אז מה היה לנו שם?

בת הדודה ומשפחתה טיילו בכיף באילת, פטרה, ים המלח וירושלים. אני מקבלת דיווחים יומיים ונראה שהם מבסוטים והכל בסדר. היום הגיעו לבת הדודה השנייה שלה בגבעתיים. 

נשמותק כמעט הבריא אבל אז כל הליחה הזו כמובן הגיעה לאוזניים (יש לו כפתורים) ועד שזה לא השתחרר הוא סבל וגם ההורים שלו המסכנים...

כלתי היתה חולה ממש, קיבלה אנטיביוטיקה, בני היה מצונן אבל שניהם כבר בשלבי החלמה.

T במצב רוח טוב, כבר מיום רביעי אנחנו במטבח מכינים את הבראנץ' של שבת. אני כאן כותבת בין סיוע בקילוף, גירוד, אחסון ושטיפת כלים (ובכל פעם מחדש נדהמת כמה נכנס במקרר שלנו!)

הספקנו לקנות עוד חולצה לבנה לבני שחשש שחולצה אחת תסריח מדי במשך ערב שלם וכך יוכל להחליף באמצע.

בנוסף T הזמין כמה חולצות T עם הלוגו שעל ההזמנה לחתונה,בגדלים שונים לשלב הריקודים.

T גם התעקש לקנות לבני טלית חדשה - לא נורא. עוד טלית לעולם לא תזיק. אבל זה היה מצחיק כאשר נסענו ל"טיב טעם" לקנות גבינות ונקניקים לבראנץ' - איך הטלית והשינקן ישבו יחד באוטו בלי להתלונן.....

אתמול בני אסף את חולצות ה-T, את הנעליים של הכלה וכמובן את שימלת הכלה מהתופרת אחרי כל השיפוצים, התיקונים, וכמובן גיהוץ אחרון. 

עוד נשאר לו לאסוף את הטבעת שלו (שהיתה צרה מדי על האצבע ורחבה מדי יחסית לאורך האצבע) שהזמין מחדש אבל היא עדיין לא מוכנה. 

והיום בבוקר הורי היו אמורים לנחות בשעה 9:25. שלשום בהתכתבות whatsapp עם גיסתי, התברר שהם בכלל הבינו שהורי מתחילים את הביקור אצלנו, בשבוע של החתונה, ועוברים אליהם אחר כך. בדיוק ההיפך ממה שקבענו. ההיפך ממה שהורי עצמם ביקשו כדי "לא להפריע", והאמת שזה התאים גם לנו שיהיה לנו בית ריק ממשפחה ואורחים בשבוע הזה. אז גיסתי כלל לא הכינה את חדר האורחים (חדר העבודה) שכולל פינוי הארון שם מכל מיני דברים בכל פעם שהם מגיעים. אבל זה לא נורא. התברר שלא יהיה אצלם בכלל אף אחד בבית הבוקר, כי אחייניתי הקטנה בבית הספר, גיסתי ואחייניתי הגדולה אצל גניקולוג ובמספרה, ואחי מלמד עד 11:00. בגלל שידענו כולנו (חוץ מהמשפחה של אחי) שהורי אצלם השבוע, יצאנו מתוך הנחה שהם יפגשו אותם בשדה. אנחנו עסוקים עם הבראנץ' ליותר מ-30 איש, והחתן/כלה עסוקים בסידוריהם. חשבתי שאם אסע לאסוף אותם ואשאיר את T כאן לבשל לבד, לא יהיה לו רכב אם יעלה הצורך לקנות משהו שחסר. ובכלל - אם אאסוף אותם אביא אותם אלי, לא לביתו הריק של אחי - גם ככה הם מרגישים שהם פולשים ומפריעים - עוד חסר שנטרטר אותם בין הבתים. הם ירגישו עוד יותר לא נוח. ועוד אחרי טיסה של עשרים ומשהו שעות מדלת אל דלת...

היתה קצת התמרמרות כאן (במיוחד של T) איך הביקור של ההורים פתאום מגיע "בהפתעה" לאחי וגיסתי, ואיך היא לא מזיזה את הגניקולוג וכו' אבל אני לא התכוונתי בכלל להיכנס לפינה הזאת. ואז חתני התקשר בדיוק לבני להציע לוקיישן לצילומים-שלפני-החתונה-במקרה-של-גשם (דרך אגב הצעות יתקבלו בברכה - זה חייב להיות באזור תל אביב) ושאלתי אותו אם הוא במקרה פנוי להסיע את הסבא וסבתא מהשדה. הוא אמר שנראה לו שאין בעייה (אני מצטטת) ונשמנו לרווחה. אמרנו לו להביא את הורי אלינו (כי בבית של אחי, כאמור, לא יהיה אף אחד). לבתי היה מתוכנן טיפול-עשרת-אלפים (הסרת שיער, פדיקור, מניקור, קוסמטיקאית...וכו) לקראת החתונה. כך שהיא לא היתה פנויה. בסופו של דבר הצלחנו לבשל את רוב הדברים לבראנץ' כבר ביום חמישי, אז שחררנו את חתני מהמשימה ונסענו בעצמנו. מזל שכך, כי נשמותק עדיין לא הרגיש טוב ונשאר עדיין בבית. מהצד השני האחיינית הקטנה שלי הודיעה שהיא לא צריכה להיות בבית הספר עד 11:00 ואחי הודיע שהוא יחזור ב-11:00 אז כך או אחרת יהיה מישהו בביתם לקבל אותנו כשנביא את הורי. הכל הסתדר. בסוף הטיסה נחתה ב-8:37 (הקדמה של 45 דקות!) וחיכינו אולי 5 דקות עד שהם יצאו. הם מאד שמחו לראות אותנו (ואמא שלי אמרה שהיה לה ברור שאני אהיה זו שאקח אותם מהשדה), הפקדנו אותם בביטחה בבית אחי ונסענו הביתה להמשיך בבישולים. סוף טוב הכל טוב. 

היום אנחנו לבד בבית עם הזוג המאושר, האווירה רגועה וכרגע T הכניס גם ג'חנון לתנור. למחר תהיה גם לזניה, מיליון סלטים וגבינות ונקניקים ובורקס תרד עם גבינה ו....אין לי כוח להיכנס לכל מה שיהיה. בהצלחה לכולנו והמשך יבוא...