רופא המשפחה שלח אותי לרופא מומחה למחלות מטאבוליות.
לדעתו עודף המשקל שלי, והעובדה שאני לא מצליחה לרדת במשקל (מעבר למה
שכבר ירדתי בשנה שעברה, וחלק מזה כבר עלה בחזרה), מצריכים בדיקה וטיפול מעמיקים
יותר.
נכון, אני לא מרגישה טוב עם עודף המשקל שלי, אבל לא חשבתי (עד שהוא לא
התייחס לנושא ככה) שאני במצב מסוכן.
בדיקות הדם שלי טובות יחסית, נכון שהסוכר והכולסטרול וגם
הטריגליצרידים גבוליים, אבל זה עדיין לא מצדיק בהלה כזו, לדעתי.
אז גם לדעתו של המומחה למחלות מטאבוליות.
ה-BMI שלי נמוך מ-30, הוא אמר לי. זה אומר שאני בעודף
משקל (overweight) ולא שמנה (obese) כמו שרופא המשפחה טוען.
אז מצד אחד זו הקלה כלשהי. אני בריאה, יחסית, ולא שמנה, יחסית, ואני
באמת חייה באורח חיים בריא, יחסית.
אני מתעמלת 3-4 פעמים בשבוע (כשאני לא חולה), אני פעילה מאד עם
הנכדים, אני אוכלת מאד בריא – תפריט מאוזן שרוב הפחמימות שלו מורכבות מירקות
ופירות ואין בו כמעט שומנים.
אז נכון שמידי פעם אני חוטאת במתוק, וזו באמת האהבה הגדולה שלי.
ברור לי שהכמיהה למתוק, בעיקר לשוקולד, כרוכה גם באיזושהי התנייה
אוטומטית שפיתחתי בילדות...סוג של פיצוי על תסכולים וחסכים...ועל זה אני מנסה לשבת
ולמדוט ולשחרר...אבל בלי קשר, אני באמת באמת אוהבת שוקולד, ונראה לי שמידי פעם
להתענג על זה, אם זה לא בהגזמה או מתוך צורך רגשי עלום, זה לא נורא.
לא ברור לי מדוע בשנה שעבר הצלחתי לרדת יותר מעשרה קילו, ואז לאט לאט
התחלתי להעלות אותם בחזרה. יש לי חשד שהבלימה בירידה והתחלת העלייה קשורים בעבודה
העצמית שהתחלתי לעשות בעקבות "נקודת מפנה". העלייה התחילה בדיוק אז. שני
הקילו הראשונים עלו במהלך הקורס, ומאז לאט לאט עליתי עוד כשלושה. כלומר, ברגע שאני
נוגעת ברבדים הנפשיים העמוקים יותר, הלא מטופלים, מתחילה לחקור אותם ולהכיר אותם
(ואת עצמי) אז מייד מתעוררים מנגנונים אוטומטיים שכביכול מגינים עלי, כמו אכילת
המתוק.
אני מניחה שכאשר אצליח לפוגג את רובם (או אפילו חלקם) העלייה במשקל
תיבלם בהתאמה.
אני מקווה כך לפחות
אז הכל פסיכולוגי? אין ספק שהמוח וההרגשות השונות שאת מתארת קובעים הרבה מאוד. לכל אחד יש חולשה למשהו אחר ומותר לפעמים לקחת שוקולד. בצעירותי יכולתי לאכול חפיסת שוקולד שלמה גם פעמיים ביום, ולאכול נוטלה בכפית וזה לא השפיע עלי. עם הגיל צריך יותר לשמור כי מתקשים להוריד את העודפים. תשמרי על עצמך חשוב מאוד להרגיש טוב אבל להיות בריאים.
השבמחקהרבה בריאות!
בעבר הייתי אוכלת כמויות גדולות של שוקולד. לא ידעתי לעצור אחרי חתיכה או שתיים, אלא הייתי צריכה כמה שורות כדי להרגע.
