דוד שלי גוסס.
כבר שנה שהוא סובל מפולמונרי
פייברוסיס, ניוון ריאות בלתי ניתן לטיפול ובלתי הפיך. בחודשים האחרונים מצבו
מתדרדר ועכשיו זה כבר עניין של ימים עד הסוף.
מאד רציתי לנסוע אליו, להיות איתו קצת, לחבק אותו, להיפרד. הוא חי
בצפון מערב ארצות הברית, מרחק עשרים ומשהו שעות טיסה.
הוא לא הסכים שאבוא. וגם ילדיו הסבירו לי שאין לו כוח לראות אנשים פרט
אליהם ואל אבא שלי, אחיו.
הייתי מאד רוצה להיפרד ממנו אך אני נאלצת לעשות זאת עם עצמי, מרחוק.
ואולי בכל מקרה הפרידה ממנו היא בעיקר עם עצמי, והיתה כך גם לו הייתי
נוסעת.
דוד שלי חי בתוכי, בזיכרונות ממנו, בתמונות, בחוויות המשותפות, בכל מה
שלמדתי ממנו.
האיש,שנמק כעת על מיטתו, וכבר לא אוכל או שותה, לא קם מהמיטה ויש לו
בקושי כמה דקות ערות – הוא כבר לא הדוד שלי.
תוך שנים ספורות בני דודיי מאבדים את שני הוריהם. דודתי, אישתו, חלתה
בסרטן הלבלב ונפטרה תוך חודשים ספורים.
מצבו של דודי גם הוא התדרדר יחסית מהר, תוך
שנה מאבחון המחלה, כאשר ישנם חולים במחלה זו, שמחזיקים 4-7 שנים במצב הזה.
תוך ימים ספורים הם יהיו יתומים גם מאב.
כל אחד מהם חי בעיר אחרת,
שניים מהם בארה"ב ואחד באוסטרליה. אבל הם מאד קרובים זה לזה ואני מקווה
שימשיכו להיות בקשר הדוק זה עם זה כפי שהיו עד כה.
אני מקווה שימשיכו את חופשות הקיץ המשותפות, סדרי פסח
המשותפים...שילדיהם יכירו זה את זה מקרוב ויפתחו חוויות משותפות, כפי שבני דודיי
ואחי ואני פיתחנו לנו בתקופות שהיינו יחד.
גם אנחנו גדלנו רחוק אלה מאלה, פרט
לארבע השנים שחיינו בילדותנו בארה"ב באותה עיר.
מאחלת להם נחמה. מאחלת לי נחמה.
אני מאבדת את דודי האהוב.
עצוב ממש..
השבמחקתהיו חזקים
ברור שהפרידה היא בעיקר בשביל האנשים שממשיכים לחיות. חבל שלא מתאפשר לך להיפרד כמו שצריך. מקווה שתצליחי למצוא closure גם מרחוק.
השבמחקחיבוק!
עצוב לשמוע ואני משתתף בצערך
השבמחקכנראה שהדוד התקשה להמשיך בחייו ללא רעיתו, ובמיוחד כשחלה, ולכן המצב הדרדר מהר. ואולי עדיף שיסבול פחות.
השבמחקולך זה עצוב מאד, ותמיד ישארו לך הזכרונות הטובים של הדוד האהוב.
תזכרי כל הזמן שעשית את המעשה הנכון. זה קשה ומאוד עצוב, אבל קיבלת את ההחלטה הנכונה
השבמחקמאוד עצוב וקשה. אני זוכרת שכתבת כאן על ההתלבטות אם לנסוע או לא. באמת עצוב, פרידות הן קשות. מחבקת אותך.
