בעוד שעה ומשהו תגיע המונית שתאסוף אותנו, מכאן ליישוב הסמוך לאסוף את ע', השותף של T ואשתו כ', ומשם לשדה התעופה.
חודש החתונה והאירוחים מאחורינו, ותשעה ימי חופשה בשמש החמה של גואה, הודו, לפנינו.
תכננו את הטיול הזה (או משהו דומה לו - בקאריביים אולי או בזנזיבר) לפני שנתיים.
אבל בנובמבר 2012 חלתה בתם בת ה-12 של ע' וכ' בסרטן ונטרפו הקלפים. תכנונים לחוד, מציאות לחוד.
הם יצאו למלחמה - מאוחדים כמשפחה, תומכים בילדה, זה בזה וגם כל העת בבן הצעיר, שבכל רגע נתון במהלך השנה ההיא היה אחד מהוריו איתו בעת שהשני היה בבית החולים עם הגדולה.
אנחנו תמכנו בהם מהעורף. T נשא בעול לבדו בעסק, גם במהלך שנת האשפוז והטיפולים וגם בחודשים שאחרי כן, כאשר גם ע' וגם אשתו כ' לא הצליחו להתאושש מהטראומה ומהחרדות למה יהיה, ולא ממש חזרו לתפקד בעבודה ובחיים פרט לחיים המשפחתיים הכי מצומצמים.
הוא בישל והביא לילדה לבית החולים כל מאכל שהתחשק לה פתאום - בכל שעה שהתחשק לה - כי אבד לה התיאבון ואבד הטעם, ועד שהיתה מוכנה לאכול משהו, כדי לחזק את הגוף המותקף ע"י המחלה והכימותרפיה - שום מאמץ לא נראה גדול מדי.
לאחר כמעט שנה של טיפולים כימותרפיים, ביותרפיים וניתוח קשה .....ובמקביל שיקום אינטנסיבי גם בבית החולים וגם בבית - שיקום שנמשך עד היום...הילדה חזרה ללימודים, חזרה לחיים, חזרה לחברותיה ולעיסוקיה ועשתה הכל כדי להשאיר את החווייה ההיא מאחוריה.
עדיין יש בדיקות מלחיצות כל כמה חודשים, עדיין כמובן יש פיסיותרפיה והידרותרפיה, עדיין ניכרים - וכנראה תמיד ייכרו - צלקות ותוצאות המחלה והניתוח - אבל היא בריאה, היא יפהפיה, היא בוגרת ואחראית ועברה את הטראומה בגדול.
הוריה, לעומת זאת, רק עכשיו מתחילים לצאת מהקונכיה אליה נכנסו - רק עכשיו מתחילים לשחרר, לצאת, להשאיר את הילדים מידי פעם לבד....לא ליותר מדי זמן. הטראומה גדולה מדי.
אז כאשר ע' וכ' ביקשו מאיתנו לנסוע איתם לחופשה ההיא, שנדחתה, לכבוד יום הולדתו ה-50 של ע' שחל בשבוע שעבר - נענינו מייד.
האמת - לא ממש התאים לי עכשיו, אחרי החודש האחרון. בא לי לחזור לשיגרה שלי, לשקט שלי, לחדש את האימונים ולמצוא מתאמנים חדשים נוספים...לחזור לספורט (שהוזנח מאז שחליתי ובמהלך שבועות החתונה והאירוח), לחזור לעצמי.
אבל אין מצב שהיינו מסרבים לבקשה הזאת, עד שסוף סוף הם מראים סימנים שהם חוזרים לעצמם. שהם רוצים לנפוש ולבלות ולחיות - שהם מצליחים לשחרר קצת את האחיזה המודאגת מהילדה...מהבן שנעשה עוד יותר קשור ותלותי...
אבל הנה המזוודה ארוזה, והמונית הוזמנה, הכרטיסים הודפסו ויש ויזה וביטוח נסיעות.....אנחנו נוסעים
ועכשיו דווקא כן מתעורר בי החשק, לקצת קיץ בחורף הקר הזה, לקצת בטן גב וצחוקים (איתם זה תמיד צחוקים) בלי לטפל באף אחד ובלי לדאוג לאף אחד.....
ואם יהיה גם wifi, כפי שפורסם באתר המלון - אז אפילו אתעדכן כאן מידי פעם, אקרא ואולי אף אכתוב (בסלולרי....לא חווייה מרנינה במיוחד)
טיסה נעימה לי ולהתראות בצד השני 
סרטן תמיד קשה, אצל ילדים על אחת כמה וכמה. התגובה הזו הכי בנאלית שאפשר, רק לומר שאני מקווה שתצליחי למלא את הבטריות, ושאחרי החופשה החזרה לשיגרה הברוכה תהיה נעימה מתמיד.