השבמחקעשיתי החלטה שבעצם נבעה מהעובדה שהיו לי לפני כשנה בעיות שינה, ורציתי להוריד כל דבר שעלול להפריע לשינה, ובתוכם גם שוקולד, בקיצור הפסקתי לגמרי לגמרי לגמרי, וכבר יותר משנה שאני לא טועמת שום דבר שיש בו שוקולד. בהתחלה זה היה קשה כמו להגמל מכל דבר, עכשיו זה כבר לא מזיז לי בכלל. אני מרגישה שלא חסר לי כלום, ואין לי שום בעיה עם לא לאכול יותר אותו יותר. אני לא אומרת שזה מה שאת צריכה לעשות כי לכל אחד הפתרונות שלו.
אני מאמינה שההגדרה של מישהו עם BMI מחוץ לתחום מסויים כ"לא בריא" איננה נכונה. קיימים אנשים רבים, שמתאמנים ואוכלים אוכל בריא ועדיין נמצאים מחוץ לטווח הזה כמוך וגם כמוני. אני שמנה, אין ספק בכך. אבל אני שמנה ובריאה! אין לי כולסטרול (כלומר הכולסטרול הרע אצלי נמוך ואילו הכולסטרול הטוב גבוה), אין לי טריגליצרידים, אין לי בעיית סוכר ואין לי לחץ דם גבוה.
השבמחקבעבר ניסיתי לרזות בהרבה שיטות, וגם רזיתי, אבל אז התגלה שחסר לי B12 או ברזל, והייתי עצבנית ורעבה ולא הצלחתי להתרכז כי כל הזמן חשבתי על הארוחה הבאה וגם כשהקפדתי מאד (נניח 80% הקפדה) איכשהו חזרתי למשקל ההתחלתי שלי. הגעתי למסקנה שככל הנראה זה המשקל שמתאים לגוף שלי. בדיוק המשקל בו אני נמצאת עכשיו. ולכן אני לא סופרת קלוריות או קילוגרמים, אני פשוט חיה את חיי. אוכלת מה שבא לי כשאני רעבה (ולא סופרת זמנים בין ארוחות), אני מתאמנת מתוך הנאה ולא בגלל שצריך, וכשרופאת המשפחה שלי אומרת לי שצריך לשמור על המשקל אני אומרת לה שאני שומרת עליו מכל משמר, ואני כמובן מתכוונת למשקל הנוכחי שלי. :)
יש קטע כזה לרופאים להלחיץ אותנו קצת ככה בשביל שנקשיב להם ולא ניקח את הדברים ביתר קלות..
השבמחקגם לאבא שלי עושים את זה אבל הוא נהיה חסין לענין. :-) לפעמים הוא לוקח את הדברים ביתר קלות ואז נידמה לי שהוא לא מטפל בעצמו מספיק טוב.. בקיצור, צריך למצוא את האיזון לא להלחץ אבל גם לא להיות יותר מידי שאננים.
מאחלת לך רפואה שלמהה, בדיקות דם של כדורגלן וגזרה של דוגמנית ללא לחץ מיותר!
תגידי הרופא שלך פסיכי?? קוראים אחרים פה לא מכירים אותך ועוד עלולים לחשוב יווו איזו שמיינה זו.. יקירתי את מתוקה קצת עגלגלה ויפיפיה ובכלל בכלל לא שמנה.
השבמחקזו מין אופנה כזו אצל רופאים, לא משנה על מה את מתלוננת דבר ראשון אומרים לך שאת שמנה ושתורידי במשקל.
השבמחקכולם, לא משנה מה גילם ומינם חייבים לשקול כמו דוגמנית בת 16 אחרת אין מה לדבר.
פעם לקחתי את זה ברצינות אבל עם הזמן התגברתי. כל המדדים האלה טובים לסטטיסטיקה, לא לאנשים אמיתיים.
כמה שאת צודקת!!!!!
