קיבלתי שרביט מאנדרוניקי,
נ*גה
וקיימן
ואפילו לא ידעתי.....כי רוב השבוע לא היה לי אינטרנט, עדיין, או שהיה לסירוגין....
וגם הייתי די עסוקה
(אבל זה בפוסט נפרד).
החלטתי לספר על הפעם
הראשונה (והאחרונה!) שהתערבתי ביחסים שבין בעל לבין אשתו.
יש לי חברה טובה כבר
שנים רבות, נקרא לה תמר.
תמר השתתפה בפרויקט שבראשו
עמד מישהו שעבד איתי באותה התקופה, נקרא לו זיו. זיו
היה נשוי כבר כמה שנים טובות כאשר הכיר את תמר. אז עוד לא היו להם ילדים.
תמר אהבה מאד לעבוד עם
זיו, העריכה אותו מאד ובאיזשהו שלב התחילה ממש להעריץ אותו. וכמו שהדברים האלה קורים לפעמים, התאהבה בו. היא
ידעה שזו אהבה חד צדדית, ושזיו נשוי (נראה היה באושר), ושזו אהבה בלתי אפשרית –
אבל הלב רוצה מה שהלב רוצה.
כאשר אשתו של זיו
נכנסה להריון תמר לקחה זאת מאד קשה. כאילו הבינה באותו הרגע שזהו, הנישואים האלה הם
עובדה מוגמרת, ואם היה לה מתי שהוא סיכוי אצלו – כעת הוא נעלם סופית.
אהבתה הנכזבת של תמר אל
זיו נמשכה מספר שנים, ובמקביל היא ניסתה, והצליחה, לנהל מערכות יחסים רומנטיות
אחרות – אבל הלב כנראה נותר שבוי, והכמיהה לזיו לא פסקה.
אני לא ידעתי אז אם זיו
מודע בכלל לאהבה העוצמתית הזאת שלה אליו (הייתי די תמימה, האמת, למרות שכבר הייתי
נשואה, והאמת שגם היום אני לא תמיד רואה דברים כאלה), אבל כנראה שהוא ידע גם ידע.
לא אפרט יותר מדי את
השתלשלות העניינים אבל כמה שנים אחרי כן, התממש הרומן בין תמר לזיו. אינני זוכרת
את התדירות או את האינטנסיביות של היחסים, אבל אני יודעת שהוא נמשך מספר שנים.
ואז תמר הכירה את יואב.
והם התאהבו. ועברו לגור יחד. והחליטו להתחתן.
אינני יכולה לתאר את
האושר שחשתי כאשר זה קרה.
כל כך רציתי שתמר תהיה
מאושרת, והיא סוף סוף מצאה את אהבת חייה, והתחתנה.
אבל זיו לא הפסיק את
הקשר עם תמר, המשיך להתקשר אליה ואם אינני טועה רצה גם להיפגש. למרות שמרגע שתמר
הכירה והתאהבה ביואב היא הפסיקה כמובן את הרומן עצמו, היא עדיין שמרה לזיו חסד
נעורים, ולא ניתקה אתו כל קשר.
והתברר שיואב מאד מאד
קנאי, ומאד לא מצא חן בעיניו הקשר של תמר עם זיו. אם אינני טועה, היה זה רקע
למריבות רבות בין יואב לתמר, ואני (תמימה שכמוני) חששתי שזה יביא לקרע ושבר
בנישואין, והחלטתי – אלוהים יודע למה – שאני חייבת לעשות משהו.
כתבתי לזיו מכתב
אנונימי, במכונת כתיבה (לא היו אז מעבדי תמלילים....) כדי שלא ניתן יהיה לזהות את
הכתב. איני זוכרת כמובן בדיוק את הנוסח אבל זה היה בערך משהו כזה:
"יחסיך עם ת',
עליך לנתק מיד את
יחסיך עם ת'. אם לא תנתק מידית את יחסיך עם ת' תהיינה לכך השלכות קשות ותיאלץ לשאת
בתוצאות"
או משהו דומה. זה היה מזמן.
זה היה מכתב, במעטפה
עם בול, לא היה אז דואר אלקטרוני. שלחתי את המכתב למקום העבודה של זיו, כמובן ללא
כתובת השולח, וגם שלחתי אותו מתל אביב, שם
עבדתי אבל לא גרתי שם, כדי שלא ניתן יהיה לקשר אותו אלי בשום דרך.
אחרי כמה שנים הבנתי
מתמר שזיו סיפר לה על המכתב. בהתחלה הוא חשב שמדובר במשהו שקשור לעבודה, בכלל. אבל
אז הבין שהכוונה ב-ת' זו היא, כנראה נבהל שמישהו יספר לאשתו על הרומן שהיה, ובאמת
ניתק עמה את הקשר.
אני אפילו לא זוכרת
מתי גיליתי לה שזו הייתי אני, או שהיא ניחשה לבד. למזלי היא לא מספיק כעסה עלי
בכדי לנתק איתי את הקשר !!!
