כל השבוע היה נהדר.
התאמנתי (נפשית ופיסית), נפגשתי עם חברות, למדתי, קראתי, ביליתי בכיף עם הנכדים.......
עשיתי מה שרציתי, נהניתי ממה שעשיתי, תרמתי מזמני ומאהבתי לחבריי ולאהוביי.....
בשבת בבקר בדרך לקאנטרי ממש הרגשתי אושר. שרתי לי כל הדרך.
והתאמנתי כשעה וחצי בכיף ומכל הלב.
והילדים באו עם הנכדים ונהנינו עד הגג.
ואחרי הצהריים פתאם ....נפילה.
בטוח שמשהו עומד להשתבש.
האשלייה של האושר .....היא רק אשלייה.
אני לא באמת רואה את המציאות כפי שהיא.
אני לא יודעת איך בעלי באמת מרגיש לגבי העובדה שאני לא עובדת.
אני לא שואלת ואני לא רוצה לדעת. אני מפחדת.
אני לא באמת יודעת אם הוא עדיין אוהב אותי.
אני לא יודעת מה יהיה.
אוי, מה יהיה? מה יהיה איתי? מה יהיה איתנו?
אולי לא כדאי שארשם להמשך הלימודים.
אולי עדיף שאחזור לעבודה, או אמצא לי עבודה אחרת אבל באותו מקצוע....
מה יהיה?
כאילו משהו עומד להתמוטט. עלי, מתחת לרגליי....
אני גרועה בעצות, אבל בכל זאת - האם לא עדיף לשאול אותו מה הוא חושב, ובהזדמנות זאת גם לספר לו עד כמה חשוב לך לעשות את מה שאת עושה? לפעמים בירור פשוט יכול לנפץ הרבה מגדלים אפלים, חסרי בסיס, שאנחו בונים בדמיוננו המבוהל.
השבמחקתרגישי טוב.
אני לא יודעת אם זה המצב אבל אני מכירה מקרוב מדי את המצבים שממש טוב עכשיו ופתאום מנקר בך חשש שזה אשלייתי בלבד ועוד מעט יקרה משהו שיהרוס את רצף החיובי.
השבמחקמציעה לך לא להזין בזה את הנשמה שלך. להיות ערה למצבים בעייתיים ולהתמודד איתם כשהם באמת קיימים.
מה עם איזה ערב רומנטי עם האיש שלך? תפתיעי אותו עם משהו מיוחד. זוגיות צריך לטפח ואני בטוחה שבלי שום קשר, כל השנים והחוויות שצברתם כבר הוכיחו לך לא פעם שהוא אוהב אותך...
תאחזי בדברים שעושים לך טוב ותשמרי אותם במקום קרוב.
חיבוק לשבוע יפה יקירה
את ממש לא גרועה בעצות
השבמחקאני פשוט מוצאת את עצמי נופלת שוב ושוב בדפוס עתיק היומין הזה של חוסר היכולת לתקשר....משהו שבכל פעם מחדש אני בטוחה שהצלחתי להיפטר ממנו ובכל פעם שאני "מסירה שכבה" אני מגלה שזו היתה רק קצה הקרחון של דפוסי התנהגות ואמונות השרדותיות שפיתחתי אי שם בילדות ואני פועלת שנים על מנת להיפטר מהן.....
תודה
המצב הזה הוא שלי ולגמרי שלי.
השבמחקוהוא עולה ממקום קדום ובעייתי....כנראה בכלל לא קשור לזוגיות....
אני מודעת לכך שדווקא בגלל שאני בתהליכי אימון נפשיים, ומעזה לגעת בדברים שישבו נסתרים זמן רב...דווקא בגלל זה הדברים האלה עולים.
אני נערכת לשיחה עם בעלי בכמה מישורים אבל מרגישה שאני עוד מבולבלת מדי ולא יודעת לנסח את מה שאני מרגישה.
כמו שאני מכירה אותו, אם אבוא אליו אם זה ככה סתם - הוא בכלל לא יבין מאיפה נפלתי עליו. אני צריכה לעבד את זה עם עצמי עוד קצת, ולהזכיר לעצמי שאלה דפוסים ישנים שלי....שהתפתחו הרבה לפני שהכרתי אותו...
אני חושבת שרגרסיה צפויה בכל תהליך של שינוי. הגוף והנפש מתנגדים, והתוצאה היא רגרסיה. זה בדיוק כמו שאחרי דיאטה ממושכת פתאום עולים קצת במשקל. אני חושבת שצריך לקבל את הרגרסיה בברכה כי היא מראה לך כמה התקדמת. ממה שקראתי עד עכשיו אצלך נראה לי שיש לך כלים מספיק טובים להתמודד עם ההתנגדות הזאת ולהמשיך להתקדם הלאה.
השבמחקאני בעד לחשוב חיובי. כל מחשבה אחרת רק מביאה את השלילי אלינו והיא תהייה בבחינת נבואה שהגשימה את עצמה.