השבמחקתעשי חיים :)
השבמחקמי שרוצה קיץ בקטנה במדינה שלנו נוסע לאילת
השבמחקאתם עושים את זה בגדול עם קיץ אמיתי בהודו
תעשו חיים ותהנו!
תעשו חיים ותיהנו!
השבמחקמגיעה לכם חופשה מפנקת בשמש
השבמחקואם תוכלי גם לעדכן את הבלוג זה יהיה נהדר.
נסיעה טובה, תחזרו רעננים ומלאי כוחות!
השבמחקמרגש מה שכתבת על הילדה שתהיה בריאה!
השבמחקולכם חופשה נעימה
נמתין לרשמים ואולי גם לצילומים
נסיעה טובה ותהנו, תחזרי עם חוויות ותמונות.
השבמחקרעיון גדול לנסוע לגואה, שיהיה כיף גדול
השבמחקבהצלחה בטיול, את חברה נורא טובה! הלואי על כל אחד.
השבמחקלפעמים טוב לשבור שיגרה, חוזרים בכוחות מחודשים.
תודה קיימן. האינטרנט פה לא משהו אז לא הצלחתי לקרוא או לכתוב כל השבוע אבל במלון כרגע יש wifi משובח אז מתעדכנת לפחות בתגובות ..אכתוב כבר בארץ 😃
השבמחקאכן היה רעיון מוצלח. לא הצלחתי כמעט להתחבר לאינטרנט משם אבל זה חלק מהחבילה שהיתה גן העדן של גואה. כעת במומבאי היום ומחר ...ואז הביתה, ואז אשלים קריאה של פוסטים וגם כתיבה..
השבמחקתודה pk, בינתיים היה כיף ממש. בלי אינטרנט אז לא התעדכנתי בבלוגיה וגם לא כתבתי עדיין...היום בבוקר מוקדם טסנו למומבאי וכאן נתייר היום ומחר. כנראה אכתוב כבר בבית, אבל בקצרה: היה מאד מוצלח ☺
השבמחקתודה שולה. בינתיים כיף ממש. סיימנו את הפרק של גואה וכעת אנחנו במומבאי (סוף סוף אינטרנט נורמלי)...אעדכן כבר כשאחזור 😘
השבמחקעד עכשיו בקושי היה אינטרנט אבל היה כיף גדול. גואה מאחורינו וכעת יומיים במומבאי. אעדכן כבר כשאחזור, אבל במשפט אחד: טוב שנסענו 😘
השבמחקכן ,ההתמודדות של ההורים לילדים החולים היא מאד קשה..וגם היום שנתיים מאז האבחון ושנה מסיום הטיפולים זה עדיין מרחף מעל כל מה שהם עושים...והחרדות, הבדיקות, כל כאב קטן חשוד, השיקום, הנכות החלקית. בעיקר הפחד שזה יחזור
השבמחקתודה רבה ☺, כמו שאת מבינה עשינו חיים עד עכשיו וכמעט לא היה קשר עם העולם החיצון (האינטרנט בהודו, כמו החשמל והטלפון) באים והולכים בחוסר עקביית, וגם כשהיתה רשת היא בקושי סחבה. אז לא קראתי ולא כתבתי ובאמת חייתי את החופש והרגע והיה נהדר. הבוקר נחתנו במומבאי וכאן זו כבר בכמת חוחה אחרת. כבר לא נופש, כבר תיור. אכתוב על זה כבר בארץ, נראה לי..
השבמחקחיבוקים 😘
תודה רבה עדה, אכן נהנים. ומחר בלילה מתחיל המסע חזרה ארצה...😘
השבמחקאפילו באילת לא היינו מקבלים 31 מעלות ויכולת לשחות בים ובבריכה.. שלא לדבר על החוויה של הודו עצמה.
השבמחקבהחלט משהו מיוחד. כיון שרק היום קיבלנו גישה לאינטרנט נורמלי, במלון במומבאי, לא יצא לי לעדכן ....כנראה זה כבר יהיה בארץ...
חשבתי שאוכל לעדכן אבל האינטרנט היה איטי להחריד וכל הזמן נעלם (כמו גם רשת החשמל, מרכזיית הטלפונים וכו) אז שחררתי...
השבמחקהיום ומחר אנחנו במומבאי וכאן יש לנו wifi מעולה. אז מתעדכנת קצת אבל בטח כבר אכתוב בבית...
טיול של מצווה של ממש. ובטח חוויה גדולה. אין ספק שהודו מסעירה.
השבמחקכפי שהבנת בהמשך, טיול של מצווה התברר ככיף גדול. וגם היום עם כל הקושי של אחרי הניתוח אני כל כך שמחה שעשינו זאת ממש לפני...
השבמחק