אינני יודעת מדוע
חשבתי שמתפקידי להתערב שם, כנראה שבאמת חששתי שהקשר הזה יביא לקרע בנישואים של תמר
ויואב, ולא סמכתי מספיק על חוסן היחסים ביניהם. כאמור – הייתי צעירה ותמימה מאד. לימים
ראיתי שאהבתם שרדה כמה וכמה משברים נוספים, והכאתי על חטאי לא פעם שהעזתי בכלל
להתערב. לשמחתי לא נגרם שם נזק.
אין צורך לומר – זו גם
הייתה הפעם האחרונה אי פעם שהתערבתי ביחסים בין בני זוג!
אני מעבירה כעת את
שרביט "הפעם הראשונה שלי" אל
הכוונה שלך היתה טובה , אבל זה ממש מסוכן להתערב ביחסים בין אנשים , וטוב שלא נגרם נזק.
השבמחקאת יודעת לאן מובילות לפעמים כוונות טובות....
השבמחקאני חושבת שעשית מעשה יפה וגם אמיץ. פעלת מתוך כוונות טובות, בלי שום אינטרס אישי. רצית לעזור לחברה, והצלחת לעזור לה בלי לגרום שום נזק לזיו. נראה לי שאין שום סיבה להכות על חטא.
השבמחקאבל השארת קצה אחד פתוח - מה עם הנישואים של זיו? האם הם שרדו?
באמת, חגית, את חושבת שזה היה בסדר? לא יודעת. זה באמת היה מזמן...ולא חושבת שהייתי מתערבת כעת....
השבמחקעד כמה שאני יודעת הנישואים של זיו מעולם לא היו בסכנה. נולדו להם עוד ילדים אחר כך, והכל התנהל על מי מנוחות. אבל אני לא שמרתי איתו ממש על קשר כשהפסקנו לעבוד יחד, ולמרות שנפגשנו פה ושם בכנסים וכדומה, גם זה כבר היה מזמן ולא זוכרת ששאלתי אותו למצבו המשפחתי....
זו היתה הבעייה בעיני לאורך כל הדרך, בעצם. זיו אהב את אשתו, אבל קסמה לו האנרגיה העוצמתית שהוא קיבל באהבה ללא תנאי שתמר נתנה לו. הוא רצה גם את זה וגם את זה. זה קורה הרבה....
התכוונת לטוב וזה הכי חשוב, ברור שכשצעירים חושבים שאוטוטו יצמוטט העולם על ראשם של אלה שלדעתנו הולכים בחושך וברור שיש את הטוב ואת הרע , היום כשהחכמנו אנחנו מבינים שלא הכל שחור או לבן; בסדר, לומדים מכל דבר
השבמחקכן. אתה יודע לאן לפעמים מובילות הכוונות....
השבמחקלפי הנימה בה כתבת את הדברים, הייתי בטוחה שהסוף יהיה אחר לגמרי...
השבמחקאבל בעצם, זה סוף טוב, לכל הצדדים (חוץ מלזיו, אולי, אבל הוא יצא הנבל בסיפור - גם בוגד, גם לא מרפה וגם פחדן - אז אני לא מרחמת עליו).
אם כך, לפי מבחן התוצאה - טוב עשית! וגם, כמו שכתבו לך לפני, לפי מבחן הכוונה, עשית טוב.
מאוד קשה להתערב בסוגיות זוגיות, אבל את פעלת האלגנטיות רבה. מה רע?
אבל אני יודעת מה מפריע לך... שכאילו שחקת אותה אלוהים וחרצת גורלות ולא נתת לדברים להתגלגל.
תודה על השרביט! כבר יש לי "פעם ראשונה" ואכתוב בקרוב.
גם אני העברתי לך את השרביט אבל עד עכשיו לא יכולתי להיות ליד מחשב על מנת להוסיף לינק אליך .
השבמחקסיפור סיפור הבאת. דווקא אני מבסוטית עליך שעשית זאת. ככה באנונימיות בלי לפגוע באף אחד.
יופי, אני שמחה שיש לך כבר רעיון
השבמחקמקווה שהכתיבה גם תשפר לך קצת את מצב הרוח
ואת צודקת כמובן - מפריע לי שחשבתי שידעתי מה נכון ומה טוב לעשות. כאילו "החלטתי על " אחרים. והיום אני יודעת שכל אחד יכול להיות אחראי רק על עצמו. ושתפקידי כחברה היה להקשיב לתמר ולהיות שם בשבילה, אבל לא להתערב....
מזלי שלא נגרם נזק ..ואם זיו נבהל קצת, לא נורא. כמו שאת אומרת, הוא כאילו יצא הנבל בסיפור הזה, למרות שהיום אני גם יודעת שאין באמת טובים ורעים...בטח לא בסיפור כמו שהיה להם
וואי באמת? העברת לי שרביט ולא שמתי לב? סליחה! טוב, לפחות עשיתי את שלי. "נתתי עבודה" כמו שאומרים.
