לא יודעת להסביר איך זה תמיד קורה לי
הגעתי מוקדם לשיעור פילאטיס והתיישבתי לחכות.
אישה נוספת שהגיעה מוקדם התיישבה מולי, ולפני ששמתי לב מה קורה
ידעתי את כל סיפור חייה, ארבעת ילדיה, בגידותיו של בעלה
גרושיה...
לימודיה המאוחרים...
הקשיים של ילדיה ליצור מערכות יחסים...
הקושי שלה לחזור לגור ביישוב שלי (בו היתה גרה פעם) מהיישוב שלה...
הכל.
זה הפסיק רק כאשר הגיעה עוד מישהי, ותוך כמה דקות ממילא התחיל השיעור.
איך זה תמיד קורה לי? כנראה יש לי פרצוף של הכותל המערבי...
את יכולה להציע לה לכתוב בלוג :)
השבמחקהיא לא הכניסה לך פתקים לאזניים?...
השבמחקאני כל כך מכירה את זה.
השבמחקוזה בגלל-בזכות היכולת להאזין/להקשיב
ולפעמים לא לומר מילה....
האמת שלא קורה לי דברים כאלה אבל לאישתי קורה די הרבה
השבמחקאבל מה שמפליא אותי בכל ה קטע ,מה יש לאנשים לספר לאנשים זרים לגמרי על עצמם וצרותיהם,אני בחיים לא הייתי מעיז לעשות את זה
אנחנו כנראה דומות. גם לי זה קורה, ואני מאוד אוהבת את הקשר הזה שנוצר, אמיתי ומהלב מיד. מה את חושבת על זה?
השבמחקייתכן, אבל עדיין.....היא מעולם לא פגשה אותי קודם, ישבתי בצד השני של החדר...לא אמרתי כלום חוץ משלום....
השבמחקזה התחיל "באיזה יישוב את גרה?" (כי הפילאטיס נמצא ביישוב שסמוך לזה שבו אני גרה) והתגלגל משם ישר אל סיפור חייה העגום...
זה מה שמפתיע אותי יותר מהכל.
השבמחקאבל לפעמים קל יותר לדבר עם זר מאשר עם מישהו קרוב....
זה לא באמת קשר....
השבמחקזה לא משהו שיש לו המשך, בדרך כלל.
אותה ספציפית אולי אפגוש בשיעורי פילאטיס
אבל זה קורה לי סתם עם אנשים בסיטואציות שאחרי כן לא נמשך קשר כלשהו...
האמת שלפעמים יש קליק וזה נותן הרגשה טובה אבל בדרך כלל אין לי מושג מאיפה זה נפל עלי ....