השבמחקאם טוב לך למה לחפש את הקוץ באליה?
ואם יש חששות לגיטימיים ואולי יש גם איזו תובנה של קושי בגלל שאת לא עובדת, למה לא לשאול. אבל לספר כמה טוב הלימודים עושים לך ולשמוע מה דעתו של בעלך לגבי זה. אולי הוא כועס שעזבת את העבודה אבל לא מראה כדי לא לפגוע בך או שהוא בכלל מפרגן אבל בלי מילים. תקשורת היא תמיד הסוד להצלחה בכל תחום.
שאלות ותהיות יש לנו כל הזמן אני חושבת
השבמחקלגבי בעלך כפי שאמרו אולי כדאי לשאול/להתייעץ בעניין העבודה
אם אין בעיות כלכליות שמעיבות וטוב לך כך
אז בשביל מה לשוב לעבודה ?
הרי לא משעמם לך ויש לך המון עיסוקים
אולי אפשר עבודה חלקית למען ההרגשה הטובה....
אבל כפי שנאמר רק את יכולה להחליט
אנחנו מרחוק רק משתתפים ומנסים
חיבוק{}
אני לא מבין דבר אחד,המהלך הזה של הפסקת העבודה ויציאה לפנסיה ,לא נעשה בהחלטה משותפת? כי זה הרושם שקיבלתי
השבמחקזו החלטה משנה חיים,אני מתקשה להאמין שבן זוגך ואת לא חשבתם על הנושא ביחד
ואם הוא הסכים וההערכות שלכם התבררו כשגויות,תמיד אפשר למצוא משהו שגם יתן לך כסף וגם ישאיר זמן לעיסוקייך
לא?
וחוץ מזה היה לי רושם שאתם משוחחים ,איך פתאום צצה התחושה הזאת?
שיהיה בהצלחה יקירתי. אני מקווה שתמצאי את התשובות והרוגע הנפשי.
השבמחקאני עם חגית, רגרסיה מראה לך כמה התקדמת. בתנאי כמובן שלא נשארים שם. ובגלל שאת יודעת לאן אפשר להגיע, ואיך האיזון המחודש הזה שמצאת בין עבודה למשפחה ללימודים ולחיים שעשה לך טוב כל כך - כבר יצר את הקשרים החדשים האלה במוח. הם עוד לא ’חרושים’, ולכן הרגרסיה, אבל את כבר יודעת את הדרך. וגם אם צריך לעדכן, לא בהכרח להפוך מחדש את הכל, את יודעת. כבר עשית בעבר. מחבקת.
השבמחקתודה חגית, ואת צודקת כמובן
השבמחקאני קשובה לנפש ולגוף בימים אלה, ומגלה דפוסי התנהגות ואמונות ישנות ששימשו אותי כמנגנוני השרדות בעבר וכיום הם רק מעכבים וחוסמים את דרכי....בכל פעם שאני "מנקה" משהו כזה, אני מגלה שזה היה רק קצה הקרחון ויש במה לטפל עמוק יותר
לכן מתרחשת הרגרסיה...אני מבינה את זה ומקבלת את זה.....אבל בכל פעם שזה קורה בפועל, זה מלחיץ ומפחיד ומשתק אותי....וגם זה חלק מהמנגנון שאני מנסה לרפא ולשנות.
יש לי את הכלים, ובעיקר אני רוכשת ומתאמנת על הכלים - כדי להתמודד עם זה.
נכון, יש לנו כל הזמן שאלות ותהיות.
השבמחקלפחות שאלו מבינינו שעסוקים בשאלות ותהיות.
המצב הכלכלי טוב, בינתיים, וההחלטה לעזוב את העבודה התקבלה כמובן בשיתוף עם בעלי - זה לא היה צעד חד צדדי.
דיברנו על זה במשך 3-4 שנים לפני שהחלטנו שכבר ניתן לבצע, ועל פניו אין סיבה אובייקטיבית לחרדות שלי.
אם ניתקל בבעייה כלכלית בהמשך בהחלט בא בחשבון לעבוד במשהו אחר, משהו חלקי - כל דבר.
אם באמת אעשה את תכנית המאמנים אז בעוד שנה כבר אוכל, אם ארצה, להתחיל לאמן ולהתפרנס מזה, עד כמה שניתן.
נראה לי שההתחבטויות שלי כרגע אינן במישור המעשי - משהו רגשי מאד, קדום מאד, עלה בי - ובא לידי ביטוי באופן הזה בזמן הזה. אני צריכה לדבר עם בעלי אבל אני לא יודעת איך להתחיל.....כי זה באמת יישמע הזוי ומחוץ לכל הקשר. כי על פניו הכל בסדר.....
טליק הבנת נכון לגמרי - ההחלטה לפרוש התקבלה על ידי שנינו, לאחר שהתכוננו לכך במשך כמה שנים. שום דבר לא נעשה באופן חד צדדי ושום דבר לא בוצע בהפתעה. יתר על כן - אין לנו בעייה כלכלית כרגע.
