חכמוד אמר לי לא פעם ולא פעמיים "סבתא אני אוהב אותך".
בשבוע שעבר הוא אמר את זה ל-T בפעם הראשונה.
בכל פעם שאני מזכירה את השם של בני (הדוד שלו) הוא אומר "אני אוהב אותו".
לפני שבועיים, כאשר נשמותק היה מאד חולה וקיבל המון תשומת לב מבתי, הוא אמר "אני שונא את נשמותק".
אתמול הוא אמר לבתי שהוא שונא את הגננת שלו, שהיא מפלצת.
אין ספק כאשר ילד אומר "אני אוהב אותך" זה הולך ישר לאגו, ממיס את הלב.
וכאשר ילד אומר "אני שונא" זה מלחיץ - מאיפה הוא בכלל מכיר את המונח הזה, הרי אנחנו לא משתמשים בזה לידו...?
אז קודם כל אפשר "להודות" לסדרה "הדרדסים" על העשרת אוצר המלים של פעוטותינו, כי את המשפט "אני שונא" הוא כמובן למד מגרגמל.
דבר שני - הבנתי מהר מאד מתי הוא אומר "אני אוהב".
הוא אוהב כאשר הרצונות שלו והמעשים/יחס/התנהגות של השני עולים בקנה אחד.
כאשר הוא מבקש משהו ומקבל אותו, כאשר הוא מגלה שמישהו אוהב אותו ועושה בשבילו בדיוק מה שהוא רוצה מתי שהוא רוצה.
וכנראה שכאשר מישהו תמיד נוטה לעשות זאת עבורו, אז הוא תמיד אוהב אותו, גם כשהוא רק חושב עליו.
ומתי הוא שונא?
הרי הוא אוהב את אחיו ומתגעגע אליו כאשר הוא לא איתו...
הרי הוא אוהב מאד את הגננת ומספר עליה דברים נהדרים כל יום.
הוא שונא כאשר אחיו גונב לו את תשומת הלב קצת יותר מדי
הוא שונא כאשר הגננת צעקה עליו ולא הרשתה לו לעשות משהו שהוא רצה
השנאה שלו - לשמחתנו - לא מחזיקה מעמד הרבה זמן.....
חבל שהוא בכלל למד את המילה הזאת!
אבל נהדר שהוא יודע לבטא בכל רגע נתון בדיוק מה הוא מרגיש!
גם אנחנו גדלנו עם ילדינו על ה"קאלט" הזה של גרגמל, אני שונא דרדסים...והוא משעשע. באמת, חייבים שיהיה דרך לבטא תיסכול וכעס. אבל שנאה...אוף. את צודקת.
השבמחקאיזה פוסט מקסים.. ואיזו סבתא טובה את שאת ככה מצליחה לנתח את הדברים מעבר למילה שהוא אומר.
השבמחקכן, יש דברים שהיה עדיף שייפגשו בהם כמה שיותר מאוחר....
השבמחקאבל באמת שיש בסדרות המצוירות האלה גם היבטים מחנכים, וגם מוצא לבטא כעסים ותסכולים...
אוח אני מתה כבר לשמוע אותך מספרת את החוכמות של הקטנה שלך.....זה כזה כיף לראות את העולם דרך העינים שלהם....
השבמחקדם סמיך ממים היה נוהג לומר אבי.
השבמחקשנאות כאלו בגילאים האלה זה לא נורא
שרק לא יקחו את זה הלאה...
ושיהנו מהדרדסים, למרות האלימות יש שם דברים מעניינים.
תשמעי, גם בגילאים הרבה יותר מבוגרים הם משתמשים לפעמים במילים חזקות כאלה לתאר מה שהוא בעצם רגש רגעי שעשוי או עלול לחלוף במהרה.
השבמחקתריבי איתם בגיל ההתבגרות תשמעי מיד אני שונא אותך , הם יתאהבו בחתיך התורן (או החתיכה) הם מתים עליה וחייהם אינם חיים בלעדיו/ה.
רק כשאנחנו גדלים ומתבגרים אנחנו למדים שרגשות עזים כ"כ הם בד"כ זמניים, ובסופו של דבר אנחנו אוהבים אהבה יציבה את האנשים שאנחנו אוהבים, ולא כ"כ אוהבים את אלה שלא. ושונאים... נו הרגש הזה שמור ממש למקרים קיצוניים.