השבמחקתודה. מאד רציתי באמת לנסוע אבל אני מבינה מדוע הוא לא רצה, ובת דודתי לא רצתה, ואני מקבלת את זה
השבמחקתודה
תודה מתוקה שלי
השבמחקאני לא מצטערת שלא נסעתי
היה לי קשה אבל ברגע שהבנתי והחלטתי - בזה ההתלבטות נגמרה
כעת נותר לי רק לעכל את התהליך ולהתחיל להיפרד, ביני לבין עצמי
האמת היא שלמרות הצער על אובדן דודתי, הדוד שלי ממש פרח בשנים האחרונות לפני מחלתו
השבמחקהוא טייל המון וביקר אצל משפחה וחברים בכל ארה"ב ובכל העולם, הוא דילג בין הבתים של ילדיו השונים, הוא התנדב בבית החולים (הוא היה רופא ילדים בפנסיה) , הוא היה סבא מאד פעיל לנכדות שגרות לידו....הוא באמת שתה את החיים בכל פה. נכון שחלק מזה היה תנועה על מנת לא להכנס לדכאון, על מנת לא להיות לבד, אבל זה עבד ובסך הכל עד המחלה הוא היה ממש בסדר
לי זה מאד עצוב אבל באמת הזכרונות יישארו איתי תמיד
תודה טליק
השבמחקתודה חגית, כך או אחרת אמצא דרך להיפרד ממנו כמו שאני צריכה.
השבמחקתודה רבה. אנחנו עצובים אך נהיה בסדר
השבמחקדואגת קצת לאבא שלי....
היחסים בין שני האחים באמת היו משהו מיוחד...
תודה רון
השבמחקאי אפשר להיות חזקים ,אי אפשר שלא לחשוב על העבר ובטח על העתיד הלא מזהיר. אם זו הגזירה אז לפחות בלי לסבול.
השבמחקעצוב....
השבמחקחיבוק ממני {}
ככל שאנחנו מתבגרים ככה המבוגרים שהקיפו אותנו בילדותינו הולכים לאט לאט לעולמם, זה עצוב אבל זו דרכו של העולם.
השבמחקנכון
השבמחקטוב, הסבל כבר נגמר
הוא נפטר אתמול לפנות בוקר
תודה
השבמחקהוא כבר נפטר אתמול לפנות בוקר
זה נכון, וזו דרכו של עולם
השבמחקוכמה שזה עצוב זו בכל זאת הדרך הנכונה
הוא הגיע לגיל 83 ועד גיל 82 היה ממש בריא וחיוני ומתפקד
אז באמת שאי אפשר לבקש הרבה יותר מזה
הוא נפטר בשלווה במיטתו אתמול לפנות בוקר, מוקף בשלושת ילדיו
תודה
השבמחקבינתיים הוא כבר נפטר
אהוב ושלו ומוקף בשלושת ילדיו האהובים
יהי זכרו ברוך !
השבמחקתודה
השבמחקמשתתפת בצערך הכפול, גם על האובדן גם על אי היכולת להיפרד
השבמחקתודה יקירה
השבמחקזה לא פשוט לדעת שמישהו אהוב הולך למות. חברה יקרה שלי איבדה את אמא שלה לא מזמן, והיא תהתה מה היה עדיף, לדעת כמו שהיא ידעה, שזה נגמר. או להנות עד השניה האחרונה ושזה יבוא בבום... לי בכל מקרה אין תשובות ומקווה שלא יהיו. רק שולחת נחמה. וחיבוק!!!
השבמחקאין ספק שיש יתרונות וחסרונות לכל מצב
השבמחקכאשר את יודעת את נפרדת, את מספרת לו כמה את אוהבת אותו, את עושה דברים שמשמחים אותו לפני מותו, את שם בשבילו
אבל את גם סובלת איתו, לאורך זמן, ולפעמים הסבל שלו ושיבוש אורח החיים שלך הופכים קשים מנשוא
כאשר אינך יודעת, "נחסך" לך כל הסבל וכל החרדות מהרגע הצפוי, ואת רגועה שהוא לא סבל אבל לא באמת הספקת להיפרד, להתכונן, לפעמים לא הספקת לומר לו כל מה שרצית לומר וחשבת שתמיד יהיה לכך זמן...