השבמחקדיברנו לא רק על אובדן ההכנסה שלי אלא גם על הגדלת ההוצאות כתוצאה מלימודים, טיולים....הכל.
לא חל שינוי אובייקטיבי במצב.
מה שעובר עלי הוא רגשי סובייקטיבי לגמרי.
מן דפוס מחשבה ישן ולא רלוונטי שמתעורר כאשר כל כך טוב....שבטוח תיכף יקרה משהו שיהרוס הכל......
מחבקת גם אותך יקירה.
השבמחקאת וחגית צודקות לגמרי כמובן.
צריכה להסכים להתמודד עם הדפוס הזה שנוצר לי אי שם בהיסטוריה: החשש מהבלתי ידוע, מהמכה שתגיע אלוהים יודע מתי אלוהים יודע מאיזה כיוון....צריכה לשהות בתחושות האלה, לנשום, לתת להן מקום, להבין שהן כבר לא רלוונטיות....ולתת להן להתפוגג.
ואז, למצוא גם דרך לשוחח על זה עם בעלי...
כי התקופות בהן לא ידענו לתקשר כבר חלפו מזמן, ואין שום סיבה אובייקטיבית מדוע זה יצוץ לי עכשיו פתאם שוב.....
שוב תודה על התמיכה וההקשבה.
לא, תודה לך. באמת. כי האפשרות לראות את הגלים והמשברים הללו וההתמודדות איתם אצל אחרים, לדעת שזה לא רק אני מאוד עוזרים.
השבמחקואולי פשוט קשה להכיל את האושר והטוב, וכבר מתכוננים לרע, כדי שלא יבוא בהפתעה?
השבמחקתה קמומיל עם עוגיה
אז זהו, שככה לא אמורים לחיות ובאמת בדרך כלל אני לא חיה כך.
השבמחקבציפיה לדבר הרע שעומד להגיע
כדי שלא יבוא בהפתעה
זה גם לא יעיל (זה לא מונע את הדבר הרע)
זה בזבוז אנרגיה (של חרדות, בזמן שבינתיים הכל בעצם בסדר)
וזה האמת גם מושך את הרע......כי מצפים לו
בדרך כלל אני מושכת את הטוב, והוא באמת מגיע....
לפעמים יש מעידות כאלה
באימון הבנתי שזה דפוס שנוצר (איך לא) מהיחסים עם אבא שלי
אולי אכתוב לי על כך כמה מלים
תודה על העצה (תה ועוגיה....) במקום זה הלכתי להתעמל ...זה תמיד עושה לי טוב :)
התעמלות היתה העצה הבאה שלי!
השבמחק [התגובה נמחקה]
השבמחקסליחה??? ביקשתי הסבר נוסף לדעתך??? הבנתי לגמרי את אימפריאטי
השבמחקואני ממש לא זקוק לפרושים
לא מבין גם מה היה דחוף לך להעיר את הערה הזאת
ועל הדרך "לדחוף " משהו שאין לי עניין ודבר בו
נימוס אלמנטרי,זה מה שנדרש כאן
שלום ויום נאה לך
הרגת אותי עם ה"יום נאה לך". תותח!!!!!!11
השבמחקכאילו מה היא נדחפת לי???
השבמחקאושר אינו אשליה... לא יכול להיות. את מרגישה מאושרת, אז את מאושרת!
השבמחקאבל באושר יש מורכבויות, לבטים, ספקות שמעיבים על שלמותו, אולי.
אני שומעת (אולי שלא בצדק) רגשות אשם. משהו כמו: איך אני מעיזה להנות לי כל כך, בעוד שהוא נושא לבד בעול?
כאן המוצא (גם אם לא הפיתרון) הוא שיחה כנה לחלוטין, כמו שאמרו לך מגיבייך הקודמים. את הרי נמצאת ממילא בהליך של צמיחה ושינוי (יוצאת לדרך חדשה). אולי תרשי לעצמך להתחדש גם בהיבט הזה?
(-:
צודקת צודקת צודקת
השבמחקהאושר איננו אשליה.
הספקות - מגיעים מאמונות ישנות ודפוסי מחשבה שכבר מזמן לא רלוונטיים - אבל טרם שחררתי. עובדת על זה.
רגשות אשם - לא, זה לא בדיוק רגשות אשם. זה החשש שקיימת האשמה בצד השני. לא הייתי עושה את הצעד הזה לו האמנתי לרגע שזה לא מגיע לי בשלב זה של חיי, של חיינו.
וכן, כמובן, חייבת להגיע שיחה כנה לחלוטין....אני רק עוד לא יודעת איך ומתי ליזום אותה...המצב מורכב, ובמקום שבעלי נמצא עכשיו לא נראה לי שיש בו אנרגיות לנהל שיחה כזאת...אבל אין לי ברירה וזה באמת חלק מתהליך הצמיחה שבו אני נמצאת....אמצא את הדרך...