זה בהחלט נהדר שהוא יודע לבטא את מה שהוא מרגיש. זה ממש לא מובן מאליו. בדרך כלל ילדים מפסיקים לבטא את הרגשות שלהם (בעיקר רגשות של אהבה) כשילדים אחרים מתחילים לצחוק עליהם. בעיני זה נורא, אז אני מקווה שחכמוד אף פעם לא יגיע לשלב שבו הוא יהסס להגיד למישהו שהוא אוהב אותו.
השבמחק(הבן הצעיר שלי, כשהוא היה בערך בגיל של החכמוד הלך יום אחד למוכרת בצרכניה בישוב ואמר לה בקול ממש רציני : איילה, את יודעת שאת ממש יפה. היא באמת הייתה מאד יפה, אבל ככל הנראה מעט מאד אנשים נתנו על זה את הדעת. היא כל כך שמחה כשהזאטוט הזה אמר לה את זה. היא חייכה, כל הפנים שלה הוארו)
נזכרתי ב"כועס אבל אוהב" של דבורה עומר (מ"הנשיקה שהלכה לאיבוד"), שבו היא מפרידה יפה בין אהבה לבין רגשות שליליים שיכולים להיות מופנים לאותו כיוון. למשל, כשאוהבים את הכלב השובב למרות שכועסים על שהשתולל. אני זוכרת שהיא הסבירה שם, שזה רק המעשים השובבים של הכלב שאינם אהובים, אבל את הכלב עצמו ממשיכים לאהוב.
השבמחקכן, זוכרת על בשרי איך ילדים מתאימים את ההתבטאות שלהם עקב תגובות החברה....לא רק בהבעת רגשות אלא גם בעצם ההתנסחות.
השבמחקבבית דיברנו עברית מאד יפה, עשירה ותקנית (הורי היו עולים חדשים שלמדו עברית עוד לפני העלייה), ואני זוכרת דוגמא אחת - שבה אמרתי לילדה שאני רוצה לשוחח איתה והיא ירדה עלי רצח, ואמרה "אולי את רוצה לדבר" - וכך מהר מאד עשיתי שנמוך לרמת העברית שלי....
ואיזה כיף למוכרת שבנך, מבלי משים, "עשה לה את היום"...במיוחד כאשר ילדים נותנים מחמאה את יודעת שהם מתכוונים לכך (כמו כשהחכמוד "מחמיא" לי על הבטן הגדולה שלי או הטוסיק הגדול... )
מצוין, לא זכרתי את זה
השבמחקיש לנו את הספר
ובאמת אקרא לו את הסיפור - להזכיר לו שאפשר לכעוס תוך כדי שעדיין אוהבים....
תודה :)
תשמעי, הילד גאון. הוא יודע לשייך רגשות חיוביים לאהבה ושליליים לשנאה הוא רק עדיין לא יודע למיין את הרגשות ואוצר המילים עוד קטן. כמו שבגיל הזה הכל הוא שלי ולא שלי או טעים ולא טעים יש גם אוהב ושונא, ודווקא אלה דברים שמגיעים מאוחר יותר... תשמחי. הוא באמת מיוחד, אובייקטיבית לגמרי... אני לא סבתא:-)
השבמחקהשלב הזה בחיים שהכל מוחלט, או שטוב או שרע והולכים עם הרגשות עד הסוף. רק כשמתבגרים לומדים למתן את הרגש עם ההגיון וגם זה לא תמיד עובד.
השבמחקבהחלט גאון, לא סתם קוראת לו חכמוד.....
השבמחקנכון, גם מוחלט וגם משתנה תוך שנייה - מחם לקר, מעצוב לשמח ובחזרה
השבמחקלדעתי זה נהדר שהוא למד את המילה הזו. עכשיו את יכולה ללמד אותו להבחין בין אהבה לשנאה או לסתם חוסר סיפוק מהעובדה שהוא לא קיבל בדיוק מה שהוא רצה
השבמחקזה נכון, ונדמה לי זו היתה עדה שהפנתה אותי לסיפור מתוך "הנשיקה שהלכה לאיבוד" שם מנסים להסביר כיצד אפשר לכעוס על מישהו ועדיין לאהוב אותו...
השבמחקכשאני קוראת מה כתבת שוב זה פתאום מתחבר לי לפוסט האחרון שכתבתי, שאמרתי שאני שונאת שעושים XYZ אבל עדיין עושה את ההפרדה בין האדם האהוב למעשה השנוא. מסקנה- אני חייבת לקרוא את הספר
השבמחקממליצה בלי קשר
השבמחק