אנחנו יחד, באהבה, בחברות, בהרפתקאות החיים....
אבל מטבע הדברים אנחנו פוסעים בדרכים אחרות. כל אחד מאיתנו והמסלול שלו.
אנחנו יחד, חיים יחד, יוצרים יחד: מציאות, משפחה, הנאה, תמיכה הדדית....
אבל בו בזמן כל אחד מאיתנו עושה את דרכו והמהמורות שונות הן במהותן והן בעיתויין.....
כאשר החלטנו, יחד, אחרי הכנה של כארבע שנים, שאני באמת יכולה סוף סוף לעזוב את העבודה - לא ידענו על המחלה האורבת לבתו של השותף שלך.
השותף שלך....אני בעצם קוראת לו "אשתך". ככה מערכת היחסים ביניכם כמעט מההתחלה.
אוהבים, משלימים זה את זה בתכונותיכם הכמעט הופכיות זה לזה...רבים בלי סוף וצומחים יחד.
לא מכירה הרבה שותפויות כאלה, ומשפחתו הפכה להיות גם משפחתנו. ילדיו....ילדינו. ילדינו....ילדיו.
יצאתי לחופשי ומייד בתנו ילדה, ומייד אחר כך חלית במחלת הנשיקה. החודשים הראשונים של חירותי היו נפלאים אבל כרוכים בטיפול ועזרה...
רק התחלת להתאושש, וגם אני....ואז נחתה עליהם (ועלינו) המכה: בתו חלתה במחלה ממארת.
וכך מהיום למחר, עם הטיפולים האגרסייביים והניתוח המסובך....הוא נעלם לך.
כבר שמונה חודשים שהוא לא בעבודה (לאחרונה החל לחזור קצת) ולא בחייך.
כל העול של העסק נפל עליך, גם היבטים של העבודה שהוא מצטיין בהם ולך קשה איתם.
פיזית ונפשית אתה מתפקד שם לבד - ויותר מאשר פיזית, נראה לי שהקושי הוא נפשי. הגעגוע לביחד שלכם, לתמיכה ההדדית.
ולאורך כל היממה - הדאגה הנוראית לילדה, שהיא גם בעצם שלנו.
והתקופה קשה, גם מהבחינה העסקית. גם אובייקטיבית זו תקופה קשה, כלכלית. והעסק סובל, לפחות יחסית להצלחה שהיתה בשנים קודמות.
ומצד אחד אתה לגמרי תומך במהלך שלי, ובתהליכי הצמיחה שלי....ומצד שני אינך באמת מבין אותם.
גם ככה אתה לא ממש טיפוס של חפירות והתפלספויות ושאלות קיומיות...... ועכשיו אתה בכלל לא במקום נפשי או רגשי מתאים להשתתף איתי במסע הזה.
אז כן, אדבר איתך....כשאבשיל לכך. כשארגיש שאתה גם בשל לכך. אבל כרגע אני מרגישה שאני לבד בקטע הזה.
לא כי נטשת, לא כי אתה מתנגד, אלא כי לא מתאים כרגע להכביד עליך עם דברים כאלה.
זו תחושת הבטן שלי ואני מכירה אותך לא מהיום.
וכפי שידעתי מתי הרגע הנכון השבוע להתלבט איתך לגבי ההרשמה ואופן התשלום המומלץ לתכנית המאמנים בחורף הקרוב, וקבלתי ממך בדיוק את התשובות שהייתי צריכה.....כך גם אדע - אני מאמינה ומקווה - מתי הרגע הנכון לדבר על חיי החדשים בכלל. מה אתה מרגיש לגביהם, מה אתה חושב, ממה אתה חושש......
ובינתיים אני כאן תומכת בך - עוזרת גם עם היבטים שונים של העסק,
מקשיבה הקשבה מלאה לכל מה שאתה מביא הביתה בסופו של כל יום,
יחד איתך תומכת בשותף ובמשפחתו
אני כאן.
נכון שאני עוברת תהליכים משלי, אבל אני כאן איתך ובשבילך.
מרגש והגישה נכונה מאוד לדעתי
השבמחקאת נוהגת נכון. אולי עדיף לחכות קצת לתגובה מאשר "ליפול" עם עוד משהו ואז להגדיש את הסאה וההתנהגות תהייה לא אמיתית ונכונה.
השבמחקממה שאת מתארת עולה ששניכם מתמודדים עם שינויים לא קלים, כל אחד לחוד ושניכם ביחד. ואת בתבונה מצליחה לדעת מתי אפשר לשתף, מתי רק להשתתף. וכל זמן שתפעלי עם התחושות שלך, כי כן, כשאת מכוונת היקום אכן דואג לך ומזמן לך את הפתרונות. אני שמחה שאת כאן, ושאפשר לשמוע ולחלוק.
השבמחקכל כך הרבה רגש ורגישות בפוסט שלך
השבמחקחיבוק ממני {}
( לקחתי בהשאלה את הקישור לשיר-תודה)
גם לך. תודה
השבמחקתודה קיימן!
השבמחקתודה . שמחה מאד מאד שאת כאן חולקת איתי....
השבמחקתודה לך יקירה.
השבמחקחיבוק בחזרה! ובכיף (לגבי השיר)...
אני סומכת עלייך שתדעי מה העיתוי הנכון לדבר. בהצלחה! והשיר יפה ומתאים.
השבמחקתודה
השבמחקהעיניים שלי התמלאו דמעות.
השבמחקכמה רכות יש במילים שלך. כמה אהבה.
נגעת ללבי. תודה.
השבמחקואנחנו כאן בשבילך..
השבמחקחיבוקים
התמונה שהתחלת לשרטט בפוסט הקודם, מתבהרת בנוחכי. הרבה יותר ברור מדוע העצה המיידית- תדברי איתו- אולי לא רלוונטית כרגע.
השבמחקאני בטוחה שתמצאי את הזמן, הדרך, והמינון הנכונים.
שבוע נפלא!
תודה בובה
השבמחקאת מדהימה יקירתי. פשוט מדהימה בתבונתך ורגישותך!
השבמחקלא כל אדם היה מצליח לראות את התמונה המלאה ולהמתין בסבלנות עד שהצד השני יהיה נינוח ופנוי יותר. במצבים כאלה קל ללכת לאיבוד, להפגע ולהעלב ובאופן כללי להרגיש לבד במערכה (אפילו שיש נסיבות מקילות).
טוב שהתעלית מעל זה.
מה שכן, לפעמים במצבים לחוצים שכאלה, דווקא שיתוף במינון נכון יכול לעשות ממש טוב. סתם דוגמא אישית, כשאני עוברת משהו עם עצמי ובן זוגי משתף אותי בדברים שעוברים עליו זה עוזר לי להתנתק מהבעיות שלי ועצם השיתוף שלו יוצר תחושת קרבה שלפעמים במצבי דוחק ממש חסרה לי.
שיהיה שבוע קליל
תודה על החיבוק ועל ההבנה!
השבמחקולגבי השיתוף במצב הזה - תלוי באיזה תחום. ובכלל....את (ואני) אישה - יש לנו הרבה יותר נכונות להקשיב ולתת ולטפל גם כאשר אנחנו במצוקה. לפעמים אנחנו אפילו מעדיפות את זה....
אצלם (הגברים) זה קצת אחרת...