מזמן לא תעדתי לעצמי קטעים עם הנכדים
אני מבלה איתם לפחות פעמיים בשבוע, רביעי כשאני אוספת אותם מהגן (ולאחרונה גם T בא איתי בדרך כלל), בימי ששי בערב כשהם מגיעים לארוחת שבת.
חכמוד כבר ממש ילד, ומאז שאבא שלו קצץ את תלתליו הוא נראה עוד יותר בוגר. בן שלוש וארבעה חודשים אבל מתקשר וחושב כמו ילד גדול יותר.
נשמותק סוף סוף פרץ את סכר השתיקה והמלים התחילו לזרום ממנו, כל שבוע הכמות מוכפלת ממש.
ועכשיו שהוא התחיל לדבר, מתגלה (מה שתמיד חשדתי) כל מה שהוא יודע: את כל הצבעים, מספרים עד 10 (כולל לקרוא אותם!), שירים וסיפורים בעל פה, ורוב החפצים בבית ובחוץ...
במקביל הוא פצח בתקופת ה-terrible two's....ולפעמים כל דבר קטן גורם לו לבכות ולקטר, ואז הוא מעווה את פניו (ולפעמים זה ממש נראה מאולץ, ולכן די מצחיק) ורוקע ברגליו - ומנסה להשיג את מה שהוא רוצה דרך בכי.
בהתחלה זה היה מצחיק, עכשיו זה כבר מטריד, ובתי וחתני מהר מאד התעשתו והחלו להקפיד עם הגבולות איתו בדיוק כמו שלמדו לעשות עם חכמוד בגיל הזה.
הוא למד להגיד "לא" :בהתחלה זה נשמע יותר כמו "דו" ואחר כך כמו "נו" אבל עכשיו זה "לא" מפואר ובדרך כלל חוזר מספר פעמים ברצף.
ביחוד כשהוא נכנס למצב רוח כזה ("שיגונדלה" קראנו לזה כשהילדים שלנו היו קטנים) - כל דבר נענה ב"לא לא לא לא".
בינתיים קל להסיח את דעתו ברוב המקרים
לפעמים זה קשה יותר.
הכי קשה זה כאשר בא לו שחכמוד ישחק איתו במשהו, וחכמוד לא רוצה באותו הרגע.
הוא ממש מסרב לקבל את העובדה שחכמוד רוצה לעשות משהו אחר. הוא מתעצבן ורוקע ברגליו ובוכה ודוחף לחכמוד את הצעצוע המדובר או כל דבר אחר שבא לו שחכמוד יעשה....ואז חכמוד גם מתחיל לבכות ו....."שמח" בבית משפחת הבת-של-אמפיארטי.
ויש שעות של אידיליה משפחתית. שניהם משחקים במכוניות קטנות "אוטו אדום אש" חכמוד קורא לאחת מהן, ונשמותק מצליח לומר גם הוא "או טו, אה...דום...אש". או שהוא אומר "דה...אים" שזה "ידיים". או "עב! מאם" (שזה "אני רעב, רוצה אם אם")
והכי הוא אוהב את המילה "עוד". ואומר אותה הרבה. "נה עץ" (קמץ מתחת לנון) = הנה עץ. ואז "עוד עץ".
וכמובן "עוד פם" = עוד פעם. כמעט על כל דבר הוא מבקש עוד פעם. לטרוף פשוט.
בששי נשמותק טרף את האוכל, כרגיל, אבל את חכמוד היה צריך לשכנע לאכול עוד כמה ביסים לפני שיהיה זכאי לקינוח. חכמוד היה מעדיף להתחיל ולסיים עם הקינוח, בשביל מה נחוץ כל האוכל הזה? הוא אכל כמה שיכול - ואפילו החמיא לשף ("סבתא תודה שהכנת את האורז הטעים הזה") ולבסוף קיבל אישור והלך להביא את "ביצות השוקולד" (כך הוא לביצי שוקולד) לו ולנשמותק (ברור שהוא יודע בדיוק באיזו מגירה אני שומרת אותן). נשמותק מאד שמח לקבל ביצה ("צה"), התחיל ללקק, אבל חזר לשניצל. בתי התחילה לללק את השוקולד שלו כי חשבה שהוא לא מעוניין, אז הוא התעצבן עליה "לא לא לא!", חטף ממנה את הביצה, וכך לקח לו בנחת לק מהשוקולד וביס מהשניצל....הילד יודע לחיות 
צריך לשמור את כל הפנינים האלו זה נעלם מהר.
