שבת בגליל

באופן מפתיע לא היתה ל-T עבודה בשבת. בכלל האירוע היחיד שהיה לו השבוע היה בששי בצהריים.

אז כאשר טבח שלו לשעבר הזמין אותנו יחד עם עוד עובדים לשעבר וגם עם השותף של T לצהריים ביישוב נידח בגליל, נעתרנו בשמחה.

היתה התלבטות קלה בגלל מזג האוויר, אבל לאחר ששמענו את כל הדיווחים על כל הכבישים החסומים, הגענו למסקנה שאיננו אמורים להיתקל בבעיות בדרך.

כצפוי, חלק גדול מן המוזמנים הבריזו, אבל אנחנו יצאנו לדרך, יחד עם עוד עובד בכיר של T עם אשתו והבן, ומאוחר יותר הצטרף גם השותף של T עם אשתו והבן (הבת הלכה לבלות עם אחד הדודים שלה).

בדרך ירד גשם שוטף, כזה שגם הפעלת המגבים במהירות המכסימלית בקושי עזרה לפנות את השמשה הקדמית.

כשמונה קילומטר לפני שהגענו ליישוב, נכנסנו לתוך ענן ש"התיישב" על ההר, ערפל כבד שבו רואים בקושי חצי מטר קדימה, כביש צר ומפותל עם תהום בצדו האחד....הרפתקאה לכל הדעות!

הוראות ההגעה בתוך היישוב היו "תספרו 3 באמפים בכביש ואז תחפשו את משאית הקייטרינג שלי וכך תמצאו את הבית". 

היו רגעים שחששנו שעקב הערפל לא נצליח לראות את המשאית, אבל יצאנו מן הענן לפני שנכנסנו ליישוב עצמו, וכך גם הספקנו לראות חלק קטן מן הנוף המרהיב שמסביב. 

מצד אחד - הארבל והכינרת.

מצד שני - הגליל העליון, הרמה והחרמון. מושלג, מושלג, מושלג. 

בהמשך הבוקר ירדו עננים על הנוף הצפוני הזה, וכבר לא ראינו עוד את השלג עד לשעות אחר הצהריים.....

מצאנו את המשאית, וכך גם את הבית, בקלות.

הבית גדול ויפהפה, מושקע ובטוב טעם. 

לזוג, שהכירו והתחתנו (כמו זוגות רבים אחרים, דרך אגב) כאשר עבדו אצל T והשותף שלו עוד בעסק הקודם , כאשר עוד היו שניהם שכירים - הוא היה טבח והיא מלצרית - נולדו מאז 5 ילדים.

היא בבית, מגדלת את הילדים, שהגדול מביניהם אחרי בר מצווה והקטן בן שנתיים.

חמישה ילדים בבית (ועוד שני ילדי האורחים) ולא שמענו אותם בכלל. הכל רגוע, שלו, אווירה כפרית.

לפני שבע שנים חלה והחלים ממחלת הסרטן, ולא נתן לזה להסיט את חייו מהמסלול שהתווה לעצמו. 

הם עברו ליישוב הזה לפני 4 שנים מאזור השרון, הוא פתח את עסק הקייטרינג הזה ועושה חיל. 

כל כך שמחתי לראות איך בנו בני הזוג את עצמם, הקימו את משפחתם לתפארת. איך הוא הקים עסק במו ידיו, עובד קשה אבל רואה ברכה בעמלו, ועסקי הקייטרינג הם די עונתיים (פרט לאירועים קטנים גם בחורף) כך שיש לו לפעמים גם זמן לנוח וליהנות עם המשפחה.

הם עזבו הכל מאחור, עברו לגליל, נתנו לילדים שלהם חיים מסוג אחר לגמרי מאלה שהיו חווים בשרון...

(לא שיש משהו רע בגידול הילדים בשרון, ילדיי גדלו בשרון ויצאו לגמרי לא רע...)

ונתנו גם לעצמם אורח חיים אחר לגמרי. קצב חיים אחר לגמרי. 

הם סיפרו שמשפחות צעירות רבות עקרו ליישוב בשנים האחרונות והתגבשה קהילה נהדרת, בה לכל אחד יש את הנישה שלו שאותה הוא גם משתף עם אנשי היישוב.

הבחור "פתח שולחן" כמו שאומרים, והגיש לנו את מיטב המאכלים שהוא יודע להכין, פינק אותנו ואירח אותנו מכל הלב. 

מזג האוויר הקפוא היה קצת מבאס - אבל הבטחנו לחזור גם במזג אוויר טוב יותר. 

בדרך הביתה השמש שקעה לה ברוב הוד והדר בין העננים, ואני חשבתי לעצמי: איזה יופי שנסענו אליהם.