השבמחקלא נשמע לי כמו משהו ששווה להתרגש ממנו. יש טווח שבין 18.5 ל25 שנחשב נורמלי אבל ברור שזה טווח מאוד שרירותי. תחשבי על זה- באמת נראה לך שאם הBMI שלך יהיה 18.5 זה יהיה נורמלי? אני יכולה להעיד שגם בלי להיות בתת משקל, אפשר לסבול מהרבה תסמינים שנוגעים לתת משקל. באותו אופן בדיוק זה פועל גם הפוך- זה שמסת הגוף שלך טיפה גבוהה ממה שנחשב כנורמלי עדיין לא אומר שאת באמת בעודף משקל. את אישה מתפקדת ומאוד פעילה (שני דברים שכמעט בלתי אפשריים אם באמת סובלים מעודף משקל אמיתי). חבל שסתם תדאיגי את עצמך בכאלה שטויות
השבמחקאגב, אין שום דבר רע בלאכול מתוק. יש אנשים שאוהבים מתוק ויש אנשים שאוהבים מלוח או חריף. כל עוד את לא מגזימה, ולא נשמע שאת מגזימה, חבל להרוס את ההנאות הקטנות האלה עם רגשות אשם מיותרים
השבמחקאם הצלחת בעבר להוריד אז יש לך את זה ותצליחי שוב,זה לא קל,מי כמוני יודע,אבל לנשים יש אופי ולכן הן מצליחות יותר בענינים שבהם נדרשת משמעת
השבמחקגמני מאמינה שהסוד טמון בחקר האני ו"המסת" הרגלים (גם נפשיים והתנהגותיים). לפני כשש שני התחלתי בהדרגה לרדת במשקל בעקבות תרגול יוגה רציני ומסע פנימי. כל הרגלי האכילה והפעילות פיזית שלי השתנו: רזיתי 12 קילו וטפו טפו כבר שנים שאני ככה. מתוקים זו גם בעיה שלי. התחלתי בלהחליף סוכר במייפל טבעי או בסילאן. כיום אני לא מסוגלת לאכול סוכר לבן וחום שזה ממש רעל. שיהיה לך בהצלחה.
השבמחקאין ספק שמה שהכי חשוב במעקב אחר ההשמנה הוא נושא הבריאות , ואם הבדיקות שלי בסדר, אני מרגישה טוב, פעילה ונמרצת ומתעמלת ומרגישה טוב - דיינו.
השבמחקכמובן שיש לי גם תסביכים, שהם היו לי מאז ומתמיד - כלומר גם כשהייתי 20 קילו פחות....וחשבתי שאני במשקל עודף.
מה שמטריד אותי יותר מכל אלה העליות בכל פעם קצת יותר. זה לא שאני יציבה, לא באותו משקל כל הזמן...
תודה :)
השבמחקתודה יקירה
השבמחקאבל כמו שעניתי כאן למעלה ,
עגלגלה ומתוקה אבל 20 קילו פחות הייתי כבר לפני עשרים שנה...
כנראה בכל זאת משהו לא תקין אם אני כל הזמן עולה עוד קצת ועוד קצת...
זה נכון שזו אופנה, אבל יש מאחורי זה סיבה. התגלה שעודף שומן (בעיקר באזור הבטן) מרמז על בעיית סוכר, ובכל מקרה שומן מכביד על הלב וכו
השבמחקאז אולי הבדיקות שלי תקינות, למרות שגבוליות, אבל אני עולה בהדרגה כל הזמן -
אז נכון שאני לא בת 16 וגם לא 36.... אבל עובדה שבשנה שעברה כן הצלחתי לרדת יפה, בקצב של כקילו אחד בחודש, תוך אכילה בריאה ובלי עצבים ותחושת מסכנות...ירדתי יותר מעשרה קילו....נתקעתי כמה זמן באותו משקל, ואז בהדרגה התחלתי לעלות שוב....וזאת מבלי לשנות את התפריט או אורח האכילה
מעצבן
בטח לא להתרגש כמו שהרופא התרגש - נראה לי שהוא הגזים בתגובתו - אבל בהחלט אני כבר הרבה זמן לא מרוצה מהמשקל שלי, ועושה הכל (תפריט נכון ומאוזן, פעילות ספורטיבית, אפילו הקפדה על שעות שינה) כדי לרדת - והיתה תקופה ארוכה שזה הצליח ופתאם זה הפסיק להצליח
השבמחקמתסכל
