולא למלא את הראש בפנטזיות ולתת להן לצמוח בלי פרופורציה...
אין לי ספק שקשה לבת שלי. אין אף אחד בעולם שמבין אותה יותר ממני - כי אני עברתי בדיוק את אותו הדבר איתה ועם אחיה. הפרש הגילאים זהה, המצב הכלכלי דומה....ההבדל הוא שלי לא היתה עזרה שמתקרבת אפילו למה שהיא מקבלת ממני. ולכן כל כך חשוב היה לי להיות שם בשבילה. אבל את צודקת - במצב הזה לא משנה כמה מקבלים זה אף פעם לא מספיק. ולכן גם אמרתי לה בשיחתנו בשבוע שעבר - שאני מבינה שלעולם לא אוכל לתת את כל מה שהיא צריכה, אבל אני עושה מה שאני יכולה, מה שמתאים לי, ולא קרה אסון אם היא מבקשת ואני צריכה לסרב. אני בטוחה שכמו שלי יש issues עם לבקש עזרה, במיוחד כאשר התשובה היא "לא" - גם לה בטח יש, והיא תצטרך ללמוד להתמודד עם זה....
השבמחק...אה וכן: הורי חיים בחו"ל מאז 1987.....
השבמחקאבא קיבל שם תפקיד בחברה שלו (גם כן מחשבים) ומאז הם שם למרות שכבר 4 שנים הוא לא עובד.....
עכשיו זו אמא שמסרבת לזוז. אנחנו כל הזמן מנסים לשכנע אותם לחזור....