השבמחקיופי שהנכד התחיל לדבר, אני לא חושב שהייתה סיבה לדאגה לא?
לקרוא ולהשמין מנחת
השבמחקאה, בגלל זה אני לא מצליחה לרדת שוב במשקל
השבמחקבגלל זה אני מתעדת לעצמי מידי פעם.
השבמחקהנכד הבכור דיבר בגיל צעיר יותר, אבל מצד שני היה חלש בצבעים או בהתאמת צורות....ו"חששני" בטיפוס על סולמות ומתקני גן שעשועים. הקטן הוא ממש "קמיקזה" בכל מה שקשור לפעילות פיסית, אלוף בסידור לפי צבע, צורה, גודל...ורק לא דיבר. חששנו שבגלל הדלקות החוזרות באוזניים יש לו קצת ירידה בשמיעה וזה אולי מה שעיכב. בסוף החודש שמים לו "כפתורים" באוזניים בגלל הצרה הזאת. אבל הנה הגיע גם הדיבור - כל אחד וקצת ההתפתחות שלו
מקסימים! תענוג. אי אפשר שלא לחייך כשקוראים את זה.
השבמחקדובי לא לא. יעבור לו. לגבי התקשורת העתידית עם הבכור, יש מצב שזה לא ייפסק עד גילאים בוגרים. אצלי כל האחים רבים ביניהם. מתים זה על זו אבל רבים ביניהם המון. חוץ מקטנים. אבל אין לי ספק שגם זמנם יגיע.
בתי שאלה אותי פעם אם תרנגולת נולדת מביצה, אמרתי לה שכן. היא חשבה קצת והגיעה למסקנה שאם כך, אז תרנגול נולד מביץ (ביצה זכר).
ענק! תרנגול נולד מביץ! חייבת לספר לבת שלי
השבמחקכן, עם אחים אין לדעת
יש כאלה שרבים ומתפייסים ונהיים חברים טובים
יש כאלה שאין ביניהם שום קשר
יש כאלה שאף פעם לא רבים
יש כאלה ....
האושר הכי גדול שלי הוא ששני הילדים שלי מאד מחוברים ומאד אוהבים אחד את השני. אני לא לוקחת את זה כמובן מאליו
לגבי חכמוד ונשמותק - ימים יגידו.
איזה כיף.. לא יכולה כבר לחכות שלולה תגדל להיות דברנית ומעצבנת!
השבמחקאני מבינה ששניצל ושוקולד - הכל הולך אצלכם (-:
הכי כיף זה ליהנות מכל שלב...לולה שלך נמצאת בגיל מתוק ומדהים, אין צה למהר
השבמחקרק חיוכים
השבמחקכיף לקרוא.
השבמחקאיזה כיף שחכמוד יודע לתת מחמאות על האוכל הטעים.
השבמחקהנכדה שלי אמרה לי תודה על שהבאתי לה מתנות כל כך יפות מחו"ל והיה לי ממש כיף לשמוע את זה ממנה.
נראה לי שבדרך כלל קשה לאח הקטן להתמודד עם אח שלו שגדול ממנו ויודע הכל טוב ממנו, ואולי זו הסיבה לכך שהוא מנסה להשיג דברים על ידי בכי. טוב עושים ההורים שמקפידים על הגבולותץ
ילדים בגיל הזה הם כל כך מעניינים
השבמחקבמיוחד כשמסתכלים עליהם מהצד
החשיבה עדיין שלהם בלי שממש עיצבו אותה
וההתנהגות שלהם אמיתית ונטולת יומרות
כייף גדול זה נראה לי הקטע הזה של הנכדים.
השבמחקממש התגעגתי לפוסט נכדים כזה בדיוק! מתוק כמו שוקולד קינדר.
השבמחקהזכרת לי את הגור, שגם היה אומר "נו", ואנחנו אמרנו שהוא כנראה התחלף בילד צרפתי.