השבמחקאת באמת מבסוטה ממני? אני הבנתי באיזשהו שלב שזו היתה טעות. אבל באמת למזלי זה לא התפוצץ לי (ולהם) בפרצוף....
כמובן כל השמות שונו וגם פרטים מזהים פוטנציאליים נוספים.....to protect the innocent כמו שאומרים בטלוויזיה....
באופן אישי הייתי כמה פעמים סיטואציות שראיתי דברים אבל לא הערתי לאף צד. אנשים מבוגרים צריכים לקחת אחריות. כוונות טובות מובילות לעיתים למקומות שבהם מאשימים את הצד השלישי...ענייני אהבה הם קשים להתמודדות. למרות כל מה שכתבתי אני מניח שרצית שהדברים יסתדרו הכי טוב שאפשר.
השבמחקכל מה שאמרת נכון, ולכן במבט לאחור התחרטתי על מה שעשיתי וגם היום אני ממש לא גאה בזה. להיפך! אני די מתביישת.
השבמחקאבל כאמור הייתי צעירה ותמימה ודאגתי לתמר ולמערכת היחסים הטרייה, יחסית, והשבירה (לדעתי) שלה. ברור שלא הייתי צריכה להתערב, ומזל שזה נגמר כמו שזה נגמר. ומזלי הטוב בעיקר שכאשר היא גילתה זאת היא סלחה לי. זה ממש לא מובן מאליו.
במזל יצא לך טוב...:-) זה בד"כ מסוג הדברים שדינם להרוג את כל הסביבה... ופה דווקא השגת את המטרה.
השבמחקאבל אני בחיים לא הייתי מתערבת. רק בגלל שזה באמת חתיכת בלאגן ענק ומדבק. והוא שדל שני אנשים מבוגרים שאחראיים למעשיהם...
ואוו
השבמחקמערכות יחסים לכשעצמן הן דבר מסובך
אני מניחה שחשבת על טובתם כשהתערבת
ועדיין, איכשהו זה מרגיש אפעס קצת לא במקום
למרות הכוונות החיוביות
העיקר שהכול נגמר בשלום. ואת, שובבה רבת תושייה את: בעילום שם, במכונת כתיבה, מעיר אחרת. כנראה קראת הרבה ספרי בלשים :)
השבמחקהיום אני יודעת שזו היתה טעות.
השבמחקאז - כאמור הייתי צעירה ותמימה....
היום אני לומדת שאני אולי ערבה לחבריי ולמשפחתי אבל אינני יכולה להיות אחראית עליהם...
היום זה מרגיש לגמרי לא במקום, וכבר אז - כמה שנים אחרי כן - תפסתי את הראש ושאלתי את עצמי wtf, מה עבר לי בראש שהחלטתי להתערב ככה....
השבמחקהרגשתי נורא ולמרות המרחק ולמרות שהיא כנראה סלחה לי... מעולם לא באמת סלחתי לעצמי
קראתי הרבה, נקודה. גם בלשים.
השבמחקגם היום, בסרט מתח או בלש אני די יודעת מי עשה את זה ואיך העניינים יתגלגלו...יש לי כנראה מוח קרימינלי
ואולי יום אחד אצליח לכתוב סיפור, לגמרי בדיוני, תוך שימוש במוח הזה!!
אני חייבת לתקן טעות אחת, לא התערבת בין אישה ובעלה, אלא בן אישה והמאהב שלה. האם זה היה נכון או טעות? אני באמת לא יודעת להגיד לך. השורה התחתונה היא שזה עשה את העבודה.
השבמחקוואלה צודקת,אני מתקנת את הנוסח.
השבמחקובהחלט זה עשה את העבודה
מזל שלא נגרם נזק - פרט לעוגמת נפש למאהב ואולי גם לאישה כאשר המאהב נעלם לה פתאום....
אבל באמת זה לא היה מקומי לעשות זאת, ויותר זה לא קרה!
אילו אני במקומך לא הייתי מתערבת, הדבר היחיד שהייתי עושה הוא לדבר עם החברה שלי ולא יותר. אנשים צריכים רק מראה מול העניים - ולעיתים הם ממש לא אוהבים לראות את עצמם באור אמיתי. מזל שיצא טוב בסוף ולא הסתבך באיזו צורה כי כוונות טובות...כמו שאמרת...
השבמחקתודה על השרביט, אני תמיד מגיעה מאוחר ולא יודעת אם עדיין מעניין שאכתוב...נראה כאילו כבר כתבו על הכל.
לגבי השרביט אל תדאגי שכבר כתבו...לכל אחד יש נקודת ראות אחרת ומסלול חיים קצת שונה...כמו שבטח שמת לב
השבמחקאבל אין חובה.
יש לי פה חברה ששונאת שרביטים והתעלמה מזה לחלוטין וזה בסדר גם
לגבי הסיפור שלי...הייתי צעירה מאד ונאיבית וחסרת ניסיון חיים
היום אני יודעת את כל הדברים האלה. מדברת איתך על בערך עשרים שנה אחורה...