ראשית, תמיד היה לי קשה לרדת במשקל - מאז שאני זוכרת את עצמי המטאבוליזם שלי מאד אטי. היו תקופות שהצלחתי לרדת ואפילו לשמור על זה כמה זמן אבל בסוף תמיד זה עולה, ואז כשזה עולה אני מתוסכלת ומפסיקה להקפיד...וחוזר חלילה
השבמחקבשנה שעברה הצלחתי סוף סוף אחרי שנים של תסכול לרדת בהדרגה, קילו בחודש, בלי לחץ ובלי להרעיב את עצמי, והייתי מאד מרוצה מעצמי ואז זה נעצר, ואחרי כמה חודשים התחיל לעלות שוב. מאד מאד מתסכל
בפגישה שהיתה לי אתמול עם המורה שלי לאימון לקראת תחילת הקורס, סיפרתי לה שמאז שהתחלתי את הקורס הקודם (נקודת מפנה) ואת האימון האישי שנלווה לו, התחלתי שוב לעלות במשקל ומאז כבר העליתי כחמישה קילו. היא סיפרה לי שכשהיא הגיעה לפיתוח שיטת האימון, תוך כדי שהיא מיישמת אותה על עצמה, היא עלתה המון במשקל, ושלאחרונה היא התחילה בהדרגה לרדת. אז יש לי למה לצפות :)
השבמחקבצעירותי (גיל העשר’ה) טחנתי שוקולד בסתר כאילו אין מחר. אבל שנים שאני לא אוכלת הרבה משום דבר, לא מאוכל ולא מממתקים. בכלל, אני מתמלאת מהר מאד, ואז מתחילה שוב להיות רעבה אחרי 3-4 שעות, כך שהתרגלתי לאכול מעט ולעיתים קרובות.
השבמחקיש כמובן את הנטייה הגנטית להשמנה, אבל בהחלט יש גורם פסיכולוגי גם.
השבמחקוגם המטאבוליזם הנשי מגיב אחרת מאשר הגברי.
הגוף שומר יותר על השומנים, לא משחרר כל כך בקלות.
הכי חשוב באמת הבריאות והתחושה הטובה, אבל בהחלט מעדיפה להיות כמה קילו פחות...
אולי לא תאהבי את זה אבל נראה לי שאם כל כך התאמצת כדי לרדת קצת ואת אוכלת נכון, בריא ומאוזן ולמרות זה עלית במשקל, אולי לא נועדת להיות דקיקה. כל אחד ומבנה הגוף שלו ואני לא חושבת ששווה לך להלחם בטבע שלך. במקום להשקיע כל כך הרבה מאמצים בלשנות את מה שהטבע נתן לך, למה שלא פשוט תזרמי עם זה (אחרי הכל, את חייה מאוד בריא) ותנתבי את האנרגיות הללו למקומות מועילים שגם יסבו לך אומר?
השבמחקבתיאוריה את צודקת לגמרי. בפועל אני לא נשארת כל הזמן באותו המשקל. כל שנה מתווסף לי קילוגרם. כלומר - הטבע בעצמו כל הזמן משנה את הגוף שלי, וזה לא ממש נוח לי בתוכו
השבמחקכל המדדים הללו לא משכנעים אותי. לא ה BMI ולא בטיח. אם כבד לך, אם קשה לך, אם הבדיקות לא מעולות, צריך לשנות. לדעתי צריך לשנות לא דיאטה, אלא אורח חיים. משהו רחב בהרבה מהמזון. רק אז נתפסים לנושא, ונהנים ממנו, ולא מרגישים חוסרים וחשקים בלתי ממומשים.
השבמחקצודקת
השבמחקלא מאמינה במדדים
הם משתנים כל הזמן ומה שחשוב זו התחושה האישית וכמובן הבריאות
כאשר אני "מזייפת" ואוכלת מתוקים או סתם מנשנשת, אין לי בעייה עם זה כי אני יודעת שזה מה שעשיתי ואלה התוצאות
הבעייה שלי היא כאשר אני שומרת על שיגרת מזון ופעילות גופנית מצויינת, ובכל זאת יש תקופות ארוכות שהגוף שלי לא מגיב בכלל (לא יורד במשקל/בהיקפים). זה מאד מתסכל. כרגע אני מרגישה שאני לפחות במידה אחת יותר ממה שאני רוצה להיות (בין 5-10 ק"ג). ממשיכה את השיגרה ומקווה שפתאום הגוף יתחיל שוב לרדת, כמו שקרה לפני שנה וחצי (אז ירדתי יותר מ-10 ק"ג לאט ובהדרגה והרגשתי מצוין)