ככל שאני קוראת יותר את הפוסטים על הנכדים שלך מצטיירת לי תמונה יותר ברורה שלהם בראש. זה יפה איך שכל אחד מהם שונה באופיו, במחשבותיו וברצונותיו. נראה לי (נקרא לי?) שכיף לך מאד איתם :)
השבמחקתודה שולה!
השבמחקתודה עדה
השבמחקכן, חכמוד בהחלט יודע להחמיא! ושניהם יודעים להביע אהבה. זה מחמם את הלב.
השבמחקנראה לי שהקושי הוא אצל שני האחים - הקטן רוצה באמת להיות כמו הגדול ולעשות הכל כמוהו, והגדול צריך להתמודד עם זה שהוא לא לבד ויש לו תחרות בתשומת הלב...
בהחלט!
השבמחקגם אני, כמוך, התאמנתי שנים על אחיינים/ות
ברגע שיגיעו הנכדים כבר תהיי מוכנה לחלוטין
בדיוק, התמימות שלהם והכנות שלהם, מאפשרת להציץ לתוך עולמם ודרך חשיבתם....לא מתעייפת מזה
השבמחקזה אחד הדברים שאני אוהבת בילדים
השבמחקשעדיין הם לא חושבים כמו כולם
ויש להם רעיונות משלהם
וסוג של חשיבה מקורית כזאת
והם לא מפחדים להגיד דברים שמא מישהו יגיד להם שהם מוזרים או לא בסדר או משהו
כן, מזמן לא יצא לי לתעד אותם לעצמי
השבמחקוהשינויים קורים כל כך מהר....חבל לפספס ולשכוח...
תודה חגית
השבמחקבאמת כל אחד מהם מתפתח לכיוון שלו עם אופי ברור ו"חמידות" פרטית שלו. וגם הביחד שלהם מקסים אותי, גם בטוב וגם בחיכוכים....
כיף לי מאד איתם, ללא ספק
מה שחשוב לי עוד יותר זה שכנראה כיף להם איתנו (עם בעלי ואיתי) - וזה הופך את הכל לשווה הרבה יותר!
איזה כיף זה נכדים
השבמחקואני ’מקנאה’ בך שהם אלייך קרובים :)
כיף גדול. בדיוק חזרנו משם עכשיו שוב
השבמחקעצוב לי שאת רחוקה משלך.....
יודעת שהם באים בחופשות ובחגים, וגם זה משהו
חשבי על כך שהורי היו רחוקים עוד יותר מנכדיהם - מקליפורניה לישראל. ובכל זאת בנו איתם מערכת יחסים חמה ואוהבת.
כיף להם שיש להם אותך!!!
הקשר ביניו הדוק מאוד !
השבמחקבטלפון מדברים יום יום( לפחות עם האמהות שלהם- הבנות)
היום הנכד הגדול היה זקוק לעזרה כלשהי בשעורי הבית וטלפן אלי .
כן, אני יודעת שיש מקומות רחוקים יותר...יש לי חברה שחלק מנכדיה בארה"ב וחלק בסין!
תענוג! המרחק מקשה (על הלב בעיקר) אבל הם שלך ואת שלהם ואין דבר יותר טוב מזה
השבמחקגם כששמח בבית של הבת שלך זה נורמלי וטבעי. לא צריך באמת להיבהל, צריך להדגיש מה מותר ומה אסור, או מה לא מרגש אותנו בכלל - הפגנות ורקיעה ברגליים - ועל מה מקבלים פידבק חיובי ומה גורם לאי נחת. זה הכל. נשמע נהדר!
השבמחקנכון, זו היתה בהלה קטנה לפגוש התנהגות חדשה שלא הכרנו....אבל מייד התעשתנו ונרגענו והבנו שזה עוד שלב בהתפתחות ואין מה להילחץ מזה.
השבמחקביום רביעי האחרון באמת היה לגמרי רגוע, וגם כשהיה "לא לא" (או יותר נכון "נו נו") החלקנו או התעלמנו או הסחנו את דעתו - הכל בהתאם למצב באותו הרגע. והיה נהדר.
וגם אתמול בערב כשבאו לארוחה, היה הרבה "לא ’צה" (זה חדש, לא רוצה) אבל מייד אחרי כן רצה גם רצה.
תענוג צרוף!